חד-גדיא - חלק ג' - רחלות מחוֹללוֹת

נתחיל במובן-מאליו. בסדר פסח נוסח יגור רק שרים את החד-גדיא. לא ממחיזים, לא רוקדים ולא מתחפשים. 

החוברת שמתארת את הנוסח היגורי של החד-גדיא ע"פ יהודה שרת התפרסמה לקראת הפסח של 1951. הילדים עולים תוך כדי שירה והשיר (במילים המסורתיות פחות-או-יותר) הוא דו-שיח בין הציבור לבין מקהלת הילדים.  

אז איפה בכל זאת התחילו להמחיז ולרקוד את החד גדיא - ולמה? על זה אספר בחלק הזה של סאגת החד-גדיא הקיבוצי.

הסיפור היום הוא על רחל ע. מחצור. קראו לה רחל ע. כי בחצור ישנן גם רחל ז. (שהיתה אחראית על המוזיקה בחצור ועוד תוזכר בפרק הבא) וגם רחל ק. (שתוזכר כאן גם כן) ועוד כמה רחלות שלא שרו או יצאו במחולות - וכולן נקראו על פי האות הראשונה בשם משפחתן.

רחל ע., הידועה גם כרחל עמנואל, היא הוגת מחול החד-גדיא וחלוצת המחול הקיבוצי בכלל. גם אם לא ידעתם מעולם מי היא - בכל פעם שראיתם ילדים שרים את החד-גדיא על הבמה מחופשים ומתנועעים - רחל ע. נגעה בכם.

בחלק הזה אספר על התנועה ועל "ההעמדה" על הבמה של מחול החד גדיא. אני חושבת שאחרי שתראו את הסרטונים תבינו שמשהו מהיופי הלך קצת לאיבוד בדרך - אבל שהדבר ניתן לתיקון עם קצת מאמץ והשקעה. רחל עמנואל היתה אשה עם חזון והשאירה הוראות מדוייקות ומתועדות איך צריך להראות הדבר האמיתי. ושוב אני חייבת לציין שבכל פעם מחדש אני נדהמת איך אנשים יודעים שיבואו לחפש את הסיפור שלהם והם דואגים לתיעוד העיקר. רק צריך למצוא את ערימת התמונות ואת העקבות...

רחל עמנואל נולדה ב1917 בארה"ב ולמדה מחול אצל אוולין סאבין (Evelyn Sabin) שנחשבה לאחת משלושת תלמידותיה הטובות והקרובות ביותר של מרתה גרהם. רחל עלתה לארץ ב1939 והצטרפה לקיבוץ חצור. בארץ היתה תלמידתה של גרטרוד קראוס, וב1949 חזרה לשנה לארה"ב להשלים את לימודיה במחול בבית-הספר של מרתה גרהם.

כשחזרה לארץ בתחילת שנות ה50 הקימה את המדור למחול של הקיבוץ הארצי. בסוף שנות ה50 עזבה רחל עמנואל את חצור ולאחר כ25 שנה חזרה לחיי הקיבוץ והתמקמה במשמר העמק כבת זוגתו של ראובן זיו. רחל נפטרה במשמר העמק באוגוסט 1998.

על רחל עמנואל לא ידעתי כלום. למרות שפגשתי את בנה, גבי, בארכיון יד-יערי, ולמרות שדיברתי איתו והוא הוביל אותי לרשימה על סרטי ילדים ונוער, לא ידעתי מי הוא ומי היא אִמו. הגעתי אליו בדרך עקיפה אחרי ששאלתי בהרבה מאוד קיבוצים מתי התחילו להמחיז אצלם את החד-גדיא. מתישהו בדרך הבנתי שאני לא שואלת את השאלה הנכונה... הבנתי שזה ריקוד אמיתי - עם כוריאוגרפיה ורקדנים. דיברתי עם גדיים ועם חתולות, עם בנות האש והמים, עם שוורים ושוחטים - וכמובן שגם עם מלאך המוות... כל מי שדיברתי איתו זכר את הריקוד לטובה. וכשהתקרבתי למקור עצמו - לבוגרי החד-גדיא של רחל ע., רחל ק. ורחל ז. מחצור - הבנתי שנגעתי במשהו גדול.

הרשימה הזאת "מתגלגלת" לאט כי עוד לא כתבתי על מחול ורחל עמנואל היא התחלה מצויינת. אם קשה לכם מאוד ואתם רוצים ישר לקפוץ לסרטונים ולתמונות אני מרשה - רק שתדעו שכדאי לחזור ולקרוא מדי פעם כי הרעיונות שרחל מעלה הם יפים וטובים.

אז אני מתחילה...

