יום רביעי, 28 ביולי 2010

ספרית דרור, זרובבל, תמר דובדבני, ואפילו חיים האוזמן...

הקדמה ח-ש-ו-ב-ה: אם אין לכם כוח לקרוא עד הסוף, עשו לעצמכם טובה וגלגלו עד למטה כדי לראות את הסרטים. פנו זמן כדי לראות את כל הארבעה. זה שווה את זה. תאמינו לי...

ולעניננו....

אני אספנית של ספרי ילדים עבריים. יותר נכון, אספנית של ספרי ילדים עבריים שנכתבו לילדי קיבוצים. ועוד יותר נכון, אני אספנית של ספרי ילדים שאהבתי ושקראתי בילדותי. קראתי הרבה ולכן יש לי הרבה מאוד ספרי ילדים בבית. חלק מהספרים שיש לי הם אוצר אמיתי - "ספרית דרור" של הוצאת הקיבוץ המאוחד, למשל. יש סדרות שאין לי והייתי שמחה שיהיו לי - "ספרית חלון" של ספרית פועלים, למשל. אני אוספת חומר על שתי הסדרות הללו עכשיו, וגם על סדרת "אנקורים" (ס. פועלים). היום אספר על "ספרית דרור":

להוצאת הקיבוץ המאוחד יש סדרת ספרים אחת שהיא אחת הסדרות הטובות ביותר שיצאו אי-פעם לילדים (זו דעתי הצנועה כמובן...). הסדרה היא "ספרית דרור". ספרית דרור היתה סדרה של ספרונים, 8 עמודים בכל ספרון (מלבד אחד שהיה כפול באורכו ולא תופתעו לדעת מי כתב אותו אם קראתם דברים אחרים שכתבתי קודם). בספרית דרור יצאו 21 ספרונים בשתי סדרות: 

סדרה א' (1957-58)

מעשה בעופר איילים, סיפר ע. הלל, ציירה בריגיטה פרנקפורטר
אבא של תמר, סיפר זאב, ציירה תרצה טנאי
אורי, גורי ושורי, סיפר משה טבנקין, ציירה אודרי ברגנר
אפורי והחבריה, סיפר משה טבנקין, ציירה אודרי ברגנר
הטרקטוראי הקטן, סיפר עמוס בר, ציירה הגר [חורן?]
החצב, סיפר יפרח חביב, צייר ז'קו [ארליך]
כאשר היית קטן, סיפר וצייר נחום גוטמן
חרצית הבר הקטנה, סיפרה רבקה דוידית, ציירה בריגיטה פרנקפורטר
אורח לחג, סיפר שלמה שבא, ציירה צילה בינדר
עלילות חומית, סיפר ס. יזהר, ציירה נעמי סמילנסקי
מעשה בארנב קטן, סיפר זרובבל [גלעד], ציירה ורה אייל

סדרה ב' (1959-62)
אחות ואחות, סיפר זאב, ציירה תרצה טנאי
אורי, גורי, שורי והסייחה, סיפר משה טבנקין, ציירה אודרי ברגנר
טיפות הגשם, סיפרה וציירה מרים ברטוב
ביאליק בכיתה בית, סיפרה ברכה חבס, ציירה צילה בינדר
שבת המלכה ושפרה התופרת, סיפר דוד כהן, ציירה בריגיטה פרנקפורטר
מכונית הקסמים, סיפרה דליה רביקוביץ', ציירה איוט שצ'ופק-תומה
תמר והסביונים, סיפר זאב, ציירה תרצה טנאי
לאן נעלמת השמש?, סיפר מלאכי בית אריה, צייר אריה נבון
מיכה ומכבי האש, סיפרה דליה רביקוביץ', צייר יעקב אלוני
כשהדוד שמחה שר, סיפר ע. הלל, ציירה רות צרפתי

 והנה קולאז' של חלק מהשערים של הספרונים (לחצו על התמונה להגדלה):

ספרית דרור היא בעיניי סוג של נס. הוצאות הספרים הקיבוציות, ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, היו עסוקות בהוצאת כתביהם של גדולי ההוגים, המשוררים, והמדענים. הותקנו תרגומים למיטב ספרות העולם, נערכו כמה "כל כתבי" עבי-כרס, התפרסמו ספרי שירה ואקטואליה, וספרי הילדים נדחקו לפינה. עד ש... קרה נס: להוצאת הקיבוץ המאוחד נתמנה עורך צעיר, בעל משפחה עם ילדים צעירים, שאהב לכתוב גם לילדים וראה בכך שליחות. לעורך הזה קראו - זרובבל גלעד. זרובבל פירסם בדבר לילדים באופן קבוע משנות ה40 המוקדמות. הוא פרסם שירים, סיפורים, וחדשות מן העמק תחת שמו הפרטי, זרובבל, ותחת שם העט - "ז. חבר". 

לקראת סוף שנות ה50 מנחם דורמן, שהיה העורך הראשי של ההוצאה, החל לפנות את מקומו לזרובבל ויוזמותיו הצעירות. והנה מכתב שכתב זרובבל לדורמן:
עין חרוד, 5/2/1957
שלום מנחם,
1. פגשתי אתמול בשחטר ובקשני שנדאג להזמין את בוריה להמשך ישיבת המערכת ביום ד' הבא. כדאי היה שנוסף להזמנה בכתב גם תטלפן אליו.
2. רצוף בזה - רשימת ספרי ילדים שאני מציע לתכנית. כדאי שתמר תעתיק את הרשימה והיא תחולק לחברים. אגב, כשישבתי עם יצחק וינר והראיתי לו את הרשימה הזאת, מיד "הרים צעקה": אתה מציף אותנו בספרי-ילדים... כגון זה שנאמר: הָב, הָב, וכשנותנים אומרים: שוב אתה נותן?!... אך הדבר נוטל את החשק לגלוי יזמה ולביצוע מעשים.
3. אנא, תן דעתך על "מבפנים" של אפריל!
4. רצוף בזה "כרוניקה" עבור המדור "בשדה ספרות ואומנות" ב"למרחב". קרא, ערוך, - במידה שזה נדרש - מסור=נא לתמר להעתקה ולמשלוח למערכת "למרחב".
להתראות -
זרבבל

מה שהנחה (כך אני חושבת) את זרובבל בפורמט ובבחירה של הסיפורים לספרית דרור היה רעיון שכתב לו זאב (אהרון זאב, אז עורך דבר לילדים) 10 שנים מוקדם יותר:

4/11/1947
זרובבל יקר,
נחמד מאד הצירוף הזה, אתה ותרצה. השארתי לי את השיר לשבוע הבא כשהחוברת תהיה כבר במדה מסוימת בעריכתי. אמנם תופיע כבר השבוע חוברת בחתימתי אך בגופה לא נגעתי. אגב, תשים לב כי שניתי את העמוד הזה של העורך, קרא ותביע לי את דעתך.
ועוד, עברתי בימים האלה על "תיק המערכת", ועצוב לי מאוד. עמדתי קדם כל על הספור לגיל הרך. מן ההכרח שספור לגיל הרך יופיע בכל חוברת. מצאתי שהחמר המעט שישנו - רע. כלו [כולו] זר, תרגום, ועל פי רב תרגום רע.
הטבע ברא את האדם כך שתינוק יקבל את מזונו באופן ישיר מן האם, את חלבה ממש. הוא הדין ביחס לספרות לתינוקות, מזונו הרוחני הוא חיב להיות מן העם ממש, פרי לבו ומוחו של איש העם הזה. ובשדה זה לא נעשה כלום.
זרובבל, אם ילדינו יקרים לנו אנו צריכים למצא אנשים אחדים שיקחו על עצמם לעשות זאת. אתה אחד מאלה, ומן הראשונים.
דעתי שהנושאים צריכים להיות:
א. מציאות ארצי ישראלית, בעקר כפרית.
ב. נושאים תנכיים, אגדה, והספור העממי.
ג. נושאים מספורי החסידים.
אלה בעקר, הספור חייב להיות לא גדול 400-500 מלים ובנוי על עלילה, פרימיטיבית.
בציני את הנושאים לא התכונתי למקובל שלוקחים למשל ספור מן התנ"ך ומקלקלים אותו כונתי ליצירה עצמי ע"י נקודת אחיזה בתנך. למשל בשעה שיעקב ובניו יורדים מצרימה יכול להמצא נכד אחד, המתחבא ואינו רוצה לעזב את ארץ כנען. או אם מן האגדה לקחת אגדה קטנה בת שורות מעטות שהיא משמשת תמצית ולרקום סביבה עלילה המתבלת בתמצית הזאת וכו'.
אנא זרובבל מלבד שירים שבין כך אתה מוכרח לכתב "מתוך הרגל" עשה מאמץ, נסה לכתב "מין ספור כזה" נמצא יחד את הדרך הנכונה ולא יכבד עליך פעם בחדש לעשות זאת.
כל טוב
זאב

והסיבה שאני כ"כ בטוחה שהמכתב הזה השפיע על זרובבל כ"כ נעוצה בשתי עובדות. האחת היא שזרובבל שמר על המכתב ואפילו העתיק אותו במכונת כתיבה והמכתב וההעתק נמצאים בעזבונו ביד טבנקין. והעובדה השניה היא שב1972 זרובבל נמנה על חבר השופטים בבחירת המועמדים והזוכים ב"פרס זאב" לספרות ילדים. בנאום שנשא אז זרובבל במעמד מתן הפרס, הוא הקריא את המכתב הזה וסיפר על זכרונותיו מזאב בילדותו ובבגרותו. הנאום הזה הופיע גם במוסף הספרות "משא" של העיתון "דבר" ב8 לדצמבר 1972. אם תרצו לקרוא את כל המאמר/נאום (מומלץ בחום!) לחצו על התמונה:




הבחירה להגביל את הכותבים והמאיירים ל8 עמודים עבור כל ספרון היא בחירה מעניינת שלא חזרו עליה יותר עד כמה שאני יודעת. הצימצום הזה מושפע, אני חושבת, מהרצון למצוא סיפורים שיהיו תמציתיים. ממכתבים שמצאתי בנוגע לחלק מהספרונים היתה ממש דרישה לקצץ באורך הסיפור כדי שיכנס לפורמט שנקבע מראש. ממש פסקאות שלמות נותרו מחוץ להדפסה בשל מגבלת האורך.

ולכבוד הסדרה החדשה בקשו מדן גלברט להכין את סמל הסדרה. והנה המכתב המצורף לסמל שהופיע על הספרון הראשון (מעשה בעופר אילים של ע. הלל ובריגיטה פרנקפורטר):


לתמר, שלום!
הנה החומר לספרון הראשון של ספרית-דרור, בניצוחו של מר זרבבל גלעד.
והנה גם החומר ל"חֶמֶד"
נדמה לי שהכל ברור
הציור היותר מדוייק הוא בהצעה הקטנה שמודבקת בתוך כריכת הנסיון.
שלום רב!
דן
יום ב' 11/2/1957





השם שנבחר לסדרה, דרור, נבחר ע"י זרובבל (ובסרטים שלמטה תוכלו לשמוע ולראות הסבר יותר אישי) ע"ש תנועת דרור ואנשיה. והנה עוד מכתבים מתוך "הפקת" ספרית דרור....

