tag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.comments2012-05-29T15:06:22.656+03:00tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comBlogger344125tag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-69901729257618695692012-05-15T23:25:56.190+03:002012-05-15T23:25:56.190+03:00כן, המטפלות הקיבוציות נשכחות שלא בצדק. לפגישת הכיתה שלנו לפני חודשיים הזמנו את המטפלת המיתולוגית שלנו. זו היתה חוייה לא רגילה לשמוע אותה מספרת אחרי ארבעים שנה איך הגיעה בכלל לחינוך, ואיך היא חוותה את האבודה איתנו. היא אחת מאותן מטפלות מופלאות שברגש, כשרון חינוכי וכנראה בעיקר המון אהבה וכבוד, עזרו לעצב אותנו. גם להן מגיע שיכתבו עליהן מאמרים מלומדים וספרים מפרגנים. בעקר על רקע המתקפה הפרועה על החינוך המשותף שאנחנו רואים בשנים אלו.ניצןnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-24406159489889862242012-05-15T18:53:00.218+03:002012-05-15T18:53:00.218+03:00תודה ניצן! הטענה על שיכחה מהסוג הזה היא טענה מודרנית. לזה התכוונתי. אפשר היה לפתוח את הכתבה בהארץ בנימה יותר נאמנה לתקופה ההיא - ולא לקרוא לסטפה נישכחת או מודרת. ניסיתי גם להגיד שלתקופתה סטפה היתה אישה חזקה מאוד. ושההגדרה שלנו העכשווית לפרסום אישי לא תקפה במקרה שלה.<br />השינוי היום נובע מעוד כמה סיבות - הרצון לפרסום אישי היום בולט יותר ומקבל צורה אחרת. בימים שבהם סטפה פעלה היא בחרה לעצמה תפקיד פחות פילוסופי ויותר מעשי. קורצ&#39;אק היה הוגה וכתב ספרים רבים. סטפה לא. ולא כי רצתה ולא יכלה אלא שלא רצתה (לפחות לא רצון מוצהר) - למרות שיכלה. וכשרצתה - באמת כתבה ונאמה - בפורום סגור ובפני הילדים ואנשי החינוך.<br />אנשי המעשה - בכל מקום - זכו לפרסום ולזכרון הסטורי מועט יותר. מי שכתב וכתביו נשארו - נעשה &quot;זכיר&quot; יותר בעולם המודרני שלנו.<br />מטפלת קיבוצית הוא תפקיד לא &quot;זכיר&quot; בניירות - אלא &quot;זכיר&quot; רגשית ומעשית בחיי היומיום. על זה ניסיתי להביע מחאה - על כך שסטפה בחרה בתפקיד הזה באופן מודע - ועל כך מגיע לה כבוד. לא על היותה עזר שכנגד או האישה שליד קורצ&#39;אק.<br />הפצת הידע של סטפה נעשתה בכלים אחרים - דרך הילדים שבאו איתה במגע. אולי לדרך הזאת קשה יותר להצמיד שם ופנים - אבל היא דרך טובה ככל דרך אחרת (לעניות דעתי).<br />הפצת הידע &quot;הנשי&quot; שונה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. ניסיתי להראות שבזמן שבו סטפה פעלה היא &quot;הורישה&quot; זיכרון לאנשים רבים. והזיכרון ההוא דווקא חי ונשמר.tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-59402949481140765542012-05-15T11:11:15.334+03:002012-05-15T11:11:15.334+03:00ראשית, תודה על עוד סיפור מרתק, והפעם על אדם שלא הכרתי. <br /> שנית, את לא ממש עונה לטענה על &quot;הנשים השכוחות&quot;. הטענה כאן לא באה להפחית מדמותה של סטפה. להפך, הטענה היא שהגיע לה - ולנו - שהיא תיזכר כמו שנזכר קורצ&#39;ק. כי גם לסטפה היתה משנה חינוכית חשובה וראויה לזכרון.<br /> ואת ההטיה המגדרית הזו רואים לעתים קרובות, הזכרים זכורים והנשים בנשיה.<br /> זה לא רק ענין של צדק היסטורי, אלא גם ענין מעשי של הפסד של ידע, נסיון ותובנות, שאובדים רק מפני שמקורם באשה ולא בגבר.<br /> נכון שחלק מהבעיה הוא גם בנטיה ברורה של נשים לא לפרסם את עצמן ואת יצירתן באותה מדה שהגברים עושים זאת. נטיה שלמזלנו משתנה מאד בימינו. אני מקווה שתוך דור או שניים נגיע לשוויון גם בתחום זה, למצב בו נשים מפיצות את הידע שלהן באותה תכיפות ותקיפות שהגברים עושים זאת היום.ניצן ורדיnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-9797197035203710742012-04-21T21:43:36.756+03:002012-04-21T21:43:36.756+03:00תודה!tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-75872497967368742952012-04-20T20:38:21.168+03:002012-04-20T20:38:21.168+03:00שרה - יש הרבה שמועות על המניעים... אין דברים כתובים... הרי הם ואנחנו יודעים פחות או יותר את אותן העובדות. אני שמחה שהם החליטו להשקיע בזה. אני שמחה שיש בארץ אנשים שנרתמו לעניין. חבל שאין מימון ממשלתי - אבל בואי נקווה שמאמץ הדיגיטציה הזה יניע הרבה מחקרים שבתמורה ימחישו את התועלת העצומה שבדיגיטציה של ארכיונים קטנים.tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-62998385419153951972012-04-20T13:18:26.132+03:002012-04-20T13:18:26.132+03:00איזו רשומה מרתקת!