ספרית חלון, מיומנו של העורך...

אני לא מתכוונת להעליב אף אחד הפעם - אבל אם ייצא לי - אני מתנצלת מראש. זה לא אתם - זו אני... קשה היה לי לאסוף את כל מה שאתם עומדים לקרוא היום מבלי להגיע לכמה מסקנות די מדכאות על תהליך הפיכת ספר ילדים לקלסיקה. את המסקנות אכתוב בסוף הרשימה - ואם לא תגיעו לתובנות דומות לבד תוכלו להשתמש בשלי...

הכוונה היתה דווקא טובה - רציתי לספר את סיפורה של "ספרית חלון" של ספרית פועלים. לא מצאתי הרבה התייחסויות בכתובים לזה, ולכן החלטתי לחפש ברצינות ולפשפש יותר טוב במקומות לא שגרתיים. מצאתי ביד יערי (בעזרתן האדיבה של תמר, יוספה, תלמה ואסתי) את המקום הכי לא צפוי שבו נשמרו הפרוטוקולים של ישיבות המערכת בס. פועלים. היומנים של דוד הנגבי (אני מזכירה שוב - ללחוץ על כל תמונה כדי להגדיל אותה בדף נפרד אם אתם רוצים להתעמק בפרטים):

יומני דוד הנגבי, עורך ראשי ס. פועלים, בארכיון יד יערי

אני חושבת שהדף הראשון שאני רוצה להציג, מתוך יומנו של הנגבי ממרץ 1949, משקף את כל מה שהיה לעורך הראשי של ס. פועלים להגיד על ספרות הילדים בהוצאה. בכל זמן ובכל מקום.

1.3.1949 - "בקשר עם דרישת הסוכנים לספרי-ילדים - נעשה לפי שעה ספר לאָה!"

בעדותו של הנגבי מ1983, במסגרת ביקורת פנימית של ס. פועלים, הוא מחזק את דבריו, שנכתבו 35 שנים קודם לכן, ואומר: "ספרות ילדים - מוציאים הרבה מדי, זה מעסיק יותר מדי זמן את מחלקת הייצור ועל ידי כך מעכב הוצאות אחרות ללא הצדקה, אם כי הספרות הזו פופולרית מאוד ורווחית יותר מהיתר."

אז עכשיו נתחיל בסיפור. לאה גולדברג היתה במשך כ15 שנים עורכת ספרות הילדים בס. פועלים. כבר כתבתי קודם על התחלת סדרת אנקורים ועל המאבקים הפנימיים שם. בסוף שנות ה50 ההוצאה התחילה להכנס למסלול עסקי מסודר. היתה מחלקת הפצה, נפתחו חנויות של ההוצאה בערים הגדולות, וההוצאה התחילה ללחוץ על לאה גולדברג שתהפוך לחלק מהמערכת הקבועה. 

12.9.1957 - "לברר עם לאה שאלת מדור אנקורים - עורך שיושב במקום...."

בתחילת כל יומן, ולפעמים גם בסופו, הנגבי רושם את כל חברי המערכת ואת חברי המערכת הפעילה (המסומנים בד"כ בכוכבית ליד שמם). לישיבות הרגילות מוזמנים כל חברי המערכת הפעילה. לאה תמיד רשומה במערכת - ואפפעם לא מסומנת כחברת מערכת פעילה. הדבר נכון גם בסוף יומן תשי"ז:

25.9.1957 - "בסוף ספטמבר לדרוש מלאה רשימות ספרי המדור לשנה הבאה - ובהזדמנות זו - לגשש בעניין הנהלת המדור"

ב - 10.10.1957 לאה גולדברג כותבת להנגבי: 

דוד, שלום רב לך,

אכן היתה בידי בעת הישיבה רשימה של ספרי-ילדים לשנה 1958, אך לפי שאיש לא דרש אותה מידי, לא הגשתיה.

ברור שרשימה זו אינה אלא מוצעת, שכן מי שירש את תפקידי כעורך יצטרך, מן הסתם, לעשות בה שינויים. אך כמה מן הספרים ודאי שצריכים להכנס לרשימה כדברים שיש להוציאם ויהי-מה.

ובכן, אשלח לך את הרשימה,

בברכה,

לאה

ב 12.11.1957 שוב כותבת לאה גולדברג מכתב להנגבי:

לדויד שלום וברכה,

שוב קרתה תקלה בבריאותי ( אני קצת "קאליקע" בעת האחרונה) ולא אוכל להיות בישיבה. 

בתכנית לספרי-ילדים אשר מסרתי לך, שכחתי להוסיף משהו חשוב מאוד: זהו ספרו של לודביג שטראוס "דרקון הכשפים", אשר כבר מתרגמים אותו.

יש לי גם הצעה לתת לילדים קצת יותר גדולים תרגום מחלק של ספרו של כסנופון "ילדותו של כורש". ראוי לתת להם משהו מספרות קלאסית משמעה כפשוטה. זה אחד הדברים הנחמדים ביותר בספרות היוונית, המתאימים גם לילדים.

ועתה: הייתי מבקשת הפעם למצוא עורך חדש למדור אנקורים. בעצם לא תהיה לו עבודה רבה כל כך בשנה הבאה, לפי שהתכנית מוכנה כולה. יצטרך בחלק זה רק לבצע. אך העיקר, שכתבי-היד החדשים והטיפול בהם יעברו לידו של אותו איש. כמובן, תצטרך לרמוז להנהלה שאם יבוא עורך ממש למדור זה, לא יסכים, מן הסתם, לעבוד ב"משכורתי" זו שאני מקבלת (40 לירה לחודש!).

[...]

לאה גולדברג

רצופה בזה תכנית ספרי הילדים.

שם הספר האיטלקי הוא "עלילות בצלינו" (מן המילה בצל, ולפיכך בלי שני ה"א") ושם הסופר הוא ג'ני רודרי. 

ולקראת ישיבת המערכת הבאה, שגם אליה לא הגיעה מירושלים לתל-אביב, כותבת לאה להנגבי (ללא תאריך):

לדוד שלום וברכה,

אין לי מזל לישיבות המערכת ולצערי חל שוב עיכוב ולא אוכל לבוא.

ובקשה אחת לי אנא ואנא: השחרור מתפקיד עריכת ספרי ילדים הוא בשבילי עכשיו דבר חיוני ממש. הוטלו עלי תפקידים נוספים באוניברסיטה ואין שעתי מספקת לעשות דבר אחר, ואם רצוני גם לכתוב משהו (ולפעמים אני, בכל זאת, רוצה גם לכתוב), עלי להיות פנויה, לכל הפחות, לדבר הזה. אולי אפשר בינתיים למצוא לי ממלא מקום זמני, שכן התכנית לשנה הבאה כבר מוכנה. הדברים יבואו לידי העורך ערוכים ולא תהיה לו בינתים אלא עבודה טכנית!

