יום שישי, 29 ביולי 2011

מציאה: הקטלוג של המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד

כבר כמה חודשים שתמר דובדבני מדברת איתי בטלפון ואומרת לי שכדאי לי להגיע למעגן מיכאל כי יש לה משהו להראות לי. ידעתי שהיא אוספת מידע על ספרי-ילדים שכתבה נעמי זורע ואיירה שושנה אנגל, שתיהן חברות מעגן מיכאל (עוד אספר על זה אבל לא היום). מכל מיני סיבות לא הגעתי ודחיתי ודחיתי ודחיתי... עד ש.. הגיע היום ובאתי לבקר.

תמר, כמו תמיד, נהדרת. לא סתם היתה מזכירת הוצאת הקיבוץ המאוחד כל-כך הרבה שנים! נתנה לי מעטפה גדולה, התיישבה ליד השולחן, וחיכתה בסבלנות עד שאפצח בקריאות שמחה והתרגשות. לא האמנתי למראה עיניי! בתוך המעטפה, מלבד האיורים המקוריים לספריהן של נעמי זורע ושושנה אנגל, היו קטלוג ונייר עטיפה של המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד.

אחרי שרקדתי ריקוד ניצחון ושמחתי עד דמעות ממש - דיברתי (בתיווכה של תמר) עם שושנה אנגל וקבענו להפגש. הרשימה היום מכילה רק את הקטלוג, את נייר העטיפה ואת מדבקת המחיר שעיצבה שושנה אנגל עבור המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד. הוספתי גם שתי תמונות של חנן בהיר כדי להמחיש איך נראו הצעצועים באמת.

בסוף רצף התמונות של הקטלוג והניירת - ישנו ראיון קצר עם שושנה אנגל על הקטלוג והחנות. יש גם שאלות למי שיודע או זוכר. למי שלא יודע כלום על המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד כדאי לקרוא כאן על:

הכתבות הראשונות שמצאתי על המדור לצעצועים
מפעל ניצב באלונים שייצר כנראה את רוב צעצועי העץ בחנות
המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד ועל החנויות באלנבי בתל-אביב
ועדת הצעצועים של רייזי שאחראית כנראה על רהיטי הבובות הקטנים

ולמי שכבר יודע הכל.. הנה הקטלוג -















והנה תמונה שצילם חנן בהיר של הצעצוע עצמו:







ועוד תמונה שצילם חנן בהיר - של הבובות שעיצבה מיכל אפרת:


















נייר העטיפה שעיצבה שושנה אנגל עבור החנות (שימו לב שבקטלוג כתוב "אלנבי 98" שהוא המיקום של החנות הראשונה, ועל הנייר כתוב "אלנבי 91" שהוא המיקום של החנות החדשה):




ומדבקת מחיר, גם כן בעיצובה של שושנה אנגל, עבור המדור לציוד לימודי שהיה חלק מהחנות:



נפגשתי עם שושנה אנגל לפני כמה ימים והנה מה שסיפרה על הקטלוג (אני ממש מתנצלת על שהתמונה יוצאת מפוקוס מדי כמה שניות - הגיע הזמן להחליף למצלמה חדשה...):



מכל הצעצועים שמופיעים בקטלוג חסר לי מידע בעיקר על הבובות הרכות, על הפאזלים ועל המתקנים הגדולים יותר כמו הנדנדה. לא מצאתי בארכיון של אלונים או בעיתונות אזכור של יצרני נדנדות או פאזלים. מצאתי בeBay פאזל שאולי דומה לתיאור אבל חסרים לי פרטים מזהים.

הבובות הן ממש תעלומה מבחינתי, ועכשיו כשיש לנו תיאור טוב של איך הן אמורות להראות - אשמח לעזרה ולרמזים ממי שקורא. אם אתם לא יודעים - הפיצו בבקשה למי שאולי יזכור. אולי יש מישהו מכפר מנחם שזוכר משהו על מפעל בובות? מסתבר שיש לא מעט שזוכרים פרטים ומדי פעם (בעזרת תמר דובדבני!) נתקלים באושיית צעצועים כמו שושנה אנגל שעיצבה בעצמה את הקטלוג.

