יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד - ממצאים ותשובות

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד וביקשתי עזרה במציאת מידע. הרבה אספני צעצועים הציעו עזרה וגם אנשים שמכירים ועבדו במקום כבר פגשתי. הרשימה הזאת תספק מידע מקיף על המקום ועל מה שלמדתי על המפעלים הזעירים השותפים. בעיקר אביא כתבות שמצאתי וכמה פרטים מעניינים נוספים (חכו, חכו...). את המקור לאחד מהמפעלים הלא ידועים, זה של מעוז-חיים, מצאתי ואני מתכננת לכתוב עליו רשימה נפרדת בקרוב.

בסוף הרשימה הזאת יש גם בקשה נוספת... לעזור לי למצוא פרטים על המדור לצעצועים של הקיבוץ הארצי... גם להם היה - כן, כן. יש עוד קצת פרטים על המקום הזה מכתבה שמצאתי - אבל לא הצלחתי עדיין לאתר את בוני הצעצועים או את המפעלים.

אז נתחיל... למי שלא הלך אחורה לרשימה הקודמת על המדור לצעצועים הבאתי את התמונות החשובות לכאן. יש ברשימה ההיא שתי כתבות על הדמויות שבתמונה שעוצבו על-ידי מיכל אפרת. גובה הדמויות בערך 13 ס"מ והן למעשה ציור שמודבק על לוח עץ בעובי של 1.5 ס"מ.



והנה לפניכם הסקיצות לדמויות שלמעלה. את החיות לא ראיתי מצולמות אבל את הילדים רואים ממש בתמונה שמעל לפיסקה הזאת. המעניין מבחינתי זה שכששאלתי בפעם הראשונה מי מכיר ומי יודע - כבר היו לי במחשב צילומי המחברת הזאת אבל לא העליתי בדעתי שאלו הסקיצות. רק השבוע, כשאספתי את כל מה שיש לי, ירד לי האסימון שמיכל הדביקה במחברת הסקיצות שלה גם את העיצובים למדור לצעצועים...


אז אם תהיתם מהו המדור לצעצועים - ולמה צריכים אמני הקיבוץ לעצב עבורו צעצועים - הנה כמה הסברים מפורטים על המוסד הזה, שהוא בעצם סוג של חנות יעודית לצרכי חינוך קיבוציים. ואני מזכירה שוב שלחיצה על התמונות מגדילה אותן בדף נפרד:




ינואר 1951


אוגוסט 1951 
שנה למדור הצעצועים
בישיבת ועדת-החינוך האחרונה נמסר על ידי הח' חוה ש. דו"ח מקיף על "המדור לצעצועים".
המדור מתקיים כבר שנה אחת והגיע להישגים ניכרים. הוא הצליח להתבסס הן מבחינה כלכלית והן בקרב עובדי החינוך. המצב בארץ, חוסר חמרי-הגלם והאמרת המחירים מכבידים קשה על קיום המפעל והתפתחותו. ההנהלה של המדור, ניהול מו"מ עם מוסדות הממשלה והקשר עם ציבור המזמינים נתונים בידי חברה אחת, וקיים צורך דחוף להוסיף כוחות מנוסים. מפעל הבניה עוזר למדור במיטב יכלתו. הוקמה אמנם ועדה מייעצת, אך היא לא פעלה.
תפקיד חשוב רואות עובדות המדור בהדרכת הגננות הבאות להזמין ציוד, ולו היתה שעתן פנויה יותר, הרי יכלו להעמיק בשטח זה ולהצמיח תועלת מרובה. המרכז לחינוך הוא שותף פעיל במפעל, וקיימים קשרים הדוקים אתו. חוסר מחסן מתאים ומרווח מכביד על אפשרויות הגדלת המלאי.
חברים חוזרים מחוץ-לארץ, מקום שם ראו צעצועים חדשים ומתאימים; לאחרים יש רעיונות מקוריים – אך הדברים האלה נשארים שמורים אצל בעליהם, ואינם מגיעים לעובדי המדור אשר היו יכולים לנצלם לטובת הכלל.
יש מחשבה להוציא קאטאלוג מפורט ומצוייר של הצעצועים, שיתן גם הדרכה בבחירת הצעצוע המתאים לילד , לפי דרגת גילו.
היה צורך לאגד את כל המשקים המייצרים צעצועים באיגוד אחד, כדי למנוע בזבוז כוחות וחמרים, וכדי להעלות את הטיב והרמה האמנותית של הצעצוע.
בסוף הדיון נבחרה ועדה מייעצת למדור לצעצועים.
המדור לצעצועים מבקש להודיע:
כל אלה הבאים לקנות קניה מרוכזת לבתי-הילדים חייבים להביא עמהם מכתב-בקשה רשמי מטעם המשק לשיחרור הצעצועים ממס-מותרות. מכתב זה יש לצרפו לחשבון, אחרת אי-אפשר יהיה לקבל את השיחרור המבוקש.
אנו חוזרים ומבקשים מכל המבקרים במדור להביא אתם חמרי-אריזה, כי אין ביכלתנו לספק חמרי-אריזה אלה.
המדור לצעצועים



