אני קצת מהססת לכתוב את הרשימה הזאת בעיקר כי מאז שהופיע המאמר בהארץ נוספו לנו הרבה קוראים חדשים שלא מכירים את האופי האישי של הבלוג הזה. הרשימה הזאת היא (שוב) רשימה אישית למדי והחלטתי להמשיך כרגיל - כאילו אני כותבת כמו מקודם - למכרים ותיקים ולאנשי-שלומֵנו... מקווה שהחדשים לא יתאכזבו. ורק להזכיר למי שרוצה להתעמק בפרטים - כל התמונות נפתחות בהגדלה בדף נפרד אם לוחצים עליהן.
תחילת הרשימה הזאת לפני כמה שבועות בשיחה עם יובל דניאלי. הוא חשב, כמו רבים, שחגים נכללים בתרבות לילדים ואני קצת הסתייגתי - מסיבות אישיות ומהרצון האמיתי להראות משהו שהוא מסורת חדשה שנבנתה כאן ולא באה מ"הבית" של המבוגרים חברי הקיבוצים. משהו ציוני, מקומי, רענן וחדש. יובל הוציא מהמדף שמאחורי השולחן שלו דפדפת ובה גלויות שנה טובה שאסף מקיבוצים שונים. (ב2001 יצא ספר שיובל היה עורכו האמנותי לצד מוקי צור בשם "בשנה הבאה - שנות טובות מן הקיבוץ").
בכל אופן, יובל רצה להראות לי את את נושא הילדים באגרות השנה טובה של הקיבוצים השונים. (הנה דוגמא ל"נושא" כזה). הוא סיפר שהנושא המוביל בשנות טובות של הקיבוצים (יש לו אלפי גלויות כאלה) הוא מבני ציבור והנושא הבא הכי פופולרי הוא ילדים. משהו כמו "כמעט 20%" אני חושבת שהוא אמר.
ביקשתי מיובל שיוציא את הגלויות של הקיבוץ שלי ויראה לי על מה הוא מדבר. במעומעם זכרתי כמה מהן, וזכרתי שתמיד הגלויות היו ירוקות מדשא. יובל פתח את הדפדפת והראה לי את הגלויות. הילדים "קפצו" ממש - כמעט בכל שנה משנות ילדותי נושא הגלויה היה ילדים. בחלק מהגלויות גם אני מופיעה... איך יכולתי לשכוח?!
אתמול הייתי אצל הדודות שלי ושאלתי אם יש להן גלויות כאלה בבית כדי שאוכל לסרוק ולהראות אותן כאן. כל אחת מהן רצה הביתה והביאה מהמבחר שנאסף. הנה כמה מהשנות טובות של ילדותי (באדיבות הדודות):
אחרי שראיתי את כל השנות טובות האלה, הבנתי שמישהו אצלנו באמת חשב שילדים זה דבר חשוב ושצריך להשוויץ בהם בכל הארץ... מבנה הציבור העיקרי שמצולם בגלויות האלה הוא (איך לא...) מבנה התרבות של הקיבוץ בו ממוקמים המועדון, הספריה, האולם, הארכיון, ופינת הזכרון. חלק מהקומפלקס היה בבניה לאורך השנים הללו, אבל כל פעילויות התרבות רוכזו סביבו תמיד. אני חושבת שמההתבוננות בגלויות השנה הטובה של הקיבוץ שלי למדתי הרבה על הבחירה בתרבות לילדים כנושא. אין ספק שנתנו לתרבות הילדים דגש אצלנו - וזה הדבר שיובל דניאלי ניסה להראות לי דרך השנות טובות - איך אופי הקיבוץ משתקף מתוך התמונות שנבחרו לגלוית השנה-טובה.