העיקר הוא שאינני יכולה עכשיו לעסוק בדברים חדשים, בקריאת כתבי יד, קורספונדנציה וכיו"ב. (וכן גם הלחץ להוציא דבר כזה ולא אחר מטעמים לא ספרותיים, הוא דבר, שלא אוכל לעמוד בפניו).

אם יש להכניס לקאטאלוג רק 6 ספרי ילדים כדבריך, אנא אל תכניס את ספר שירי הילדים שלי. אם תהיה החלטה להוציא בכ"ז, אין אני זקוקה דווקא לאישור בקאטאלוג. לעומת זאת יש להכניס את "דרקון הכשפים" ללודביג שטראוס.

ספרו של ט. סקל על ג'ונגל איננו שייך למדור שלי, אלא לספרי "נעורים". כמה וכמה פעמים אמרתי זאת לנתן [בֶּדֶק], אך הוא שוכח את הדבר באורח העקבי ביותר.

[...]

הרבה ברכות,

לאה

ושוב ביומן של הנגבי...


26.11.1957 - "אנקורים ונעורים - הצעה: מרדכי אמיתי (שהוא ממילא פעיל התנועה...)"

28.11.1957 - "מושב שני של מליאת מערכת המערכת [סעיף 6] אנקורים ו"נעורים" (ל. גולדברג, מ. שמיר, מ. אמיתי)"

נוּ, אתם כנראה לא קוראים מספיק מכתבים של לאה גולדברג בשביל להבין מה ההצעה הזאת אומרת... סדין אדום היה יותר מעודן מההצעה הזאת להפקיד את מרדכי אמיתי על סדרת "אנקורים" ואולי גם "נעורים"... ולא עברו הרבה ימים עד שהגיעה התגובה ההולמת [את לאה]:

15.12.1957

דויד שלום וברכה לך,

לא עניתי על מכתבך אם כי ידעתי לתשובה מהירה חשובה היא. ואולם המהירה עלולה היתה להיות נמהרת. ביקשתי לברר דברים בטרם אענה.

ועתה: המועמדות של מ. אמתי איננה נראית לי. זוכרת אני אותו כעורך "משמר לילדים", ונדמה לי, שאני יודעת מה אני מדברת. והנה יש הצעה שהיא, לדעתי, היחידה הבאה בחשבון: לא עורך אלא מערכת של 3. וכבר נתנו לי את הסכמתם העקרונית (נתנו = היינו אם אני בגוף נסתר, ויש אולי לכתוב "הסכמתנו") ט. כרמי, צבי זהר, ואני. אלא שיהיה צורך לבוא לידי הסכם פינאנסי מסוים עם כרמי. משערת אני שדרישותיו לא תהיינה מופרזות, אך, כמובן, (כפי שכתבתי לך גם קודם), איש לא יסכים לעבוד בתנאים שבהם עבדתי אני, וההנהלה צריכה לדעת זאת.

אשר לשם ספר שירי הילדים שלי - עדיין אינני יודעת. אפשר לכתוב בינתיים בקטלוג "שירי ילדים חדשים".

אני עמוסה עבודה עד אין די בימים אלה ולפיכך מכתבי יבש במקצת, אך לא אסיימו בלי לומר לך תודה על כל הדברים החביבים שכתבת לי.

מיטב הברכה,

לאה

ב- 31.12.1957 עלתה הצעתה של לאה לשיחות עם "בעלי הבית" (לא אני המצאתי את זה - תגדילו ותראו שזה ממש כתוב ביומן): "הצעת לאה לאנקורים (ויעבור עוד למערכת הפעילה). - עם עזריאל [אוכמני] - לאה והצעתה: היא, זהר, וכרמי טשארני. "

והבהרות - ד"ר צבי זוהר היה חבר מערכת ועורך "אופקים" שהתעניין בחינוך ובאומנות. כרמי טשרני (או ט. כרמי כמו שכולנו מכירים אותו) פרסם ספרי שירה ותרגום בס. פועלים ב3-4 השנים שקדמו להצעה. הוא היה בן בית ומאנשי שלונסקי - ובאותה תקופה כרמי היה ירושלמי - דבר שמאוד התאים ללאה.


בנוסף. ט. כרמי כתב כבר ספר ילדים בס. פועלים, ב1955. מהדורתו הראשונה של הספר כבר אזלה ב1957. שם הספר... הוא...

30.12.1955, דבר

נו... שמוליקיפוד.... על הספר חתום "כוש" שהוא ראשי תיבות של כרמי ושושנה - הלוא הם כרמי טשרני ושושנה הימן - הוריו האמיתיים של גדי. אם תגדילו את הכתבה הבאה, שפורסמה לרגל צאת ספר שירים של כרמי ב1957, תוכלו לקרוא על המשפחה ועל גדי (ללחוץ כדי להגדיל בחלון נפרד):

שמוליקיפוד, ט. כרמי ושושנה הימן, 1955

בקיצור, בתשיעי לינואר 1958 שוב דנו בהצעת המערכת של לאה:

וב15 לינואר 1958 שוב דנים בהצעה - הפעם עם צבי זוהר ושלונסקי:

24.1.1958 - "להזמין כרמי לשיחה בת"א - להבהיר, מה יוכל לעשות באנקורים, יד מכוונת מלביה"ד, והיכן? בירושלים, בת"א?!?"

ובתוך כל סערת חילופי המערכת והעורכים... האדמה רועדת... ההוצאה המתחרה/מקבילה מוציאה את ספרית דרור המצליחה (מסחרית, מסחרית - נו מה חשבתם...?).



5.2.1958 - "ספרי ילדים קטנים נוסח "דרור" - שמא להוציא מתוך הספרים הגדולים?"

26.3.1958 - יש הכרעה. כרמי הסכים. מודיעים להנהלה על הסיכום.

ופרט קטן... כרמי מבקש מהנגבי להוציא את שמוליקיפוד במהדורה שנייה:

15.5.1958

לדוד הנגבי, שלום וברכה,

בהיותי בספרייה, שכחתי להזכיר לך את עניין "שמוליקיפוד", או נכון יותר, לשאול אותך בעניין המהדורה השנייה. מאד הייתי מבקש, שהדבר לא יידחה. שואלים אותנו בלי הרף על הספר, ורק עכשיו נודע לי, מאנשי קול ישראל, שהסיפור הוקרא שלוש פעמים בראדיו, בפינת הילד, וזכה להצלחה לא רגילה.