ב1946, בפסח, מחליטים חברי חצור להקדיש את העלון של קיבוץ א"י ג' לפעילותם התרבותית - ובעיקר לפעילויות הבימתיות. רחל ע. כותבת לא מעט בעלון הזה והחלטתי להביא כמה מהרשימות שלה לכאן:

הרשימה הראשונה היא ביקורת על ההצגה "הצרצר והנמלים" שבוצעה שנה קודם :

אח"כ רחל מספרת על הריקודים הראשונים שהכינה בקיבוץ. שימו לב שהריקוד הראשון ממש - היה קשור לפסח...  רחל כנה מאוד בנוגע ליכולות ולטכניקה - אבל ע"פ עדויות של תלמידותיה - היא פשוט היתה פרפקציוניסטית וכנראה שזה ניכר גם כאן:

העלון המיוחד לפסח של 1946 בחצור מסתיים בשיר שאומר הכל. את החלקים הקרועים אפשר לנחש - אבל הפזמון עצמו נשמר - והוא פשוט נהדר (ויש בו גם "האזינו חבריה" - אז בכלל...):

הבן של רחל הכין לה מן אלבום ובו תמונות של ריקודים שהעלתה ורשימות כוראוגרפיות שליוו כל ריקוד. הנה דף מתוך האלבום:

הריקוד של רחל עמנואל תפס תאוצה ובעיתונות נכתבו עליה מילים חמות (ללחוץ על התמונה כדי להגדיל בדף חדש):

לאחר שחזרה מהלימודים בארה"ב היא כותבת בעלון ב1951 על עקרונות לימוד הריתמיקה לילדים ועל נסיונה כמורה לילדי הקיבוץ:

במקביל, רחל עמנואל נקראת לדגל ומתבקשת לעזור בהכנת מסכת כל-קיבוצית לחג הפסח:

ובחצור מקבלים מכתב רשמי מהמוסדות... (ולמי שזוכר - א. אמרנט - הוא טושק שכבר נזכר כאן פעם כחבר באגודת הציירים והפסלים של קיבוצי השומר הצעיר):

בתוקף תפקידה רחל מתחילה לארגן ולכנס את פעילי המחול בקיבוצי השומר הצעיר. שימו לב לנושאים שעולים בכינוס ובייחוד למקום שתופסים "חגי הקיץ":

והנה גם תמונות של המחוללים באחד מכינוסי המחול שאירגנה רחל עמנואל בגבעת חביבה:

גבי, בנה של רחל ע., הראה לי מכתב שכתבה אליו אחת מפעילות המחול לזכרה של רחל:

ובעלון של חצור מופיע דיווח על כינוס כזה באפעל  שאחד הנושאים שעלו בו הוא מחול לפסח. שימו לב שכמו שהבטחתי - גם רחל ע. וגם רחל ק. משתתפות בכנס:

אחרי אחד הכינוסים (שהופכים לחוג ארצי פעיל ומתרחב - מדי כמה חודשים) רחל מפרסמת סיכום בעיתונות ("השבוע בקיבוץ הארצי"):

וכדי שתצליחו למצוא את עצמכם ואת מכריכם ברשימה הזאת - עברו על השמות - בטח תמצאו זכרון מוכר:

שימו לב גם ל"חג הילד" בחצור שהכינה רחל ק. ול"חג החופש" בגעתון שהכינה יהודית ש. (שהיא יהודית ארנון):

רחל עמנואל ידעה והבינה את משמעות התיעוד (כפי שתראו בהמשך) ועשתה מאמצים רבים לשמר את רגעי הבמה המעטים של פעילי המחול בקיבוצים:

שוב, ב1954 - דיווח של רחל על פעילות המחוללים והמחוללות בקיבוצים השונים. שימו לב למחולות לכבוד החנוכה:

בכינוסים של פעילי המחול מדגימים ריקודים וחולקים כוריאוגרפיה - וכך הרעיונות עוברים מקיבוץ לקיבוץ ומאפשרים העשרה של פעילי המחול - ו"צידה" לדרך עד המפגש הבא.

והנה גם הפסח. כל אחד מתבקש להביא ולהכין הצעות והופעות לפסח:

41 משתתפים מ29 קיבוצים שונים של קיבוצי השומר הצעיר נחשפו לרעיונות ולמחולות לקראת חג הפסח של 1954. שימו לב שגם המוזיקאים מוזכרים כאן. ורק ברמז אזכיר שלקראת הפסח של 1954 ישב גם אורי גבעון בשער העמקים וכתב עיבוד ל"האזינו חבריה מעשה בחד גדיא"...