וכמו שכתבתי ברשימה הקודמת על האמנות הציבורית - על שושנה אנגל עוד אכתוב הרבה... יש המון דברים שהאשה הצנועה הזאת עשתה שלא תועדו מעולם ונגעו בכולם. גם בי, גם בבני הדור של ההורים שלי ואפילו בסבים שלי. לאחרונה שמעתי שגם בני השכבה של הילד הגדול שלי התחילו לעבוד לפי ההוראות המצויירות שלה. חכו ותראו.

תהנו! אני מפליגה לי אל החופש הגדול... אשתדל לכתוב - אבל באוגוסט בטח יהיו "זיופים" קלים...

יום שלישי, 19 ביולי 2011

מלאכת מחשבת עממית

הפעם הרשימה מתמשכת באמת על פני 70 שנים לפחות - וזה הישג לא רע בהתחשב שידובר כאן על אמנות לא שגרתית - שהיום יכולה להיקרא פיסול/ציור סביבתי או אמנות אקולוגית אבל פעם היו לה שמות אחרים. גדעון עפרת למשל קרא לציורי קיר של שנות ה50 - אמנות קירונית. ברשימה הזאת ארחיב את המושג לכל משטח ציבורי שאין לו בעלים חוקיים מוגדרים מלבד הציבור כולו. האמנות הזאת נועדה ליפּוֹת, לעודד יצירה, לשעשע ולהוביל למחשבה על משמעות השטחים הציבוריים...

הרשימה ארוכה ומפורטת. יש בה תמונות, טקסטים, ראיונות וסרטונים. לא חייבים לראות הכל (לכל מי שמרגיש אשם...) - אני משתדלת לרכז במקום אחד את כל החומרים שמצאתי כדי שמי שירצה למצוא - ימצא תמיד. אז נתחיל.

אני רוצה להתחיל עם אמנית שכולם מכירים את כתב ידה - בייחוד את הטיפוגרפיה שלה - אבל ברוב צניעותה נשארה ידועה בשמה בעיקר בקיבוצה - מעגן מיכאל. בקרוב אכתוב על שושנה אנגל ממעגן מיכאל כי היא באמת נגעה בהרבה דברים חשובים באמנות שימושית לילדים בקיבוץ המאוחד של שנות ה50 וה60 - אבל היום בחרתי להביא קטע מתוך ראיון מהשבוע שעבר שבו דיברה על ציורי קיר וויטראז'ים שעשתה עם ילדי מעגן מיכאל.






והנה תמונת הויטראז' שהכינו ילדי מעגן מיכאל בהנחייתה של שושנה אנגל -



מרים ברטוב כתבה על אמנות הציור על החלון בשנות ה50, בעקבות כנס אמני הקיבוץ בנען:





מהציורים של מרים ברטוב על חלונות בתי הילדים בגברעם נותרו רק תמונות בודדות (אני מתנצלת על איכות התמונות - צילמתי אותן בשעת ערב לאור נאון אחד...). זה לא סוד שאני מעריצה של מרים וחבל לי שלא נשאר הרבה מהאמנות המפוארת שלה:



והנה גם שני ציורי קיר שצוירו על דיקט ונתלו או הוברגו לקיר בית הילדים -




אחד מציורי הקיר המוקדמים שמצאתי תמונה שלהם הוא דווקא ציור של סיפורי התנ"ך בגן בשדה-אליהו - שצייר מאיר בן-אורי בשנות ה40 -






גם מיכל אפרת ציירה ועדיין מציירת ציורי קיר רבים הנה סקיצה אחת לקיר מצוייר כזה לגן הילדים -




כנראה שציור הקיר הכי מפורסם הוא זה של  יוחנן סימון מגן שמואל שתלוי עכשיו בחדר האוכל לצד ציורי קיר שהכין עבור הנוער הגן-שמואלי -