אנחנו מקווים להכין ספרון נוסף באותו נוסח בקרוב - אבל רצוי מאד ש"שמוליק" יקדים.

בברכה לבבית,

ט. כרמי

ובינתיים, כמו שתראו גם יותר מאוחר וכמו שראינו כבר בסדרת אנקורים, אנשי הקיבוצים, שרוצים להוציא ספרי ילדים משלהם, נאבקים במערכת ההוצאה. מכל עבר מגיעים מכתבים המתלוננים על קיפוח. בתיקי ההוצאה נמצאים מכתבים מרבקה גורפיין, נתן יונתן, יפרח חביב, חנן שדמי, ע. הלל (כשעוד היה בקיבוץ), ועוד רבים וטובים. הנה לדוגמא מכתב אחד מבנימין הלוי:

בית זרע, 16.5.58

לדוד הנגבי, שלום וברכה!

מכתבך החביב והידידותי המתיק את מרירות הרגשתי בקוראי את העובדות אשר להדפסת קובץ סיפורַי. מכיוון שהארכת בתשובתך, ארשה אף אני לעצמי להאריך מעט ולגזול מזמנך.

מסתבר שאחרי כלכך הרבה שנים שאני מחכה להופעת קובץ סיפורי (רובם נתפרסם ב"משמר לילדים" וב"עתידות" וחלקם שודר בקול-ישראל, והגשתי רק שליש ממה שיש עמי), ולאחר התכתבות רבה עמך ועם לאה גולדברג, עדיין אין מי שיערכם ולא ידוע באיזה מדור להוציאם.

אינני צריך להגיד לך, כי המדור הזה של ספרות ילדים ונוער בספרית-הפועלים מוזנח לחלוטין. אתה ידעת! אולי היתה לזה הצדקה, [אילו] לא היו בקיבוצי השומר הצעיר ובמפ"ם סופרי ילדים. אבל מכיוון שישנם כאלה והם כותבים ומפרסמים ורוצים לקבץ את סיפוריהם ולמו"ל אחר אסור להם ללכת (ואנו הקיבוצניקים אף איננו בעלי-קשרים ורחוקים מתל-אביב) - עובדות אלו, לדעתי, צריכות לחייב את ס.פ. שהיא הוצאה של תנועה ויש לה התחייבויות כלפי חבריה.

הנה, אני מדפדף בקטלוג של ההוצאה ורואה, כי בשנת 1956 הוציאה ס.פ. רק שלושה ספרים לילדים (אחד מקרא ושנים תרגום) ובשנת 1957 שוב שלושה (שנים של לאה גולדברג) ורק אחד לנוער (י. וייץ). האם זה עומד ביחס כלשהו למעמדה של ס.פ. בכלל ולעובדת היותה קודם-כל הוצאה של תנועה?

אני מבין שההוצאה קשורה עם סופרים קבועים כמו שלונסקי ולאה גולדברג, אבל בכל זאת, האם צריך באופן אוטומאטי להוציא כל מה שהם מגישים? (האם היתה הצדקה להוציא את "משרה ושכרה בצדה"?). האם אין התחייבויות גם כלפי חברי הקיבוץ-הארצי? והרי אינני מבקש פרוטקציה ולא בגראפומאנים עסקינן, אלא בדברי חברים שעברו כבר מזמן את מבחן הבקורת! האם לא יגיע סופר צעיר בקיבוץ למסקנה, כי צריך לעבור העירה כדי לצאת לאור?

אבל, בעצם, חבל על זמנך והדברים הרי ידועים מאוד ויגעים עוד יותר. בסוף אגיד לך רק זאת ואל נא תראה את דברי כחנופת סופר למו"ל שלו שבו הוא תלוי (במילא זה לא יעזור לי!). כשם שידעת לפני שנים לעודד סופרים צעירים ולפתוח את ספרית-פועלים לפניהם ובעצם יש לך חלק גדול בספרות הצעירה של "דור בארץ", כן צריך אתה להרתם עכשו למשימה הזאת ששמה ספרות ילדים ונוער, כי אחר לא יגאלנה. (אני יודע שיש עוד שטחים חשובים).

דיברתי ולא רווח לי!

בברכה

בנימין הלוי

פ.ס. אני חושב שכתב-היד של קובץ סיפורי נמצא אצל לאה גולדברג, ממנה קיבלתי את הידיעות האחרונות.

גם אני אינני יודע לאיזה סוג לשייך את סיפורי, אם לאנקורים או נעורים. אמנם סייגתם אותם לאנקורים - כך בהצעת התוכנית של לאה גולדברג וכך בקטלוג של שנת 1958 - אבל זה לא מחייב סופית. מוטב שתמסור את כתב-היד לט. כרמי והוא יחליט. לאחר שהוא _או מישהו אחר) יקבע את הסיפורים, אני רוצה להכניס תיקונים אחדים אבל חשובים.

ב.ה.

המכתבים של חברי הקיבוצים כמעט תמיד באים מעמדת נחיתות, ומכתבו של בנימין הלוי מסכם כמעט את כל טענותיהם. הטענות כלפי ההגמוניה של גולדברג ושלונסקי בספרות הילדים מופיעות אצל כולם. יש שמבטאים את טענותיהם בקול רם ויש שברמיזה, אבל כולם מצביעים על מצב בלתי נסבל שבו הקיבוצים ממנים בכספם את הקריירה הספרותית של אנשי רוח תל-אביביים. מאלה שכבר פרסמו את ספרם הראשון, כמו רבקה גורפיין ונתן יונתן, מתקבלות בקשות (שבד"כ זוכות להתעלמות) להוצאת מהדורה שנייה של ספרים שאזלו בחנויות ההוצאה.

3.6.1958 - "שמוליקיפוד - יש נגטיבים של אופסֶט למהדורה שנייה"

2.7.1958 - "שמוליקיפוד - חידוש מהדורה. חשש שילך למו"ל אחר"

וביולי 1958 כותב בנימין הלוי שוב מכתב להנגבי (אחרי שהוצע לו, כנסיון, להכנס לעריכה בסדרת נעורים):

בית זרע, 5.7.58

לדויד הנגבי, שלום וברכה!

לאחר פגישה עם ברטה חזן ובירור יסודי עמה נראית לי האפשרות לעסוק גם בעריכת ספרי "נעורים" באור אחר משחשבתי תחילה לתומי.

