פטר מירום - לילדי חולתא הגדולים והקטנים

שוב ביקרתי ביד טבנקין. שוב לא מצאתי תשובות לשאלות שחיפשתי. ושוב מצאתי תשובות לשאלות שלא חיפשתי... ככה זה בד"כ, והתופעה רק הולכת ומתגברת...

אז הרשימה הזאת היא כרגיל לבעלי יכולות סקרנות ומציצנות גדולות מהמקובל. וגם קצת תיקון היסטורי לחובבי הז'אנר המתקן והמחנך. היום אכתוב בפירוט על התהוות הספר "הרפתקה באגם" של פטר מירום. כנספח אכתוב גם על ראשית התהוותם של ספריו השני והשלישי - "פלי השקנאי" ו"הבובה זיוה". תמונות ופרטים נוספים על הספרים האלה ניתן לקרוא ברשימה קודמת: "מי אתם ילדי השחור-לבן?".

ולפני שנתחיל - אנקדוטה. בשנות ה40 וה50 של המאה הקודמת, למעלה מ50% מסך ההכנסות של הוצאת הקיבוץ המאוחד באו מספרים לילדים ולנוער (חלק קטן מספרי לימוד - כ15% - והרוב מספרות לגיל הרך ולילדים - כ45%). בתחילת שנות ה50 החליטו בהוצאת הקיבוץ המאוחד להתמקד בספרי חינוך ולימוד ולהפחית את כמות ספרי הילדים והנוער החדשים. בראשית שנות החמישים הופיעו מעט מאוד ספרי ילדים בהוצאה זו. הדבר ניכר בהכנסות (לא מפליא...). באמצע שנות החמישים הצטרפו להוצאה כוחות צעירים יותר והוצאת ספרי הילדים התחדשה. אבל...

בכל החיטוטים שלי במכתבים הקשורים לספרי ילדים ובאיורים לספרים אלה, אני תמיד נדהמת מחדש איך הספרות הזאת כ"כ לא נחשבת בעיניי העורכים. לא בגלל הקהל אני חושבת. אלא בגלל התוכן. כי מה כבר אפשר להגיד לילדי הגן שישמע עמוק, נשגב, וניצחי? הסיפור היום הוא בדיוק על מאבק כזה - בין פטר מירום שמצא לנכון להנציח את אגם החולה לראשונה בספר ילדים דווקא, לבין ס. יזהר שהסתייג מהקהל ומהתוכן, ושב1956 אפילו חתם בפסבדונים על אחת מיצירות המופת לילדים שעוד יזכו לפרס ישראל ב2010...

הסיפור היום יסופר במכתבים. מי שרוצה לעקוב שיכין לו כוס תה/קפה/מיץ וישב לקרוא. כל תמונה ניתנת להגדלה ע"י לחיצה. המסמכים כולם נמצאים ביד טבנקין מפוזרים בין תיקים ותיקיות שונים. מי שרוצה לקבל מיקום מדוייק שישאיר לי בתגובות שם וכתובת מייל (זה מגיע אלי לפני שזה מתפרסם ואני לא מאשרת תגובות עם פרטים מזהים) ואשלח לו פרטים.

אז יאללה, לעבודה.

בשנת 1952 נעשה מאמץ בקיבוץ חולתא להוציא ספר שמתעד את אגם החולה על צמחיו היחודיים, בעלי החיים, עופות המים וחיי האדם סביב האגם. במשך כארבע שנים, ואולי אף יותר, נאספו חומרים, צוירו ציורים ע"י אריה חצור מגבעת ברנר שגוייס במיוחד לטובת העניין, נערכו ישיבות ונקנו ספרים ללימוד ולמחקר. המאמץ נחשב לרציני והוקדשו לו משאבים רבים מטעם חולתא והוצאת הקיבוץ המאוחד. והנה כמה מסמכים המעידים על כך:

