סיפור החד-גדיא הקיבוצי קשור בכל-כך הרבה עניינים פוליטיים ותרבותיים קיבוצייים שמדהים שעדיין לא כתבו על זה ספר אחד לפחות. לכאורה הדברים נראים פשוטים - יש שיר, יש מנגינה, יש הצגה/ריקוד, יש תלבושות, יש ילדים ובעיקר יש קהל אוהד. אבל... מי כתב את השיר? מי הלחין? מי החליט שצריך להרקיד את הילדים? מי הכין תחפושות? ולמה זה כ"כ חשוב? האמת - עוד תבינו כמה זה חשוב. סיפור החד-גדיא משלב בתוכו את ההסטוריה של התנועה הקיבוצית כולה - ו... נתחיל.
לפני שלוש שנים בדיוק, ב24 לאפריל 2008 התפרסמו שאלה ותשובה ב"חדשות בן עזר" (שהוא מייל דו שבועי בערך שכותב אהוד בן עזר למאות קוראים וכותבים נלהבים). השאלה והתשובה נגעו למקורו של השיר "האזינו חבריה מעשה בחד-גדיא". התשובה נכתבה ע"י אליהו הכהן, המומחה ה-גדול לתולדות הזמר העברי. אני מביאה כאן את חילופי הדברים במלואם:
שלום אליהו,
בתוכניתו של יהורם גאון ביום שישי בצהריים, הוא קרא את השיר "חד גדיא" הנהוג בקיבוצים ("האזינו חבריה, מעשה בחד-גדיא....") וביקש את עזרת המאזינים היודעים מיהם כותבי השיר. ישנן כמה גירסאות לעניין זה, וחשבתי שאתה האיש שתוכל לפתור את התעלומה:
בספרו של שלמה גולדשטיין: "חגיגה בצלילים" כתוב: לחן עם. השיר: אורי גבעון. יש הגורסים, שלאה גולדברג כתבה את המלים ואורי גבעון הלחין.
בדפי המקהלה שהוציא הקיבוץ הארצי לפני שנים כתוב, כמדומני: אורי גבעון ו-ב. כספי. בקלטת לפסח, שהפיק משרד החינוך בשיתוף עם "אורנים", ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית, כתוב: ב. כספי ו-מ. ביק. בקיצור, ריבוי גירסאות ואף אחד אינו יודע לאשורו מיהם הכותבים. התוכל להאיר את עינינו?
בתודה
מיכל פלג
למיכל פלג, שלום,
על פי הרשום אצלי מזה שנים רבות, מחברו של השיר "חד גדיא" ("האזינו חבריה") הוא בנימין כספי, המורה והמחנך בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה ומי שחיבר את מילות השירים "שישו ושמחו בשמחת חג" וזה לא מכבר זוהה גם כמחברו של "השפן הקטן".
משנדרשתי לאחרונה לעניין זה מבוכה אחזתני לנוכח ריבוי אתרי האינטרנט והשירונים המייחסים שיר זה ללאה גולדברג. לא מצאתי לכך כל סימוכין לא בכתביה ולא אצל חוקרי יצירתה. השיר אף אינו כלול ברשימת השירים המולחנים שלה המופיעה בסוף המונוגרפיה על לאה גולדברג מאת טוביה ריבנר.
לאה גולדברג כתבה שיר על ארבעת בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. הייתכן שבהשפעת שיר זה יוחס לה גם השיר "חד גדיא"?
לו נמצאה ולו אסמכתה אחת מתועדת לקשר של לאה גולדברג לשיר זה, הייתי כמובן בוחן מחדש את הידוע לי. אני מסתמך גם על ידידה גולומב, תלמידת בית הספר "אחד העם" בפתח תקווה, שהעידה כי למדה את השיר מפי המורה שלה בנימין כספי בשנת 1934. זוהי לפי עניות דעתי העדות המוקדמת ביותר על לימוד השיר הזה בארץ. כל זה קרה עוד טרם עלותה של לאה גולדברג ארצה.