לצערי לא יתקשרו שני הדברים. אני סברתי שיהיה עלי רק לערוך את כתב-היד, כפי שעשיתי לכתב-היד של רזין-בנדור, ואוכל לעשות את כל העבודה בחדרי. כידוע לך הנני רתוק לבית ואפשרויותי לצאת הן מוגבלות ביותר. איך אוכל איפוא לסדר כל אשר עורך צריך לסדר בבית-הדפוס, במנהלה, בפגישות עם המחברים והציירים, ישיבות המערכת וכל הצד הארגוני שעורך חייב לעשות?

ברטה העמידה אותי בפני בחירה: העבודה במדור או בעריכת "נעורים". אילו אני חופשי לנוע הייתי עומד בפני דילמה קשה. אבל במצב העניינים שלי בחרתי, כמובן, במדור שעבודתו יכול אני לעשות כמעט כולה בבייתי.

אני מצטער מאוד על ספרי הנעורים שלי ושל חברַי-לעט ששוב יהיו מחכים לפתרון. עד מתי?

בברכה, בנימין הלוי

ממשיכים... הזמן עובר... כרמי טשרני מכין עם לאה גולדברג את ספרית חלון - התשובה של ספרית פועלים ליוזמה של הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית דרור - ספרים קצרצרים (וזולים!) לילדים. כרמי מטפל גם בכל המנהלות מול חברי הקיבוצים, הסופרים, הציירים ואנשי הדפוס, ומשמש גם כצינור בין לאה גולדברג להוצאה.

24.9.1958

לדוד הנגבי, שלום וברכה,

אני חש להשיב לך בעניין כתב-היד (שירים) של מרדכי אמיתי.

קיבלתי ממנו מכתב בשמיני ביולי, ועניתי לו ב14 ביולי, שהספר בצורתו הנוכחית אינו נראה לנו, ושאנו מציעים לו "קיצוץ" של 50%. כמו-כן הצעתי לו לכלול את ספרו, בצורתו המקוצצת, בסידרה של ספרי-כיס לילדים, שתיכנס לשלב של ביצוע לאחר שובה של לאה מאירופה, בסוף אוקטובר.

על כך השיב לי, ב-19 ביולי, שהוא נכון לחכות עוד כמה חדשים, עד שנקבע "מסמרות" בעניין.

כפי שאתה רואה, הקשר הוקם מזמן, ותמה אני שהדבר נשכח מלבו, לאחר שהתכתבנו כדבעי; לאה עוד לא חזרה, ולפי שעה אין בידי לכתוב לו יותר משכתבתי במחצית יולי.

לעצם העניין: הנתונים הטכניים המלאים יהיו בידי לאחר סוכות (יועצי, אנשי "הדפוס הלימודי", נמצאים בחופש) -- אבל כנראה שיהיה הכרח להדפיס את הסידרה באופסט בתל-אביב. בינתיים, שוחחתי עם כמה וכמה סופרים, שהבטיחו להגיש לנו כתבי-יד לסידרה זו (יהודה עמיחי, ע. הלל, הציירת איווט שצ'ופאק, ועוד), ואני מניח שנראה את הפירות הראשונים אחרי החג.

ובעניין הספרים האחרים: סיפורי רבקה גורפיין כבר נוצקו כולם באמהות ויופיעו בראשון בנובמבר. (הדפוס, כאמור, נמצא בחופש, עד אחרי החג.) לוח-זמנים זה היה ידוע למשרד בתל-אביב, והבאתיו בחשבון בתכנוני; אילמלא העיכובים באספקת הציורים והנייר (ברוך מכיר את הפרשה), היה הספר יוצא בראשון באוקטובר. כך גם הספר השני, סיפוריו של יהודה הנגבי: הגלופות מוכנות מזמן, כתב היד ערוך ומוכן לדפוס - אלא שעדיין לא נמצא הדפוס (ייתכן שבימים אלה נפתרה הבעייה.) לאחר מו"מ מייגע עם הדפוס הלימודי - שנכשל - נמסר הספר לדפוס חדש ובלתי ידוע בתל-אביב; אבל לאחר שראיתי דוגמאות של מעשה-"ידיו", דרשתי למצוא דפוס אחר - שהרי לא ייתכן לזלזל בצדו החיצוני של ספר מצויין, שיש בו כארבעים רישומים. יצחק הגיע לידי הסכם עם דפוס "הפועל המזרחי" - והם התחייבו להתחיל בעבודה מיד לאחר ראש השנה.

הפרשה ארוכה ומייגעת, ואני פשוט "מתעצל" לגולל את כל הפרטים בכתב. אני מקווה שניפגש לאחר החג, נשוחח בעניין, ונמצא דרך למנוע עיכובים בעתיד.

ובינתיים - קבל נא את ברכותי הלבביות לשנה החדשה!

כרמי

ב- 29.12.1958, לקראת השנה הבאה, 1959, כרמי מגיש להנגבי את רשימת הספרים המוצעים, לפי סדר הופעתם. ספרית "חלון" מקבלת עדיפות אחרונה.

כחדשיים לאחר מכן, בפברואר 1959, יוצא הספרון הראשון "בספרית חלון". ואתם בטח כבר יכולים לנחש מי היא הפותחת...

ספרית חלון, סדרה א', מספר 1, דירה להשכיר, לאה גולדברג ושושנה הימן, 1959

את הספר איירה שושנה הימן, אמא של גדי משמוליקיפוד, אשתו של ט. כרמי בשנותיו בהוצאה. לסיפור "דירה להשכיר" היתה גם גרסא מאויירת אחרת, שפורסמה במשמר לילדים 11 שנים מוקדם יותר - ב1948. הגרסא הראשונה אויירה ע"י רות שלוס והופיעה בתור מוסף של משמר לילדים שנקרא "משמר לילדים שבגן".  

משמר לילדים שבגן, מוסף משמר לילדים, 22.10.1948, דירה להשכיר, לאה גולדברג ורות שלוס

מודעת פרסומת לספרון הראשון בספרית חלון, 17.2.1959 (בקיבוץ שלי חגגו בדיוק באותו היום את חג ה20...)

והסבר אחד ויחיד שמצאתי על ספרית חלון הופיע במשמר לילדים בסוף מרץ 1959:

דירה להשכיר, סיפרה לאה גולדברג, ציירה שושנה הימן, הוצאת "ספרית פועלים"

זהו ספרון ראשון של ספרי "חלון", שנועדו לילדים הקטנים. ולמה "חלון"? - כי בשער מצוי חלון ממש. אתה פותח את כנפיו - ולפניך מתגלה שם הספרון. אפשר לראות בחלון זה גם רמז: נוהגים לומר - "לקרוע חלון", כלומר - לחדור לעולם מופלא סיפורים ואגדות.