ב1953 התפרסמה כבר כתבה גדולה על פעילויות המוסד לאספקת ספרים ועל המדור לצעצועים. במוסד, שהוא חנות אמיתית - שקונים בה בעיקר קיבוצניקים שמגיעים לתל-אביב, משתמשת הוצאת הקיבוץ המאוחד כמכשיר שיווקי. למעשה, מבחינת הקיבוץ המאוחד החנות היא אמצעי השיווק העיקרי להפצת ספרי ההוצאה בקיבוצים.


ספרים וצעצועיםספטמבר 1953
 בין חברי הקיבוץ ופעיליו מפורסם הוא המונח "לבונטין 20", היא הכתובת בה תמצאו את מזכירות הקיבוץ על מרבית ועדותיה. כמעט ונשכח הוא המונח "אלנבי 98" הכתובת שלא מכבר איכסנה את המוסדות המרכזיים של הקיבוץ. כיום תמצאו שם שני מוסדות בלבד – המוסד לאספקת ספרים והמדור לצעצועים – ש"כבשו" את הקומה השניה של הבנין, על כל חדריה...
מדפי ספרים עמוסים עד לתקרה, חדרים מרווחים, חברים מצטופפים ליד האצטבאות ומעיינים בגווני העטיפות הצבעוניות – כזה המראה הרגיל כאן, שתראאהו יום-יום. האם זוכר אתה אז כי לפני 13 שנה כבר היו במקום זה ממש – בצדם של מוסדות הקיבוץ כולם – שני חדרים קטנים, האחד של הוצאת הספרים והשני למוסד האספקה? נדודים רבים נדד המוסד מדירה לדירה ומבית לבית – עד שחזר שוב למקום מוצאו – והפעם כמוסד גדול ונרחב, המקבל מבקריו ברווחה ובסבר פנים...
עוד מראשיתו היתה מגמתו לספק לישובי הקיבוץ ולחבריו את הספרים במרוכז, תמורת מחירים נמוכים בהרבה מאלה המקובלים בשוק הספרים. על מגמה זו הוא שומר עד היום, ועודנו מחפש בהתמדה דרכים להוזלה נוספת. לחברי הקיבוץ ניתנת הנחה של 20 אחוז על כל הספרים, ו15 אחוז על ספרי לימוד. הואיל והמוסד אינו מבוסס על יסוד עסקי, אלא מגמתו היא תנועתית ארגונית בלבד – הריהו מוותר על דמי-התיווך ומסתפק באחוז-הוצאות נמוך ביותר – דבר המאפשר לא רק מתן הנחה ניכרת כנ"ל, אלא גם ביצוע מפעל מיוחד וחשוב, הידוע לכל חבר בקיבוץ זה שנים, הלא הוא –
מפעל ה"ספר לחבר"
מפעל ה"ספר לחבר", שהונהג ביזמת המוסד עוד לפני שנים, מטרתו לאפשר לכל חבר קיבוץ להניח יסוד לספרייתו העצמית, בחדרו, ולהעשירה בהתמדה במשך הזמן. מפעל זה מבוצע בתנאים נוחים ביותר, וספרי הוצאת הקיבוץ המאוחד ניתנים בו בהנחה של 50 אחוז ממחירם – סכום המצטרף לאלפי לירות בשנה. אך במסגרת מפעל זה מבצע המוסד – תוך הסכמים עם הוצאות ספרים אחרות – גם פעולות המאפשרות לחבר לרכוש ספרים בעלי ערך ראשוני, כגון כתבי ביאליק או מלון יהודה גור שהודפסו במהדורות מיוחדות למטרה זו, או השגת הנחה על ספרים כאלה בגבולות 25-30 אחוז ממחירם.
עצה וכיוון
"ההיה נסיון לניפוי אוצר הספרים המגיע לכאן? ההיה גם נסיון ליתן כיוון והדרכה לחבר הבודד המופיע הנה, כדי לרכוש ספר טוב או לקנות מתנה נאה למאן דהוא?"
- "לצערנו, תמצא כאן כמעט כל ספר המופיע בשוק" – מסבירים אנשי המוסד – "ויש לכך סיבה שאין לנו שליטה עליה: חלק ניכר של הספריות בישובינו חותם על כל הספרים – טובים וגרועים – המופיעים בארץ. חלק אחר מקבל מאתנו את ספריו לפי הזמנה. הדרישה לכל סוגי הספרים בעינה עומדת, ולא אחת באים אלינו בתרעומת, מדוע אין בנמצא ספר מסויים, שלדעתנו מקומו לא יכירנו כאן. המוסד מנצל סמכותו רק לגבי אלה מהמשקים, הרוכשים רק חלק מהספרים המופיעים – ומוחק מהרשימה את הפסולת וספרי-הבאי, הצצים כיום כפטריות בשוק הקוניונקטורלי".
