מרים זינגר

מרים זינגר היתה הגננת המיתולוגית של דגניה א'. אחד מספריה היה "גורים" (1946) ובו שישה סיפורים על חיי ילדי הגן בדגניה והקורות אותם, ועוד סיפור אחד על מסעה של מרים ביחד עם בנה, כשהיה ילד בגיל הגן, לבית אמה בצ'כיה שלפני מלחמת העולם השנייה.

הסיפור הזה, שנקרא "בנכר", הוא סיפור יפה להפליא על מסע גילוי של ילד את עולם המבוגרים העירוני -האירופאי, ועל מסע גילוי של האם, מרים, את הפער שנפער בין עולמה הישן, הירוק, והתרבותי, לבין העולם החדש והחיים החדשים שבנו חברי דגניה, מוכת השמש, על שפת הכנרת. הסיפור כולו מדבר על הפער בין חיי השיתוף שמכיר הילד, דן, לבין העבדות שהוא מגלה באונייה וחוסר הצדק שמשדר עולם המבוגרים העירוני בניגוד לחוקים שאותם הוא מכיר מדגניה.

דן גם נתקל בטבע בתוך ההמולה העירונית ומנסה להבין את הסוס שרתום לכרכרה, את צניפות ה"ברכה" בין הסוסים שעוברים ברחוב, ואת הפארק העירוני שאימו מכנה טבע ירוק והוא רואה בו ערימת כלונסאות עם ערוגות מגודרות. סוף הסיפור מעניין מכיוון שהמספרת מתארת את הקשר שנוצר בין דן לסבתו, שאינה יודעת עברית, דרך הכנת כופתאות שזיפים. מרים זינגר מתארת את הקשר שנוצר כחלק מ"ערך העבודה" שהנחילו חברי דגניה לילדיהם, אבל לקורא את הסיפור ב2010 ערך העבודה אינו נהיר והקרבה לסבתא דרך בישול היא פרשנות אחרת שאולי אפילו יוצרת עניין מכיוון שהיא מגלה גם פער נוסף בין הקורא לבין המספרת עצמה ממרחק השנים.

הבעיה העיקרית בספר היא ששפת המקור אינה עברית אלא גרמנית ולכן צריך היה לתרגם את הסיפורים לעברית. את מלאכת התרגום לקח על עצמו אביגדור המאירי. כשקראתי את הספר בפעם הראשונה לא יכולתי להאמין שאביגדור המאירי תרגם באופן כל-כך גרוע ספר כל-כך מוצלח. רצינו לכלול את הסיפור "בנכר" באוסף הסיפורים שהקלטנו מכיוון שהוא משקף את חינוך הילדים בדגניה בצורה טובה ומאפשר הצצה גם לעולם המבוגרים וגם לעולם הילדים במקביל. אפילו הקלטנו אותו ממש. אבל לא כללנו אותו באוסף בגלל איכות התרגום. הבעיה האמיתית בהקראה היתה שגיאות התרגום הרבות שממש גרמו לשינוי הסיפור והקשו על ההקראה. הקטע הבא למשל מדגים שגיאה בולטת כזאת:

"... בפעם הראשונה ראה עצמו דן מוקף עצים. פתאום עמד לפני ערוגת יקינטונים ושתק. ושם רחוק, אחרי ערוגת-היקינטונים, היתה ערוגה שניה, מארכת, ובה נרקיסים פורחים. כשראה אותה דן, קרא בקול רם שמח:

- נרקיסים, אמא! בדיוק כמו אצלנו בבית-עניא!

ועוד בטרם הספקתי להרגיש בדבר, ועוד טרם נזכר, איפה הוא בעצם, הוציא את ידו מידי ורץ כחץ אל הערוגה, שפרחי מולדתו רומזים לו משם - אך עוד טרם הרגשתי בדבר, ועוד טרם הרגיש הוא בדבר, צץ כמו מתוך האדמה אותו השומר הידוע בעל הדשים הירוקים, בן אדם קטן ועגול וזעום-הפנים. אותם הפנים, המסייטים בזכרונות ילדותם של ילדי-הכרך, וברגלי-הסמך שלו התגלגל אל הנער תוך נפנופי-איום במקלו המסוקס הנה והנה. - ..."