וצריך לשבח את הצורה הנאה מאוד, בה הוגש ספרון חמוד זה. רעיון החלון עצמו בשער - מוצלח מאוד וכן ציוריה היפים של שושנה הימן. הסיפור עצמו - "דירה להשכיר" - וודאי מוכר לכם, כי הוא הופיע בשעתו ב"משמר לילדים". חביב היה בהופיעו בחוברת ומכל-שכן עתה, כשהוא מוגש בצורה מלבבת כל-כך. (31.3.1959, משמר לילדים)

28.5.1959 - "שיחה (ביום ג' שעבר) עם כרמי - הלוח: 

     יולי יוני - שחם

     סיאה הילדה מאפריקה

     אבגוסט - חלון של מרים ברטוב - אישיותו של הילד

     ספטמבר - שמיר - צייר יחזקאל - שיחות על הקיבוץ אמיתי

     אוקטובר - צריף קטן - של לאה

     נובמבר - ריק

     דצמבר - חלון של חנוכה - צלה כהן: הסביבון החולה

     1960

     יאנואר - ע. הלל - חוץ לארץ (סיפורים)

     פברואר - סלע ארבע הרוחות של איווט שצ'ופק

     מארס - תבנית "שמוליקיפוד

     דרקון הקסמים של שטראוס

     מכתבים לליאורה של בורלא"

וחלון מספר 2 מופיע... "כך ולא כך" - תרגום של ק. צ'וקובסקי (משל לאה גולדברג), איורים - אודרי ברגנר, 1959:

וחלון מספר 3 מופיע - "למה לובשת הזברה פיז'מה?" - של ע. הלל, איורים שושנה הימן, 1959:

אח"כ מופיע חלון מספר 4 - "מעשה בצמר פלא" שספרה ואיירה במגזרות נייר מרים ברטוב, 1959:

6.11.1959 - עם כרמי - אנקורים

     דצמבר - (חלון) חנוכה - צלה כהן, תרגמה לאה ג.

     יאנואר - ספר אלבומי: סלע ארבע הרוחות מאת איווט

     פברואר - -"-  -"- - חו"ל-חו"ל - ע. הלל, רישומים שושנה

     מארס - (חלון) - עפיפון הקסמים, רינה שני - יצייר ארי רון?

     אפריל - נחום גוטמן - חמור התכלת - מנקדים

     מאי - הלוי - 140-150 עמוד

     יוני - בורלא - מכתבים לליאורה, רישומים שלו (בדפוס הלימודי)

     חלון של לאה

     שנהר - בין כוכב ודשא - רישומים חדשים של יחזקאל

     שטראוס - דרקון הקסמים - מצייר דני קרוון

     דברים חדשים

     אגדות מתורגמות - שבתי קפלן (שלנו)

     שילונית - סיפורי הוי של מושב

     לנעורים - ספר הולאנדי - יש לאשר מסירתו לתרגום

     צילה כהן - לביבות חנוכה החמה

לכבוד חג החנוכה, בדצמבר 1959, הופיע "חלון" מספר 5 - הסביבון החולה של צילה כהן ושושנה הימן:

ובחנות הבית של ספרית פועלים מכרו בחנוכה 5 ספרונים מספרית חלון ועוד הרבה ספרי ילדים שיצאו בפרץ הספרים שפורסמו בשנת 1959 לילדים בספרית פועלים. שימו לב שבמודעה למטה מופיע שמו של ט. כרמי. זהו האיזכור הרשמי היחיד שמצאתי לעריכת ספרי הילדים בספרית פועלים. לא מצאתי שום זכר לתפקידו זה בשום עיתון או ראיון שנערך עימו בנושא. 

18.12.1959

26.2.1960, משמר לילדים

וכאן אני רוצה להתנצל - כי את ספרון חלון מספר 6, "עפיפון הקסמים" של רינה שני, שהוא הראשון שיצא ב1960 ושאני זוכרת שקראתי בו כילדה, לא מצאתי בשום מקום כדי לסרוק. אם יש למישהו מכם - אנא שלחו אלי ואוסיף. למען התיעוד ולמען שלמות הרשימה הזאת....

ובנימה אופטימית - בנימין הלוי קיבל את ספרו הראשון כרוך וגמור ביוני 1960:

בית זרע, 14.6.60

לדויד הנגבי, שלום רב!

קיבלתי ביום ו' את ספרי "אורי וערן" והעין לא שבעה מראותו ומלהתבונן בו. הוא נאה מלבר. על המלגו ישפטו הקוראים. ולואי ויהיה לו מזל!

אני רוצה להודות לך על חלקך "בהולדת" קובץ סיפורי. משהחלטת למוסרו לידיו של ט. כרמי הלך הכל למישרין ושמחות אחרונות השכיחו כליל צרות ראשונות.

בתודה ובברכה,

בנימין הלוי

מה שבנימין הלוי לא ידע, בשמחתו הגדולה, זה שאת המהדורה השנייה הוא יוציא בהוצאה אחרת... בהוצאת יבנה... ב1971...

26.7.1960 - "6 החלונות - החל ממס' 5 ועד הסוף עם נרתיק".

31.7.1960 - בסוף יולי 1960 יש בירור עם "התנועה" על ספרית פועלים. "להכין סקר המדורים, וכן עקומה של ספרי המקור, וספרי חברים בקיבוצים".

ואם לא השתכנעתם שיש בעיה - קצת סטייה מהנושא לשם הוכחה... 

לדוד הנגבי שלום!

הנה כאן מכתב מנ. ביסטריצקי, ובו הצעה מסוימת. הוא מבקש תשובה מהירה. כתבת לי שאמסור את המיון למערכת המרכזת והתשובה לא תאחר לבוא.

אגב, בעניין מדור השירים, זה כבר לא היה דיון על כך, ובינתיים יש פניות ובקשות (בעיקר מחברי הקיבוצים), ואיני יודע מה להשיב. מן המשוררים שמחוץ לקיבוצים יש לי רק הצעה אחת - ספר שירים של עוזר רבין. הוא מאלה, שזה כבר לא הוציאו ספר, והגיעה שעתו.

בידידות

א. שלונסקי

והנה חלון מספר 7

חלון מספר 7 - "מעשה בשלושה אגוזים" - של לאה גולדברג ואריה נבון, 1960.