אשר ללחן – באורח טבעי הולחנו והותאמו כמה וכמה מנגינות לשיר זה. השגורה מכולן היא מנגינת-עם. לחן נוסף, מקורי, חיבר נחום נרדי. שירבוב שמו של המלחין אורי גבעון, איש קיבוץ שער העמקים, כמלחין "חד גדיא" (כך מופיע באתרי אינטרנט רבים וכן בחוברות של שירי פסח) נובע ככל הנראה מאי הבנה. גבעון כתב עיבוד מוזיקלי לשיר אך לא הלחינו.
בברכה,
אליהו הכהן
ואנחנו חוזרים לכאן. נעזוב לרגע את הלחן, כי אקדיש לו חלק מהרשימה הזאת ועוד רשימה שלימה נפרדת, ונתמקד במילים. הסיבה לשיוך המילים של "האזינו חבריה מעשה בחד-גדיא" ללאה גולדברג מקורה כנראה בספר "חד-גדיא וגדיא" שיצא בהוצאת מכון החגים הבינקיבוצי. שם כתוב במפורש שאת המילים כתבה לאה גולדברג. וכפי שכתב אליהו הכהן וכפי שאוכיח כאן - זאת טעות.
את המילים כתב בנימין כספי והן הגיעו לקיבוץ, ביחד עם הלחן של נרדי, בדרך מיוחדת.
את המילים כתב בנימין כספי והן הגיעו לקיבוץ, ביחד עם הלחן של נרדי, בדרך מיוחדת.
בנימין כספי היה "הומוריסט" ואם היה חי היום היה כותב כנראה לתוכניות הומור ומערכונים בטלביזיה. הוא היה מפורסם בערבי הבידור שלו והנה כמה הוכחות מעיתון "דבר":
30 ליולי 1926:
3 למרץ 1930:
12 לאוגוסט 1932:
ואיך אני כ"כ בטוחה שבנימין כספי הוא שכתב את "האזינו חבריה מעשה בחד גדיא"? יש לי הוכחות. תראו מה כתוב ב"דבר" מה-25 למרץ 1937:
והנה החוברת עצמה. בעמוד הראשון מופיע ציור של נחום גוטמן "חד-גדיא" - ובצדו השני של הדף מופיע השיר:
ובתחתית העמוד חתום - בנימין כספי:
והנה המילים - כאן:
הַאֲזִינוּ, חֶבְרַיָּה,
מַעֲשֶׂה בְּחַד גַּדְיָא.
הַסִּפּוּר - אִישׁ לֹא בָּדָה,
כָּךְ כָּתוּב בַּ"הַגָּדָה",
חַד גַּדְיָא.
אַבָּא אֶל הַשּׁוּק הָלַךְ
וְקָנָה גְּדִי צַח וָרַךְ
זֶה הַגְּדִי - גְּדִי עִזִּים -
הוּא קָנָה בִּשְׁנֵי זוּזִים,
חַד גַּדְיָא.
הֶחָתוּל אֲרֹךְ-שָׂפָם
מַחְשָׁבָה רָעָה זָמַם,
אֶת הַגְּדִי תָּפַשׂ בַּכַּף
וְאַחַר אוֹתוֹ טָרַף,
חַד גַּדְיָא.
זֹאת רָאָה וְהִתְמַרְמֵר
הַכְּלַבְלַב שֶׁבֶּחָצֵר,
לַזּוֹלֵל הוּא לֹא סָלַח
וְנָשֹׁךְ אוֹתוֹ נָשַׁךְ,
חַד גַּדְיָא.
מִן הַחוּץ זִנֵּק מַקֵּל,
עַל הַכֶּלֶב הִתְנַפֵּל
וּבְקֶצֶף רַב חָבַט
וְ"הִרְבִּיץ" בּוֹ מִכָּל צַד.
חַד גַּדְיָא.
הִשְׁתּוֹלֵל אָז שְׁבִיב הָאֵשׁ,
בַּמַּקֵּל לִנְקֹם בִּקֵּשׁ,
הִתְלַקֵּחַ: "פִּיף" וּ"פָּף" -
הַמַּקֵּל כָּלִיל נִשְׂרַף.