"היה חשוב" – מוסיפים עובדי המוסד – "שאנשי החינוך שלנו ילוו את המוסד ואף הספקת הספרים בעצה ובכיוון, ובמיוחד בשטח ספרי הילדים, שהוא שדה נטוש, משופע קוצים וקמשונים לרוב. אך הדרישה לספר הזול, שהוא לרוב גם הנפסד, מצד חברים רבים (מתנה לילד...) – מאלצת את המוסד להכנע, ומה עוד שכאן השדה נטוש גם ע"י מוסדותינו החינוכיים. ניכר מאוד חסרונה של רשימת הדרכה לקניית ספרים-מתנות לגילים השונים".
האומנם טרם הגיעה השעה שכל הגורמים יכנסו בעובי הקורה, להציל ולשנות ככל האפשר בשטח בעל חשיבות זה?
מה שתובע השלמה...
המוסד אינו מחולק למדורים, אלא לפי הוצאות הספרים – פרט לספרי-לימוד וספרי אמנות, הערוכים לחוד. המדור של ספרי אמנות קשור למדור הספרים הלועזיים, אם כי הוא מאכסן בתוכו רק את אלה המופיעים בארץ. גם המדור לספרות מקצועית עודנו מצומצם, כיוון שהוא מצריך איש מיוחד, בעל מקצוע, ועל כן נזקק המוסד ליבואנים פרטיים, עם כל המשתמע מכך.
ההכרח בספרות המקצועית אינו מוטל בספק, ומן הדין למצוא את האיש שיקים את הקשר הישיר עם מקורות הספרות הזאת. גם ספרי האמנות הלועזיים, שהם המצרך האסתטי העיקרי שחברים ומשקים משקיעים בהם הון רב בשוק הפרטי, מן ההכרח שימצאו כאן אכסניה למען הציבור הקיבוצי.
אגב, המוסד מספק בקביעות למשקים גם עתונות, החל מחתימה ישירה על עתונים ושבועונים לועזיים, וכלה בכל השבועונים המופיעים בארץ. דרכי הנוהל כאן פשוטים בתכלית: הזמנות מגיעות מבתי הספר ומספרני הישובים, וכן ממורים וחברים אחרים, כמובן באישורו של הגזבר. המשלוח מועבר לרוב באמצעות "אגד", אך רבים הם המשקים שמכוניותיהם המזדמנות העירה ניגשות למוסד ומקבלות את המשלוח. בכך חוסכים הם לעצמם תקלות, זמן והוצאות מיותרות.
ולבסוף יש לציין עוד תפקיד מרכזי של המוסד – שהוא המפיץ הראשי של ספרי הוצאת הקיבוץ המאוחד בהתישבות העובדת, בעיר ובמושבה – הן ע"י קשרים עם בתי מסחר לספרים והן באמצעות סוכנים.
"סימפונית הצעצועים"
צעדים ספורים בלבד מחדרי הספרים, ואתה מזומן ליהנות מן הנוי המצוי במדור לצעצועים, שחגג לא מכבר את יום הולדתו השלישי. גם כאן ערוך הכל בטוב-טעם, בסגנון ובסדר: משחקים, בובות, בובות-בובטרון, צבעים למיניהם, כלי עבודה זעירים, אלבומי-בולים ואלבומי עור ועוד – והפעם – מדורים-מדורים, לפי הגילים והקבוצות החינוכיות. "תוך שלוש שנות קיומו הוכיח המדור את תועלתו. המחנכות והמורים התרגלו לפנות אלינו ולקבל עצה והצעה לתיכנון הציוד לכל גיל וגיל" – מסבירה חוה, הרוח החיה והיוזמת של המפעל – "ולא רק לקבל עצה טכנית יבואו, אלא אף כיצד ליזום ולתכנן 'יום הולדת' ו'יום ילד'".
"לרעיון המדור לצעצועים הגענו – ממשיכה חוה – מתוך שלוש סיבות עיקריות: האחת – המחסור בצעצוע המתאים לגיל המתאים; שנית – הדרכה למטפלות שאינן מנוסות בהגשת הצעצוע לילד; שלישית – השגת הוזלה ע"י טיפול ישיר של המדור, ללא מתווכים".
ללמוד ולעשות
מידגמים שונים שבמדור מזמינים את כל הבא ללמוד ולעשות, כהצעה פשוטה לציוד והכנת צעצועים בכל בית ילדים ע"י המשק עצמו, ללא בזבוז כספים. חלקי-עזר בלבד, שהמדור מציע לכל דורש, ממחישים את האפשרות הגנוזה בעשייה העצמית.