ואחריו חלון מספר 8 - "תפו ופוזה" - של יזהר ונעמי סמילנסקי, 1960:

8.9.1960 - "מסיכום עם כרמי (ועם עזריאל [אוכמני])
     אשרנו הספרים:
     1 - סיפורי טבע - תורגם יורם - נעורים בלי ניקוד
     2 - מיולינה - חיי המושב
     3 - נבון, על ג'ירפות (וגם טקסט שלו - חלון)
     4 - הקרקס, של אנה רבקין בריק
     5) - תרגום בנימין טנא
     6) - חלון דליה רביקוביץ', ציירה צלה בינדר
     7) חלון חיים חפר, (צייר פנחס שערי?)"

ובמכתב לשבתי קפלן, מ"על המשמר", שעשר שנים אח"כ, ברוב סבלנותו (כפי שתקראו) פרסם כמה ספרי ילדים בס. פועלים. אחרי עמידה בתור ארוך, ארוך, ארוך...

20 אוקטובר 1960

לח' שבתי קפלן, שלום רב,

אכן ראינו צורך למתן הרבה את קצב הפעולה של מדור ספרי הילדים. לעומת 10-8 יחידות לשנה נוכל לפרסם, כפי הנראה, 3-2, וכך עד שלא יבוא גידול רב של התפוצה ביחד עם שינוי מסוים ב"שוק" ספרי הילדים, אשר ישפיעו לטובה על מאזנו של המדור בכלל.

הצמצום כנ"ל מורגש על-אחת-כמה לעומת העובדה, שבתוך כדי שנות הפעולה האחרונות של מערכת "אנקורים" (שהצטיינו בהישגים ספרותיים חשובים, שיפור הטעם ועליית הרמה הכללית) נתפתחו מאוד הקשרים עם סופרים ויוצרים, נצטברו כתבי-יד (והתחייבויות), שברצותנו לממש אותם יארכו מאוד השנים.

בפגישה מסכמת עם הח' ט. כרמי, לפני כמה חודשים, יכולנו לבחור ולציין רק שבעה כתבי-יד (מתוך מספר כפול ומכופל), שבית ההוצאה יתאמץ לפרסמם עם תכניות-פעולתו הבאות - לכל הנכון, וכאמור, בקצב של 3-2 לשנה. רשימת 7 הספרים הנ"ל היא, כאמור, מוסכמת ע"י הגורמים הנ"ל, ועל דעתם נרשמה לזכרון בפנקסינו. (אני מצרף את הרשימה להעתקי המכתב הזה שאמציא ללשכת המנהלה שלנו ולמערכת "אנקורים"). כתב-היד שלך לא נכלל בה, לצערנו. וכפל צער הוא בשבילי, שהסיכומים הנ"ל (ותכניות פעולתנו לתקופה הקרובה) אינם מאפשרים לי לנקוט לשון של הבטחה או התחייבות לגבי מועדים ואפשרויות שלאחר שנת 1961 ושמא אף 1962 - דוגמת הנוסח שבדברי חברנו אוכמני שאתה מצטט במכתבך. והרי ע. אוכמני היה עמנו בסיכום הנ"ל.

בברכת חברים,

ד. הנגבי

העתקים: ללשכת המנהלה, לאוכמני, לכרמי

לח"ח היקרים כרמי, אוכמני ולשכת המנהלה: כתבי-היד שאישרנו בפגישת הסיכום הנ"ל הם: 1) הקרקס, מאת רבקין/בריק, 2) מיולינה (סיפור מחיי המושב), 3) על ג'ירפות, טקסט וציורים של אריה נבון, 4) "חלון" מאת דליה רביקוביץ, בציורי צלה בינדר, 5) "חלון" מאת חיים חפר (בציורי פ. שערי??), 6) תרגומים של בנימין טנא, 7) תרגומים של מבחר סיפורי-טבע ע"י יורם - שייך ל"נעורים". זה הסיכום בפגישה "הידועה" עם כרמי, וזה אושר בישיבת המנהלה.

ושוב הגיע חנוכה.... וכבר יש 9 ספרי "חלון" למכירה - בשלושה צבעים, באות גדולה מנוקדת ובעטיפת בריסטול:

12.12.1960, דבר

ולכבוד החנוכה של שנת 1960 יצא הספר (שבעיניי תמיד היה היפה ביותר מכל ספרי "חלון") - חלון מספר 9 - "לביבות החמה" - של צלה כהן ודוליק. מישהו יודע מי זאת דוליק? ולמה צלה כהן כותבת רק ספרונים לחנוכה?

ו... אשר יגורנו בא... מזכירות הקיבוץ הארצי החליטה להגביל את כמות הספרים הכוללת שס. פועלים מוציאה לאור כל שנה. מאחורי המכתב הזה מסתתרת פוליטיקה די סבוכה. מכתבים של חברי קיבוצים, ולא רק סופרים ומשוררים, אלא גם ספרנים ואנשי חינוך, נשלחים לכל עבר וההנהגה החליטה "לעשות סדר"...  

אל דאגה... המכתב הזה נעצר, פחות או יותר, אצל הנגבי. ביומן שלו יש כמה נאומים חוצבי להבות וכמה גידופים - אבל הוא יוצא מהבירורים וממשיך הלאה...


תכנית ספרית חלון ממשיכה, פחות או יותר, כסדרה...


חלון מספר 10, לג'ירפה כאב גרון של אריה נבון, 1961:

חלון מספר 11, "טוסה-טוס!" של חיים חפר ושמואל כץ, 1961:

והחלון האחרון בסדרה הראשונה, סדרה א', של ספרית "חלון -


חלון מספר 12, "קלמן של רמי" של דליה רביקוביץ וצלה בינדר, 1961:

וכבר שוב חנוכה... נגמרה 1961...

29.11.1961

ב- 1962 מתחילה סדרה ב' של ספרית חלון. בסדרה הזו יש למעשה רק שלושה ספרונים. הראשון שבהם הוא "אגדת הבית הצוחק" שהזכרתי אותו ברשימה אחרת.

29.12.1961

ספרית חלון סדרה ב', חלון מספר 1 - "אגדת הבית הצוחק" - של שלמה ותרצה טנאי, 1962:

ועכשיו משהו מעניין: בסדרה ב' העטיפה השתנתה.

למעשה העטיפה החדשה, שכמו קודמתה עוצבה ע"י שושנה הימן, לקוחה מספר אחר שיצא ב 1961 בעיצובה של שושנה הימן - "אוקלי מלך החמורים" לחנה שילונית-סלונים:

5.1.1962 - מוזכרים חלון ב' 1 של טנאי, נתן שחם, שעלול-תעלול ואיה פלוטו בתכנית החצי-שנתית.

ואם חשבתם שאנחנו מתקרבים לסוף - טעיתם! יש עוד... העלילה מסתבכת...

שער הגולן, 15.4.1962

[אל דוד הנגבי] ח.י.