חַד גַּדְיָא.
שֶׁטֶף מַיִם מַכֶּה גַּל,
עַל הָאֵשׁ קָפַץ חִישׁ קַל,
הִשְׂתָּרֵעַ רֶגַע קָט,
וְהָאֵשׁ כָּבְתָה מִיָּד,
חַד גַּדְיָא.
בָּא הַשּׁוֹר אֶל הָאֲגַם,
אֶת הַמַּיִם הוּא לָגַם,
אַף טִיפָּה לֹא הִשְׁאִיר בּוֹ
וְהֵגִיחַ אֶל קִרְבּוֹ.
חַד גַּדְיָא.
הַטַּבָּח בָּחַר קָרְבָּן
אֶת הַשּׁוֹר הַגַּרְגְּרָן,
וְהִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין -
אֲרוּחַת בָּשָׂר הֵכִין.
חַד גַּדְיָא.
מִשָּׁמַיִם בָּא מַלְאָךְ
וְהִפִּיל אֶת הַטַּבָּח,
שֶׁמֵּאֵן רוּחוֹ עָצוֹר,
וְהִכְרִיעַ אֶת הַשּׁוֹר,
חַד גַּדְיָא.
בָּרָקִיעַ קוֹל יִקְרָא:
"קֵץ לָרֶשַׁע, קֵץ לָרַע!
מִן הָאָרֶץ שֹׁד יִתַּם,
וְשָׁלוֹם עַל הָעוֹלָם,
חַד גַּדְיָא.
ואיך הגיע השיר אלינו? ולמה הוא נחשב לשיר של "קיבוצניקים"? אה- זה סיפור באמת יפה שאותו יצאתי לגלות. והנה מה שמצאתי: אחרי שדיברתי עם אליהו הכהן בעצמי וסיפרתי לו שמצאתי הוכחה ניצחת למיהו מחבר השיר - הוא הציע שאדבר עם ידידה גולומב שמוזכרת במכתב שלו בעצמי - ואשמע מה יש לה להגיד.
ידידה שמחה מאוד לעזור ושרה לי את השיר במנגינה שלא היתה מוכרת לי. שאלתי אותה אם בנימין כספי (שהיה המורה שלה בכיתות א' וב') המחיז איתם את השיר - והיא אמרה שלא! היא סיפרה שרק כעבור הרבה שנים, כשהוזמנה לסדר פסח אצל חברים בקיבוץ מעברות, ראתה את השיר עם הריקוד והתחפושות - וגם שמעה לחן חדש שלא הכירה.
שאלתי את ידידה אם יש לה מושג איך הפך השיר ל"קיבוצי" והיא נזכרה שלבנימין כספי היתה בת בקיבוץ. א-ה-א. חזרתי לאליהו הכהן. והתחלתי לחפש את הבת. כמובן שה-כ-ל כתוב בעיתון. הנה - תראו בעצמכם:
דבר, 3 לפברואר 1944:
תמר, בתו של בנימין כספי, היתה ממקימי קיבוץ בית הערבה. בית הערבה היה כנראה הקיבוץ הראשון שהתבסס כולו על מפעל - מפעל האשלג של ים המלח. ע"פ הסרטים והתמונות - זה היה מפעל ציוני מרשים.
והנה תמר כספי-רעיף בתמונה מפורסמת מבית הערבה.
והנה בתה של תמר ונכדתו הראשונה של בנימין כספי - ענת רעיף - בבית הילדים בבית הערבה. ענת היא אחת משלוש הבנות הראשונות של בית הערבה.