תמר - שלום!
1. בזה לפניך המכתבים שיש לשלוח למבקרים בצירוף חוברות "דרור". כמובן, שיש להעתיק את המכתבים במכונת=כתיבה.
2. אני מציע גם שתפורסם השבוע מודעה מיוחדת בעתונות על ספריית דרור, בנוסח זה - 
הוצאת הקיבוץ המאוחד
ספרייה עממית לילדים "דרור"
בסידרת הסיפורים הופיעו
"מעשה בעופר איילים" מאת וכו'
החודש שני ספרונים חדשים:
מעשה בארנב קטן, (כפי הטכסט ששלחתי)
אורי, גורי ושורי "
בקרוב יופיע: אבא של תמר סיפור מאת זאב ציורים - תרצה.
שלום שלום - זרבבל
והנה המודעה שתמר פרסמה ב"דבר" ב3 למאי 1957:

"דרור", ספריה עממית לילדים בהוצאת הקיבוץ המאוחד
בחג העצמאות תופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד החוברת הראשונה מן הסדרה החדשה של הספריה העממית לילדים, "דרור": "מעשה בעופר אילים", סיפור מאת המשורר הצעיר ע. הלל. הציורים הוכנו ע"י ציירת צעירה, עולה חדשה מארגנטינה, בריגיטה פרנקפורטר. הסיפור הוא מחיי ילדים בקיבוץ בעמק ומהווי הכפר.
החוברות הקרובות שתופענה חודש-חודש בסידרה זו הן משל זרבבל גלעד, משה טבנקין, א. זאב, הרצליה רז ועוד.









ועוד מכתב מזרובבל לתמר:
תמר,
1. אני מבקש שתמציאי לי חזרה את האורגינל (שמסרתי לך) של גוטמן. אגב, מה נשמע עם ההדפסה?
2. נסיתי "לקצץ" בדליה, והצלחתי רק ב=50 שורות. לדעתי צריך יהיה לותר על ציור אחד, ואז יכנס כל הטכסט. בזה המכתב אל דליה.
3. בזה כת"י של רנה קלינוב לשמירה. נדון בישיבת מזכירות מה ימסר לדפוס.
4. בזה כת"י של דוידית כדאי, לדעתי, להשמיט רק כמה שורות. ציינתי בעפרון אדום. יש להחזיר לה את השיר על גן החיות, הרצוף.
5. תמסרי, נא, ליוסקה את הספור של יוסי בר לקריאה.
6. אני מבקש לראות את הציורים לספור של פוסה [עמוס בר].
7. אני מבקש רשימה נוספת של ספרי הילדים שיצאו אצלנו, לזו שמסרת לי (הספרים החדשים).
8. אנא, שלחי לי קטלוג של ספרית הפועלים.



והנה מה שתמר שלחה מזרובבל (והשאירה עותק בתיק התכתובות):

27.6.57
לי. זמורה - שלום רב!
ודאי קבלת את 3 החוברות מסדרתנו "דרור", ספריה עממית לילדים.
אלה החוברות הראשונות ואנו אומרים להוציא כ-12 חוברות בשנה, חוברת חוברת ובה ספור אחד מקורי, בלווית רישומים בצבעים מעשה ידי ציירים-אמנים. קנה-המידה לעבודתנו - יצירה אמנותית-מקורית. יודע אתה מה נורא מצב בספרות הילדים ובעיקר בספרות לגיל הרך - אולי תהיינה חוברות קטנות אלה, כמעוררות סופרים ומשוררים לתת ידם למעשה-יצירה לילדים ותפילתי שספריית "דרור" תביא עמה רוח מרעננת ומחנכת לקוראים הצעירים.
אנא, תן ידך להעלאת הענין בצבור להאיר עיני הקוראים הטובים.
בברכה -
זרבבל גלעד


אז מי זאת תמר? תמר - היא תמר דובדבני. תמר היתה מזכירת הוצאת הקיבוץ המאוחד לאורך רוב שנות ה50. כשחיפשתי את תמר בכלל חשבתי לשאול אותה מי היה חיים האוזמן. אבל כשהתקשרתי (ואיך מצאתי אותה גם זה סיפור נחמד) התחלנו לדבר. וכשהתחלנו לעבור על רשימת הספרים שאני מחפשת מידע עליהם הגענו גם לספרית דרור. עניין אותי לדעת איך נעשו הזיווגים בין כותבים למאיירים כי רציתי לכתוב על החיבור הראשוני הזה שהופך ספר - מסתם עוד ספר - לקלאסיקה. תמר התחילה לספר לי את הפרטים המדוייקים על כל סופר ומחבר ואז הבנתי שתמר היא אנציקלופדיה מהלכת ושאני חייבת לדבר איתה פנים-אל-פנים ולהקליט אותה כדי שכולם יוכלו לשמוע ולראות. ולפני שנתחיל בסיפור של תמר, הנה כמה תמונות:


את התמונה הזאת צילם פטר מירום. תמר מספרת שהחיתוך נעשה ע"י פטר ושכך נשמרה התמונה אצלה. אני אוהבת את התמונה הזאת כי כשנפגשתי עם תמר כך בדיוק היא נראית היום - עם העיניים הבורקות והחיוך. אני גם אוהבת את המחשבה שפטר הוא זה שצילם, פיתח וגם חתך - זה נראה לי נכון וגם מתאים למה שאני יודעת ומכירה עכשיו.

בתמונות שמתחת, תמר מצולמת בעבודתה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. זאת עם הפרח נראית לי אומנותית למדי - כמעט מבויימת. השנייה, שבה תמר רכונה מעל ספר ובידה טלפון, נראית לי מאוד אמיתית ונאמנה למציאות. כל התמונות באיכות גרועה באשמתי כי צילמתי אותן בתנאי תאורה לא מוצלחים במיוחד. אני מקווה שעדיין מצליחים לזהות בהן את הפרטים.


והנה תמר עם משפחתו של זרובבל גלעד בחוף הים. ומתחת ההקדשה שכתב זרובבל לתמר על ספרו "אגל טל".




לתמר,


שֶהָיתָה לְסִפְרִי מְיַלֶדֶת
וְסַנְדָק
וְנָתְנָה עֵינָה הַבּוֹחֶנֶת
בְּכָל תָּג וְתָג,
בְּטַעַם דַק=דָק
וּמֵעַתָּה הַפְּרִי לְכָל חֵיךְ
יִמְתָּק...
בתודה-
זרבבל
ערב חנוכה, תשי"ח

והנה תמר מחובקת עם צילה בינדר, בחתונתה של תמר (עוד תשמעו על החתן....), ומתחתיה הקדשה לתמר מנתן אלתרמן וצילה בינדר על הכריכה הפנימית של ספר התיבה המזמרת "מאת הציירת והמחבר" ו"המחבר והציירת", בתוספת רישום-שרבוט של צילה (אפשר להגדיל ע"י לחיצה על התמונה):

ועכשיו - למי שהיה סבלני (!!!) - הנה שלושה סרטונים (שהם בעצם אחד שהייתי צריכה לחתוך לשלושה חלקים). בסרטונים רואים את תמר דובדבני היום, במעגן מיכאל, עוברת ספר-ספר על ספרית דרור ומספרת בעיקר על הזיווג של מאייר עם מחבר. הצילומים נערכו בביתה של תמר במשך יומיים. יש עוד המון חומר שהקלטתי על ההוצאה, ספריה, ואנשיה - אבל ערכתי לכאן רק את הקטעים הרלוונטיים לספרית דרור. וכדאי לכם להמשיך לקרוא עד הסוף... יש הפתעה....
חלק א

חלק ב

חלק ג



אז מה שלא סיפרתי זה שתמר דובדבני היא כבר הרבה שנים לא דובדבני אלא תמר ישובי. והנה תמונה מהחתונה של אוריאל ותמר ישובי. ולמה אני מספרת לכם את הפרט החשוב הזה? כי... כמו שאמרתי, כשהתקשרתי אל תמר רציתי לדעת אם היא הכירה את חיים האוזמן. אבל לאכזבתי היא אמרה שלא. אבל, היא גם אמרה שהשם מצלצל לה מוכר ושאלה את אוריאל, בעלה, אם הוא מכיר חיים האוזמן. ואוריאל ענה - כן! לא רק שאוריאל ענה כן, הוא גם הפנה אותי לאחותו, רחל גלאי, שתספר לי גם היא על חיים האוזמן. אוריאל ורחל זוכרים ומתארים שניהם את אותו הבחור. ההבדל בינהם הוא שרחל זוכרת את חיים האוזמן כחבר של אחיהם גבריאל שנפל במצרים במאי 1943 - שאולי אף שרת עימו ביחידת 462, ואוריאל זוכר שחיים האוזמן נלחם בכרתים ונפל בשבי. המשותף לאוריאל ורחל זה שהם זוכרים את חיים האוזמן כחייל בצבא הבריטי, כמה שנים לפני נקודת הזמן (אביב 1949) שבה צייר את "ויהי ערב". והנה אוריאל מספר איך נראה חיים האוזמן בזכרונו (כאמור, גם רחל וגם אנשים אחרים שדיברתי איתם מוסרים תאור דומה ומקום דומה בבן-שמן)






תם ולא נשלם הסיפור-תחקיר על ספרית דרור. יש כמה ספרים שאני רוצה להרחיב עליהם ועל תהליך הכתיבה שלהם. ועד לפעם הבאה - הנה הארנב הקטן שציירה ורה איל ל"מעשה בארנב קטן" של זרובבל גלעד. זהו הציור המקורי שעליו מדברת תמר בסרט ושאותו החזיקה מתחת לזכוכית שבשולחנה במערכת הוצאת הקיבוץ המאוחד - אי שם בשנות ה50.


לילה טוב.

יום שלישי, 20 ביולי 2010

יש להביא מצעים, חולצה לבנה, ועמוד תווים...

אז כמו שניחשה משפחת פרסאי משריד, הרשימה הקודמת היתה מורכבת כולה משמות הנגנים של תזמורת בני הקיבוצים לדורותיה (ומי שמכיר את משפחת פרסאי יודע שיש לתזמורת חלק לא מבוטל בעובדה שהם משפחה היום...).

