אני מאלה אוהבים לחפש בכל מקום. להפוך, לנבור, לחטט, לעבור, לסרוק, ושוב להפוך. הנסיון שלי עד עכשיו מלמד שאסור לסמוך על אף קטלוג ועל אף אינדקס - מתוחכם ככל שיהיה - כדי למצוא דברים מעניינים. למשל, ברשימה הקודמת - כל המכתבים המוצגים בה - שוכבים בארכיון יד טבנקין תחת הכותרת - "הוצאת הקיבוץ המאוחד - התכתבויות לפי סדר א-ב". נו - דורמן, מירום וסמילנסקי - לא יושבים באותה תיקיה. חייבים לעבור דף-דף כדי למצוא הקשרים ונושאים. ככה זה וזהו זה.
כדי לתעד את המצאי אני מצלמת כל דבר שאני רואה ואח"כ מסמנת ומסדרת לי לפי נושאים, מחשבות, וזכרונות פרטיים משלי. יש לי כונן נייד שיושב בתיק שלי ואליו אני שופכת את כל האוצרות. פעם חצי טֶרָה של זיכרון היה בלתי-נתפש. היום אני יכולה לדווח שעם כל הסרטים, התמונות, וההקלטות שאספתי - חצי טרה זה כבר לא מספיק...
אז השבוע החלטתי לחטט במקומות שאנשים אחרים כבר פינו להם זיכרון במחשב וכל מה שצריך לעשות זה "לחרוש" את הסרטים ו"לצלוח" את התמונות. את השמירה והאחסון כבר עושים אחרים.
התמקדתי בארכיון הסרטים היהודיים על שם סטיבן שפילברג ובייצוג האינטרנטי החדש שלו ביוטיוב. האוניברסיטה העברית מעלה מדי יום סרטים חדשים מהארכיון והאוסף הולך וגדל. ישנם כבר כמה מאות סרטים ובאחד המקומות אפילו ראיתי שכבר הגיעו ל500. המפעל הוא מפעל מבורך אבל מתוך הסטטיסטיקות שיוטיוב מספקים מספר הצופים בסרטים הוא זעום ואפילו מגוחך. אני מאמינה שהאשמה היא בתיאורים הקצרצרים של הסרטים ובעובדה שאף מנוע חיפוש לא ימצא מידע בסרט שלא מתואר בטקסט כמו שצריך.
אני שמחה לבשר, למי שעוקב, שמצאתי כמה מציאות רציניות בארכיון שפילברג. שתיים מהמציאות פותרות (לפחות חלקית) שני ספרים שחיפשתי ברשימה מי אתם ילדי השחור-לבן? - את סיפור החליל המיתר והרוח (1965) של תמר ירדני-יפה, ואת הרפתקה בקיבוץ של ע. הלל. מציאות אחרות פותחות שאלות חדשות.
אנסה לחלוק איתכם כאן את כל מה שמצאתי עם רשימות שכתבתי לעצמי בזמן הצפייה. מי שיכול שיצפה בסרטים לאט. יש הרבה פרטים שמתחבאים והרבה תמונות ש"נבלעות" אם לא שמים לב. הרשימות מציינות זמנים בסרט שכדאי להתעכב עליהם ולנסות להבין את ההיבט של הילדים והתרבות לילדים. אז יאללה. אני מתחילה:
כדי לתעד את המצאי אני מצלמת כל דבר שאני רואה ואח"כ מסמנת ומסדרת לי לפי נושאים, מחשבות, וזכרונות פרטיים משלי. יש לי כונן נייד שיושב בתיק שלי ואליו אני שופכת את כל האוצרות. פעם חצי טֶרָה של זיכרון היה בלתי-נתפש. היום אני יכולה לדווח שעם כל הסרטים, התמונות, וההקלטות שאספתי - חצי טרה זה כבר לא מספיק...
אז השבוע החלטתי לחטט במקומות שאנשים אחרים כבר פינו להם זיכרון במחשב וכל מה שצריך לעשות זה "לחרוש" את הסרטים ו"לצלוח" את התמונות. את השמירה והאחסון כבר עושים אחרים.
התמקדתי בארכיון הסרטים היהודיים על שם סטיבן שפילברג ובייצוג האינטרנטי החדש שלו ביוטיוב. האוניברסיטה העברית מעלה מדי יום סרטים חדשים מהארכיון והאוסף הולך וגדל. ישנם כבר כמה מאות סרטים ובאחד המקומות אפילו ראיתי שכבר הגיעו ל500. המפעל הוא מפעל מבורך אבל מתוך הסטטיסטיקות שיוטיוב מספקים מספר הצופים בסרטים הוא זעום ואפילו מגוחך. אני מאמינה שהאשמה היא בתיאורים הקצרצרים של הסרטים ובעובדה שאף מנוע חיפוש לא ימצא מידע בסרט שלא מתואר בטקסט כמו שצריך.