והנה עוד ריקודים שעלו במחצית השנייה של 1954 בקיבוציהם של פעילי המחול של קיבוצי השומר הצעיר:

העלילה במחול והסיפור שמספרות הדמויות הרוקדות מאוד העסיקו את רחל עמנואל. בפגישה של פעילי המחול בחצור היא מתכננת הרצאה ודיון בנושא. שימו לב גם למיקום - חדר המוזיקה - ולליווי המובטח בפסנתר:

לקראת 1955 מתכנסים כל פעילי התרבות - המוזיקה, המחול, האמנות וכל מי שקשור בפנאי ובחג בקיבוץ הארצי. הם מחליפים רעיונות ודעות. רחל עמנואל מדווחת שבארגון פעילי המחול ישנם כבר 60 פעילים מ40 קיבוצים:

ושוב אנחנו  בכינוס לקראת הפסח - ושוב שיחה על פסח והדגמות של מחולות שיצרו פעילי המחול בקיבוציהם:

ובעיתונות הקיבוצית ("השבוע בקיבוץ הארצי") מפרסמת רחל סיכום ביניים על פעילות המחול:

ואם חשבתם ששכחתי לספר על חד גדיא - אז הנה הגענו... את התאריך המדויק שבו נולד הרעיון אין לי. אני יודעת משיחות עם אנשים שהופיעו בחצור בתור ילדים. השנה הראשונה היתה כנראה 1953 או 1954. אלו היו כנראה ילדים משתי כיתות שבאחת מהן היה בנה של רחל.

למזלנו הטוב יש אפילו תמונות מהשנה השניה או השלישית של ביצוע הריקוד בחצור. הכי משמחות אותי התמונות שבהן רואים את רחל מדריכה את הילדים באמצעות תוף ונהנית מאוד:

בעקבות פעילות המחול של רחל התחילו גם בקיבוצים אחרים של השומר הצעיר לרקוד את החד גדיא. הנה סרטון וידאו שקיבלתי השבוע - ערוך אבל יפיפה - של ריקוד החד גדיא בהעוגן בסוף שנות ה50. הסרטון צולם במקור ללא קול ע"י הצלם פוטי ועמותת העוגן שעושים פרוייקט שחזור מדהים של חומרים ארכיוניים שלו בהעוגן - "הלבישו" עליו את שיר המעלות בביצוע של מקהלת העוגן. האמת - שבהקשר הזה אני דוקא נהנית לראות את החד-גדיא עם שיר הלל כזה. סתם עושה לי טוב.

שימו לב לתנועות המקל. כל פעם שאני מזהה את תנועות המקל אני מבינה שרחל עמנואל נגעה שם. שימו לב גם למגזרות שעל הקיר:

אגב, במקור הסרט רץ יותר מהר ולפי העדויות - גם בחצור וגם בהעוגן - השיר שנוגן היה "האזינו חבריה מעשה בחד גדיא".

ונמשיך...

באחד החוזרים שכתבה רחל לפעילי המחול היא שוטחת את כל הבעיות והלבטים שעולים בין פעילי המחול על הדרך והכיוון של המחול שהם רוצים לראות ו"להיות".

ראובן ירון משער העמקים, שהלחין בעצמו כמה משירי הפסח המוכרים, השתתף בכינוס שלמעלה. לפני שהצטרף כתב לרחל עמנואל מכתב - והנה הוא:

זאת לא הפעם היחידה בה קשרה רחל קשרים עם אמנים ויוצרים מתחומים אחרים כדי להרחיב ולהעצים את חוויית המחול. ובהמשך אראה שיתוף פעולה כזה לקראת הפסח של 1956 - עם שמואל כץ מגעתון.

רחל עמנואל ממשיכה הלאה. היא יוזמת את הקמת האולפנים האיזוריים למחול ומגייסת תמיכה בימי עבודה לפעילי המחול שלה שהולכים איתה כבר כמעט 5 שנים:

בתיקי המסמכים ובמכתבים אל רחל נמצאים הרבה מכתבים (חלקם תובעניים מאוד - ואותם לא העזתי להציג...). הנה מכתב בקשה עדין לסיוע בהכנת מחול לפסח באילון:

והנה שיתוף הפעולה שדיברתי עליו עם שמואל כץ: כנראה שהציורים של שמואל כץ הובאו לכינוס הפעילים כדי לשוות לתכונה ולמחולות מראה אותנטי וחגיגי. שימו לב גם לשחזור מחולות הפסח מגעתון ומחצור שלימדו יהודית ארנון ורחל עמנואל את המשתתפים - ולתשבוחות של רחל לפעילות המחול בפסח בקיבוצים שהתפתחה והשתלבה כמו שרצתה:

מה שמלמד על תיכנון והכנה מדוקדקת של האירוע הוא המכתב הזה משמואל כץ שנכתב שנה קודם לכן...