ועכשיו לסיפור מהזווית האישית שלי...
הקונצרט הראשון שנוכחתי בו אי-פעם היה של תזמורת בני הקיבוצים. הייתי אז בת 8 בערך, וההרגשה היתה של גילוי גדול. שני האחים הגדולים שלי כבר ניגנו על כלי נשיפה מתקדמים (חליל צד וחצוצרה) ואני עוד ניגנתי בחלילית כמו כולם, אצל רזי. ידעתי כבר איך נראים תווים, וגם ידעתי שביחד החליליות מפיקות מוזיקה יפה, אבל הקונצרט ההוא לימד אותי שיש כוח לעבודה משותפת של הרבה נגנים. אני זוכרת שכולם ישבו על הבמה עם חולצות כפתורים לבנות ומגוהצות. אני זוכרת שבעיניי הביצועים היו מושלמים. ואני זוכרת שזה היה אירוע מאוד חגיגי שהסתובבו בו הרבה הורים גאים...
האחות הגדולה שלי ניגנה אז על הבמה ובדרך חזרה הביתה הבנתי שיש מושגים שכדאי לי לא לדעת עליהם שום-דבר (כמו חליל ראשון וחליל שני, למשל, שעד היום נשמעים לי מושגים אנטי-קיבוציים בעליל וגם אז כנראה שזה נשמע לי לא מתאים לתזמורת קיבוצית להשתמש בהם...). קצת קינאתי אז בכל הילדים-נערים האלה שנוסעים להם כל חופש לנגן במקום אחר ויוצרים כזה קונצרט בסוף כל מפגש. אח"כ, כשגדלתי, פגשתי עוד "בוגרי" תזמורת בני הקיבוצים - והבנתי שהם לא סתם נבחרו. כל אחד מאלה שאני מכירה מוכשר מאוד גם בתחומים אחרים. האם זה אומר משהו על המוזיקה? האם זה אומר משהו על האנשים? האם זה אומר משהו על הכלי החינוכי הזה שנקרא תזמורת בני הקיבוצים? אני לא ממש יודעת, אבל ברשימה הזאת אני רוצה לספר על ממדי המפעל הזה: על מטרותיו, על תוצאותיו, ועל היקפו.

ברשימה הזאת מופיעים חומרים שנלקחו כולם מתיק ארכיון אחד ביד טבנקין (ועוד קצת דברים שזרמו אלי בזמן הכתיבה). החומרים נאספו בסוף שנות ה80 ונוספו להם מעט דברים כתובים משנים מאוחרות יותר. בתיק הזה מצאתי את פירוט שני האירועים שהיו לתזמורת בשנה שבה הייתי בת שמונה (1978). אני שמחה לספר שהייתי או במעגן מיכאל או בעין-החורש (ואני דווקא זכרתי משהו צפוני אחר. אולי זה עוד יתברר)... אין לי מושג - אבל אפשר לנסות לשחזר (את כל התמונות ברשימה אפשר להגדיל ע"י לחיצה עליהן. במקומות שיש לי משהו חשוב לצטט אני מעתיקה את הטקסט מתחת לתמונה):

תכנית הקונצרטים ופרטי המפגשים באפריל ובאוקטובר 1978


ע"פ עדויות שקראתי בתיק הארכיון, בנימין פינטוס מגבעת ברנר הוא שהקים את תזמורת בני הקיבוצים. באתר של גבעת ברנר נכתב עליו (מתוך העלון שיצא באפריל 1955):
"לעבודה המוזיקלית בחברת הילדים הגיע פינטוס לפני כמה שנים, כשהוא שואף להעמיק את זיקתנו למוסיקה ולהרחיב את פעולתנו התרבותית. ברוח צעירה ותוססת ניגש לארגון התזמורת ומקהלת הילדים. במקהלה ראה פינטוס לא רק מפעל מוסיקלי אלא גם ערך חברתי. עודנו זוכרים כיצד עמד על השתתפות המקהלה במפגן האחד במאי. גם בנגינת התזמורת שלנו השקיע פינטוס מיטב המאמצים. זכורים לי הרבה קשיים ומתיחות בשעת העבודה, ולא פעם נדמה לחברים שלשווא היה המאמץ. אולם תוך חיוך היה פינטוס מרים את ידיו לניצוח, והעבודה נמשכת."

תמונה שצילם חנן בהיר ולקוחה מתוך הדף על בנימין פינטוס באתר של גבעת ברנר.

פינטוס נפטר בגיל צעיר (48) והשאיר אחריו ניצנים של תזמורת אותה טיפחו מנצחים ומדריכים רבים. עוד צילומים ומידע על התזמורת שממנה הכל התחיל (כנראה) אפשר למצוא בקישור הזה. המשיכו אחריו משה בוכהולץ-בדמור (חולתה) ויהודה אנגל. בדמור המשיך מהר מאד מחוץ לקיבוץ (אפשר לקרוא עליו קצת כאן וגם כאן). יהודה אנגל הפך להיות המנצח של התזמורת הסמפונית של תזמורת בני הקיבוצים. והנה עדותו המתומללת ע"י ישי בארי (אלונים):

תזמורת בני הקיבוצים
זאת פרשה אחרת לגמרי, מאד מרנינה, זו עבודה עם חבר'ה צעירים; כל פעם שעבדתי עימם חשתי צעיר יותר, גילם 14-18, אני עבדתי עימם בהתחלה, כשהיתה מתכונת אחת: "תזמורת בני הקבוצים – סימפונית", עבדתי משנת 1956 מאוקטובר. כנס בארי היה הכנס הראשון, לפני עבד משה בדמור (מופל) בוכהולץ. – היות ומספר הנגנים הלך וגדל, חלקו התזמורת ל3 חלקים.
1. הסמפונית – היתה הכי מתקדמת.
2-3 . הנושפים והקשתנים שהיו צעירים, ובתקופה יותר מאוחרת עברו לסימפונית. תזמורת זו היתה מתכנסת בחופשים – בחנוכה, פסח, והחופש הגדול ולפעמים גם בסוכות. (לא תמיד, כי התזמורת היתה בין-קיבוצית והקבוץ הארצי תמיד היה עסוק בסוכות.)
כנסים אלו נמשכו 7-8 ימים. מדריכים בכל קבוצות הכלים: נושפים, כנור ראשון ושני, כנור שלישי היה במקום ויולה; צ'לו היו, קונטרה-בס כמעט ולא; בנושפים הכלים הנדירים גם כן חסרו, תמיד הינו צריכים לקחת בהשאלה לקונצרטים... מי כבר ניגן אז פגוט?.. אבובים גם כן חסרו... במשך הזמן הנהירה של החבר'ה הצעירים גדלה, והיו פגישות פתאום עם 3 פגוטים, קונטרה-בסים היו, עודף היה!... ההתלהבות של הצעירים היתה גדולה, אבל גם תפקיד גדול להווי החברתי... אחרי החזרות הלכו מאוחר לישון, ובחזרות ישנו.... אבל אפשר להגיד שהתוצאות היו די יפות. הגענו לביצוע עם סולנים מתוך התזמורת; והגיעו לתזמורת בארץ, וגם בחו"ל... אני תמיד שומע שמו של חלילן אחד מתקליטים, קראו לו אז שאול שעשוע, כיום שמו בן-מאיר... חלילן מעין-חרוד – היה אז ילד חוץ (נדמה לי)... כל מיני אבובנים, כנרים כמובן – שיצאו מהם מקצוענים בכל מיני תזמורות בארץ; מנגני קרן... אני זוכר אחד שיצא ממנו מנגן קרן באנסמבל הקאמרי – בקושי ידע להוציא צליל מהקרן בזמנו; - זה נתן להם נסיון ראשון תזמורתי, והיו בינהם חבר'ה שלקחו את העניין מאד ברצינות והתמסרו לזה באופן מקצועי.
תזמורת זו התכנסה 3 פעמים בשנה. בתכניות השתדלנו תמיד לכלול יצירה חשראלית, אפילו אני חיברתי לתזמורת סימפוניאטה, ובצענו אותה כמה פעמים. גם מנצחים אחרי בצעוה, כתבתי אותה במיוחד בשביל היכולת של התזמורת הזו. היו מלחינים אחרים שחברו בשביל התזמורת הזאת.
אנו השתדלנו לכלול את תקופת הברוק, הקלסי, הרומנטי ואפילו סטרוינסקי. מספר מנגני התזמורת היה די גדול, אני זוכר כנס אחד בג. ברנר – היינו כמעט 100 מנגנים, אבל הפרופורציה בינהם לא היתה תמיד טובה – בויולה היה מחסור, כך שהאיזון כנור 1, כנור 2, כנור 3, - ויולה היה חסר מאד, צ'ליסטים היו, בס שוב לא היה. האיזון הצלילי היה לקוי.
ישי [בארי]: עד מתי היית מנצח תזמורת בני הקיבוצים?
יהודה: הכנס האחרון שאני נצחתי, היה בפסח 1970 – אפריל, בעין החורש, בזה סיימתי עבודתי בתזמורת, אחר כך נדמה לי המשיך אבי אוסטרובסקי.
מעדות בעל-פה של יהודה אנגל
7 בנובמבר 1983

בשנה לא ידועה (אבל כנראה מתישהו בהתהוות התזמורת בסוף שנות ה50 או בשנות ה60 המוקדמות) כתב בנימין פוזננסקי (בנימין גלעד מבית השיטה) סיכום של אחד המפגשים הראשונים:

התזמורת
השתתפו 42 חברים
29 משלנו, 13 מהשוה"צ.
צ'ליסט-חיים: את המשק המארח לא הרגשנו בכלל. יש להביא ילדים למטה מ-ט'. אין לקבל מדריכים מבחוץ. על השוה"צ לתת את חלקו לענין.
יהודה אנגל: לשתף ילדים עפ"י הכשרון ובהתאם ליכולת הפיזית (9-10 ש' ביום). יש לפנות אל המורים ע"מ לדעת את מי לשלוח. המנצח לקיץ - אורי גבעון (השוה"צ)



פעם מישהי אמרה לי שבקיבוצים לא כותבים תאריכים על מודעות. אם הייתי צריכה הוכחה לתובנה הזאת הרי לכם שלוש הוכחות שונות. התאריך כתוב (אולי) אבל השנה ממש לא... אם תזהו שנה אנא כתבו לי ואכתוב מתחת לתמונה. בכל אופן - הנה שלוש מודעות שנתלו על לוחות הקיבוצים המארחים לקראת קונצרט הסיום של כינוס התזמורת.

מודעות מקיבוצים שונים על קונצרטים לסיום הכנס

הדפים הבאים הם התיעוד הרשמי המוקדם ביותר שקיים בתיק שביד טבנקין. זהו סיכום של ישיבה ב1960 ובו סקירה של כל מפעלי המוזיקה הקיבוציים באותה השנה. מה שמעניין הוא היקף הפעילות בתנועות השונות. בהתחלה דווח יותר על השתתפות גדולה של הקיבוץ המאוחד, אח"כ הקיבוץ הארצי תפסו פיקוד ולמשך הרבה שנים היו הגורם המוביל בתזמורת מבחינת מספר הנגנים. בשנות השמונים זה התאזן שוב - כך אני מבינה. וסליחה לכל קיבוצי האיחוד....