ממש בסמוך להולדתה של נכדתו הראשונה של בנימין כספי בבית הערבה ביקר עיתונאי "דבר" בקיבוץ ודיווח על התרשמותו בעיתון - 16 למרץ 1944 (ללחוץ על התמונה כדי לקרוא את כל הכתבה):
הפיסקה שלמטה מוגדלת מתוך הכתבה כדי שתוכלו לקרוא על ההורים הצעירים ב"קיבוץ הצעיר" (לנצח!!!) - בית הערבה:
על פי ראיונות טלפוניים רבים שערכתי - עם חברי בית הערבה ועם בנו של בנימין כספי שחי בברזיל (תמר עצמה נפטרה לפני חצי שנה) מסתבר שבנימין כספי חגג בבית הערבה את הפסח בכל שנה. חלק מהאנשים זוכרים שהיה פעיל בליל הסדר עצמו ואפילו היה מעורב בהכנת השירה וההקראות. כמו שנכתב ב"דבר", החברים היו הורים צעירים מאוד והורים לילדים קטנים ותינוקות - וסבים וסבתות לא היו רבִּים.
בארכיון של כברי מצאתי שתי הגדות מבית הערבה - מ-1941 ומ-1942:
יוכבד רון, אחת החברות שריאיינתי, סיפרה שהילדים לא היו נוכחים בסדר הפסח. היא סיפרה שהסדר היה כולו למבוגרים ושאבא של תמר רעיף (הלוא הוא בנימין כספי) היה בא לבית הילדים למחרת הסדר ומלמד אותם שירי ילדים. היא זכרה שלימד אותם שיר על הילד נֹח שתֹפף בתֹף בכֹח, למשל. כשהיא נזכרה בפרט הזה ידעתי שבנימין כספי באמת לימד אותם שירים - כי הוא הרי זה שכתב את השיר על הילד נֹח (יש לחווה אלברשטיין ביצוע נהדר של השיר הזה ).
האמת, שדי הייתי מוטרדת מהעובדה שהילדים לא היו בכלל בסדר הפסח. אז מצאתי הוראות ל"סדר האכילה" מבית השיטה משנות ה50 או תחילת שנות ה60. שם כבר כתוב בפירוש שהילדים יוצאים הביתה בליווי המטפלות מיד אחרי שירת "הא לחמא" ואפילו מודגש שאינם אוכלים:
חנניה כספי, בנו הצעיר של בנימין, נקרא היום ז'וז'י גספי וחי כבר עשרות שנים בברזיל. הוא זוכר שכילד בן 11-12 התלווה להוריו והשתתף בסדר בבית הערבה אצל אחותו. הוא זוכר גם שבנימין כספי היה מושיב, למחרת הסדר, את הילדים במרפסת בית הילדים ומלמד אותם שירים - מן "סדר שני" לילדים.
והנה תמונה של מרפסת באחד מבתי הילדים בבית הערבה. בבית הערבה הקפידו על מרפסות גדולות ורחבות כדי שהאוויר סביב הבתים יהיה קריר יותר - בניה מדברית:
בני משפחת רעיף עדיין חיים בקיבוצים - ועדיין זכרים את השיר (בתמונה - ענת הבכורה עם אחיה התינוק - בינג'י):
לפני שלושה שבועות הם נסעו לטיול משפחתי למדבר וביקשתי מהם להצטלם על רקע בית הערבה וים המלח - שרים את השיר שלימד סבם, בנימין כספי, את ילדי בית הערבה. לשמחתי הם הסכימו - והנה הם לפניכם - ענת, בינג'י והדס "האזינו חבריה מעשה בחד-גדיא" בלחן של נחום נרדי (כנראה):
בית הערבה נכבש ב1948 אחרי קרבות רבים, הרוגים וישיבה בשבי של חברי המשק. אבל חוץ מקרבות עם שכנינו הערבים ועם הבריטים היו בבית הערבה עוד קרבות. קרבות אידאולוגיים שהובילו לפילוג. המאמר הבא הופיע בתחילת 1949 ב"דבר" ובו ביקורת קשה על הפילוג של בית הערבה ל"איחוד" ו"מאוחד". מאמר עם חזון ומשפטים נבואיים ממש.
