לונהפארק

כדי לקרוא את הרשימה הזו אתם זקוקים לקצת זמן שקט. בתמורה לזמנכם אני מבטיחה הרבה פרטים, תמונות, וסרטים. הרבה זכרונות מחוייכים, והמון, המון, המון (!) פופקורן.

אחת הסיבות לכתוב את הבלוג הזה בכלל היתה המחשבה שיצוצו כלמיני דברים שאנשים אחרים יודעים עליהם ואני לא. ושאולי הבלוג והקוראים יקשרו ביני לבין אותם אנשים, חפצים או סיפורים שלא ידעתי עליהם... הדבר הזה קרה מהר מאוד ואני מקבלת כמעט כל יום משהו חדש ומפתיע. על אחד הדברים המפתיעים האלה אני רוצה לכתוב עכשיו.

לפני שבועיים כתב לי אבא מהגן של הבן שלי, שאשתו שלחה לו לינק לבלוג, שהדוד שלו (מסובך!) כתב פעם ספר על מתקני לונהפארק ליום הילד. ידעתי כבר על ספר שכתב א.ב.ג., הלוא הוא אריה בן גוריון ממכון החגים שבבית השיטה, על מתקני חצר שנבנו לכבוד יום הילד.

על ספר מתקני הלונהפארק לא ידעתי ושמחתי מאוד על הקשר החדש. למחבר הספר קוראים אמוץ פלג והוא מחולדה. אמוץ גם כתב, גם צילם, וגם תיעד במצלמת סופר 8 (!) עשרות מתקני לונהפארק מקיבוצים שונים לאורך שנות ה80. מה שיפה זה שאת המתקנים שמתוארים בספר הלונהפארק, אמוץ בנה ושיכלל בעצמו וצירף אותם ל"חולדה-לנד" שהוא אירוע ססגוני שנבנה ליום אחד מדי כמה שנים - פארק שעשועים ענק בכל קנה מידה. הנה עטיפת הספר של אמוץ. בהמשך הרשימה תמצאו גם חלק מהסרטים שאמוץ שלח לי השבוע.

מה שמעניין בכל העשייה של יום הילד - הצעצועים, ההצגות, המתקנים והמשחקים - הוא הזכרון של המבוגרים שמקביל לזכרון של הילדים. אני זוכרת שבתור ילדה מאוד נהניתי מהלונהפארק, מהחולצות החדשות, מהממתקים והפופקורן החופשי, ומהמוזיקה שמלווה כל אירוע כזה. אבל המבוגרים - מה הם זוכרים? בספר של אריה בן גוריון מופיע קטע יפה שכתבה חנה גורי מגשר ב1945. חנה כותבת על יום ילד שהוכן עבור ילדי הקיבוץ שהבוגרים שביניהם היו בני שנתיים באותו הזמן. הסיבות להכנת יום ילד עבור בני שנתיים, מלבד הכנת הצעצועים לילדים במשותף, היו רצון החברים לחגיגה ולשמחה דרך הילדים ובהשראת הילדות. היום, כשאני אמא ל3 ילדים בעצמי, אני יכולה להבין את הרצון הזה ואת העשייה סביב יום הילד שהיא כנראה יותר משמחת אפילו מהיום עצמו. והנה מה שכתבה חנה (הטקסט מועתק במלואו אחרי התמונה מתוך החוברת של אריה בן גוריון):

עתה, ימים מספר לאחר "יום הילד", כשאני רוצה להעלות את כל הפרשה – ההכנות, עבודת החברים, החגיגה עצמה – חיה בזכרוני תמונה אחת, והיא הזורעת אור חג על כל אותו היום: חדר-האוכל מלא חברים, והנה נפתחת הדלת ומופיעה תהלוכת הילדים לבושי חולצות לבנות ונרות-חנוכה בידיהם. כה חגיגיים ומאושרים היו בני השנתיים הללו בנשאם את הנרות בין ספסלי החברים. ולנו היתה זו חוויית חג: הופעת הבכורים שלנו בתהלוכה בחדר-האוכל.

"יום הילד" מוקדש לילדינו, אך היה זה יום ילדות לחברי הקבוצה, התרעננות נפשית ויום של חיוך טוב לנו, מאיש לאיש.