הסיכום כולו מורכב מהסברים על כל מפעלי המוזיקה בקיבוצים באותה שנה – ולמי שמתעניין כדאי לפתוח ולקרוא את את כולו, ולא להסתמך על החלק הרלוונטי לרשימה הזאת שהעתקתי למטה.

מזכירות הקיבוץ המאוחד, ועדת התרבות וההסברה, המדור למוסיקה, 22/8/1960
[...]
תזמורת בני הקיבוצים התכנסה מ 3/8 – 13/8 בעין חרוד (האיחוד). השתתפו כ90 מנגנים צעירים ומתוכם יותר מ40 מישובי הקבה"מ. המנצח היה אורי גבעון שנעזר על ידי מדריכים: חיים רטשילד, מרדכי רודולפר, אריה תלמי, עמוס מלר, יוחנן מאיר ויעקב ויסמן. התכנית שבוצעה: ביטהובן: הסימפוניה הראשונה, שטמיץ: סימפוניה בסול, הונגר: פסטורל בקייץ, חיים אלכסנדר: מחולות ישראליים ורוסיני: האיטלקיה באלג'יר. הקונצרטים התקיימו בחפציבה, מרחביה ועל הבמה המשותפת של עין-חרוד-תל-יוסף.
אסיפה מיוחדת דנה בתכנית של שיתוף פעולה עם תזמורת הגדנ"א [גדנ"ע] והחליטה לעת עתה לא לקבל את ההצעה. אסיפה שניה סיכמה את הפגישה על לקויה והישיגה. בישיבה הקרובה של מועצת התזמורת נצטרך להחליט על בעיות ארגוניות – הקשורות לבעיות חינוכיות – מוסיקליות – של תזמורת בני הקיבוצים.
ישנה הצעה לקיים את הפגישה הקרובה כבר בסוכות ואולם יש ספקות אם נספיק להכינה, כמו כן קיימת בעית המנצח מאחר שאורי גבעון יוצא לחו"ל ויהודה אנגל ישוב רק באמצע ספטמבר. [...]





מצאתי הרבה מאוד הזמנות למפגשי התזמורת ובהם בד"כ פירוט החומרים שינוגנו (ושעליהם צריך להתחיל התאמן באופן אישי עוד לפני שמגיעים לאירוע עצמו). עוד מצורפות בד"כ הוראות מדוייקות על מסלולי הנסיעה באוטובוס ממקום למקום (בד"כ לא היו הסעות מסודרות וההגעה היתה עצמאית). והכי אני אוהבת את השורה - שגם בחרתי בה ככותרת לרשימה הזאת - שיש להביא מצעים, חולצות לבנות, ועמודי תווים... עם השנים זה הפך למין מנטרה בהזמנות. בהזמנה מ1965 שמופיעה כאן - השורה הזאת עוד מובלעת בתוך רשימה ארוכה יותר של פריטים. ככל שהדברים נעשו מסודרים יותר השורה היתה כוללת בערך את שלושת הפריטים שהזכרתי ועוד אולי דבר או שניים.

הפריט הכי מסגיר הוא כמובן עמוד התווים. אני זוכרת שהיו סוחבים אותו בכל מיני צורות שונות ומחברים אותו לתיק מבחוץ או אוחזים ביד. אתם יכולים לתאר לכם עשרות ילדים ונערים נפגשים, נרגשים, ולכולם מציץ מהתיק עמוד תווים ממתכת, מקופל... 


תכנית הכנס בגבעת חיים, עין החורש ויפעת - אוקטובר 1965

לא היו לי הרבה תמונות מהאירועים עצמם מלבד מה שנכתב בעיתונות - ואלה באיכות ירודה. אבל תרזה הצילה אותי תוך כדי כתיבת הרשימה הזאת (שלוקחת כבר שבוע) ושלחה לי הבוקר תמונות יפות מכנס של התזמורת ב1963. 

המנצח - אבי אוסטרובסקי מלהב

הסולנית – מיכל רובין ממרחביה (לימים – מיכל בת אדם)
אבי אוסטרובסקי ומיכל בת אדם


מיכל, אבי, מאחורי מיכל – רפי פרסאי בצ'לו, מאחורי אבי – דני גורן משער העמקים בצ'לו, ויולה – מריים רייך ממרחביה

ויולה – רותי מולנר ממעברות, אבוב- עוזי מינסקי משריד, חליל – מיכאל ממענית, יוסי משפיים, בסון – זאב דורמן מגבעת ברנר, יכין כוכבא מנען, טרומבון – אודי גל מבית השיטה, נחום אברמוביץ משריד


כל התזמורת בהופעה בקבוץ גת, קיץ 1963

והנה מכתב סיכום מ1966 ובו מפורטים הקשיים שבארגון מפגשי תזמורת בני הקיבוצים. צריך לארגן מקום, תווים, אולם, מנצחים, מדריכים, אוכל, ועוד המון לוגיסטיקה. קשה למצוא שלושה קיבוצים סמוכים שיסכימו לארח, קשה למצוא מקום גדול מספיק, וכו, וכו, וכו. הקשיים היו דומים שנה אחרי שנה, ועדיין - תזמורת בני הקיבוצים הוסיפה להפגש למרות הכל. והכל תיקתק כמו מטרונום...


על המשמר אוגוסט 1966
מכח היחד וההתמדה צמחה "תזמורת בני הקיבוצים" / מאת יואל דרום
רחוקה עוד שעת הצהריים, וכבר חברו החום והלחות של חודש אב, ומעיקים על הגוף והנשמה. חום מכביד, זיעה ניגרת, מאמץ מייגע – אין בכוחם לגעת באותן ספירות עליונות, שבהן שרויה רוחם של הנערים והנערות, העוסקים בנעלה שבעיסוקי- האדם – באמנות, ובנעלה שבאמנויות – במוזיקה.
60 נגנים ישובים פה, בכיתת בית-הספר של קבוצות משמר-השרון; הידיים אוחזות קשת וכינור (או צ'לו), העיניים נעוצות בדפי התווים, שבראשם מודפס בשלוש שפות "יאנוש קוקאי, מחול הונגרי" – והכל מסרו עצמם לשלטונו המוחלט של הבא-כוח-עלי-אדמות של ממלכת המוזיקה, הוד מעלתו המנצח.
הנגינה יפה וצלולה. הקצב המיוחד נתפס היטב, ובכל זאת מופתעים הכל כאשר המנצח, אביגדור זמיר, מכריז: "בקונצרט שלנו, בעוד כמה ימים, נראה להם, שתזמורת טובה אינה זקוקה לניצוח בשעת ההופעה. יצירה זו תנגנו לבדכם!" ולמען אלה המתקשים לעכל את הבשורה המרעישה, הריהו חוזר ומדגיש: "כן, לבדכם! בלעדי!!".
חיש מהר עברה התדהמה ונהפכה להתלהבות! אכן, זהו אתגר של ממש!
לא בקלות הגיעו עד הלום - קשה להאמין, כי לרבים מן הבנים והבנות האלה זהו נסיון ראשון של נגינה בתזמורת ופגישה ראשונה זה עם זה. אמנם ה"וותיקים", בני כיתה ט', ניגנו כבר יחד השנה, בשלושה עד חמישה כינוסים, אך מחצית הנגנים באו עתה לראשונה אל אותו מעמד מיוחל, המכונה – "כנס הקשתנים של תזמורת בני הקיבוצים".
מי ש"החזיק מעמד" עד כה בקיבוצו והתמיד בלימוד הנגינה 3-4 שנים – בא עתה על שכרו. מי אינו מכיר את הקשיים של המנגן המתחיל, את העייפות, את קשיי הריכוז, כאשר כל חבריו יוצאים למשחק מרתק והוא נשאר לבדו, רתוק אל ה"אטיודים" הנצחיים? והנה קוצר עתה הכנר הצעיר את יבול מאמציו, אוסף את פרי העקשנות וההתמדה של שנים. פה בכול טוב, אפילו המנצח האכזר, המעביד אותך בפרך שמונה שעות תמימות יום-יום!
כאן מתגלה עולם חדש של נגינה בצוותא, הרמוניה של מיצרף כלים, התמזגות הצלילים השונים לידי מכלול אחד, כובש, של יצירה תזמורתית גדולה.
אינך ניצב עוד לבדך מול תווי-היחיד. כל החבורה כולה אחיך הם, כמוך התענו זה שנים, לא "נשברו" והגיעו הלום, כמוך אוהבים את עולם הצליל והאקורד. כמוך רואים באימון זה, המעלה את רמת ההבנה המוזיקאלית והיכולת הטכנית של כל אחד בכמה שלבים בבת-אחת.
שלוש חטיבות לתזמורת - 60 ילדים, סליחה – נערים אלה, היושבים בכיתה הלוהטת במשמר-השרון ופורטים על מיתריהם בהנאה גלויה – הינם פחות משליש של התזמורת כולה. במעברות השכנה מתאמנים באותו זמן 90 "נושפים", בהדרכתו של דוד אורי [עורי] מבית אלפא, ואילו "זקני הנגנים", בני כיתות י"א וי"ב, המהווים את העילית בהירארכיה המוזיקאלית של בני הקיבוצים – התרכזו באפק. הריהם "התזמורת הסימפונית", המרכזת את הוותיקים והמעולים שבנגנים הצעירים. מנצחם: יהודה אנגל ממעגן מיכאל.
כל אחד משלושת הקיבוצים עשה מאמץ עליון כדי לארח תזמורת שלמה, משבוע עד עשרה ימים, ובכך נעשו שותפים נכבדים למפעל הגדול. בכל מקום הניף המנצח את שרביטו, וידו הבוטחת ידעה לרכז את כל הבנים והבנות, שהגיעו מכפר-גלעדי ואילות ומשובל שבנגב – ליחידה תזמורתית אחת, מתגבשת מיום ליום, חדורה רצון עז להשיג, להתקדם, להצליח.
הקונצרט-  ואכן, ההצלחה היתה רבה. בזאת נוכחו אלפי החברים, שנהרו מכל קצות הארץ אל הקונצרט הפומבי, שהוא סיום וסיכום של עונת האימון קיץ תשכ"ו.
אולם ההופעות הנאה של קיבוץ העוגן היה צר מלהכיל את כל הבאים. וראה זה פלא – משכבו האורות והחל הקונצרט (ראוי לציוןף בלי נאומים ובלי דברי ברכה מייגעים.) – מצא כל אחד מקום לעצמו. דומיה באולם, נרגעו אף הנרגשים שבנגנים – והמוזיקה החלה כובשת את החלל, צלולה, הרמונית, בוטחת.
פתחו את הערב 90 הנושפים: תזמורת חזקה במספר ובעוצמה! תכניתם: הללויה מאת הנדל, קונצרט לטרומבון ותזמורת צבאית מאת רימסקי-קורסקוב, שבו הלהיב כסולן רמי לבושין, מכיתה י' בכפר מנחם, ולסיום – הפתיחה ל"כוחו של גורל" מאת ורדי.
אחריהם הופיעו כלי-המיתר בסויטה מאת מונטהוורדי, סונאטות של מוצארט, קטע מודרניסטי מאת הישראלי ארתור גלברון, קאנצונה מצויינת מאת המלחין האיטלקי גבריאלי ובסוף, כהפתעה, את המחול של יאנוש קוקאי, - באמת ובתמים בלי מנצח!
את התוכנית סיימו הוותיקים, הנבחרים, הגדולים שבתלמידי בתי-הספר הקיבוציים: התזמורת הסימפונית כבירת ההופעה. בראשונה ניגנו קונצ'רטו לנבל ולחליל מאת מוצארט (סולנית הנבל – רות מעייני מת"א, החלילן – עמיר סלע מעין החורש) והם סיימו בזיקוקין-די-נור מבריקים של הנדל.
קרוב לחצות מסתיים הקונצרט, קרוב לחצות מזעזעות מחיאות הכפיים את כל הבניין, את הקיבוץ, את לב השרון, ורועמות תודה, התפעלות, הוקרה על חוויה מוזיקאלית-אנושית עמוקה.
לשאיפות אין גבול - אך המנצחים והמארגנים אינם נסחפים בהתלהבות הכללית. אומר א. זמיר: "זה היה המאכסימום שיכולנו להשיג בתנאים הנתונים. אך אילו ניתן לי לקחת אותם עכשיו, בזה הרגע, לחזרות של 10 ימים נוספים, הייתי עושה מהם את תזמורת הנוער הטובה שבעולם!".
ואנו מאמינים לו. אך אם נזכור, כי לרבים מן הצעירים היתה זו פעם ראשונה שהם יצאו מנגינת-היחיד אל היחד, מן השיעור הבודד אל חוויותיה ותביעותיה של תזמורת גדולה, מאימון פרטי אל התמודדות רבה עם החומר ועם הכלל – יכולים אנו לסכם מפעל זה של בני הקיבוצים כהצלחה רבה.