אחרי השיחה עם יובל, החלטתי לחפש עוד פריטים מעניינים כאלה שמספרים סיפור. אחד מאלה שמצאתי עוצב ויוצר ע"י מרים ברטוב (שבקרוב אכתוב עליה רשימה שלימה). מרים (מבטאים מַרְיַם) שהיתה חברת גברעם והאמא של עליקמא, הכינה הדפסים שאותם היו מדביקים על דיקט וחותכים. את הדיקט היו תולים כקישוט או נותנים במתנה. את החלק השחור (שהוא מה שנשאר אחרי שמנסרים במשורית את החלקים הלבנים) אפשר להעמיד כחתיכה אחת ולהכין ממנו גם מחזיק-ספרים למדף או פשוט תמונה לקיר (רוחב הגליון הוא כ60 ס"מ).
באוסף התמונות של בית יגאל אלון מצאתי הרבה מאוד סיפורים קטנים כאלה של שנה חדשה. מצאתי, למשל, תמונה של לוח נושא של סתיו מביה"ס בגנוסר. מוזכרים בו פריחת החצב, סנוניות, חסידות, נביטת זרעים, ביאליק, כצנלסון וכמובן קטיף הכותנה...
ולאורלי מגיעה כמובן גם גלויית שנה טובה - מגבע כמובן... (שימו לב כמה החלק האנושי בגלויות מושך תשומת לב יותר מהמבנים - בייחוד ילדים ובטח שעם ילדים וחיות זה נראה טוב במיוחד).
ומצאתי גם שנות טובות אישיות מחומרים מעניינים. הנה כמה דוגמאות לחיתוכי קש מגנוסר. זאת אומנות מאוד מדוייקת אבל התוצאה יפה תמיד. אולי אנסה את זה שוב ואלמד את הילדים.
ובכפר בלום הכינו ריקמת שנה-טובה. שימו לב לילדים בלולים, במשחק ובטיול.
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ
וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ
וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִים
וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ.
וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה
וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשָׁךְ
בְּשִׂמְחַת עוֹלָם.
תחילת הרשימה הזאת לפני כמה שבועות בשיחה עם יובל דניאלי. הוא חשב, כמו רבים, שחגים נכללים בתרבות לילדים ואני קצת הסתייגתי - מסיבות אישיות ומהרצון האמיתי להראות משהו שהוא מסורת חדשה שנבנתה כאן ולא באה מ"הבית" של המבוגרים חברי הקיבוצים. משהו ציוני, מקומי, רענן וחדש. יובל הוציא מהמדף שמאחורי השולחן שלו דפדפת ובה גלויות שנה טובה שאסף מקיבוצים שונים. (ב2001 יצא ספר שיובל היה עורכו האמנותי לצד מוקי צור בשם "בשנה הבאה - שנות טובות מן הקיבוץ").
בכל אופן, יובל רצה להראות לי את את נושא הילדים באגרות השנה טובה של הקיבוצים השונים. (הנה דוגמא ל"נושא" כזה). הוא סיפר שהנושא המוביל בשנות טובות של הקיבוצים (יש לו אלפי גלויות כאלה) הוא מבני ציבור והנושא הבא הכי פופולרי הוא ילדים. משהו כמו "כמעט 20%" אני חושבת שהוא אמר.
ביקשתי מיובל שיוציא את הגלויות של הקיבוץ שלי ויראה לי על מה הוא מדבר. במעומעם זכרתי כמה מהן, וזכרתי שתמיד הגלויות היו ירוקות מדשא. יובל פתח את הדפדפת והראה לי את הגלויות. הילדים "קפצו" ממש - כמעט בכל שנה משנות ילדותי נושא הגלויה היה ילדים. בחלק מהגלויות גם אני מופיעה... איך יכולתי לשכוח?!