ראשיתו של מדור זה אף היא היתה צנועה – בחדר קטון מגובב צעצועים, ללא אפשרות תצוגה מתאימה וחלוקה למדורות, לפי סוגים והתאמה לגיל. אולם מראשית קיום המדור כבר נקבעה פינה מיוחדת, בה יכולים ההורים למצוא את המתנה הנאותה לילדיהם, תוך תשומת-לב לשוני שבין הציוד "המשעשע" בחדר-ההורים, ובין "התכליתי" שבבית הילדים.
מראשית צנועה זו, לאחר נדודים שיגרתיים, כשל כל מפעל מעין זה, הגיע אף הוא אל הנחלה. התפתחות המדור נתקבלה באהדה ע"י ציבור הגננות והחברים. עד מהרה רכש לו קהל-קונים מאורגן, קיבוצי ולא קיבוצי.
פרט לציוד הדרוש לכל קבוצת-גיל, נתווספו ברבות הימים גם כלי-נוי שונים לקישוט החדר ובית הילדים (אגרטלים, מוצרי קרמיקה, סלים קלועים וכו'). כל אלה סדורים בארונות, אצטבות ומגרות נאות. אולם אין הסתפקות בקיים. בתכנית ההתרחבות אנו מוצאים הוספת מחלקות: לספורט, מכשירי-עזר למעבדות, ועד הקיץ יש כוונה להגיע למחלקה למכשירי כתיבה, לצרכי ביה"ס, וכן חומרים למלאכת-יד. "מחלקה זאת, שהיא חיונית ביותר, הן בכיוונה והן בהוצאות המרובות החלות עליה שנה-שנה בכל בית-ספר, מתאפשרת תודות להתנדבותו ועזרתו של משה טאס, חבר יגור, ובעזרתו של דודו מועדת החינוך", מציינת חוה, "ואנו מקוים להגיע במרוצת הזמן גם בשטח זה לאותו שלב, בו הגענו במחלקות הצעצועים".
ייצור צעצועים במשקינו – בסיס המדור
מרביתו של הציוד ומיני-הצעצועים המגוונים כיום את המדור נרכש מן החוץ, בחלקו לפי הזמנה ותיכנון מראש, ובחלקו תוך בחירה מהציוד הסטנדרטי של בית-החרושת. ברור, כי בסיס להצלחתו של המדור והבטחת התפתחותו בכיוון המגמה החינוכית שהניח בראשית דרכו – רק בייצור מבית. אך יש לציין כאן כי הקמת מפעלי הצעצועים במשקינו נכשלה עד כה. לאחר סגירת מפעל הצעצועים במעוז, נעשה נסיון בעוד משק, אך לדאבון-הלב לא עמדה כאן העבודה על הרמה הנאותה.
עתה מטפלים בהקמת שני מפעלים חדשים – בבית-קשת ובכיסופים. חסר רק ההסדר והקבע במשלוח הציוד מן המפעל. "מבחינה הכרתית – חשוב והכרח לעבוד עם משקים, ואילו מבחינה ארגונית ועסקית קיימים עדיין קשיים רבים".
במרבית משקינו קיים "ייצור פרטיזני", פרי המצאות יחידים ויזמת הורים מתנדבים – צעצועים וציוד הראויים להעתק ולאילוף הדדי. פעמים רבות פנה המדור לאלה ואף לציירים ולגרפיקאים של הקיבוץ, ליתן יד למפעל  - ואין מענה. הערות אלה מופנות לכתבות מסויימות – ומן הדין שתינתן תשובתם בהקדם!
מדור הצעצועים של הקיבוץ נושא עמו תפקיד חינוכי ענף ומגוון. תערוכה נודדת שתדגים בצורה זעירה חלק ממדגמי מוצגיו וייצורו, ודפדפת חודשית עם רישומים גרפיים שתישלח במספר טפסים מספיק לישובינו – יקרבו בלי ספק את הציבור הקיבוצי לאחד מהמפעלים החיוניים שלנו.
*
ובסיכום: אין מקריות בצירופם של שני המוסדות המנויים למעלה, אשר מתפקידם לספק את כל הצרכים לאוכלוסיית הקיבוץ, למן הגיל הרך ועד הגיל המבוגר – בעתונות, ספרות, ספרי לימוד, צעצועים, כלי-נוי ומדורות נוספים בעתיד, שיתווספו בלא ספק ויהוו מעין מוסד "כל-בו" – במובן הטוב של המלה – לשירות חבר הקיבוץ ולכיוון טעמו בתרבות ובחינוך.