ספרן הלילהhttp://www.blogger.com/profile/05975236345091583528noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-44325481696360565772012-04-20T13:09:26.874+03:002012-04-20T13:09:26.874+03:00תודה, לא קראתי עד הסוף עדיין, אבל הרשומ ה נהדרת!Yaelhttp://www.blogger.com/profile/15514268969406634684noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-24575081470425356422012-04-20T12:43:43.760+03:002012-04-20T12:43:43.760+03:00קודם כל תודה על אוסף המקורות, והדבר השני, האם ידוע לך היכן אפשר למצוא מידע על המניעים של הארוורד &quot;שקיבלו על עצמם לסרוק תמונות מארכיונים גדולים וקטנים בישראל&quot;? <br />תודה רבה,<br />שרהשרה שורץhttp://www.blogger.com/profile/18112858659904264823noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-24372282509750446962012-04-20T02:06:17.774+03:002012-04-20T02:06:17.774+03:00יעל - כתבתי לך תשובה מנומקת ברשימה חדשה ו-א-ר-ו-כ-ה.tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-44059457757736175302012-04-19T18:12:14.245+03:002012-04-19T18:12:14.245+03:00תודה, כשקראתי את הכתבה ישר חשבתי על הבלוג הזה, ואני שמחה לשמוע את הזווית שלך (ועוד יותר שמחה לשמוע שתכתבי עליה בעתיד). אני יודעת שאני אישית לא שמעתי עליה מעולם - כנראה שהיא מוכרת יותר למי שגם ככה מתעניין בקורצ&#39;ק למשל, אבל נראה לי שנכתב שהיא &#39;נשכחה&#39; מבחינת הידע בציבור הרחב. מן הסתם כפי שאמרת זה קשור לתפקיד השונה שלה בחינוך הילדים (כמו שהציגו את זה שם, &#39;אשת המעשה&#39; בניגוד ל&#39;איש החזון&#39;), ולכך שכמעט שלא השאירה אחריה כתבים. ובכל זאת אני מאוד שמחה שהמאמר הביא אותה קצת יותר לתודעה ציבורית, כי גם למטפלות ונשות המעשה מגיעה הכרה, אחרי הכל...Yaelhttp://www.blogger.com/profile/15514268969406634684noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-90183452943008278142012-04-19T17:36:54.435+03:002012-04-19T17:36:54.435+03:00ולמי שרוצה לקרוא:<br />http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1689147tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-41241444902412652072012-04-19T17:36:18.980+03:002012-04-19T17:36:18.980+03:00אני לא חושבת שסטפה נשכחה. היא מוזכרת במאמרים רבים ובהקשר של ארץ ישראל והביקור בעין חרוד היא דמות מרכזית בהרבה מקורצ&#39;אק (ועל זה כבר נכתב הרבה וגם אני עוד אנסה להוסיף). אני חושבת שאם משווים לבית ילדים בקיבוץ אז קורצ&#39;אק היה המורה-המחנך והיא היתה המטפלת. בדברים שכתבה ראיתי הרבה פעמים את צד &quot;המטפלת&quot; שבה. גם עדה הגרי-פוזננסקי כותבת על זה ומזכירה את סטפה בכל מאמר.<br /><br />יש כיום נטייה לבחון את המציאות של אז בעיניים של היום. סטפה היתה אשה חזקה שעשתה בחייה כרצונה. אפילו אל מותה הלכה בעיניים פקוחות. קורצ&#39;אק היה דמות חינוכית ידועה בפולין - כתב, ניסח, נאם, יעץ ודיבר ברדיו. סטפה לא היתה אשת חינוך במובן האקדמי. היא היתה אשת מעשה ולכן אני רואה בה &quot;מטפלת&quot; מסורה במובן הקיבוצי של המילה. וזה הרבה מאוד.tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-7581330535504838072012-04-19T17:16:25.991+03:002012-04-19T17:16:25.991+03:00היתה כתבה מעניינת מאוד ב&#39;הארץ&#39; של היום על סטפניה וילצ&#39;נסקה - כולל על התקופה שבילתה בעין חרוד (וניסתה להכניס שינויים בתחום החינוך, אבל כנראה שלא בהצלחה יתרה). האם ראית אותה? אם כן, אשמח לשמוע את דעתך.Yaelhttp://www.blogger.com/profile/15514268969406634684noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-73517268897895925402012-04-14T14:38:01.885+03:002012-04-14T14:38:01.885+03:00הי אלה - ותודה!