תכניות והזמנות, כנס אוקטובר 1966 בבית אלפא, וכנס יולי 1968 בהעוגן

כנס אוקטובר 1968 בנחשולים + תל יוסף + אלונים, כנס אוקטובר 1969 בגבת + רמת יוחנן + בית אלפא

אוקטובר 1970 באיילת השחר + עמיר + כפר גלעדי עם קונצרט סיום באיילת השחר

כנס יולי 1971 (לא בטוח) באכסניית הנוער בבית-חרות - משותף לסימפונית ולקשתנים.


כתבה מאת יצחק דרור מדליה - עשור לתזמורת בני הקיבוצים (מתישהו בשנות ה60)

ועוד תמונה (באיכות לא משהו) של הסימפונית בשובל ב1971. ובה אביגדור זמיר יושב ליד יהודה לוי מהגושרים


והנה כתבה וראיון על ועם אביגדור זמיר על פועלו בתזמורת בני הקיבוצים (ללחוץ על כל תמונה בנפרד כדי לקרוא) ובה תמונות נוספות של התזמורת. הכתבה הופיעה בעיתון בשם גתית ב1971 - שזה בערך חופף לצילום התמונה שלמעלה:


ועדת החינוך הבינקיבוצית
סיכומי הישיבה על תזמורת בני הקיבוצים
מיום 25.10.72
השתתפו:
אהרון חרל"פ, יהודה אורן, אירמית זר, הנרי קלאוזנר, יהודה לוי, גוסטל, אורי חן, אליעזר הירשביין, צילה הרפזי, אסתר כצנלסון.
צילה הרפזי – היה מדובר שהאחריות על תזמורת בני הקיבוצים נשארת בידי חטיבת בני הקיבוצים, וזה בעיקר הודות ללחץ של חטיבת בני הקבוץ המאוחד והאיחוד. לדעתי החטיבות אינן יכולות לשאת בארגון, לדאוג למקום ההתכנסויות וכן לעודד את הנגינה בתזמורת. אין החטיבות מרגישות שזה ענין שלהם. לכן הנהלת התזמורת צריכה לקחת את הענין לידיה ואת האחריות. ועדת החינוך עמדה בכבוד בארגון הצד הכספי (קיבלה 8000 ל"י ממשרד החינוך) לכיסוי הוצאות 1971. היה איזון של ההוצאות הכספיות. בכנס פסח היו 101 נגנים. בכנס הקיץ – 120 נגנים, גם הוא היה מאוזן. גביית הכספים היתה מלאה. כנס החלילנים – 22 איש – ללא כל דפיציט. בכנס סוכות היו 86 נגנים.
הנושאים לויכוח: סוכות – אינה תקופה מתאימה לכנס. החופש הינו קצר ולא מגיע לילדים לעבוד. כך שכל ימי התזמורת על חשבונם ואין להם חופש.
סכום המשתתפים בשלושת הכנסים לפי התנועות:
כנס פסח: הקבוץ הארצי – 65, הקבוץ המאוחד – 26, האיחוד 16 = 107
כנס הקיץ: הקבוץ הארצי – 57, הקבוץ המאוחד – 33, האיחוד – 22 = 112
כנס סוכות: הקבוץ הארצי – 34, הקבוץ המאוחד – 29, האיחוד – 17 = 80
בכנס סוכות השתתפו גם 4 נערים בודדים).
בעיה היא האם הנגנים האורחים חייבים בתשלום מלא או רק בדמי כלכלה. הוסבר בישיבה כי אין מנוס מנגנים שלא בני קבוץ משתי סיבות: א) המנצחים מביאים את נגניהם, ב) נגנים שאנו זקוקים להם.
בעיה נוספת שהתעוררה לגבי בנים שסיימו כתה י"ב – והמשק שנותן את ימי העבודה אינו מוכן לשלם גם 90 ל"י עבור השתתפות בכנס.
יש לעשות פעולה רחבה יותר בבתי-הספר ובאולפנים לעידוד הנגינה.
לסכום דברי – הנושאים העומדים לדיון הם:
1. להוציא את נושא התזמורת מידי חטיבות הבנים – כן או לא?
2. קיימת אי-בהירות בין החלילנים מי משתתף בתזמורת ומי בכנס החלילנים.
3. הועדה המוסיקלית – עוסקת רק בתזמורת ולא בעבודה בבתי-הספר ובאולפנים. הצעה שנייה – שיהיה מרכז מוסיקלי של התזמורת – לפי דרישת הועדה המוסיקלית.
4. שיתוף פעולה עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית. אימוץ התזמורת הצעירה ע"י הקאמרית.
5. בתיאום עם דעת ועדת החינוך הבינקיבוצית תינתן מתנה סמלית רק אחת לשנה.
יהודה אורן – הטיפול בתזמורת היה נכס של החטיבות. הועדה המוסיקלית היתה רק מיעצת. סדור זה נראה לי ביותר, וכך חשבתי שצריך להמשך. למעשה הדברים השתנו לגמרי. הנרי ואני טפלנו למעשה בכל הנוגע לתזמורת. הועדה המוסיקלית הזניחה למעשה את תפקידה העיקרי בהשתלמות מורים ובטיפול בבתי-הספר והתמסרה בעיקר לתזמורת.
הנרי קלאוזנר – לצד הארגוני – תזמורת זה ענין מקצועי. צריך להבין שהתזמורת קטנה והזמנים השתנו. אנו עומדים לפני משבר קשה בעתיד הקרוב. במשך השנה יעזבו את הסימפונית כ15 נגנים טובים. הם יתגייסו לצבא. מתוך סקר באולפנים אנו יודעים שבעוד שנתיים תתחיל העלייה במספר המנגנים בכלי קשת. מכאן שעלינו להתארגן בזמן המעבר. בכלי הנשיפה יש מחסור בכלים מיוחדים כגון פגוט וטובה, אך זה פחות מדאיג. עלינו להכין תכנית שנתית לפעולת התזמורת. נצטרך למצוא את האחראים בחטיבות לארגון הכנסים. קיים צוות העובד יחד: המנצחים, הועדה הבין-קבוצית, אליעזר ה., גוסטל, יהודה והנרי.
הצעותי:
1) יהודה והנרי ממשיכים לטפל בתזמורת.
2) רובי ויטרבו (גדות) – יטפל בצד הארגוני של הכנסים.
3) חיה פרידמן (עין החורש) מוכנה גם היא להתגייס לארגון הכנסים.
4) לדעתי, יש לגייס לפני כל כנס מרכז לחודש ימים שיעסוק בהשגת תוים ויעסוק בארגון הכנס. חטיבות הבנים תהיינה אחראיות במקום בזמן הכנס. בענין ההרשמות והכספים יטפל המרכז יחד עם ועדת החינוך הבינקיבוצית.
5) ילד חוץ לא צריך לשלם יותר מילד שלנו. בכלים מיוחדים אין לנו ביריה אלא לקחת ילדי חוץ ללא תשלום ואפילו ללא כלכלה.
6) אשר לבני י"ג – מוכן לקבל את הצעת צילה לשחררם מתשלום.
אשר לעתיד – הכנס הבא בפסח יהיה בעמק הירדן, במשקים בית זרע, אפיקים וכנרת. יש לברר את הופעתנו בעין-גב במסגרת הפסטיבל. נקיים שני כנסי ביניים לסימפונית בלבד. כנס אחד בתקופת החנוכה וכנס שני – כנס מכין לפסח בערך במרץ. התכנית היא שהמשק המארח לא יקבל דמי כלכלה אלא קונצרט.
אני מציע דיון בברית על הצעתי כי חברי תזמורת הקיבוצים ישארו שנה אחרי הצבא בתזמורת הבנים, מסיבות שונות: א) זה יאפשר להתגבר על שנות "הבצורת". ב) יאפשר לקלוט את מירב הבנים המנגנים וייצור רקע טוב להקלט בקבוץ יחד עם הכלי ולא להפסיק לנגן.
לדעתי נושרים בנים רבים אחרי הצבא מן הנגינה וקליטתם בתזמורת האם שלהם תקל עליהם את השיבה לנגינה.
באילון היה נסיון "לסחוב" ילדים שלנו לתזמורת הגדנ"ע, היה בירור וגמרנו זאת ברוח טובה. יש הצעות לשתוף פעולה – למשל: כנס קיץ משותף. הוחלט על איסור מוחלט לקבל ילד מתזמורת אחת לשנייה ללא אישור.
יש הזמנה לתזמורת לכנס תזמורות בסקוטלנד, מובן שעדיין איננו דנים בזה.
אליעזר הירשבין – א) יש אפשרות של שיתוף איטי. ב) יש להקים קרן משותפת לכלים מיוחדים. יש שורה של כלים שצריך לרכוש. ג) מציע להחליט על שתי מילגות להשתלמות למנצח בן קבוץ; אחד לקשתנים ואחד לכלי נשיפה. בשלב הראשון מספיק שיעור אחד לחודש.
אורי חן – מציע א) כנס משותף לשתי התזמורות אחת לשנתיים. ב) תכנון בין אולפנים ותזמורת להכוונת לימוד כלים בעיקר לכנורות. ג) רכישת כלים נדירים – קודם כל טובה. ד) רכישת תוים והקמת ספריית תוים.
צילה הרפזי – לסכום:
מוכרחה להיות ועדה מצומצמת שתנהל את התזמורת ומציעה שחבריה יהיו: אסתר כצנלסון, הנרי קלאוזנר, גוסטל, אליעזר הירשבין, אורי חן, אהרון חרל"פ, יהודה אורן.
השאלות העומדות על הפרק לדיון בועדה הן:
1) בעית חלוקה של הכנסים לאורך השנה.
2) גיוס חבר רק לכנסים יכניס אותנו לבעיות קשות. אלה הן הוצאות מרובות. הדבר דורש דיון רציני.
3) גיוס בנים לתזמורת אחרי השירות הצבאי צריך לבוא לדיון עם מחלקות החינוך – הדבר אינו פשוט.
4) יש ללבן את ענין השתוף עם התזמורת הקאמרית.
5) לקיים בירור יסודי בעניין הפגישה עם האולפנים.
השתוף עם הקיבוץ הדתי – הענין בורר בצורה יסודית. התשובה שלהם שלילית, לא ישלחו בנים שלהם למשקים שלנו.
רשמה: אסתר כצנלסון
והנה מבחר כתבות שהופיעו בעיתונות הקיבוצית. הראשונה היא ראיון עם אהרון חרל"פ על כל פועלו במוזיקה. בכתבה הוא מזכיר באהבה רבה את תזמורת בני הקיבוצים ואת יכולותיהם של נגניה. (קצת נגמר לי הכוח להקליד - אז מי שרוצה להציץ שיגדיל כל דף לחוד לפי הסדר ויקרא):


