יום חמישי, 29 באפריל 2010

ויהי ערב - חלק ה' - עוד קצת על חיים האוזמן

תקציר הפרקים הקודמים:

ויהי ערב חלק א' - ובו מסופר על תעלומה בלשית - האיורים וכתב היד המקוריים לויהי ערב, משל אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין, שהיו אמורים להתפרסם אבל מישהו בהוצאת הקיבוץ המאוחד החליט אחרת, מבלי לידע את פניה או את אילזה.

ויהי ערב חלק ב' - ובו מסופר על האגדה המקורית של אנדרסן, שבעקבות קריאתה עולות עוד שאלות.

ויהי ערב חלק ג' - ובו מסופר על מחקר קטן ושני תרגומים בעברית שהופיעו קודם על פרשת אנדרסן-ויהי ערב.

ויהי ערב חלק ד' - ובו סרטים מצויירים משנות ה30 של המאה הקודמת שמופיעות בהם דמויות מוכרות מויהי ערב.

ועכשיו... חלק ה' - ובו פרטים נוספים על חיים האוזמן. כאלה שמוצאים אם מחפשים היטב....

אני די מהססת לחשוף כאן את האובססיה הזאת שקפצה עלי מאז שתמר דאוס שלחה את האיורים של ויהי ערב הגנוז. אני מטרידה אנשים בטלפון, מחטטת בניירות שלא ראו אור ניאון כבר 60 שנה, ומטריחה ספרניות בכל הארץ בבקשות מוזרות במיוחד. והנה שתי עובדות על חיים האוזמן שהעליתי בחכתי עד עכשיו:

1) חיים האוזמן היה כנראה בוגר כפר הנוער בן שמן (אם מניחים שזה אותו האיש). וזאת לפי הפרטים שמופיעים בכריכה הפנימית של הספר אנטומיה ומורפולוגיה של הצמח, שכתב ד"ר זכריהו גוטליב, ושיצא ב1941 (לחצו על התמונה להגדלה):



2) חיים האוזמן קיבל משכורת מהקיבוץ המאוחד כבר ב1946 (שוב, בהנחה שזה אותו האיש). בדו"ח הכספי הזה מופיעה שורה ברשימת מקבלי הכספים ובה השם "האוזמן":


ועכשיו סיפור מצחיק שגרם לי הרבה נחת כל הערב כי לא הפסקתי לחייך בגללו: אתמול כל היום זימזמתי את "אמא של נמרוד הלכה לעשות קניות..." בקול של שושיק שני - ולא ידעתי למה זה לא יוצא לי מהראש.

בערב דיברתי עם שולמית אלוני כי היא היתה במקביל לחיים האוזמן בכפר הנוער בבן-שמן (כן, גם סוניה ושמעון פרס - וגם כתבתי כבר לצביה וולדן - אבל אין תגובה מהכיוון הזה). בקיצור, תוך כדי שיחה אני מתאפקת לא לזמזם והיא פתאום אומרת - "תשמעי, יש לי חברה בארה"ב והיא אולי תזכור - אבל את צריכה להתקשר לבן שלי בשביל המספר כי הוא יותר מסודר ממני". אמרתי "טוב". והיא אמרה: "את יודעת איזה בן? יש לי שלושה!" ואני שואלת - "נו איזה?" והיא אומרת... "נמרוד!". כמעט פרצתי בשירה קולנית אבל רק החנקתי פרצי צחוק... "ואין שם בכלל מ-ל-פ-פ-ו-נ-י-ם! מלפפונים! מלפפונים!".

אובססיה כבר אמרתי?

אז אם אתם מכירים מישהו שעדיין זוכר משהו מ1939-1941 מכפר הנוער בן-שמן, או אם יש מישהו בסביבה שהיה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב1946-1949 (46' שנת המשכורת ו49' שנת הוצאת ויהי ערב) - אנא שאלו אותם אם הם הכירו את חיים האוזמן. תודה!

3 תגובות:

  1. שלום לך.
    איני יודע אפילו מה שמך, אבל התחלתי לעקוב בענין אחר הבלוג שלך, בעקבות לינק מ"ישרא-ארכיביסט" שזו קבוצת דיון של ארכיונאים בגוגל.
    המחקר שעשית על ויהי ערב הוא מרתק. אהבתי במיוחד את פרק ד' הקונספירטיבי, איך שהדברים עומדים כרגע אני נוטה לחשוב שכל החיים האוזמן הזה הוא פיברוק אחד גדול.
    בתור מי שגדל על ויהי ערב ודיקלם אותו על פה בגיל 5 - אני מרגיש שכל מרכיבי הזהות שלי התערערו עכשיו... :-)
    ובכל זאת הערה עניינית לסיום: אני אדם שומר מצוות, דתי אם תרצי. כשבגרתי שמתי לב ליחוד של הסיפור 'ויהי ערב', הירח, זה שמופיע שם בכל דף, זה שעמו הסליחה ועמו הנשיקה וכו' - הוא פשוט תחליף לא-להים! זה לא הסיפור היחיד, מצטרפים אליו כמובן חנהל'ה ושמלת השבת וגם עוד סיפור שרגע זרח מפרחוני. אבל לדעתי זו מגמה משמעניין להסתכל עליה בפרספקטיבה היסטורית. הדור שטען לזריקתו של א-להים, הכניס אותו, אולי בתת-מודע, דרך הירח...
    נקודה למחשבה.
    מתן ברזלי

    השבמחק
  2. קראתי את 5 הפוסטים (וזה לא קל לי, עם מנות הריכוז הקטנות), פשוט מרתק! את גם כותבת בחן ובהומור...
    כמובן שגם לי יש זכרונות טובים מהספר כילדה, ועכשיו כאמא וכמאיירת מסתכלת עליו גם בבקורת. לפעמים נראה לי כאילו צוייר בתוך טריפ של חומרים צמחיים או כימיים כאלה ואחרים...
    תודה על המחקר והשיתוף!

    השבמחק
  3. יעלי - תמשיכי לקרוא - יש גם ראיון וידאו עם האוזמן בסוף וגם רטרוספקטיבה....
    תודה על המחמאות!

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.