השגיאה (בנוסף למשלב הגבוה מדי שנשמע ארכאי אפילו בשביל ילדי דגניה לפני 70 שנה) היא כמובן שם המקום המעוות "בית-עניא", שהוא למעשה ביתניה, והבלבול בין ביתניה לבית-עניה. הבלבול הזה מקפיץ כל קורא שמכיר ומבין את כוונתה של מרים זינגר. השגיאה חוזרת על עצמה פעמים רבות ביחד עם הרבה שגיאות גאוגרפיות אחרות ותרגום מאולץ ומסורבל.

הרבה תהיתי אם מרים זינגר ידעה שהתרגום לא מוצלח ושאינו משקף את הסיפור - ובטח לא מסופר בשפה שמתאימה לילדים. לפני חופשת הפסח מצאתי תשובה לשאלה בעזבונה של מרים זינגר שבארכיון דגניה. מצאתי כמה מכתבים שמלמדים שמרים ידעה שהתרגום לא מוצלח. מצאתי גם מכתבים שמספרים על נסיונות התחמקות של אביגדור המאירי ו"הברזות" מביקורים בדגניה.

(מכתב מאביגדור המאירי למרים זינגר ובו הסברים על עבודת התרגום של "גורים" - הקלק להגדלה)

את המכתב הבא שכתב משה סתוי שמחתי למצוא. הנה - לא רק אני חושבת שהתרגום לא משהו! ומישהו טרח להגיד את זה למרים. ההערות הגיעו כנראה מאוחר מדי כי אני יודעת שמרים עדיין רצתה שאביגדור המאירי יתרגם גם את ספרה הבא לעברית.

(מכתב ממשה סתוי למרים זינגר שמצביע על שגיאות בתרגום של אביגדור המאירי ל"גורים" - הקלק להגדלה)

את הספר הבא אחרי גורים - דן וין והחסידות (1947) - שנופל תחת הקטגוריה "ספרי שואה" לנוער- פרסמה מרים בשיתוף ובהנחייה של שמשון מלצר שהבין יותר בעבודה על ספרות לילדים ובתרגום ספרים לילדים. במסמכים שמצאתי יש הרבה חליפות מכתבים בין שמשון מלצר ואביגדור המאירי לבין מרים זינגר - רובם מספּרים על איחורים, "הברזות", התנצלויות, וכעסים שבעקבותיהם שמשון מלצר בוחר את מאיר מוהר (אביו של יחיאל מוהר וסבו של עלי מוהר) לתרגם את הספר.

המכתב הבא חושף את הסיפור מאחורי השם שנבחר לספר החדש. מרים בכלל רצתה שיקראו לספר "עם חסיד" (כנראה בגלל הקשר בין העם ההולנדי והעזרה שהושיטו ליהודים במלחמת העולם השנייה), אבל בגלל ששם ההוצאה "עם עובד" ושם הספר "עם חסיד" נראו לא מוצלחים זה לצד זה - שינה שמשון מלצר את שם הספר על דעת עצמו ל "דן וין והחסידות". המאיירת המוזכרת היא כמובן תרצה טנאי שאיירה גם את גורים וגם את דן וין והחסידות (והנה תמונה של העטיפה שנבחרה - עם פרטים לא לגמרי נכונים על הספר).

(מכתב משמשון מלצר למרים זינגר על דן וין והחסידות - הקלק להגדלה)

בהתכתבויות עם שמשון מלצר כבר נתקלתי הרבה (למשל עם פניה ברגשטיין ועם זרובבל גלעד - שעוד אכתוב עליהם בקרוב). יש לו כתב יד מעניין ומתוך המכתבים נראה שהיה איש שנעים לעבוד איתו.

עוד לא גמרתי לעבור על כל החומר שיש על מרים זינגר - אבל הסיפור הזה ממחיש את עומק והיקף המידע שקיים בארכיונים על ספרות ילדים, וכמה עוד יש לחשוף. בעיקר על סופרים קיבוציים שהמידע עליהם בד"כ מסודר מאוד ומפורט מאוד בארכיונים קיבוציים רבים.