אני שמחה לבשר, למי שעוקב, שמצאתי כמה מציאות רציניות בארכיון שפילברג. שתיים מהמציאות פותרות (לפחות חלקית) שני ספרים שחיפשתי ברשימה מי אתם ילדי השחור-לבן? - את סיפור החליל המיתר והרוח (1965) של תמר ירדני-יפה, ואת הרפתקה בקיבוץ של ע. הלל. מציאות אחרות פותחות שאלות חדשות.
אנסה לחלוק איתכם כאן את כל מה שמצאתי עם רשימות שכתבתי לעצמי בזמן הצפייה. מי שיכול שיצפה בסרטים לאט. יש הרבה פרטים שמתחבאים והרבה תמונות ש"נבלעות" אם לא שמים לב. הרשימות מציינות זמנים בסרט שכדאי להתעכב עליהם ולנסות להבין את ההיבט של הילדים והתרבות לילדים. אז יאללה. אני מתחילה:
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: הרפתקה ביער
שנה: 1960
אורך: 00:26:45
שפה: עברית
תקציר: בזמן טיול עם מורתם ביער הסמוך מגלים ילדי קיבוץ כי מישהו כורת שם עצים בניגוד לחוק. מי זה?
רשימות שלי:
זה הסרט שמאחורי הספר "הרפתקה בקיבוץ" של ע. הלל ויואל לוטן. הילדים הם ילדי קבוצת ניצנים של משמר העמק. השירים נשמעים מבית היוצר של חתולי עומר - אבל אני לא בטוחה.
ועוד סרט מוקדם יותר של יואל לוטן ממשמר העמק שיש בו פרטים נחמדים על חיי הילדים:
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: מורשת
שנה: 1948
אורך: 00:24:00
שפה: אנגלית
תקציר: שיקומו והתפתחותו של קיבוץ משמר העמק לאחר מלחמת העצמאות.
רשימות שלי:
6:20 - 6:40 - ילדים
9:30 - תמונה ממש דומה לספר הרפתקה בקיבוץ (נכתב לפני שמצאתי את הסרט המקורי)
11:20 - 12:00 אוספים פטריות
15:30 - בונים חד"א - ילדים עוזרים
17:20 - הרס בתי ילדים אחרי מלחמת השחרור
20:40 - בתי ילדים/תינוקות
21:25 - ילדים בסוכה
מ21:25 ילדים שרים ורוקדים - ומסמלים את "תיקון" הקיבוץ
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: כך אנו בונים כלי זמר מצמחים
שנה: 1960
אורך: 00:13:15
שפה: עברית
תקציר: ילדי קיבוץ מעוז חיים יוצרים כלי נגינה מצמחים.
רשימות שלי:
צילומים של פעילות דומה או אפילו הפעילות עצמה כפי שצולמה בסיפור החליל המיתר והרוח (1965), שכתבה תמר ירדני-יפה (ערכה תקוה שריג), וצילמו: אמנון בר טור, אורי, עמיר.
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: סתם יום של חול
שנה: 1969
אורך: 00:25:31
שפה: צרפתית
תקציר: יישובי הספר של ישראל מתפתחים וחיי היומיום שם נמשכים למרות האיום הביטחוני המתמיד.
רשימות שלי:
שתי דקות ראשונות - ילדים יוצאים ממקלט והולכים לכיתות ללמוד.
מוזכרים ילדי כפר רופין וילדי קיבוץ גשר.
ב3:30 - ילד מצייר מלחמה
6:45 - ילדים מסתכלים על דחפור חופר תעלות
מ8:00 זה כבר מלחמתי מאוד - גיוסים ובט"ש
מ21:00 ועד 22:30 הסרט חוזר לקיבוץ והילדים רצים למקלטים ו"מבלים" במקלט
24:00 - הצגת ילדים בקיבוץ
סרט די מדכא - אבל מציג את התקופה והחרדות והנסיון להמשיך בחיים ה"רגילים". אולי אפילו ממחיש את הבלבול והחרדה דרך הילדים. כשראיתי אותו חשבתי הרבה על ציורי המקלט של מיכל אפרת אצלינו בקיבוץ ועל הנסיון הזה להנעים במשהו את הימים הקשים האלה של הילדים במקלטים.
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: ילדי השמש
שנה: 1939
אורך: 00:12:13
שפה: כותרות באנגלית
תקציר: סרט שנתגלה לאחרונה על פעילויותיהם של הילדים בקיבוץ גבעת ברנר.
רשימות שלי:
נו באמת... מי נותן שם כזה ככותרת לסרט ביוטיוב? מה הוא לא יודע מה רוצים למצוא עם שם כזה? יותר בית השיטה מאשר גבעת ברנר. וגם לא ילדים מ1939 אלא ילדים משנות ה50. לא ברור לי מאיפה השם הגיע לכותרת כי אין בפתיח שום איזכור לשם כזה. בכל מקרה - סרט מדהים ומפורט על חיי ילדים בגבעת ברנר לפני 71 שנים!
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: מחול העומר ברמת יוחנן
שנה:
אורך: 00:08:48
שפה: אנגלית
תקציר: חגיגת העומר בקיבוץ רמת יוחנן.