(מכתב מדורמן לוועדת הגיוס של הקיבוץ המאוחד, מיוני 1952, ובו בקשה לגיוס אריה חצור מגבעת ברנר לעבודה ב"משרה מלאה" בתיעוד/ ציור הנופים ובע"ח של אגם החולה ההולך ומתייבש. "כוונתנו לתת את הנוף הזה - החי והצומח - כפי שהיה עד כה, ובטרם יחולו בו שינויים עמוקים כתוצאה מן הייבוש")

(מכתב מדורמן למנהל האגף לחינוך חקלאי במשרד החקלאות, ממאי 1953, ובו בקשה למימון ספרים לטובת לימוד לשם הכנת הציורים לפרוייקט התיעוד. במכתב מתואר הספר כ"ספר שירשום לזכרון-דורות את נוף החולה ההולך ומשתנה עכשיו במהירות רבה")

במקביל למאמץ הגדול הזה, נעשה מאמץ פרטי, של איש אחד ושמו פטר מירום. פטר בחר להנציח את האגם דרך עיניי הילדים דוקא. ע"י צילומי שחור-לבן. בראיון להארץ לכבוד זכייתו בפרס ישראל לשנת 2010 על פועלו בצילום ותיעוד נכתב:

לראשונה התפרסמו תצלומיו בספר "הרפתקה באגם: מעשה שהיה בים-חולה", שראה אור לפני ייבוש החולה; את הסיפור כתב ס' יזהר ובתצלומים נראו בתו הבכורה של מירום ובני כיתתה משתובבים באגם. "אז הם היו בני 9, היום היא בת 64", אומר מירום וצוחק. ההוצאה היא שבחרה ביזהר, הוא מספר ומוסיף: "את הטקסט אני בעצמי בקושי יכולתי לקרוא - הוא מתוסבך ולדעתי לא מתאים לילדים, אבל לא שאלו אותי שאלות".

המכתבים הבאים מספרים את השתלשלות העניינים ומעידים, יותר מכל, על נחישותו של פטר מירום ועל אמונתו בצידקת התיעוד והפנייה לילדים.

המכתב הראשון שמצאתי מתחיל כבר מאמצע הסיפור... פטר העביר כבר את התצלומים להוצאת הקיבוץ המאוחד והכתיב סיפור מסגרת. בעמוד השני של המכתב מופיעים תנאיו של ס. יזהר לכתיבת הסיפור.

(מכתב של ס. יזהר לדורמן ובו הערות על עבודות הגהה ובמיוחד - בסעיף 7 - תנאיו לכתיבת הטקסט להרפתקה באגם לפי תמונות שצילם פטר מירום)

7. ועתה בנוגע ל"יצירתו" של פטר. טוב שתדע שלוש הנחות יסוד שלי: 1. לגן-ילדים לא נתכוונתי לכתוב וגם לא אכתוב. 2. נכון אני לתקן זעיר כאן זעיר שם, לקצר, להחליף מלה קשה או אחרת, אבל לא לכתוב מחדש. 3. השתדלתי ללכת בחן בשיחי ורגלי כבולות מצד זה בתמונות כפי שהן, ומצד זה בטקסט שהומצא לי, מתוך יחס כבוד לעבודת החברים במקום - אילו היה הדבר נתון לידי מבתחילה, הייתי פורש מפרשי אחרת ומפליג אחרת.

כעבור כשלושה שבועות כותב ס. יזהר לדורמן שוב ובו הוא מספר על חילוקי דיעות בינו ובין פטר מירום בנוגע לטקסט של הרפתקה באגם

(מכתב מס. יזהר לדורמן, דצמבר 1955, ובו כתוב"כמו כן לפניך - כתב היד של פטר מוגה, לא לשביעות רצונו, אך לפי טעמי ולפי עניות דעתי... ושמא כדאי להוועץ בפלוני-אלמוני "מומחה" לספרות ילדים כדי להניח את דעתו של פטר ולפייסו?")