הרעיון נולד בועדת החינוך מתוך הצורך הרב בחפצי-משחק לבית הילדים, לחצר ולחדרי-ההורים. וכן העסיקה אותנו הבעיה של השוואת הצעצועים בחדרי-ההורים. רבות דובר על כך, אולם נוכחנו שרק ע"י מפעל קונסטרוקטיבי עצמאי נפתור בעיה זו.

ומתחילים פלאים להתרחש: פנס קסם וסרט שצוייר לו, סרט בן 50 תמונות, המתאר טיול של ילד בענפי-המשק השונים ועזרתו לחברים. תיאטרון בובות עם במה גדולה ומפוארת ורחבה שעליה מסתובבים כלי רכב וקארוסילות, המונעים ע"י גלגלים.

מה נאמר ומה נדבר? – ילדי גשר הגדולים – החברים – היו אחוזי התלהבות. נדמה, לולא התביישנו היינו מתחילים לשחק: הבובות, שלל הגוונים העליזים שנזרקו לחדר-האוכל הכבד, האפור והישן שלנו – ריתקו את החברים שעמדו שעות ונהנו לא רק משום הצעצועים היפים. ההנאה היתה הנאת-יצירה, חדוות הנותן שי, שמחת איש הגאה על החג שיצר הוא עצמו. כה רצינו שיראו זאת חברי משקים אחרים.

לא ישכח אותו ליל שישי, עליזות מיוחדת וקלות שררו בחדר-האוכל.

למחרת, בשבת אחה"צ, התקיימה החגיגה לכל הקבוצה שנפתחה בתהלוכת-הנרות של הילדים. בתיאטרון הבובות הוצגה "שמלת השבת של חנה'לה" ותמונה קטנה "בוא אלי, פרפר נחמד", אחר הוצג הסרט היפה.

אך היפים ביותר היו הילדים עצמם. חששנו פן יקשה על בני השנתיים לשבת ולהסתכל בשקט ולעצמנו אמרנו: "קטנים הם מדי לזה, ורק העדר ילדים גדולים יותר ועוז רצוננו לשתף את ילדינו בחגנינו – הוא שקבע את השתתפותם." אך לא כן היה: הם הפתיעונו בישיבתם המרוכזת וערותם למתרחש על הבמה. כה רציניים היו פניהם ונסוכי-פלא, העינים התמהות נעוצות בבובות המתנועעות על הבמה וכל הווייתם – קסם! ואכן מקסימים היו, מלאי חן. כמה גאים היינו בהם באותו ערב.

ומשראית את שמחתם על המתנות היפות, והסתכלת בפני החברים הצוחקים והעליזים וחשת באווירה החמה, הלבבית, מלאת הגיל ונזכרת בדבר המשורר על הילד: "אהבו אותו ואהבתם איש את אחיו והבנתם תכלית כל ענין". (רבינדראנת טאגורי)

הלונהפארק היה שיא העשייה לכבוד יום הילד. יש קיבוצים שבהם הלונהפארק היה ועודנו חלק מחגיגות יום העצמאות וחגים אחרים, אבל ההיסטוריה של הלונהפארק הקיבוצי, כמו שגם אפשר ללמוד מהקטע הקודם, מתחילה בימי הילד. כל הדשא הגדול או השטח שליד חדר האוכל הופך למגרש משחקים ענק שחונות בו בניות ומכונות משונות שבד"כ לא מורשות לעלות על הדשא ולהתקרב כ"כ אל חדר-האוכל. טרקטורים מושכי עגליות צבעוניות, מיכלזון (עפרוני) מקושט בסרטים ובלונים משוטט ומרעיש ומסביבו ילדים צוהלים, כבלים קשורים לעצים בגבהים שונים, אומגות מגגות המבנים, שורות של דוכנים, ועוד בלגן מכני כיד הדמיון הטובה. ולדוגמא - הנה תוכנית הלונהפארק של גבעת ברנר אי-שם בשנות ה80:

המהדרין חילקו כרטיס משתתף לכל ילד כדי ליצור אווירה של יריד וכדי לעודד את הילדים לבקר בכל התחנות. והנה כרטיס המשתתף של יום הילד בכפר מנחם משנות ה60 :