דבר, 31 בינואר 1949:
חברי בית הערבה הצפינו והתפצלו - לכברי ולגשר הזיו:
והנה החד-גדיא בהגדה הראשונה של כברי במקום הישוב החדש:
והנה ההגדה הראשונה של גשר הזיו וגם שיר החד-גדיא שמופיע בה - ב1950:
התקשרתי לגשר הזיו לכמה חברי בית הערבה שעברו לשם. אחת החברות שדיברתי איתן היא ציפורה כהן (בתמונה למטה - מימי בית הערבה). ציפורה היא אמא של יעל, הבת השלישית של בית הערבה. את יעל אני מכירה מתמיד - ומעולם לא ידעתי על עובדת היותה בת בית הערבה. אבל היה לי קל מאוד להתקשר ולבקש ממנה שתשיר לי את האזינו חבריה בנוסח גשר הזיו. שאלתי את יעל אם היא זוכרת מי לימד אותה לשיר את השיר - והיא ענתה שהיא לא זוכרת ושנדמה לה שתמיד הכירה אותו.
יעל הסכימה ברצון לשיר לי את השיר - הנה:
להפתעתי הרבה יעל שרה בלחן שלמדה בבית הערבה - אבל המילים.... מאיפה המילים? - שאלתי אותה והיא אמרה שככה היא למדה את השיר!
המשכתי לשאול עד שהגעתי לאמנון אראל (היום ממעגן מיכאל) שסיפר לי שבגשר הזיו היה איש בשם איציק שֹהם שהיה מחבר מילים למנגינות מוכרות לכבוד חגים ומסיבות. ביקשתי מאמנון לשלוח לי בתים שזכר - והנה כמה שורות מתוך הזכרון של אמנון:
האזינו חבריה,
למעשה בהגדה,
קנה אבא לפני שנים
גדי אחד בשני זוזים.
חד-גדיא....
ממקומו זאת ראה,
החתול הנורא.
ממרומים זינק עליו,
ואת הגדי מיד טרף.
חד-גדיא...
ואם תהיתם עד עכשיו - איפה חד גדיא של קיפניס - אז הנה... חמש שנים אחרי שהתפרסם "האזינו חבריה" בדבר לילדים (וכמעט 9 שנים אחרי שנלמד ע"י ידידה גולומב) - הופיע שיר חדש עם לחן חדש - "על גבע רם, על ראש התל" של לוין קיפניס וידידיה גורוכוב (אדמון) - ב1 באפריל 1942 - בדבר לילדים:
ואיך השיר הזה הגיע אלינו (בעיקר לקיבוצי המאוחד) - אשתדל לענות בפרק הלחן ברשימה הבאה.
ולסיום - נימה אישית... היו לי הרבה חברים טובים בבית הערבה - בשנות ה80 - כשבית הערבה היה מקום שבו עושים שנת שירות (ש"ש) ומחזיקים את המקום בשביל הנח"ל. הייתי מבלה שם ימים ושבועות אצל חברים ולא העליתי בדעתי שהיה שם קיבוץ גדול פעם. גדול במספרים זה שהיו בו כמעט 60 ילדים כשהקיבוץ נכבש. בשביל קיבוץ ב1948 זה הרבה. בשביל מקום נידח וחם כמו בית הערבה זה ה-מ-ו-ן!
מתוך כל הנוסטלגיה הזאת - כשנתקלתי במכון החגים בהגדה שכתבו הש"שנים של בית הערבה (אני חושבת שאני אפילו מזהה את כתב היד) - הייתי חייבת להביא אותה לכאן.
ואפילו הש"שנים של בית הערבה ב1987 לא פסחו על החד-גדיא המסורתי - למרות שאני די בטוחה שזה לא השיר ששרו שם בסדר:
וכדי שלבנימין כספי יהיה תיעוד אמיתי החלטתי להביא לכאן את כל קורות חייו כפי שנכתבו בספרון שיצא לזכרו, לאחר מותו הפתאומי במאי 1946 - שנתיים לפני פינוי בית הערבה:
20 למאי 1946:
ועוד דבר אחרון שמצאתי - שכתב ההומוריסט בנימין כספי ב"דבר" ב24 לאפריל 1929:
האזינו חבריה,
למעשה בהגדה,
קנה אבא לפני שנים
גדי אחד בשני זוזים.