אח"כ כבר מתחילה מסכת שלמה של גלויות שנוגעות להדפסת התמונות והעיכוב של החומרים בין ההוצאה להדפסה. פטר רוצה שהספר יודפס לכבוד פורים וההוצאה לא ממש בכיוון:

והנה, מבין ההתכתבויות מופיעה ועולה... הבובה זיוה! בתוך כל העבודה על הרפתקה באגם, ועל עוד ספר שמופיע במכתבים הבאים, פטר שולח תמונות של סיפור הבובה זיוה. עוד תשמעו עליו:

5 לינואר, 1956. שוב מכתב מאוכזב מקצב ההתקדמות:

9 לינואר, 1956. תמר מבשרת לפטר שהתמונות "בדרך" לדפוס ושנסיונות יעשו בקרוב. בנוסף, במכתב מסופר על כוונת ההוצאה לשוות לספר מראה הדומה לספר "אלה קארי" המוכר:

14 לינואר, 1956. פטר שמח. סוף-כל-סוף יש תזוזה. מרעיון "אלה קארי" על השער הוא פחות מרוצה:

המכתב הבא נמצא ללא תאריך (מופיע כאן לפי מקומו היחסי בערימת המכתבים בתיקיה). הצעת פטר לשינו שם הספר והוספת כותרת משנה על הכריכה:

היות ובסיפור איננו מוזכר השם חוּלה בפרוש והספר נועד להוות כאילו מצבה או דבר דוקומנטרי למחצה על נוף זה שתוך שנה שנתים יעלם, הנני מציע חושב שהכרחי לכתוב בשער מתחת לשם הספר: מוקדש לנוף החולה ההולך ונעלם או דבר מה בניסוח יותר מוצלח. כן אבקש להדפיס מעבר לדף זה הקדשה: לילדי חולתא הגדולים והקטנים או אותו הדבר בניסוח אחר.

אני חושבת שהמכתב הזה הוא אחד החשובים שמצאתי מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא היסטורית ומסמנת את פטר מירום כמנציח אגם החולה והקורות אותו בשנים ההן - במודע. הסיבה השנייה היא השליחות שפטר ראה בכתיבת ספר כזה לילדים. אני לא הראשונה שרואה את זה - אבל במכתבים תחושות הדחיפות והשליחות עוברות טוב יותר. והסיבה השלישית היא ההקדשה. אני חושבת שההקדשה של פטר יפה במיוחד. פשוטה ומדוייקת. והרי המכתב לפניכם:

אבל... תראו מה קרה להקדשה היפה של פטר. הנה ההקדשה שמופיעה בדף הראשון במהדורה הראשונה של "הרפתקה באגם":

שלא לדבר על כותרת המשנה שביקש פטר לכתוב על הכריכה החיצונית... בקיצור, בסוף נכתב רק בכריכה הפנימית "הרפתקה באגם" ומתחת "מעשה שהיה בים-חולה":

27 לינואר, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסה של התמונות...

3 לפברואר, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסת התמונות...

11 לפברואר, 1956. פטר עדיין מחכה... מישהו קישקש על הגלויה שלו וכתב מה שנראה לי כמספר עותקים להדפסה של ספרים אחרים (3100 ילקוט, 2000 דורמן, 2100 מולייר). היה גם בול (?). מה שמעניין בגלויה הזו הוא איזכור של ספר בשם "פלי-כאן" שהוגש ע"י אראלה עבור פטר לבחינה בהוצאה. למי שלא מכיר - זהו ספרו של פטר הידוע כיום בשמו - פלי השקנאי:

14 לפברואר, 1956. מכתב מההוצאה לס. יזהר ובו עידכון על הקשיים בהדפסת התמונות והכנה להגהה אחרונה לפני הדפסת הטקסט:

20 בפברואר, 1956. פטר מבקש שלא יחתכו את התמונות בדפוס. למי שיש את הספר בבית - לכו תסתכלו.... כואב הלב לקרוא במכתבים כמה קשה מלאכתם של סופרים מתחילים....