חלק מהמתקנים וההפעלות השתמשו בכלים קיימים כמו בתמונה הזו מבית השיטה משנות ה60, שבה רואים תחרות אופניים (תלת-אופן!) מאולתרת בשדה וכל הקיבוץ צופה מסביב:

בשנות ה70 וה80 המתקנים השתכללו מאוד. בסרטים ששלח לי אמוץ נראים גלגלי ענק שמונעים באמצעות טרקטור, רכבת עגליות שרותכה והורכבה במיוחד עבור החג (בסרטים מופיעות גרסאות שונות מקיבוצים שונים), אומגות, מתקני כוח, מתקני מים, מתקני כדורים, מתנפחים, קרטינגים, ועוד, ועוד. הסרטים אגב, כמו שהבטחתי קודם, ולשם האווירה, מלווים בגרסאות שונות של מנגינת הפופקורן (שהולחנה ובוצעה לראשונה ע"י גרשון קינגסלי ב1969, אח"כ ב1972 ע"י HOT BUTTER, ואח"כ בשנות ה80 ע"י ז'אן מישל ז'אר). אז הנה לכם רבע שעה (אם תצפו בשני הסרטונים ברצף) של פופקורן נוסטלגי:

והנה עוד סרט מיובל החמישים של דגניה ב' (1970), ובו אומגה מרשימה למדי, מתקן באולינג עם "חיילים" מעץ, רולטות, דייג פינגפונג, קרוסלת סוסים מגרוטאות ברזל, והמון משפחות עם ילדים על הדשא עם חיוך גדול על הפנים. מה שמשעשע בסרטים שלמעלה וגם בזה התחתון זה שרואים את המבוגרים ממש נהנים ושותפים לכל הפעילויות - ואפילו לפעמים שמחים יותר מהילדים עצמם...  

ולמי שמתעצל לראות את הסרטים ולא פינה מספיק זמן בשביל כל הפופקורן הזה, הנה כמה תמונות שצילמו אמוץ פלג ושליחיו בקיבוצים השונים. התמונה הציבעוניות היא של הבת הפרטית של אמוץ על הגלגל הענק בחולדה. כל שאר התמונות לקוחות מספר הלונהפארק וליד כל תמונה מצוין שם הקיבוץ שבו נבנה המתקן. אפשר ללחוץ על התמונות כדי להגדילן בעמוד נפרד.

גלגל ענק בחולדה

רכבת בכפר-מנחם

קרוסלת חיות ברזל באפיקים

קרוסלה גרסת כפר-מנחם

מתקנים על בסיס  מיכלזונים (עפרונים) מנוה-אור ונחל-עוז

גלגלי ענק באפיקים ובמעגן מיכאל

גלגל ענק בבית העמק

גרסאות שונות של קרונות רכבת ממשמר העמק, אפיקים, ומזרע

רכבת הרים (!!!) בניר דוד ובבית-זרע

מתקן דייג של בקבוקי שתייה (יחסית שפוי) בכפר מנחם 

מתקן לא שפוי (!) בבית-אלפא שבנוי מטרקטור בצד אחד ובניין מצד שני - וביניהם מרחף לו אווירון מברזל ובו ילדיו הרכים של מישהו...

וכמה תובנות פרטיות.... לקח לי כמה ימים לכתוב את הרשימה הזאת, ובאחד הימים האלה היה בבית הספר של הילדים הפרטיים שלי "הפנינג" שכולל מתנפחים, ומשחקי מחשב פעילים על צגי ענק (שזה הטרנד החדש למי שלא מכיר). אני לא חושבת שיש בדברים האלה משהו פסול. אבל הם מאוד אחרים והרבה פחות אישיים ומושקעים מהמתקנים הפחות נוצצים והממש לא בטיחותיים שבנו לכבוד הלונהפארק של יום הילד. אני חושבת שמה שכתבה חנה ב1945 תקף גם היום: שהכיף הכי גדול זאת העשייה והנתינה לכבוד ועבור הילדים. אני חושבת על זה יותר עכשיו ומנסה ליישם. זהו.