הנני מאשרת את קבלת שני הספרים: שעלול תעלול - ב. טנא, בדרך הים הארוכה - ל. ביאנקי, ט סיטון, מ. פרישוין, שהעברת לי לבקורת.

התפלאתי שלא הוספת למכתב ולמשלוח את כוונתך הברורה ואף לא פירשת מה תהיה מטרת הבקורת שלי.

שוחחתי פעם עם ברטה חזן על ספרי ילדים היוצאים בהוצאת "ספרית הפועלים" והבעתי נכונות לשתף פעולה עם בית ההוצאה בענין מבחר מתוכנן מראש, כי לדעתי הספרים היוצאים במדור זה אין ממלאים את תפקידם לא מבחינת ההתאמה הברורה לילדים, לא מבחינת הקו הפסיכולוגי-פדגוגי ואף לא מבחינת הערך האומנותי-ספרותי.

אולי תסביר לי מה תועיל בקורת שלאחר המעשה?

בברכת חברים

מרים רות - שער הגולן

עמק הירדן

והתגובה של הנגבי -

27.4.1962

אל מרים רות, שער הגולן, ח.י.

מכתבך מן 15 דנא מעלה בי הרהור, כי בעניין זה של בקורת ספרי-ילדים שלנו נפלה אי-הבנה. בשיחה עם ברטה חזן נגענו בכמה דברים. התרשמתי, כי תכתבי רשימות ביקורת על כמה ספרים שיצאו, ואף אמרתי לברטה, מה הספרים שאבקש להעביר אליך. אם אמנם נכשלתי אני בטעות הבנה, אבקש סליחתך.

אמנם בעיקר שוחחנו עם ברטה אודות השגות שלך על מדור ספרי-ילדים שלנו. מצאתי בכך עניין רב. ביקשתי את ברטה כי בהזדמנות פגישתכן הקרובה תספר לך מעט על מצב-הדברים במדור זה ובמערכת המדור. - כי עורך המדור, ט. כרמי, כבר הכין את ספרי התוכנית כולה לשנה השוטפת, ואף יוותר לנו לא מעט לאחריה - ומצד שני, זו היא השנה האחרונה לעבודתו בעריכת המדור.

שוחנו איפוא עם ברטה, כי יהיה לכולנו עניין רב בשיתוף פעולה מצדך בעת שנוכל לטפל בחידוש התוכנית למדור הנדון, ויותר-מכך - חידוש המערכת שלו.

בברכת חברים

ד. הנגבי

29.8.1962 - "למערכת חדשה - ילדים ונוער - מרים רות"

14.9.1962 - "להרכבת מערכת [?] ילדים - להביא בחשבון את מרים רות - לפי שיחות עם ברטה בשעתו"

19.9.1962 - "חבר עורכים - שאלת מדור הילדים (לאחר התפטרות כרמי ופניית לאה)"

חלון מספר 2, סדרה ב' - "כדורגל עם השמש" - כתבו אידה ואהרון (אידה צורית ואהרון מגד), איירה שושנה הימן, 1962:

ואחרון-אחרון בפורמט המוכר - חלון מספר 3, סדרה ב' - "אני צפרירה והנסיכה", של מרים אורן ומאיר בן משה (מאיר מוזס), 1962.

5 באוקטובר, 1962

לדוד הנגבי שלום וברכה,

קבלתי את ברכתך וברכת המשפחה לשנה החדשה ותודה רבה לכם ואיחולי גם לכם. אבל המכתב הזה לצערי הוא מכתב מה שקוראים עסקי.

כתבתי לחסיה דברים שנוגעים לספרי הילדים אשר אין לי שום ספק בכך, נמסרו לך. לא קיבלתי שום תשובה. אני מניחה שתוכל להבין כי מצבי הוא לכל הפחות מוזר. כרמי איננו. איש לא הודיע לי מי יהיה במקומו, אם יהיה מישהו במקומו ואם אומרת הוצאת הספרים להמשיך בהוצאת ספרי הילדים בכלל. אם כן, איך? בינתיים, מגיעים אלי כתבי יד, מכתבים לשאלות ואני אינני יודעת מה לענות. זהו מצב שאי אפשר להמשיך בו עד בלי די והייתי רוצה לדעת לפחות משהו ברור יותר. אני מבקשת אותך שלא לדחות את התשובה למועד ארוך מדי.

בברכה,

לאה

ועוד אחד....

5 בדצמבר, 1962

דוד שלום רב לך,

תודה על מכתבך. אני שמחה שספרית פועלים רוצה להוציא את הספר על אמנות הסיפור. אני מקוה שאוכל להגיש את כתב היד תוך שלושה חודשים מקסימום. החומר בידי כולו ועלי רק לעבד אותו כדי שיעלם הטון של ההרצאה שנרשמה בסטנוגרמה, להוסיף כמה דברים בתוך הטקסט, לבדוק כמה מקורות ולהרחיב את הביבליוגרפיה. על המתכונת והסידרה כמובן עוד נשוחח. על הספר יש קופצים וכבר עכשיו מורים וסטודנטים מבקשים אותו והחוברת של השכפול אזלה.

[...]

אני רואה שבסדרת ספרי הילדים מצטמצמת ההוצאה עכשיו ממהדורות חדשות של ספרים שכבר יצאו. שמחתי שזכיתי להיות בין הראשונים המופיעים מחדש. בכל זאת אני מקוה שבעוד זמן מה גם אחרי שיצאו הספרים שכרמי מכין אותם נוכל להמשיך גם בהוצאת דברים חדשים פעם בפעם.

אני רק קצת הצטערתי שבשעה שפגשת את יפה [קרינקין] אמרת לה שספר שיריה יוכל לצאת בכל עת אצלנו וכי הפסקת הוצאת ספרי הילדים איננה חלה עליה. זהו בדיוק ההיפך ממה שאני אמרתי לה והיתה לי סיבה מפורשת לומר לה זאת ומצבי היה מוזר במקצת אחרי שבאה והודיעה לי על הזמנתך המפורשת להוציא את ספרה אצלנו. לא קל לי לעמוד במצבים כאלה. יכול אתה להבין איך מפרשים בני אדם דברים סותרים שכאלו ולא הייתי רוצה שזה יקרה לגבי עוד מישהו, שכל זמן שהמדור קרוי פחות או יותר על שמי מוטב שיניחו לי להחליט מה לומר לאנשים. בין כה וכה כבר היו כמה בלבולים לא נעימים בקשר לסידרה הזאת, אך אני מבינה שבינתיים "הים יהיה שקט" ואין צורך להוסיף "עד גלי".