חד-גדיא....
ממקומו זאת ראה,
החתול הנורא.
ממרומים זינק עליו,
ואת הגדי מיד טרף.
חד-גדיא...
[בתים חסרים]
אזי בא זה השור
זקן כטרח בן נחור
כל המים הוא שתה
ולא השאיר אף טיפה
חד גדיא...
והמים בחבית
אחזתם התזזית
נהמו והתקדרו
ואת האש מיד כיבו.
חד גדיא...
אני חושבת שהמקור לכל המילים החדשות זה "הטלפון השבור" של השירה שבעל-פה. אכתוב על זה ברשימה נפרדת (כבר אמרתי לכם שלא אוכל לספר את כל מה שלמדתי על חד גדיא ברשימה אחת או שתיים - ושצריך לכתוב ספר...). רק אספר שבכל ההגדות מופיע שיר שמעטים שרים - ושהשיר בד"כ הוא אחד משניים: "האזינו חבריה" או "על גבע רם". בכל אופן - מילים כתובות לנוסח הזה של גשר הזיו עדיין לא מצאתי.
שתי עובדות מעניינות על "האזינו חבריה" בכברי ובגשר הזיו:
1) בשני הקיבוצים שמרו על הלחן המקורי שאותו לימד בנימין כספי בבית הערבה - אבל בגשר הזיו המילים שונות.
2) עד לשנות ה80 בשני הקיבוצים לא המחיזו או רקדו את השיר - והביצוע היה שירה בלבד. בגשר הזיו עדיין רק שרים. בכברי, כמו שרואים בתכניה שלמטה, כבר מישהו לימד את הלחן החדש וגם ממחיזים/רוקדים את השיר. ועל זה בסיפור אחר.
ואם תהיתם עד עכשיו - איפה חד גדיא של קיפניס - אז הנה... חמש שנים אחרי שהתפרסם "האזינו חבריה" בדבר לילדים (וכמעט 9 שנים אחרי שנלמד ע"י ידידה גולומב) - הופיע שיר חדש עם לחן חדש - "על גבע רם, על ראש התל" של לוין קיפניס וידידיה גורוכוב (אדמון) - ב1 באפריל 1942 - בדבר לילדים:
ואיך השיר הזה הגיע אלינו (בעיקר לקיבוצי המאוחד) - אשתדל לענות בפרק הלחן ברשימה הבאה.
ולסיום - נימה אישית... היו לי הרבה חברים טובים בבית הערבה - בשנות ה80 - כשבית הערבה היה מקום שבו עושים שנת שירות (ש"ש) ומחזיקים את המקום בשביל הנח"ל. הייתי מבלה שם ימים ושבועות אצל חברים ולא העליתי בדעתי שהיה שם קיבוץ גדול פעם. גדול במספרים זה שהיו בו כמעט 60 ילדים כשהקיבוץ נכבש. בשביל קיבוץ ב1948 זה הרבה. בשביל מקום נידח וחם כמו בית הערבה זה ה-מ-ו-ן!
מתוך כל הנוסטלגיה הזאת - כשנתקלתי במכון החגים בהגדה שכתבו הש"שנים של בית הערבה (אני חושבת שאני אפילו מזהה את כתב היד) - הייתי חייבת להביא אותה לכאן.
ואפילו הש"שנים של בית הערבה ב1987 לא פסחו על החד-גדיא המסורתי - למרות שאני די בטוחה שזה לא השיר ששרו שם בסדר:
וכדי שלבנימין כספי יהיה תיעוד אמיתי החלטתי להביא לכאן את כל קורות חייו כפי שנכתבו בספרון שיצא לזכרו, לאחר מותו הפתאומי במאי 1946 - שנתיים לפני פינוי בית הערבה:
20 למאי 1946:
ועוד דבר אחרון שמצאתי - שכתב ההומוריסט בנימין כספי ב"דבר" ב24 לאפריל 1929:
קרדיטים: מיכל רמות - הבת הראשונה של בית הערבה והארכיונאית של כברי, מכון החגים בבית השיטה, ספרית אורנים, משפחות רעיף, אמית, זיסקינד וכספי, יעל דוברין, אמנון אראל, מרית פינקל, ידידה גולומב, ואליהו הכהן.