לפני שנמשיך, רציתי להגיד שהמפעל במעוז חיים, עליו מדובר למעלה, היה למעשה מפעל של אישה אחת. אישה עם מנוע פנימי שלא הפסיקה לייצר צעצועים עד גיל מופלג ושהרבה מעיצוביה מוכרים לילדי קיבוצים רבים. אבל ב1951 התפלגה המשפחה ממעוז חיים ועברה לקיבוץ אחר. קיבוץ של האיחוד. הפילוג פגע בתעשיית הצעצועים של מעוז חיים.... אבל ייצור הצעצועים נמשך (רק בתנועה אחרת ובקיבוץ אחר).

 בסוף 1954, לקראת חג החנוכה (בערך בעונה שלנו עכשיו), נפתחה חנות ממש, שעדיין נקראה המדור לצעצועים והמוסד להספקה, בכתובת חדשה: אלנבי 91.





אני ממליצה להגדיל את התמונה של חלון הראווה שלמטה כי רואים בו את הדמויות של מיכל אפרת עומדות לצד דגמי טרקטורים של מפעל ניצב מאלונים.


ספרים וצעצועים "לשיכון ותיקים" / דצמבר 1954
"האם פה מוסד ההספקה של הקיבוץ המאוחד?"
- "לא, פה מערכת "בקיבוץ".
"ואיפה כאן מוסד ההספקה של הקיבוץ המאוחד?" – והשואל תולה בנו עינים כאלה, כאילו כל גורלו תלוי בשאלה צנועה זו.
- "המוסד להספקה עבר לרח' אלנבי 98" (היא דירת מזכירות הקיבוץ לשעבר, ומזכירות הקיבוץ נדדה לרח' לבונטין 20). זה היה באותם ימים בהם נדמה היה לכל מוסד, כאילו הגיע אל הנחלה ואל הרווחה. מערכת "בקיבוץ" זכתה לדירה ארכיאולוגית, כלומר – דירה שאפשר לחקור את תולדות העיר תל-אביב לפי שכבות הטיח המתקלפות מקירותיה, בה היא יושבת עד היום הזה. המוסד להספקה זכה לדירה מרווחת למדי לפי מושגים של אז (בה הינו יושב עד היום הזה) ואילו מערכת "בקיבוץ" שימשה כחץ-מכוון את זרם הלקוחות משדרות רוטשילד 21 לרחוב אלנבי 98. זרם השואלים אמנם פחת והלך, אך לא חדל עד היום הזה.
 ובאלנבי 98 שכנה כל הכבודה פנימה. רק שלט צנוע מאוד, הנבלע בעמקי הפרוזדור האפלולי, ציין, שבפנים נמצאת חנות ספרים גדולה וחנות צעצועים מיוחדת במינה. אך אלה שהגיעו פנימה לאחר עלותם קומותיים מדרגות, נכנסו אל דירת המזכירות המוכרת, והרגישו פחות-או-יותר בבית.
 היה זה המוסד להספקה, לחברי הקיבוץ ועד בכלל, - כלומר – עד כמה שאנשים מן החוץ ידעו ששם, בפנים, אפשר לקנות. ומי שידע – בא. תשומת-לבן של קונות נתונה היתה דווקא לחדרון הקטן בסופו של הפרוזדור, שם התרכז עולם חלומותיו של הילד.
קוביות ענק, טרקטורים וכלי רכב משקיים, הרכבות נאות, תיאטרון בובות, שלטי-עץ וכו' וכו'. פתרונות מוכנים בפועל לכל גננת.
הקץ לרדיפה אחרי הנגרים הסדיסטים שבבית! הקץ לשברון-מוח ולב. הגננת, הנכנסת למוסד-הצעצועים, יכולה כבר להצטער על דבר אחד בלבד: לא על חוסר צעצועים ורעיונות, רק על חסרון כיס לקנות הכל, הכל!