רשימות שלי:
מתישהו כשישראל עוד היתה פלשתינה. סרט קצת מבולבל בעונות וברמות הדתיות שלו - אבל מעניין... ובעיקר מציג את מה שראו הילדים - שרואים בתחילת הסרט - על הבמה ובשדה בזמן קציר העומר הראשון.
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם: יום בדגניה
שנה: 1937
אורך: 00:14:43
שפה: אנגלית
תקציר: יום בחייה של דגניה, הקיבוץ הראשון בארץ.
רשימות שלי:
9:25 - ילדים בקיבוץ, בכנרת, בגן?, נהנים. וקריין עם פאתוס - או עם טקס בישבן....
לפי השנה, הגננת בתמונה יכולה להיות מרים זינגר.
הילדים השוחים בכנרת הזכירו לי גם תמונה של שיעור שחייה שמעבירה הגננת לילדי הגן על שפת הכנרת.את התמונה הראתה לי רוחל'ה הארכיונאית בדגניה א'. והנה היא:
(הגננת ציקה/צביה מלמדת את ילדי הגן בדגניה א' לשחות על חוף הכנרת, שנות ה50)
ואם יש לכם עוד כוח אז הנה עוד שני סרטים....
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: המגינים
שנה: 1956
אורך: 00:14:35
שפה: אנגלית
תקציר: הסכנות היומיומיות בחיים בקיבוץ כיסופים, ישוב ספר ליד רצועת עזה.
רשימות שלי:
6:20 - ילדי כיסופים עירומים בבריכה מאולתרת
סרט מיליטנטי במיוחד! יש בו סיפור על אבא וילדה בקיבוץ. לא ברור אם משוחק או אמיתי (ז"א בטוח משוחק - אבל לא ברור אם הדמויות מהקיבוץ או שחקנים). אם זה אמיתי הייתי רוצה לדעת מה הילדים זוכרים מעשיית הסרט.
פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: ילד בשם עמי
שנה: 1960
אורך: 00:26:09
שפה: אנגלית
תקציר: השתלבותו של נער עולה בקיבוץ מעגן מיכאל בסיועו של ארגון עליית הנוער. בפתח הסרט דברי מבוא קצרים מאת אלינור רוזוולט.
רשימות שלי:
יש בסרט מבנה משחק מעניין של ספינה ומתקני משחק יפים אחרים. מעניין מי זוכר ממעגן מיכאל והאם עדיין קיימים המתקנים? האם מדובר בילדי עליית הנוער? האם כיתה מעורבת? חלק נראים שחקנים וחלק לא. החולצות המשובצות משעשעות מאוד. וגם החינוך הארכאולוגי קצת "תקוע" שם. אבל הים יפה והתיעוד מעניין.
אם תמצאו עוד סרטים ביוטיוב שכדאי לקשר אליהם אשמח לשמוע ולקבל לינק.
לילה טוב.
שלום
השבמחקהגעתי לבלוג כמעט במקרה, ועוד יותר במקרה נחשפתי לסרט על כיסופים מארכיון הסרטים של שפילברג, שמפורסם כעת ע"י האוניברסיטה העברית.
אז הנה הרקע:
קרן היסוד הפיקה את הסרט כחלק ממערך ההסברה של ישראל בעולם. הסרט עלילתי ומבויים, אך מבוסס על מציאות חיים שגרתית באותם הימים. ה"שחקנים" הם חברי הקיבוץ, שהתנדבו בחפץ לב לסייע במאמץ ההסברתי.
השחקן הראשי (האבא) הוא אליהו בן עליזה ז"ל והאמא היא שלי בן עליזה תבדל"א. שניהם עזבו לא מכבר את הקיבוץ.
הילדה היא צילה שופמן, בת משק.
בסרט אפשר לזהות חברי כיסופים נוספים: חיים סיטון, שאול נחום ז"ל, עמי שאול ז"ל (מנגן בגיטרה מסביב למדורה).
הפדאיון (הערבי) שיורה בסוף הסרט הוא שלמה (בוקי) בוקעי, שבין היתר היה הכפיל של אליהו בן עליזה בעת הנהיגה על הטרקטור, כי אליהו לא ידע לנהוג על הטרקטור הזה.
הצריפים בסרט היו המגורים של ה"שחקנים" חברי הקיבוץ, חברי גרעין אייל (שרובם הגיעו מחברת הנוער בבית השיטה).
ועוד אנקדוטה: הרדיו שמופיע בסרט היה היחידי, באותה התקופה, בשכונה של הצריפים האלו וכמו כל דבר גם הוא (הרדיו) עשה תורנויות: כל שבוע בחדר אחר.
המידע מאבא שלי: שלמה (בוקי), שלימים אף הוא עזב עם המשפחה את הקיבוץ וכעת מתגורר באזור.
כל הכבוד על הבלוג המעניין והמרתק !
יואב בוקעי
התרגשתי מאוד לפגוש את הסרט כשחיפשתי פרטים אודות צילה שופמן שהייתה חברתי בגיל 15 עד 19 בשנים שגרתי שם כילדת חוץ בשנים 1967 -1971
השבמחקאשמח לראות סרטים נוספים מהשנים האלה
תודה
שרית ברבש (שרה טראובה - בשנים ההם)