ולמטה יש שוב תיעוד מצולם וביקורת אוהדת במיוחד של קונצרט הסיום שנערך במעברות ביולי 1974 ונמשך כשלוש (!!!) שעות...


ועוד כתבה מצולמת מכנס הקיץ של 1975 שנערך בכפר מנחם ובגבעת חביבה. בכתבה יש ראיון עם הנרי קלאוזנר שמספר על ביטול פתאומי של אחד מהקיבוצים המארחים ועל עוגמת הנפש שנגרמה למארגנים.... מסופר בכתבה גם על נסיעתם של ארבעה מחברי התזמורת לחו"ל וחזרתם הישר משדה התעופה לכנס התזמורת. 

והסיבה לביטולים של קיבוצים מארחים היא הקושי שבאירוח קבוצה גדולה של ילדים ונוער בהתראה די קצרה ועם דרישות תרבותיות וארגוניות גבוהות. הנה התכתבות עם דרישות ההתכנסות ואח"כ מכתב התודה. אם תזכרו בתקופה תבינו שבתי ילדים לא היו בתים פנויים ומישהו היה צריך להזיז את כל הקיבוץ ולשנות את כל הסדרים, בייחוד בחופשת הפסח, כדי לאפשר הלנה, האכלה וחזרות של כ"כ הרבה ילדים ונוער. אני מאמינה שהתמורה המוזיקלית היתה מאוד מענגת אבל בטוח היו כמה "נשמות טובות" שלא אהבו את הבלגן....

1.2.76
אל מזכירות עין חרוד מאוחד
ח.י.,
הננו פונים אליכם בבקשה לארח בקבוצכם את כנס פסח של החטיבה הסמפונית של תזמורת בני הקבוצים, בתאריכים: מיום ו' – 16 לאפריל 76 ועד 22 בו, ערב קונצרט הסיום. (הפיזור ביום ששי בבוקר).
לפגישה זו, כפי שפרטנו בפגישתנו עם הח"ח: ערה ואיתן, הננו מבקשים את הסידורים הבאים:
א. סידור לינה עבור 50 נערים ונערות כולל מדריכים.
ב. 3 כיתות לימים הראשונים לאימונים של קבוצות הכלים ואולם או במה לחזרות כלליות.
ג. 3 ארוחות ביניים ב10.00, ב16.00 ובלילה נוסף לארוחות הרגילות.
ד. ליעילות האירוח ולשם שמירה על סדר ונקיון הננו מבקשים לקבוע חבר/ה כמקשר עם האחראי מטעם התזמורת.
כל ההוצאות הכרוכות באירוח התזמורת, כולל כלכלה, ארוחות ביניים וכיבוד יכוסו ע"י ועדת החינוך הבינקיבוצית.
מצידנו הננו מבטיחים לשמור על סדר ונקיון וכמו כן מבטיחים ערבית מוסיקלית וקונצרט מהנה עבור תושבי המקום.
בתקוה לתשובה חיובית הננו מודים לכם מראש.
בברכה,
הנרי קלאוזנר, יהודה אורן, יצחק דרור

29.4.76
אל מזכירות עין חרוד מאוחד
לח' שרה שלום רב,
הננו באים להודות לכם מקרב לב על האירוח הנעים והיעיל שזכינו לו בקבוצכם בחופש פסח. אנחנו יודעים להעריך את מאמציכם בתקופה הקשה ביותר של השנה לאירוח ממין זה. הכנס היה מוצלח מעל למשוער, והרבה בזכות התנאים שיצרתם עבורנו.
רוב תודות גם לרוני שעשתה מאמצים אישיים ניכרים להצלחת המפעל.
נבקשכם לשלוח אלינו בהקדם את חשבון השהייה אצלכם למען נוכל להסדיר את התשלום עם גזברות ה"ברית".
בברכה,
יצחק דרור (טוטו)
תזמורת בני הקיבוצים




תכניות והזמנות לכנס קיץ 1976 בגבעת חביבה, ולכנס קיץ 1979 ביראון + מלכיה + מנרה

תוכניה והזמנה לכנס סוכות 1979 בהזורע + משמר העמק + גבעת ברנר (הסימפונית)
צליל חליל בגליל ("בקבוץ" 1000 [ללא תאריך – אבל המודעה של בית גוברין מסגירה תאריך משוער 1949+30 ז"א 1979])
דיווח קצר על פגישה אחת מני רבות של תזמורת הנשפנים "המסונפת" לתזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים
"לנטו! לנטו אספרסיבו! לא אלגרו!" מלים מוזרות אלו אפשר היה לשמוע במנרה שבגליל הכי עליון, מפי איתן, מדריך החלילנים של תזמורת בני הקיבוצים.
ואמנם, אין מקום מתאים מזה לערוך את האימונים של תזמורת הנשפנים של בני הקיבוצים: מקום רם ונישא, נוף משגע, אוויר קריר ומרענן – שעל כורחך אתה תופס השראה מלאת "אספרסיבו". "את נדהמת מהנוף, נכון? את יודעת שלהביא תזמורת לגבול הלבנון עלה לי בדם? כל מיני "גורמים חינוכיים" טענו שזה מסוכן להביא ילדים לגבול הלבנון. כי הם יהיו במתח, וזה יפריע לנגינה, וכו'. ואני התעקשתי" – אומר יהודה אורן, האחראי לחינוך המוסיקלי בקיבוץ המאוחד.
"כל הנערים כאן הם בני חביבי, בני טיפוחי. אני גידלתי אותם. תזמורת בני הקיבוצים קיימת כבר עשרים שנה. אני עצמי מלווה אותה מזה עשר שנים. פעם ניגן בין שורותיה נער בשם דני רוזוליו. היום מנגנת בה בתו. ישנן שלוש תזמורות של בני הקיבוצים: תזמורת של קשתנים מתחילים (מכיתה ז'); תזמורת של נשפנים (מכיתה ט'); והתזמורת הסימפונית, אליה מגיעים הנגנים המוכשרים ביותר. כל שנה, ב"חופש הגדול" ובחופשת סוכות אנו עורכים שלושה כנסים במקביל, כשגולת הכותרת היא הקונצרט של התזמורת הסימפונית.
בשנים האחרונות מורגש מחסור בקשתנים. ילדים אינם לומדים כלי קשת. וזה לא תלוי בילד, אלא באווירה במשקים. ואולי זה ענין של אופנה. את יודעת מה הכלי "השליט", הנפוץ והמנוגן ביותר? – גיטרה! 74% מהמנגנים – אוחזים בגיטרה. הוזמנתי לפלמחים לערוך מיבחן שמיעה לקבוצת ילדים. ותשעה... בתופים! זה אופייני לדור הזה – הנטייה לרעשנות. יש גם עודף של חלילנים: לרוב היו באים שלושים חלילנים מכל הדרגות, עד שנאלצנו לערוך כנס מיוחד לחלילנים".
- תגיד, יהודה, אני לוחשת לו, יש רמה? אפשר להגיע בקיבוץ לרמת נגינה, כשיש לחצים מכל הכיוונים?
יהודה:
ודאי שאפשר! בקונצרט התזמורת הסימפונית במלכיה נכח גם נועם שריף. כל הקונצרט הוא ישב בפה פעור, כלא מאמין למשמע אזניו. הוא היה מלא התפעלות מהרמה, שהיא הרבה הודות למנצח הדגול אהרן חרל"פ. מדוע אהרן בא אלינו? – הוא אוהב אותנו. הוא מלמד באקדמיה למוסיקה ורואה בעבודה החינוכית אתגר.
- ובכל זאת, האם למדריכים לא נדמה שהם מבזבזים את הזמן על חבר'ה לא מבריקים במיוחד, שבמילא לא יגיעו לתזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים?
כל המדריכים פה אחד: לא! בהחלט לא! החבר'ה נהנים לנגן. זו פעילות יפה, מהנה – וחינוכית. ודי לנו בכך.
- האם בכלל בתנועה הקיבוצית יש נגנים מבריקים – אני נהנית להרגיז אותם.- מה אתך – כועסת רחל, המדריכה של הקלרניתנים. את מפגרת ב25 שנה, לפחות. אינך מתמצאת במה שהולך: כיום ישנם נגנים מעולים, חלקם קיבלו מילגות מקרן שרת, חלקם מושאלים לתזמורת הבוגרים של נועם שריף.
אבל העיקר אינם המבריקים והמצטיינים. העירק הוא המיפגש החברתי הבין תנועתי והבין לאומי.
מה פירוש? –
כדי למלא את השורות, מזמינים מדי פעם "ילדי חוץ": נערים שמנגנים בתזמורות עירוניות. הנה כך פגשתי את ערד מאשדוד, שזכה להתקבל לכנס הנשפים הודות לכלי הנדיר עליו הוא מנגן: באס קלרינט. יאיר מרמלה הוא חייל בן 19. שנים ניגן בתזמורת הנוער של לוד.
נחמן יריב, המנצח של תזמורת הנשפנים, הוא מנצח תזמורת הנוער של לוד בשאר ימות השנה. הוא הזמין את יאיר לנגן עם הקיבוצניקים. עכשיו יאיר בחופשה מצה"ל והוא החליט לעשותה כאן.
אני חושב שאם היו מקימים תזמורת המורכבת מבני משקים ומבני העיירות, זה היה יכול להיות נחמד – אומר יאיר.
נחמן יריב, המנצח: יש הבדל יסודי בין התזמורת שלי בלוד ותזמורת הנשפנים של בני הקיבוצים. התזמורת שלי בלוד היא גוף מלוכד, שנגניה רגילים לנגן יחד. ואילו תזמורת זו היא תזמורת מקובצת, שנגניה מתקבצים למשך שבוע וכל אחד מביא הרגלי עבודה משלו. במשך ארבעה ימי עבודה עלינו להתגבר על החומר המוסיקלי, מצד אחד, ולהתגבר על ההרגלים של כל אחד על מנת לגבש קבוצה, מצד שני.
עשר קבוצות כלים ושישה מדריכים. רובם בוגרי התזמורת, שחזרו אליה לאחר הצבא ולאחר לימודים באקדמיה. אין להם שום יומרות. הם עוסקים בעבודה חינוכית ונהנים מכך.
"קבוצת החלילנים תורנית היום" – מכריז אמנון, מרכז הכנס. בלי אומר ודברים ניגשים החלילנים, עם איתן המדריך, ומנקים את הכיתה. ואני אומרת לכם שאין פעילות יפה מזו לבלות בה את החופש הגדול. להתראות בכנס סוכות!
רזיה