המדור עצמו הולך ומתרחב, הולך ומשתפר. שימעו יוצא למרחב, מגיע לחוגים נרחבים בעיר; קודם – גננות ומטפלות וקרובי משפחה, הבאים לקנות שי לילדים שבקיבוץ, וסתם אזרחים המצטיינים בטוב-טעם. סופו של דבר – שהלקוחות רבים עד כדי כך שקשה לעובדות המדור להקיף את הכל, לשמור על קור הרוח והסבלנות, ולהגיש לקונה את הטיפול האינדיבידואלי.
השכם-והערב נשמעת במדור הטענה: "חנות יפה כל כך – חבל שלא רבים יכולים ליהנות ממנה". השכם-והערב נותנים עובדי המדור את לבם לכך, שהנה ענף הצעצועים והציוד נושא את עצמו בכבוד וידו נטויה להתרחבות, ואילו הכתלים של שני החדרים עומדים על מקומם כמו קיר.
והאגף השני – המדור לספרי ההוצאה – מתלבט גם הוא בבעיות משלו. אין להוצאת הספרים מנגנון של סוכני-הפצה שהוא יקר ביותר. ובכל זאת חייבים הספרים להגיע לתפוצה נרחבת. וכך צץ הרעיון. הגשת הספר ללא מתווכים ובדרך היעילה ביותר לקונה. הווה אומר – חנות. ועד כמה שמילה זו עלולה להעלות העויה של עיקום-חוטם מעודן של איש הקיבוץ-המאוחד, הנה הברירה בידינו להוסיף ולקרוא לכך "מוסד לאספקה". ואילו למעשה: זו חנות. אבל... בהגבלות מסויימות. יותר נכון – בהרחבות מסויימות. וכך גם עברו לדירתם החדשה – ל"שיכון הותיקים" שממול – אלנבי 91.
הבה נציץ... ונפגע.
אני ניצבת ברח' אלנבי 91. מפנה עיני נכחי, ימינה ושמאלה – ונפגעת מיד. אותה חזית-עץ נאה וריחנית, עם צבא-האנשים החונה לפניה, מושכת את תשומת העין. מי אמר שלציבור הגדול אין טעם? סקרתי ברח' אלנבי את כל חנויות הצעצועים ולא מצאתי צובאים בשעריהם.
ןאילו "חנותנו" אנו... פשוט קשה היה לעובר-ושב שלא להכנס, פשוט קשה היה להכנס מרוב נכנסים; משהו מזמין כל-כך – בדלת הפתוחה, בחלונות הראווה השקופים, שיכול אתה לסקור בהם, בעת ובעונה אחת, את מערך הצעצועים הנאה ואת פנים-החנות רחב הידיים; שיכול כל קונה להיכנס, ליטול בידיו, לגעת ולמשש, להתפעל מזרי השושנים, הגלדיולות והכריזנטמות המקשטים קישוט של נוי ריחני את פנים האולם. לעשות פשוט סיבוב שלם, ולצאת – אפילו לא לקנות כלום, אין אונס. אבל – אבל ימי חנוכה ודמי חנוכה וצעצועים נאים כל-כך, והכתובת "הקיבוץ המאוחד" שבחזית, כל אלה משרים אטמוספירה.
ניצבת אני בתוך הקהל ורואה מבטי השתאות ששולחים עוברי-אורח בחלון ובחנות פנימה, והערות-אגב שלהם לא אזכיר בזה מטעמי צניעות. פרט לאחת פופולארית מאוד, ושריקת תימהון: "יופי!" בצידה ו"שאם הקיבוץ המאוחד מציע משהו הרי זה משופרא דשופרא".
ונכנסתי פנימה, וראיתי כיצד ידי חברותינו עמוסות עבודה. והקונים העוברים בין מדפי הצעצועים והספרים, נוגעים בזה ובאחר, מתקשים לבחור ומזדרזים לבחור. אך יש לציין, שבמשך השעות בהן נמצאתי בחנות לא ניסה אף קונה לגרוע מן המקח, ומי שיודע כיצד עומדים בחנויות על המקח, יבין שכבר מטעם זה בלבד ראוי שיתנוסס חלון ראווה נאה במרכזה של תל-אביב, הנושא עליו את שלטנו אנו.