אבל בגן שמואל יש גם קירות מצויירים שלא יצאו את גבולות הקיבוץ - הנה למשל ציור ענק שתלוי בחדר הריתמיקה משל שאול קנז


ומולו, ממש בקיר המקביל באותו החדר, נותר ציור מחוק של יוחנן סימון שרק שוליו ניצלו ממברשת הסיד - 





ומחלונות וציור על קירות נעבור לפסיפסים ומוזאיקות. הנה למשל קיר על בית הילדים (הבית הכולל) שהכין חיים ברגל משער הגולן -





והנה חיים ברגל בכבודו ובעצמו מדביק ומבריג מוזאיקה מבטון על מקלטי הילדים -




יצחק חצרוני מבית השיטה שכלל את הפסיפס ועיטר בו שעון שמש -



והנה תמונות של יצחק חצרוני מדביק ומכין פסיפסים בבית השיטה -




גם שרגא ווייל הכין שעון שמש מפסיפס על דופן בריכת הילדים בהעוגן (הפסיפס עדיין ישנו - שעון השמש הוסר מסיבות בטיחות):




שרגא ווייל הכין גם ציור קיר לבית הילדים שצוייר על דיקט - ושיש בו תחושה של פסיפס (התמונה מורכבת מקולאז' של חמש תמונות - אז אני ממליצה ללחוץ עליה כדי להגדיל בדף חדש) -



ואם כבר פסיפס אז הנה גן יצורי הפסיפס של מאירק'ה דודזון ש... (עוד רגע...)


אם יש כאן מישהו שקורא ממש ממש מהרשימות הראשונות - כתבתי פעם על גרדה כהן שכתבה את ספר השחור-לבן "שאולי בלבולי". גרדה כללה ב"שאולי בלבולי" סיפור על גן הפסלים של מאירק'ה דודזון. הסיפור מלמד משהו על טיולי הילדים לגן הפסלים באילון ועל הפחדים שלהם מיצורי הגן בחושך-בלילה. הצילומים הנהדרים של מאיר דרום הופכים את הסיפור לאחר...

ומאיר דודזון - הופך בסיפור לזֹהר...



















ועכשיו הגענו אל אמנות ששותפים לה הרבה אנשים ושלא בהכרח נעשית עבור הילדים - אבל כל מי שנחשף אליה מושפע ממנה. ההשפעה היא ארוכת טווח. הנה למשל עבודת הפסיפס על האסם של גבעת ברנר - שנעשתה ע"פ ציור גלגל המזלות של אריה חצור ב2008:


וכדי שלא תפספסו את ההתרגשות - הנה טקס חנוכת הפסיפס:


ואיך אפשר בלי פטר וינר וציורי השדה שלו שמשפיעים על עמקים שלמים ועל המון חקלאים שמתפעלים מהיכולות של האיש שהפך חקלאות לאמנות ואמנות לחקלאות:



ולסיום - אני לא מכירה את שוני ואלך מכפר הנשיא (ואפילו קישור טוב לא מצאתי) - אבל אני חושבת שזאת הפנטזיה הכי גדולה של כל ילד שאוהב דרקונים וספרי אגדות...


כבר כתבתי כאן לא מזמן על קהל בחינם - תודו שאין לזה תחליף!

ואם יש לכם עוד כוח... כדאי לקרוא את הרשימה של חיים אתר על משמעות האמנות הציבורית שראיתם זה עתה - שממנה לקחתי את הכותרת לרשימה היום:






לילה טוב.
-----

קמתי בבוקר וחשבתי שוב על הפליאה והשמחה העצומה שמביא כל מבצע ענק כזה (רואים את השמחה הזאת מצולמת ממש בוידאו של גבעת ברנר בטקס חנוכת שעון הפסיפס מ2008). האירוע לא כתוב בעיתון או מצויין בחדשות - ועדיין העשייה האמנותית גורמת לאנשים להרגיש משמעותיים ומפורסמים ומחוזקים. זהו.