יש הרבה תיעוד של דיונים בועדת החינוך המוזיקלי והנה כזה פרוטוקול ארוך מ1979 (אפשר ללחוץ ולקרוא). מה שמעניין אותי תמיד בדיונים האלה זה המתח בין הרצון לתת חינוך מוזיקלי לנגנים צעירים שלעולם לא יגיעו לנגן באופן מקצועי - כפעילות חינוכית תרבותית, לבין הרצון למצויינות שקיים בכל תזמורת מקצועית. תמיד בדיונים יש את אלה שרואים את תזמורת בני הקיבוצים כקרש קפיצה לנגינה מקצועית בתזמורת הבוגרת או אפילו בפילהרמונית, ולעומתם את אלה שרואים שהרבה מהילדים נהנים מעצם החברותא והמקום המיוחד בתזמורת שמחזיק אותם בתמונה ומעודד אותם להתמיד בנגינה בקיבוץ שלהם בשאר הימים. אותי המתח הזה מאוד מעניין כי הוא בדיוק מייצג את הגבול הדק שבין חינוך לתרבות לבין חינוך למצויינות. למעשה, תזמורת בני הקיבוצים היא גם וגם. ורשימת השמות ברשימה הקודמת תעיד על כך שמאות ילדים ובני נוער זכו לנגן ולחוות נגינה תזמורתית - כחוויה מעצימה ומלמדת. ואני יודעת שמאלה שאני מכירה - הרושם הזה נשאר עמוק בכל מי שהשתתף אי פעם במפעל האדיר הזה של תזמורת בני הקיבוצים.




תכנית הכנס הקצרצר (סופ"ש) בינואר 1980 בקבוצת שילר + נצר סירני + נען

וככל שהמפגשים נעשו יותר אינטנסיביים, וככל שקול המצויינות נשמע חזק יותר מקול החינוך לתרבות, כך התרבו המקרים שבהם נערים "נגנבו" לטובת התזמורת הבוגרת. והנה מכתב נזעם מועדת החינוך לכל מי שמעודד מצויינות על חשבון חינוך...
ועדת החינוך הבינקיבוצית, תזמורת בני הקיבוצים,  6.1.1980 אל מזכירות ברית התנועה הקיבוצית
הנדון: שיתופם של נגני התזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים בתזמורת הקאמרית הקיבוצית
לאחרונה רבו המקרים בהם השתתפו חברי התזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים בחזרות ובהופעות של התזמורת הקאמרית הקיבוצית, לאחר פניה אליהם מצד הנהלת התזמורת, וללא תיאום והסכמה של הנהלת תזמורת בני הקיבוצים. היות שתופעה זו חזרה על עצמה ונשנתה גם בעבר, והגיעה עם הזמן למימדים גדולים, ברצוננו להבהיר כמה נקודות:
אין ספק שיש לברך על כך שהתזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים ונגניה הגיעו לרמה מוסיקלית כזו, שהתזמורת הקאמרית פונה אליהם; הרעיון עצמו הוא חיובי. אולם אין אנו יכולים להסכים, בשום פנים ואופן, שהדבר יעשה ללא הסכמתנו, ללא תיאום עמנו, וללא תיאום והסכמה של הגורמים החינוכיים האחרים אליהם קשור הנער המנגן – המוסד החינוכי בו הוא לומד, ועדת החינוך במשק, וכו'.
לתלמידי הכתות הגבוהות המנגנים בתזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים ענינים וצרכים רבים, השונים באופן מהותי מעניניו וצרכיו של חבר משק בוגר המנגן בתזמורת הקאמרית. נערים אלו נמצאים במסגרת לימודית וחינוכית מסויימת; הם שותפים לחברת הילדים במשק, לחטיבת הנוער של התנועה. הם עובדים במשק לצד הלימודים הסדירים ושיעורי הנגינה, וחלקם אף מתכוננים לבחינות הבגרות. הנגינה בתזמורת בני הקיבוצים משתלבת באופן אורגני במערכת זו. כנסי התזמורת נערכים בתיאום ובשיתוף פעולה עם הגורמים החינוכיים השונים. ביתו המוסיקלי של הנער המנגן, עד גיוסו לצבא, היא תזמורת בני הקיבוצים, שהיא הביטוי העליון של החינוך המוסיקלי בתנועה הקיבוצית. גם מערכת היחסים החבריים בתוך התזמורת שלנו שונה לחלוטין מזו הקיימת בתוך התזמורת הקאמרית, ולא רק בגלל גיל המשתתפים. כאן הדגש אינו על המקצועיות גרידא, אלא דווקא על האלמנטים החינוכיים-חברתיים. בכל הכרעה שלנו באשר לצירופם של נגנים, העברתם מתזמורת לתזמורת, בחירת הרפרטואר, יש לשיקולים החינוכיים מקום מכריע. זאת ועוד – שיתופם של נגנינו בתזמורת הבוגרת ללא תיאום עמנו, ולו רק לחזרות בודדות, מסכן בהחלט את קיומה הסדיר של התזמורת, ובחשבון ארוך פוגע הדבר גם בתזמורת הבוגרת – שהרי תזמורת בני-קיבוצים, הפועלת באופן סדיר, היא הערובה והעתודה להמשך קיומה של התזמורת הקאמרית.
כן אנו מבקשים להבהיר שוב, לאחר שהדבר נעשה לא אחת בעבר:
לא ינגן נער, חבר התזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים, לפני גיוסו לצבא, בתזמורת הקאמרית הקיבוצית, ולא תפנה אליו הנהלת התזמורת הקאמרית, אלא בתיאום מראש ובהסכמתה של הנהלת תזמורת בני הקיבוצים, ובמקרים מיוחדים בלבד.
מכתב זה נכתב בידיעתם ובהסכמתם של מרכזי ועדות החינוך של התנועות, זליג גייר – מרכז ועדת חינוך בינקי בוצית, ודוד רבן – המחלקה לתרבות, ברית התנועה הקיבוצית.
בברכה,
אמנון נבו, מרכז תזמורת בני הקיבוצים, בית האיחוד
יהודה אורן, המחלקה לחינוך מוסיקלי, הקיבוץ המאוחד
טוטו, המחלקה לחינוך מוסיקלי, הקיבוץ הארצי

העתקים:
זליג גייר, מרכז ועדת חינוך בינקי בוצית
ישראל סלעי, המחלקה לחינוך, הקיבוץ הארצי
ישראל אלקבץ, המחלקה לחינוך, איחוד הקבוצות והקיבוצים
דן שמעוני, המחלקה לחינוך, הקיבוץ המאוחד
דוד רבן, המחלקה לתרבות, ברית התנועה הקיבוצית
הנהלת התזמורת הקאמרית הקיבוצית
דני רוזוליו, כברי, הקיבוץ המאוחד
נעם שריף, התזמורת הקאמרית הקיבוצית
אהרון חרל"פ, התזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים

והנה הצד החינוכי של התזמורת. אין פרימדונות - כולם עובדים, מנקים, ומסדרים. אני חושבת שהיום זה נראה קצת לא אמיתי - סידור העבודה הזה - אבל אני מאמינה שזה מוסיף לחוויה ולהבנה שהתזמורת אורחת ומתארחת. מי שמזהה את עצמו שישמיע קול או ירים יד...
תזמורת בני הקיבוצים – כנס פסח תש"ם – מוסד "צפית" כפר-מנחם
שלום לכם חברי תזמורת בני הקיבוצים –
לאחר זמן נפגשים, סוף-סוף, כל חטיבות התזמורת תחת גג אחד, במוסד "צפית". זוהי הזדמנות בלתי-רגילה להחליף חוויות ורשמים, ולקיים מסיבת-סיום משותפת ביום ששי, 4.4.
אחד התנאים לאירוח במוסד "צפית" היה שירות עצמי ע"י חברי התזמורת – עריכה, הגשה, ניקוי שולחנות ושטיפת כלים. להלן לוח התורנויות לכל ימי הכנס.
יום רביעי 2.4
ארוחת עשר- יצחק, חגי, רותה, מירב (סימפונית, נושפים)
ארוחת צהריים – עוזי, מיקי, עלית, ניצן, יותם, עוזי ג., דרור, יניב (סימפונית, נושפים)
ארוחת ארבע – זיוה, אייל, מירון, יובל, אודי (סימפונית, ויולה, קונטרה-בס)
ארוחת ערב – אמנון, צפריר, רז, רונן, נעמי, יאיר, נבות, ליאורה (סימפונית, צ'לו)
יום חמישי 3.4ארוחת בקר – רוזה, יריב, רונן, אריה, כרמלה, רוית, סיגל ג. (כנור 1, סימפונית)
ארוחת עשר – חמשה כנרים ומדריכה מתזמורת הקשתנים.
ארוחת צהרים – לילך, דפנה, נורית, ג'יין, סיגל ל., אורית, עמית, עינת (סימפונית, כנור 2)
ארוחת ארבע – חמשה כנרים ומדריכה מתזמורת הקשתנים.
ארוחת ערב – שבעה צ'לנים ומדריכה מתזמורת הקשתנים.
יום ששי 4.4ארוחת בקר – שמונה כנרים ומדריכה מתזמורת הקשתנים.
ארוחת עשר – עמירם, סיגל, לירון, הלה, יוסי, אבי (תזמורת הנושפים, אבוב, הקשה)
ארוחת צהרים – אסף, ארז, ערן, שחף, יובל, מיכאל, יוג/ין, זיו, חגי (תזמורת הנושפים, חצוצרות)
ארוחת ארבע – ציון, מיכל, אבנר, רותי, משה ל.,(תזמורת הנושפים, קלרינט, טרומבון)
ארוחת ערב – צופית, חן, נעמה, אמנון, עידן, רן, אמיר, רחל, יונתן (תזמורת הנושפים, קלרינט)
מסיבה – פנינה, עמרי, נורית, עדית, בארי, אריאל (תזמורת הנושפים, קרן, טובה)
יום שבת 5.4ארוחת בקר – אפרת, יורם, רחל, נאוה, יוסי, אמיר, ארן, אלון (תזמורת הנושפים, סקסופון)
ארוחת צהרים – אופיר, גלית, אלה, תמר, צלה, דלית, רינת, מרים, אתי, ניב (תזמורת הנושפים, חליל, טרומ.)
ברזרבה (ישובצו מאוחר יותר): ארבעה נגנים מתזמורת עכו, שני נגנים מתזמורת רחובות).
הנכם מתבקשים לא להתחלף. השיבוץ נעשה בהתאם לחזרות. במקרים מיוחדים נא לפנות לאמנון [נבו].
והנה דיווח שהיה חסר מאוד עד עכשיו - חוויית הנגינה בתזמורת הצעירה מנקודת מבטו של ילד שמגיע לנגן בפעם הראשונה:

משמר לילדים 17/11/1981- תזמורת הקשתנים של בני הקיבוצים
מאת רע פלג, בן 12, חצור. 
תזמורת הקשתנים של בני הקיבוצים היא תזמורת של כלי קשת (כינור, ויולה וצ'לו). אבל המיוחד בה הוא, שעל כל הכלים מנגנים בני נוער בגילים 11-15 מכל הקיבוצים בארץ (יש גם כמה מהעיר וממושבים).
התזמורת מתכנסת בחופשים במשך השנה ומנגנת יצירות ידועות. מכיוון שבדרך כלל החופשים קצרים מדי, חייבת התזמורת לעבוד קשה מאוד. לדוגמא, ביום עבודה רגיל של התזמורת מנגנים 8 שעות ביום!
אבל אל תחשבו שמעבידים אותנו בפרך. העבודה עצמה מהנה מאוד, אמנם לפעמים קצת קשה – אבל זה מאוד מהנה ומרתק (ובסוף גם יפה), לעבוד כולם ביחד. בכל כינוס מארח את התזמורת קיבוץ אחר. בכינוס הפעם אירח את התזמורת קיבוץ אושא, שנמצא על יד חיפה. חברי התזמורת ישנים בבתי הילדים בקיבוץ.
חוץ מהנגינה ביחד, פוגשים נערים אחרים ממקומות שונים – וביחד מבלים. אחרי שבוע של עבודה די קשה (אך שוב, מאוד נעימה) מגיע לקיבוץ המארח – קונצרט.
התכנסנו כולנו ביום שישי בערב עם הכלים שלנו בחד האוכל של הקיבוץ. כולם כיוונו את כליהם והתיישבו במקום. המנצח (ארי דורון מקיבוץ להב) הסביר לקהל על מה אנחנו עומדים לנגן, אחר כך התחלנו לנגן.
בהתחלה קצת מתרגשים (לפחות מתחילים כמוני...) אבל בהמשך ההתרגשות חולפת. סוף סוף, זה "רק" קונצרט לקיבוץ המארח.
למחרת נסענו לקיבוץ יגור לתת עוד קונצרט לכל ההורים של המנגנים (ולחברי יגור כמובן). בקיבוץ יגור נפגשנו עם כל חטיבות התזמורת (התזמורת מחולקת לשלושה חלקים: תזמורת הקשתנים, תזמורת הנושפים – המורכבת מכלי נשיפה – והתזמורת הסימפונית, המורכבת כמעט מכל הכלים). כל חטיבה השמיעה את היצירות שעליהן היא עבדה.
דווקא בקונצרט הזה לא הלך לנו: טעינו כמה פעמים באמצע ונאלצנו להפסיק. אבל התגברנו והמשכנו – ובכל זאת גמרנו לנגן עד הסוף. בסוף הקונצרט ירדנו מהבמה ובזאת הסתיים הכינוס של התזמורת.
בקיצור, הפגישה עם התזמורת היתה חוויה נהדרת, והיא תרמה לי הרבה בנגינה. אני מאוד ממליץ לכם לשמוע פעם את התזמורת. התכנית לא כל כך ארוכה והיא יפה וקלילה.


תכניות המפגשים - אפריל 1982 אורנים, אוקטובר 1984 חפציבה



מכתב מאמנון נבו לקיבוץ גניגר הסוקר את מצב התזמורת באותה השנה ומפרט את שמות ילדי ונערי גניגר שהשתתפו בתזמורת בני הקיבוצים במשך השנים. אין על המכתב תאריך, אבל מצויין בו שהתזמורת פועלת כבר 30 שנה - אז זה אי שם בשנות ה80. אם מישהו מגניגר יכול להיות מדוייק יותר - אשמח להכניס תאריך.


מוסיקה-תקמון מס. 16, מאי 1986 - הרבה נגנים ותקציב קטן
תחום הנגינה בקיבוצים נמצא כיום בפריחה מסוימת וישנו ביקוש גובר להתקבל לתזמורת, אך מגוון הכלים איננו מספיק וכלים אחדים – כמו בסון, קרן וקונטרבס – אינם בשימוש בקרב ילדי הקיבוצים.
עם זאת מסתמנת כיום המגמה להקטין את מספר הלומדים לנגן, בגלל העלות הגבוהה של שעורי הנגינה – מחד וחוסר האמצעים – מאידך. את התוצאות השליליות למגמה זו נראה בעוד 5-10 שנים סבורים עדית היימן (עין חרוד מאוחד) ואברהם תור (נגבה) – רכזי התזמורת.
תזמורת בני הקיבוצים היא שלוש תזמורות:
- תזמורת המיתרים – בה מנגנים 40 ילדים מכתות ה-ט בכלי קשת: כנורות וצ'לים.
- תזמורת הנושפים – למעלה מ60 נגנים בכלי הנשיפה לסוגיהם, מכתות ז-י"ב, מנצחה הקבוע הוא ג'פרי קייטין מעין גדי.
- התזמורת הסימפונית – המפגישה את הטובים שבבוגרי שתי התזמורות. מונה כ45 נגנים מכתות י-י"ב, המנגנים בכלי קשת, נשיפה והקשה. מנצחה הקבוע, במשך 14 שנה הוא אהרן חרל"פ.
התזמורת נוסדה לפני כ-25 שנה במטרה לאפשר לילדים המנגנים להפגש ולנגן במסגרת של גוף גדול, ובכך לתת להם תמיכה ועידוד להתקדמות ולעבודה, וכן חוויה חברתית מוסיקלית.
התזמורת נפגשת שלוש פעמים בשנה, בכל פעם בשלושה קיבוצים שכנים – כשכל כנס נמשך שבוע ימים, ובסופו נותנת כל תזמורת שלושה קונצרטים.
הקיבוצים, השולחים את ילדיהם לנגן בתזמורת, נושאים בעצמם בהוצאות הכרוכות בכך, וכבר היום עומד הנושא בקיבוצים מסויימים על הפרק, בגלל ההוצאה הגבוהה. כדי למנוע אי-שליחת הנגנים הצעירים לפעילויות התזמורת, פנה המדור להשתתפות ברית התנועה הקיבוצית בחלק מההוצאות הישירות בהפעלת התזמורת, אך עד כה לא נענו לבקשתם.
בתנועה הקיבוצית, אומר אברהם תור, יש מודעות לנושא המוסיקה ורבים הם בני הקיבוץ אשר יושבים היום בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, בתזמורת הקאמרית וגם בתזמורות בחו"ל, אך כדי שילד יגיע לרמה מוסיקלית טובה צריך לקבל הרבה תמיכה בבית, מההורים.
ואם חשבתם שמדובר סתם בנוסטלגיה - טעיתם! הנה קטע מעיתון דבר ב1988 ובו מסופר אותו הסיפור על שלושת התזמורות של בני הקיבוצים.


ואפילו בשנים האחרונות עדיין יש תזמורת כזאת ועדיין מנגנים בה ילדים ונוער. יש בה הרבה פחות קיבוצניקים (תחביב יקר - נגינה...) אבל עדיין מנהלים אותה קיבוצניקים.


וביוטיוב כבר אפשר למצוא קטעים מההופעה של כנס סוכות מהשנה שעברה (הנושפים):





והנה התכניה של פסח 2010:
---------------------------------------------------------------------------

פסח בתזמורות בני הקיבוצים

שתי תזמורות כלי הקשת נפגשות בפסח בפנימיית ביה"ס כדורי.

התזמורת הצעירה - בניצוחו של גלעד הילדסהיים
בתוכנית:       י.ס.בך - אומנות הפוגה
א.פלטשר - סוויטה לתזמורת מיתרים

התזמורת הבוגרת - בניצוחו של אורי חן
בתוכנית:     ג.פ.הנדל - סונטה לשני צ'לים (סולניות גיל בן ארי תמר שגיב)
י.סיבליוס - אימפרופטו
א.ארנסקי - וריאציות על נושא של צ'ייקובסקי
ע.פרטוש - רונדו על נושא ספרדי

קונצרט סיום משותף לשתי התזמורות יתקיים בכדורי ביום ו' 26/3/10 בשעה 11:30

תזמורת הנושפים מתכנסת בניר העמק - המנצח : עופר עין הבר

קונצרט הסיום יתקיים ביום א' 4.4.10 בשעה 11:30 באולם בקבוץ מזרע
בתוכנית: מיצירות בך, שוסטקוביץ, פיגובאט ועוד.

הכניסה לקונצרטים ללא תשלום


----------------------------------------------------------------------------

ולסיום - מה שהכי הפליא אותי בכתיבת הרשימה הזאת זה שהסיפור האדיר הזה של תזמורת בני הקיבוצים כמעט לא מסופר ברשת. כאילו לא ניגנו מאות ילדים ובני נוער לאורך יותר מ55 שנים בתזמורת מיוחדת כזאת. הלוואי שהיה כנס בוגרים אחד אדיר ובו ינגנו ויפגשו כל אותם אלה שניגנו בה פעם. אני חושבת שמישהו צריך לארגן מפגן/מפגש גאווה כזה. כל האנשים האלה בטח עוד מנגנים קצת. בטח אוהבים מוזיקה. ובטח זוכרים את המפעל האדיר הזה כחלק משמעותי מהילדות והנעורים הקיבוציים שלהם. ואולי חלק מהם אפילו מלמד מוזיקה?

אני, בתור אחת שרק זוכרת את הקונצרט הראשון שלה - מבקשת להודות, באיחור מה, לכל נגני תזמורת בני הקיבוצים של שנת 1978, על החוויה ועל התרומה המשמעותית לחינוך המוזיקלי והתרבותי שלי. לילה טוב.