כל טוב,

לאה

אז זהו בקשר לספרית חלון. בערך... בסדרה כולה, בפורמט המוכר, יצאו 15 ספרונים:

ב1963 יצאו בעיקר מהדורות חדשות של ספרים שכבר התפרסמו, כמו שכתבה לאה.




3.2.1963 - "רשימה לחידושי מהדורות - כבר מותר לגלות, איה פלוטו, נסים ונפלאות, מור החמור, צריף קטן, הידית הכחולה, מה עושות האילות, אלה קרי, גיבורי התהילה, הנירים האפורים (?! נתן יונתן תובע להחיש)"

ועוד משהו מסקרן... כשהכנתי ואספתי את כל החומר שברשימה הזאת, שהוא רק חלק ממה שאספתי ולא הצגתי, נתקלתי גם בסיפור מעניין. גבי גלבוע, שהגעתי אליה כי היתה מזכירת ההוצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד לפני תמר דובדבני, ושהוציאה במו-ידיה את הספר ניסע אל השדה של פניה ברגשטיין באיורי מיכל אפרת, היא גם אלמנתו של אמיר גלבוע. ואני מספרת לכם את כל זה כי גבי אמרה לי שגם אמיר גלבוע הוציא ספר בספרית חלון - "איש המים של גילי". 

הסיפור נשמע לי מוזר - הרי אין ב15 הספרים שהבאתי כאן אף ספר של אמיר גלבוע ואף ספר בשם הזה? אז זהו - שגבי גלבוע כנראה צודקת.... והתשובה נמצאת אף היא ביומן של הנגבי...

30.8.1963 - 

"ד"ר זויס צב-צב (תרגום ל. גולדברג) מודפס כמעט.

[...]

3 חלונות בספר אחד"

1.9.1963 -

"ספרי החודש

אמיר גלבוע - סדרת גלבוע !??

לאה אמנות הסיפור"

ובאמת

9.8.1963, דבר

"איש המים של גילי" - של אמיר גלבוע ושושנה הימן (!) יצא בפורמט שונה, ב"אנקורים", ב1963, אבל היה כנראה מהספרים שהכין כרמי כבר קודם לכן לספרית חלון שהופסקה הוצאתה.


אבל היומן מדבר על שלושה ספרים (סדרת גלבוע!)? אז - ב1967 יצא כנראה עוד ספר ילדים. לפי מה שמצאתי בכתבה בהארץ - תחת שם העט ג. אמיר יצא ספר ילדים נוסף של אמיר גלבוע "ניע-נוע-ניע-נא". אין לי מושג איך הספר נראה ובאיזו הוצאה יצא - אז אם יש לכם מידע - אנא צרו קשר. אני אשאל גם את גבי גלבוע כמובן.


ואני אמשיך לפשפש לי בלבטיו האינסופיים של הנגבי לגבי השילוב הטוב ביותר של לאה גולדברג עם עורכים-אורחים-פורחים...


4.9.1963 - "ספרי ילדים / מערכת? מרים רות? לאה? לאה אלתרמן?"

ולסיום, בראיון של הנגבי מ1983, אותו הבאתי ממש בתחילת הרשימה הזאת, הנגבי אומר שבהשוואה בין שתי ההוצאות הקיבוציות יש "יתרונות דיפרנציאליים בינינו ובין הקיבוץ המאוחד, [להם] הקשרים האישיים הטובים שיש להם כעורכים, דבר של[ס. פועלים] חסר ואיננו שמים דגש על כך".

למעשה, לפני שהחלפתי את הכותרת כמה וכמה פעמים - קראתי לרשימה הזאת "שלונסקי ולאה .VS פניה וזרובבל". זה היה בוטה מדי - אז החלטתי למתן את הטון - אבל דעתי היא שאם פניה ברגשטיין, שהיתה מבוגרת מלאה גולדברג בשלוש שנים בדיוק, היתה חיה את חייה במקביל ללאה - היינו מקבלים את מלוא ההבדל: בין ספרות לילדי הקיבוצים בהוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכתם של זרובבל גלעד ופניה ברגשטיין - לבין ספרות ילדים פועלית-סוציאליסטית ברוח אחוות העמים ובדגש עברי-תל-אביבי - בעריכתם של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג מספרית פועלים. "שלונסקי ולאה .VS פניה וזרובבל" זה היקום המקביל שלי, אבל אני מניחה שהיה צריך לקרוא את כל הרשימה בשביל להבין למה התכוונתי - ואולי גם זה לא מספיק....

ועכשיו למסקנות - כמו שהבטחתי כשהתחלנו - איך הופכים ספר ילדים לקלסיקה - 

א) החלק הטריוויאלי - כתיבה ופרסום ראשון

     1) צריך לכתוב ספר

     2) צריך לאייר אותו

     3) צריך לגרום להוצאה להוציא את הספר

ב) החלק הקשה - ה-ת-מ-ד-ה

     1) צריך לגרום להוצאה להוציא מהדורה שנייה

     2) צריך לוודא שהספר כל הזמן על המדפים

     3) צריך לפרסם את הספר בעיתונות היומית ובמדיה לילדים

     4) צריך להתראיין לעיתון ולהזכיר את הספר במפורש ואח"כ גם בדרך-אגב

     5) צריך לגרום להוצאה להוציא מהדורה שלישית

     6) וחוזר-חלילה

גם בספרית דרור וגם בספרית חלון יצאו כמה ספרים שלא הגיעו לחלק ב - ולא משום שלא נמכרו! פשוט לא היתה התמדה. מי מהספרים והסופרים שהתמידו - הפכו לקלסיקה. "דודי שמחה" של ע. הלל (באיורים אחרים של אותה מאיירת), "דירה להשכיר" של לאה גולדברג (בנסיון השלישי באיורים של שמואל כץ - ועל כך עוד אכתוב פעם), וכמובן - שמוליקיפוד, ששרד בטקסט, בעימוד ובגרפיקה המקורית. למתמידים הידד!

אני מקווה שמישהו בהוצאה המאוחדת - ס. פועלים והקיבוץ המאוחד - יקרא את הרשימה הזאת וינסה להוציא מחדש כמה מהאוצרות שנשכחו. אפילו בגרפיקה המקורית. אולי אפילו כשני אוגדנים של כל ספרית דרור וכל ספרית חלון. אני בטוחה שהמהדורה הראשונה תחטף מיד. אח"כ כבר צריך יהיה להתמיד... אני מחכה מעכשיו בתוֹר, ראשונה בטוּר ארוך של קונים שירצו לקנות את הספרים האלה!

לילה טוב.