המכתב הבא נכתב ע"י ס. יזהר אחרי ההגהה הסופית של כתב היד המודפס ולפני ההורדה הסופית לדפוס:

26 בפברואר, 1956. רחובות. "למזכירות ההוצאה שלום! הרי לפניכם ה"פטרולוגיה" מוגהה, על כל מֵימֵיהָ. הצעתי - להבליט כל אות פותחת בראשי הקטעים, באות גדולה או מעוטרת. ושמא כדאי להציג אות למספר הסידורי בראש כל עמוד ממול התמונה? מה יהיה הצעד הבא? בברכה. יזהר סמילנסקי

והרי הוא לפניכם:

ומה אתם חושבים? מישהו בהוצאה יעז להתנגד ליזהר סמילנסקי? יש אות פותחת גדולה בכל עמוד? יש! לפחות אין מספרי עמודים...

3 במרץ, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסת התמונות. אבל לא מתייאש.. הוא מעביר לזרובבל גלעד את תמונות "הבובה זיוה" לעיון: 

והנה המכתב המצורף לתמונות "הבובה זיוה" (מועתק כולו מתחתיה):

חולתא 3.3.56

לזרובבל שלום רב!

עדין הנני מצפה לתשובתך על מכתבי. החלטתי בינתים להעביר לעיונך גם את הצעתי השניה "הבובה זיוה".

רציתי להגיש זאת עם שלושה טקסטים לבחירתכם אך בינתים החלטתי להראות לך את הספור בתמונות כפי שאני יצרתי אותה. (טקסט אחד קיים). כנראה שהדרך שהלכתי בה (חפשתי בעצמי את הסופרות) נכשלה, לכן החלטתי להגיש לכם את הצעת הספור שלי בתמונות בלבד. במידה שזה נראה בעיניכם אינני מתנגד שתמסרו זאת לכתיבה למי שאתם רוצים. (נסיוני הקודם עם הספר שנמצא כרגע בדפוס הראה לי שגם כאן צריך מאוד להזהר, כי לדעתי כתב יסהר ס. טקסט יפה מאוד אך איננו מתאים לחלוטין למגמת התמונות שלי ולגיל שהתמונות מתאימות).

אבקשך ובכן לעיין בתמונות של "עלילות הבובה זיוה" שהוא סיפור לגיל הגן ושונה לחלוטין מ"הרפתקה באגם".

אין לדעתי כל קשר להצעה זו והספר הנוכחי, לכן הנני מבקש את החלטת המערכת בענין זה. בקשה זו באה מתוך כך [ש] הדפסת הספר על החולה אורכת כל כך הרבה חודשים שאינני מוכן לעכב את הבובה זיוה עד יציאתו לאור ורק אז למסרו לסופר וכו. תוכניות רבות לי וברור לי שהעניין הוא עד כדי כך טוב שלא תהיה לי כל בעיה למצוא הוצאה לכך. אין גם כל קשר בין הצלחת או אי-הצלחת הספר על החולה ל"בובה זיוה".

את הפליקן אני מוכן לדחות עד הוצאת הספר לאור כי יש בו דמיון רחוק לעניין טבע החולה.

אבקשך לעיין בנ"ל ובתמונות (הן תהינה אצל תמר) להתיעץ ולהזמין אותי לפגישה איתך.

אבקשך כמוכן להשאיר את כל החומר אצל תמר (כולל ה"פלי-כאן") בכדי שתהיה לי גישה אליו אף במידה שאינך נמצא בתל-אביב.

הנני מצפה לתשובתך המהירה

בברכה פטר

4 במרץ, 1956. תמר כותבת לפטר שה"פלי-כאן" נדחה. אח"כ מבקשת פגישה בדפוס של התמונות, ומצרפת למכתבה מכתב מדן גלברט בקשר לכריכה (שהמקור שלה נשמר אצלה עד לפגישה בתל-אביב):

5 במרץ, 1956. הפלי-כאן התקבל בחזרה אצל פטר. פטר קורא את הטקסט (בפעם הראשונה? אולי לא שלו?) ומחליט "לשחרר" את הוצאת הקיבוץ המאוחד מהספר ומהסיפור. הוא עדיין מתעקש על הבובה זיוה:

8 במרץ, 1956. ההוצאה (בשם זרובבל גלעד) מודיעה לפטר שאין בכוונתה להוציא את ה"פלי-כאן". יש ספק גם בקשר ליכולת ההוצאה להוציא את הבובה זיוה - אולם עדיין לא ראו את התמונות:

28 למאי, 1956. פטר עדיין מחכה. אין תשובה מהדפוס. אין תשובה על הצעת הספר "הבובה זיוה":

3 ביוני, 1956. תמר מההוצאה מודיעה שיתחילו להדפיס את הספר ב7 ביוני...:

אבל.... ב12 ביוני, 1956 עוד מבקשים מס. יזהר שישלח הקדשה...