מכתב אחד משך מאוד את תשומת לבי כי הוזכרו בו שמות ומקומות שאני מכירה. במכתב הבא מוזכרת תרצה ברגל משער הגולן (שכבר הופיעה כאן כמשוררת של שיר ערש במקלט):

שמחתי מאוד לראות את שמה של תרצה והלכתי לראיין אותה. קיוויתי שתרצה תאשר לי שרחל עמנואל היא זו שלימדה את מחול החד-גדיא - ושמהרעיון של רחל צמח הכל. אני חייבת לספר ששאלתי הרבה מאוד אנשים ויכולה לספר שהרבה מהם (בלי שמות...) סיפרו שהמציאו וחשבו על הכל בעצמם. מכיוון ששיכחה תרבותית זה נושא שאני מטפלת בו יום-יום בדרך-כלל הצלחתי לעמת את השוכחים עם עובדות.

תרצה ברגל הפתיעה אותי בכנות שלה ובזכרון הפרטים. היא הקדישה לי זמן רב וסיפרה על הרעיון שלמדה מרחל עמנואל באחד הכינוסים ועל הפרשנות המקומית בבחירת המוזיקה, התלבושות והתנועות. גם תרצה מדגימה תנועות של מקל שניתן לייחס לסגנון של רחל עמנואל. תנועות הידיים ה"מקליות" לא מופיעות אצל אנשים שלא הכירו את רחל באופן אישי. אצל אנשים שלא ראו את המחול המקורי שלה יש פשוט ילד שאוחז במקל - ויש הרבה מאוד דוגמאות לזה.

בתחילת הדברים תרצה סיפרה לי על המחול הראשון שלמדה אצל רבקה שטורמן מעין-חרוד. השארתי את הפתיחה הזאת גם כי רבקה שטורמן היתה פעילה במחול לחגים בקיבוצים וגם כדי להדגיש שההפרייה בין פעילי המחול חצתה גבולות מפלגתיים:

גם בשנה שעברה רקדו את החד-גדיא בפסח בשער הגולן. שימו לב למקלות שמחזיקה הילדה-מקל - ושימו לב לאופי "ההצגה" שקיבל המחול:

ורק עוד כמה פניני-מחול - למי שרוצה להזכר בהסטוריה הפרטית של הקיבוץ שלו:

בשנות ה70 עוד ביצעו את החד-גדיא "חברי החוג למחול" והמופע נחשב למחול שסוגר את סדר הפסח:

ולפני שנעבור להפתעה שהשאירה לנו רחל עמנואל... רציתי לספר על תרומתה הגדולה והלא מדוברת ללהקת המחול הקיבוצית. למי שרוצה לקרוא את כל המאמר שמופיע בחוברת על תולדות להקת המחול הקיבוצית (כתבה רות אשל) - אפשר ללחוץ על כל תמונה/דף ולהתעמק בקריאה. אח"כ דלגו למכתב...

ב1957 החליפה יהודית ארנון את רחל עמנואל בריכוז המדור למחול - והפכה לשם נרדף ללהקת המחול הקיבוצית. למי שאוהב תעתועי זכרון ושכחה - הנה משפט כזה בסוף המכתב של יהודית: "הרעיון של הלהקה המרכזית דבר עצום. אני מאחלת לך הצלחה מלאה".

ועכשיו להפתעה שהכינה עבורנו רחל עמנואל: ב1987 רחל הכינה את ריקוד החד-גדיא במשמר העמק ודאגה לצלם אותו בוידאו כדי שנוכל אנחנו לראות איך נראה מחול עם ילדים בעיניה של ממציאת מחול החד-גדיא הקיבוצי. לשמחתי מצאתי שני שחזורים (שנה אחרי שנה) של המחול וגם תמונות של רחל בחזרות עם הילדים. והרי התיעוד שכולל תמונות, תיאור של חברת משמר העמק של החזרות ושני סרטים שבהם הריקוד והליווי שצולמו במיוחד עבור הדורות הבאים - והכל כאן לפניכם:

ילדי משמר העמק בריקוד החד-גדיא בהנחיית רחל עמנואל - 1987

ילדי משמר העמק - בהנחיית רחל עמנואל - 1988:

בחצור ממשיכים לרקוד את החד-גדיא באדיקות אם כי חלק גדול מהכוראוגרפיה המקורית נשכח. אז הנה ריקוד החד-גדיא של חצור מהשנה שעברה:

ואסיים בתמונה של רחל עמנואל מתוך מחול לילדים בחצור בשנות ה40. רחל ע. בתפקיד החתול.

תודות ל: גבי רשף, תרצה ברגל, וידאו משמר העמק, אלי גרטלר וצוות משמרי ההסטוריה הויזואלית של העוגן, ארכיון יד יערי, ארכיון יד טבנקין, מכון החגים, ספרית אורנים וכל מי שסיפר לי על חוויות המחול לילדים בשנות ה50 וה60 בקיבוצי השומר הצעיר - תודה!

נתראה בחלק המוזיקה של החד-גדיא הקיבוצי.

לילה טוב.