<br /><br />רשימת הספרים המומלצים שאספה מרים רות נמצאת בקישור הכחול שמופיע על שמה של מרים. ובנוסף - הנה הוא:<br /><br />http://tarbut-yeladim.blogspot.com/2011/10/177.html<br /><br />וגם הספרים הטובים מאוד:<br /><br />http://tarbut-yeladim.blogspot.com/2011/10/277.html<br /><br />שתי הרשימות הופיעו באוקטובר 2011tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-33572354729752995452012-04-14T08:55:31.976+03:002012-04-14T08:55:31.976+03:00ראיון מרתק ומעניין. היכן יש עוד אנשים כאלה? כמו מרים רות?<br />עינת, תודה על כל מאמציך והחומרים המדהימים שאת מביאה לנו.<br />היכן אוכל למצוא את רשימת ספריה אבדה לי בשיטוט בבלוג ולא הצלחתי למצוא שנית.<br />חג שמחאלהhttp://www.blogger.com/profile/17837682035045935726noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-75767589430644032382012-03-21T15:40:57.256+02:002012-03-21T15:40:57.256+02:00פשוט נפלא.<br />אוצר אמיתי ומרגש.יונת קצירhttp://www.studyonat.comnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-12195874769139387932012-03-20T22:24:08.661+02:002012-03-20T22:24:08.661+02:00דוקא לא הכרתי - תודה על הקישור! כדאי אולי להוסיף שם את שמות המאיירים והמוציאים לאור. בגבעת ברנר אריה חצור, באילת השחר דוד אלף וכו.tarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-25229091955811034752012-03-20T19:28:51.874+02:002012-03-20T19:28:51.874+02:00אין מילים לתאר את ההקסמות.<br />את ודאי מכירה את הדף של הספריה הלאומית: <br />תערוכות &gt; מאוסף ישראל &gt; פסח &gt; הגדות של הקיבוצים וההתיישבות העובדת<br />http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/gallery/of-israel/passover/Pages/kibbutz.aspxשרה שורץhttp://www.blogger.com/profile/18112858659904264823noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-43184671650941535532012-03-07T11:17:46.091+02:002012-03-07T11:17:46.091+02:00גם לנו ברשות העתיקות יש ארכיון צילומים עם כמה מאות אלפי תמונות בנושאי הארכיאולוגיה בארץ-ישראל (לא קיבוצים, אל בכל זאת תמונות). לצערנו עדיין לא ברשת ורובן גם לא דיגטאלי.<br /><br />אריה רוכמן-הלפרין<br />ע&#39; ראש ענף ארכיוןAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-14330131014328161052012-03-01T14:31:45.078+02:002012-03-01T14:31:45.078+02:00אחחח, עינת! <br />איזו נחת עשית לי הפעם עם המידע על התמונות!! אושר!<br />:)<br /><br />גליAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-37763879537473415202012-02-29T23:25:29.203+02:002012-02-29T23:25:29.203+02:00יופי של חומרים. תודה.נועם לסטרhttp://noam-lester.comnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-7866630127845977922012-02-29T09:04:46.355+02:002012-02-29T09:04:46.355+02:00נהדר עינת,<br />תודה על שחלקת איתנו את אוסף המקורות הזמינים המרשים הזה שבוודאי יהיה לעזר לכולנו. דודו אמיתי, ארכיון השומר הצעיר יד יערי והאיגוד הישראלי לארכיונאות ומידעDudu Amitaihttp://www.blogger.com/profile/07912473924272937173noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-8117619121961149312012-02-27T13:39:29.434+02:002012-02-27T13:39:29.434+02:00כמה מקסים! לקחת אותי אחורה בזמן ממש. אני תוהה אם פעם באמת הייתה התמימות גדולה יותר. נדמה לי כך תמיד. אני זוכרת בהיותי ילדה, ההתרגשות של ללכת לספריה, לשאול ספר, לרוץ הביתה ולקרוא. גם <a href="http://kids.walla.co.il/" rel="nofollow">סרטים לילדים</a> אז היו תמימים יותר, כך נראה לי. אפילו דיסני הישן. מתוק ומלא קסם. נהניתי מהבלוג, תודה!גל_לויhttp://www.blogger.com/profile/04614985039982947201noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-30161493278421459742012-02-27T10:06:23.783+02:002012-02-27T10:06:23.783+02:00חגי יחידי<br />שירי - יגור<br />זיו - שריד<br />ארז וולף - הזורעAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-28506912562524150022012-02-21T13:42:16.394+02:002012-02-21T13:42:16.394+02:00סבתא שלי למדה אצל מרגולין במחזור הראשון בסמינר הקיבוצים,שמרה איתו על קשר לאחר מכן ולימים גם עבדה באורנים. כך שהשם יהושוע מרגולין והביקורים בגן הבוטני הם חלק בלתי נפרד מהזכרונות שלי מסבתא ומהילדות. תודה על פוסט מרתקנועהhttp://noayoeli.com/noreply@blogger.com