אכן, לא פעם חייכה קונה באסירות-תודה, לאטחר שנטלה מערכת כלי מטבח של ניילון, והסבו את תשומת לבה למערכת כלי-מטבח צעצועיים של אלומיניום. במחבת הקטנה אפשר לטגן ממש ביציה שלמה. בסירים אפשר לבשל, והכירה הקטנה מסוגלת לדלוק, והמגהץ יגהץ הפלא ופלא את כל בגדי הבובה. אמנם יקר יותר, אך יעיל פי-כמה. מערכת כלים זו הוזמנה במיוחד ע"י המדור לצעצועים מבית-החרושת.
*
בהפסקת הצהרים, לאחר שננעלה הדלת נחיצונית ונכנסנו לאגף האחורי של החנות (אגף זה מיועד לגננות לשם קניות מרוכזות), נתישבו החברות בנשיפת רווחה. אחת פנתה להשליט קצת סדרים באולם, ואילו האחרות החליפו את רשמי היום שהסיכום הכולל הוא – מאור-פנים הדדי של הציבור – לחנות הנאה החדשה, ושל החנות – לקהל מבקריה.
נסתבר שהצלחה יוצאת מן הכלל היתה לצעצועי העץ של אלונים: הטרקטורים המתפרקים אזלו כבר ביום השלישי. הבעיון – אותו צעצוע המצריך אימוץ-מוח בהעברת מגדלון של טבעות משלב לשלב, תפס גם הוא את הציבור, ולא קונה אחד נשתקע מתוך שכחה עצמית בפתרון הבעייה על המקום.
"מגמתנו" אמרה לי יעל, "להגיש את הספר הטוב והצעצוע החינוכי לכל אדם, ועוד למעלה מזה – בכוונתנו להגדיל את תוצרי הקיבוץ בתוך החנות. עד כה משתתפים המשקים: אלונים בצעצועי העץ, תוצרת ביה"ח ניצב. גם משגב-עם מייצרת צעצועי עץ. ואילו ילדי גבעת-חיים מספקים למפעל כלי נגינה, והם מבצעים את כל עבודות המסגרות בשיתוף פעולה עם "ניצב" המספק את הידיות. (הידד לילדי גבעת-חיים!). כפר מנחם – מספק בובות, בובות לתיאטרון בובות, וגם בובות לטיפול אינדיבידואלי. כפר החורש אף הוא מספק צעצועי עץ ומשמר העמק מגישה את הקרמיקה המשובחת שלה.
המגמה היא, שמשקים רבים ישתפו עצמם במלאכת-הצעצועים, הקשורה לחרושת הקטנה. צעצועים רבים מתוכננים ע"י המדור ומוזמנים אצל יצרנים שונים. כל צעצוע קשור, כמובן, בהתיעצות עם ועדת החינוך. צעצועים שערכם החינוכי מפוקפק לא יימכרו במדור.
*
בין כה וכה נפתחו שוב שערי החנות, וציבור גדול, השש לקנות שי של חנוכה, מילא כהרף-עין את האולם. וכל מה שלמדתי לדעת הוא, שלאלפי האנשים שמילאו חנות זו במשך ימים אלה ויצאו מרוצים, ושי קטן בידיהם עטוף בעטיפה המיוחדת של המדור, ועשרות האלפים שעברו על פניה ולא נכנסו, עשה המדור בדרך-אגב גם תעמולה נפלאה ל"קיבוץ המאוחד" – וזה בלב לבה של תל-אביב העיר.
כשעמדתי לצאת וקניתי "בעיון" ומיהרתי למערכת, התישבתי ליד השולחן ועסקתי ב"בעיון" ו... ישר מהפרהיסטוריה מופיע אדם בפתח ובפיו השאלה העתיקה: "האם פה מוסד ההספקה של הקיבוץ המאוחד?" הפעם האמנו שהיה זה המוהיקני האחרון.
חיה