ובביקורת שכתב י. זמורה, בעיתון דבר, ב14 בספטמבר 1956, על הרפתקה באגם כתוב כך:

הרפתקה באגם

זהו ספר שכולו פרוזה, שכולו אומר שירה, והוא בלתי-שכיח בצירופו. קדמו, כנראה, הצילומים של פטר מירום, שהם מעשה ידי אמן במקצועו, והם עשויים לאסרך בעניין ובאהבה לים-החולה וכל הקשור בו. מראות כאלה אדם רואה רק בדמיון - והנה הם לקוחים מן המציאות. ממציאותנו שלנו, ורק קום ולך לראות, אם עינים נכונות לך ואם אתה מבורך בסקרנות טובה. ועל פי הצילומים כתב ה. רזי (שמו הבדוי של מספר עברי בעל שיעור קומה) סיפור הרפתקאות מרתק, סיפור על הטבע של אגם-החולה - קסמי מימיו, הוד הפלורא והדר הפאונא שלו. האגם הוא הנפש הפועלת הראשית, ומלבדו יש עוד שש נפשות פועלות, שתי נערות, שלושה נערים, וכלב אחד. וכל המסופר בזה - מהלך קסמים עלינו, בתכנו הפשוט והמתקבל על הדעת ובצורתו הפיוטית המעולה. איזה חן של לשון ממוזג עם דיוק תיאור עד כדי קוצו של יוד ועוד מזיגה מופלאה - לשון עשירה ומלאת דם מצד אחד, ומצד שני - לשון דיבור של ילדים. קצת מסוקסת וגוון מקומי גונה. תפארת הצילומים בכתב מתחרה עם תפארת ה"צילומים" בכתב, והם משלימים זה את זה אם כי הם קיימים ועומדים גם בנפרד.

הרוצה להינות מיפי מראה ולהתענג על סיפור מובחר, להרגיע את נפשו בפרק של שירה נעלה - ימהר ויבקש את הספר "הרפתה באגם" שלא ימוש, בוודאי, ימים רבים מידיו ומעיניו.

והנה מודעה ב"דבר" שפורסמה ב5/4/1957 ובה הצלם הוא פ. מירום והמחבר הוא ה. רזי. (כל המודעות מ"דבר" לקוחות ממאגר העיתונות היהודית ההיסטורית):

והנה מודעה מ7/6/1963 (שוב מ"דבר) שהופיעה אחרי כמה ספרים שיצאו עם צילומיו של פטר מירום - ובה פטר מירום מופיע בשמו המלא וס. יזהר גם כן....

וזיוה? זיוה כבר יצאה לכבוד חג החנוכה של 1957. מישהו כבר הקשיב שם לפטר מירום שביקש להדגיש את חשיבות הוצאת ספר ילדים לכבוד חג דווקא... והנה שתי מודעות שהופיעו ב"דבר" בחודש דצמבר 1957:

ומה קרה לפלי-כאן? הוא יצא בהוצאת מסדה ואת הסיפור שלו כתבה בינה אופק:

והנה המודעה של הוצאת מסדה ב"דבר", 11/6/1957:

ולסיום - הפתעה מעניינת מדבר השבוע של ה20 בינואר 1956.... מידע על זה לא מצאתי - והתפלאתי - כמו אלה שיקראו את הכתוב שם....

וכמו שכתוב בכותרת, ולשם תיקון שיש לו משמעות, הרשימה הזאת מוקדשת לילדי חולתא הגדולים והקטנים.