לילה טוב.
מרתק. תודה
השבמחקכמו תמיד, גם אני מוריד את הכובע על המחקר המרתק.
השבמחקחג שמח!
מדהים.
השבמחקסחתיין גדול על ההוכחה מ"דבר לילדים".
אני בהלם ששרים את השיר הזה בלחן שהבאת (האם אמנם נרדי? יש איזשהם סימוכין לזה, פרט לשיוך הלחן אליו במקורות שונים [לצד "מילים: לאה גולדברג"...]? יש תווים?)
ועוד יותר - אני במתח איך ומתי אומץ הלחן העממי. מתי חלק ג'???
וסקרנית:
1. מה יש עוד בספר "חד גדיא וגדיא"? נוסחים שונים של חד גדיא?
2. ומה זה "בינג'י"? איך קראו לו באמת?
3. חברי קיבוץ בית הערבה לשעבר מכירים רק את הלחן הזה או גם את העממי?
גלי
עינת שלום,
השבמחקנוגע. כלומר השילוב של התוכן ושל רוחה החמה והאוהדת של החוקרת, הנושבת ועולה מבין שורות המחקר.
כדאי היה אולי, במחקר כה מקיף, להזכיר גירסה מוקדמת ורווחת עם מנגינה מקסימה:
מילים: לא ידוע
תרגום/נוסח עברי: ישראל דושמן
לחן: יצחק פירוז'ניקוב
שנת כתיבה: תרס"ט
שנת הלחנה: תרס"א 1900
אָבִינוּ הַזָּקֵן הָלַךְ לַשּׁוּק לִפְנֵי שָׁנָה
וּגְדִי לָבָן, יָפֶה וָצַח בִּשְׁנֵי זוּזִים קָנָה.
בָּא הֶחָתוּל הַגַּרְגְּרָן וַיֶּאֱרֹב בַּגַּן,
נָעַץ בַּגְּדִי אֶת צִפָּרְנָיו וַיִּטְרְפֵהוּ חַי!
אפשר לקרוא את המילים כולן וכן להאזין ללחן במספר גירסאות באתר זמרשת:
http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1537
חג שמח,
אורי לוי
19 אפריל 2011
uri@vicsor.com
מקסים, תודה!
השבמחקלתרבותניקית שלום,
השבמחקאיזה יופי המפעל שלך! כל כך רציני וגם מלא כיף! אני כבר כמה ימים נרעשת ממנו, ועוד אמשיך לקרוא ולהתלהב. רק הערה קטנה אחת לשם האמת ההיסטורית: אני בת כברי, מהכיתה של הדס רעיף, ואצלנו בכברי הציגו והמחיזו את "חד גדיא" בהחלט לפני 1980. לכל גיל הייתה מטלה בסדר הפסח, ובגיל מסוים המטלה הייתה המחזת "חד גדיא" - עם תחפושות ושירה והכול. אני מעריכה שהיינו בין כיתה ג' לה', כך שמדובר על תחילת שנות השישים. בשנה אחרת המטלה הייתה תזמורת כלי הקשה ומקהלה מדברת, ש"דיברה" את הטקסט המחובר מ"שמות": "בתופים ובמחולות, סוס ורוכבו רמה בים, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, צללו כעופרת במים אדירים" - בגילים שלי (שישים ומעלה) אין "ילד" שלא זוכר את זה ואת תפקידו הספציפי בכל מטלה.
המשיכי כך - זה פשוט נהדר!
נירה.
תודה נירה. שימי לב שיש המשכים לרשימה הזאת. באחד מהם - פרק המחול - מסופר על המקהלה המדברת ועל מקורה בסדר נוסח יגור. יש גם וידאו מצחיק של היגורניקים המבוגרים מבצעים את בתופים ובמחולות בהיתול ובשמחה...
השבמחק