והנה מודעה שהתפרסמה בדבר לקראת פתיחת המדור/חנות של הקיבוץ המאוחד:




ולמי שיש קשרים אצל מי שעדיין נמצאים באלנבי 98 ובאלנבי 91 - אולי יש שם מחסן או קופסא שנשכחו עם אוצרות מהמפעל באלונים או עם בובות בובטרון (הלוואי...)? אם אתם בסביבה ומוכנים להיות קצת נודניקים בשבילי - אשמח לשמוע וללמוד.

אלנבי 98 היום


אלנבי 91 היום

והבובות מכפר מנחם, שמוזכרות בכתבה מ1954, מתוארות כבר ביולי 1952 בשבועון קיבוצי השומר הצעיר ("השבוע בקיבוץ הארצי"). בכתבה מוזכר בפירוש שיש גם לקיבוץ הארצי מדור לצעצועים - אז לי יש עוד משימות ועוד תעלומות לפענח...



 בקיצור, עכשיו גם אתם יודעים על המדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד. עכשיו אנסה לכתוב על המפעלים המוזכרים ולחשוף את ה"משוגעים לדבר" שמאחוריהם. לילה טוב.


תגובה 1:

  1. אני בדיוק לומדת על התפתחות החינוך לגיל הרך וחייבת לומר שהפוסט שלך מרתק, התפיסה של הקיבוצניקים "כיהודים החדשים" הובילה לכך שהם הרשו לילדים להתעסק גם ב"סתם" פעילויות של חול מה שלא היה נהוג אצל היהודים במזרח אירופה בתקופה ההיא (אוכלוסיה שמזכירה מאוד את החרדים של ימנו) ולמעשה פעילויות אלו מהוות את הבסיס למה שאנו מכירים כחינוך לגיל הרך

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.