אתמול הייתי אצל הדודות שלי ושאלתי אם יש להן גלויות כאלה בבית כדי שאוכל לסרוק ולהראות אותן כאן. כל אחת מהן רצה הביתה והביאה מהמבחר שנאסף. הנה כמה מהשנות טובות של ילדותי (באדיבות הדודות):
 |
| הגלויה הזאת ראשונה כי גם אני מופיעה בה על הכוראוגרפיה ממונה אחת הדודות כמובן |
 |
| זאת דוקא אחת מיוחדת שמצאתי אצל יובל צייר אותה כתריאל עפרוני ב1964 |
 |
| והיא ממוענת לילדי קבוצת אלומה מבית השיטה מילדי קבוצת אלה בגשר |
 |
| קולאז' של אפליקציות וריקמה שהכינה כל משפחה בעיצובה של הדודה השלישית - המורה לעמלנות |
 |
| ודוקא הגלויה הזאת - שנדמה שיצאה לפני הרבה שנים - יצאה בשנות ה90 הברכה היא של עדנה סולודר ובה היא מספרת ליובל על ילדותה באשדות יעקב |
אחרי שראיתי את כל השנות טובות האלה, הבנתי שמישהו אצלנו באמת חשב שילדים זה דבר חשוב ושצריך להשוויץ בהם בכל הארץ... מבנה הציבור העיקרי שמצולם בגלויות האלה הוא (איך לא...) מבנה התרבות של הקיבוץ בו ממוקמים המועדון, הספריה, האולם, הארכיון, ופינת הזכרון. חלק מהקומפלקס היה בבניה לאורך השנים הללו, אבל כל פעילויות התרבות רוכזו סביבו תמיד. אני חושבת שמההתבוננות בגלויות השנה הטובה של הקיבוץ שלי למדתי הרבה על הבחירה בתרבות לילדים כנושא. אין ספק שנתנו לתרבות הילדים דגש אצלנו - וזה הדבר שיובל דניאלי ניסה להראות לי דרך השנות טובות - איך אופי הקיבוץ משתקף מתוך התמונות שנבחרו לגלוית השנה-טובה.
אחרי השיחה עם יובל, החלטתי לחפש עוד פריטים מעניינים כאלה שמספרים סיפור. אחד מאלה שמצאתי עוצב ויוצר ע"י מרים ברטוב (שבקרוב אכתוב עליה רשימה שלימה). מרים (מבטאים מַרְיַם) שהיתה חברת גברעם והאמא של עליקמא, הכינה הדפסים שאותם היו מדביקים על דיקט וחותכים. את הדיקט היו תולים כקישוט או נותנים במתנה. את החלק השחור (שהוא מה שנשאר אחרי שמנסרים במשורית את החלקים הלבנים) אפשר להעמיד כחתיכה אחת ולהכין ממנו גם מחזיק-ספרים למדף או פשוט תמונה לקיר (רוחב הגליון הוא כ60 ס"מ).
באוסף התמונות של בית יגאל אלון מצאתי הרבה מאוד סיפורים קטנים כאלה של שנה חדשה. מצאתי, למשל, תמונה של לוח נושא של סתיו מביה"ס בגנוסר. מוזכרים בו פריחת החצב, סנוניות, חסידות, נביטת זרעים, ביאליק, כצנלסון וכמובן קטיף הכותנה...
והנה אורלי (שהיום היא מגבע ופעם היתה מקבוצת אלון שקטנים מאיתנו בשנה) מכינה מיץ רימונים ליין - עם ילדי הגן בגבע.
ולאורלי מגיעה כמובן גם גלויית שנה טובה - מגבע כמובן... (שימו לב כמה החלק האנושי בגלויות מושך תשומת לב יותר מהמבנים - בייחוד ילדים ובטח שעם ילדים וחיות זה נראה טוב במיוחד).
ובהזורע לומדים על נושא הדואר דרך משלוח השנות טובות. הקימו דוכן - כותבים, מכניסים למעטפה, מביילים ומחתימים...
ולמי שהתמיד והגיע עד לשורה הזאת בלי להתעייף - מגיע פרס... אפילו שניים.... את הפרס הראשון מצאתי גם כן בבית יגאל אלון - והוא הקלטות ממסכת ראש השנה של הקיבוץ שלי עם שירים והקראות רלוונטיות ומעניינות. החג תמיד התחיל עם חלק שהיום נשמע לי קצת דתי - אבל יפה וציוני למדי - שאותו שרו הילדים. אח"כ עברו לחלק היותר חילוני ומקומי שלווה בהקראות ובשירה גם כן.
החג נפתח בשיר "תקע בשופר":
מילים: מן התפילה
לחן: רזי סולודרתְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ
וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ
וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִים
וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ.
וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה
וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשָׁךְ
בְּשִׂמְחַת עוֹלָם.
בפרוס חגנו
מילים: שמואל בס
לחן: רזי סולודר
בִּפְרֹס חַגֵּנוּ,
עֵת הַשָּׁנָה תָּחֵל,
בָּרֵךְ שְׁנָתֵנוּ:
שָׁנָה טוֹבָה, הָאֵל!
חַזֵּק יָדֵנוּ
יַד כָּל בּוֹנֶה, עָמֵל,
כַּנֵּס פְּזוּרֵינוּ
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
תֵּן,
חֶסֶד-אוֹר
גִּיל וּדְרוֹר –
בִּרְכַּת-דּוֹר
תֵּן,
אֹשֶׁר-תֹּם
לֵיל וָיוֹם
אֶת שְׂדוֹתֵינוּ
בָּרֵךְ בְּשֶׁפַע-בָּר.
וַעֲדָרֵינוּ
יִרְבּוּ בַּגַּיְא, בָּהָר.
יִמְתַּק פִּרְיֵנוּ
יִנְעַם זֶה פְּרִי-הָדָר,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ
כְּבִימֵי עָבַר.
תֵּן,
חֶסֶד-אוֹר...
קטע הקראה -
אחוז ילדי בכף ידי. גם אנוכי וגם אתה
נפסע לאט בלב חוגג, בלב שמח.
חלפה שנה, ואחותה יפה ממנה מביטה. זה
דרך העולם, ילדי, כך הוא צומח.
כך העולם וכך אנחנו - אב ובנו, זקן וטף
צמחנו לאט, וכמו דשאים וטל שטפנו;
עם הגשמים והאורות, עם החמסין ועם הסתו,
עם החיים הנפלאים אשר אהבנו.
לאחר הקריאה (אלי נצר - למי שמזהה מהקיבוץ שלי) מיד מתחיל שיר שמבוצע ע"י צעירי ילדי בית הספר - תכלה שנה:
מילים ולחן: שרה לוי־תנאי
תִּכְלֶה שָׁנָה וְאַנְחָתָהּ
תָּחֵל שָׁנָה וְשִׂמְחָתָהּ.
שָׁנָה טוֹבָה הִנֵּה עוֹלָה
לִקְרַאת שָׁלוֹם וּגְאֻלָּה.
תִּכְלֶה שָׁנָה...
עָלֶה נוֹשֵׁר, הַשֶּׁמֶשׁ רַד,
הַסְּתָו קוֹרֵא "עֲבֹד וּלְמַד!".
תִּכְלֶה שָׁנָה...
אִכָּר יָגִיל, שָׂדֶה יִשְׂמַח,
יֵרֵד מָטָר, הַכֹּל יִפְרַח.
תִּכְלֶה שָׁנָה...
ולמי שרוצה לשמוע את כל המסכת - הקראות, שירים, שירה בציבור ותזוזת כסאות - יכול לשמוע את המסכת מההתחלה ועד לסוף ללא הפרעות ועריכה. השיר היפה ביותר - שהוא גם סוג של רפרטואר מקומי - אלעד ירד אל הירדן - נקטע בסוף - אבל עדיין יפה ורובו הוקלט. אורך המסכת ללא הפרעות - כ25 דקות.
ולמי שהתמיד וצלח גם את ההקלטות - הנה הפרס השני והוא תמונות של שני שערי משמר לילדים מ1948 ומ1950 ובהם ברכת שנה טובה מצויירת משל רות שלוס:
ובקשר למשפחתו של חיים האוזמן - לכבוד ראש השנה שלחתי לבנו, אריק, 4 ספרים מהמהדורה ה41 של ויהי ערב. הוא כתב לי בערב ראש השנה שהספרים הגיעו - ובפעם הראשונה הוא מחזיק בידו את הספר ורואה את התמונות. היתה התרגשות גדולה ואני שמחתי לשמוע שגם הצד השני, המשפחה שלו באמריקה, מצא את חיים האוזמן שאנחנו מכירים...
 |
| פטר מירום צילם בחולתה |
בוקר טוב שנה חדשה....
