יום שני, 7 בפברואר 2011

תולדות משמר לילדים - אוטוביוגרפיה חלקית

כרגיל הגזמתי גם הפעם. רציתי לתת סקירה מקיפה במיוחד על משמר לילדים שתכלול את כל גלגוליו ועיטוריו. הבאתי מתוכו כבר הרבה תמונות וציטוטים (כמו בט"ו בשבט האחרון) אבל הגיע הזמן לתת לרעיון עצמו מקום וזמן. מכיוון שאני ממש כורעת תחת נטל ההקלדות בפרוייקט ניגונים ובאיסוף חומר לתערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד, החלטתי הפעם להעמיס על המתעניינים קצת יותר מבדרך-כלל... אם תרצו להתעמק בכל הפרטים תצטרכו ללחוץ על התמונות ולקרוא בעצמכם. אני אשתדל להביא את עיקרי הדברים ולהבליט את הנקודות שעניינו אותי.










צייר ועיצב אריה רוטמן, 1959


רציתי דווקא להתחיל מדבר לילדים. למעשה, מהגליון הראשון של דבר לילדים. הגליון הראשון, שיצא באוקטובר 1931 ועדיין נחשב כמוסף לילדים - נפתח בשיר הלל לעין חרוד מאת זאב עם עיטורים של נחום גוטמן:






וככה נשמע השיר - או יותר נכון האידיליה האידאלית - על עין-חרוד:

בעין-חרוד
טוב מאוד,
אין שם כסף כלל.
עוברות עגלות -
אתה רוצה לעלות?
אמור רק: "עמוד!" -
מעמיד הבחור,
נותן גם מושכות,
וחסל.
רצונך אשכול
ענבים לאכול?
לא צריך גם לשאול.
סור אל הכרם,
תחת גפן בצל
אתה יושב,
קוטף
ואוכל.
שם סנדלר לחייט
תופר נעליים,
החייט לסנדלר -
מעיל, מכנסיים.
וכך -
לנפח
הגנן
מביא ירקות מן הגן,
חלב - החולבים,
פת - הזורעים,
דבש - הכוורן,
שם
כולם
יחד יושבים לאכול,
יחד יוצאים במחול.
טוב מאוד
בעין-חרוד!



הבאתי את השיר לכאן כדי להדגיש שהקיבוצים וילדי הקיבוצים היו נושא וגם נשוא כבר בדבר לילדים, ממש מהגליון הראשון. אם תעברו על כרכי דבר לילדים הראשונים תראו שרוב התיעוד, הסיפור והשירה מוקדשים לתיאור החוויות הכפריות בקיבוצים ובמושבים החדשים שעלו על הקרקע. בשנות חומה ומגדל (1936-1939), למשל, לוותה כל הקמת נקודה בתיעוד, בתמונה ובשיר בדבר לילדים. ולראייה, כבר דיברנו על יעקב הקטן עולה לבית שאן ברשימה אחרת, והשיר הופיע בדבר לילדים המתאר את הקמת בית-יוסף ב1937.


על שאלת הצורך בהקמת עיתון ילדים חדש כותב אוריאל אופק (בספר "ספרות הילדים העברית", 1988):

ארבעה חודשים אחרי סיומה של מלחמת העולם השניה – בערב ראש השנה תש"ו (7.9.1945) – ראה אור גליונו הראשון של 'משמר לילדים'. אבל עוד קודם לכן – מאלול תש"ג עד ניסן תש"ה – הופיעו בתוך היומון 'משמר' מוספים לילדים בשם 'שי משמר לילדים', שיצאו בעיקר לקראת החגים ונערכו ע"י לאה גולדברג. מוספי ה"שי" היו ספרותיים בעיקרם: במוסף הראשון (כט אלול תש"ג) נדפס הפרק "פִּיט וּפוּט" מתוך 'עלילות מיקי-מהו' לאברהם שלונסקי (הפרק האחרון של 'מיקי מהוּ' – "מעשה בגמליאל" – נדפס בכרך א של 'משמר לילדים', גל' 14). ובכל המוספים פירסמה לאה גולדברג שיחות ספרותיות עם קוראיה, שבאו במקום דבר-העורך (חתום: לאה). שונים באופיים היו גליונות 'משמר לילדים' בשנתו הראשונה. בדומה למוסף 'דבר' לילדים, היה גם עיתון זה בתחילתו מוסף של היומון 'משמר' (מינואר 1948: 'על המשמר'). המתכונת כולה, כולל הכותרות וצורת העמודים של הגליונות הד-שבועיים של 'משמר לילדים' בשנתו הראשונה היו כשל יומון. אולי מתוך רצון להבליט את שוני העיתון משאר שבועוני הילדים. העמודים הראשונים הוקדשו לאקטואליה; בעמוד הראשון של גליון א, למשל, אנו מוצאים את הכותרות: "שיבת גולי מאוריציוס", "האמריקנים בטוקיו", "טרומן הוזמן לבקר בפאריס" ועוד. גם בשנתו השניה (תש"ז) היה 'משמר לילדים' דו-שבועון, אלא שצורתו הצטמצמה לחוברת (קטנה בתבניתה מן הפורמט הסטנדרטי של שבועוני הילדים בארץ). רק בשנתו השלילשית – היא שנת ייסוּד המדינה – היה 'משמר לילדים' לשבועון, שהופיע ברציפות עד ערב יום העצמאות תשמ"ה (אז התמזג עם 'דבר לילדים' ו'הארץ שלנו' לשבועון החדש 'כֻּלנוּ'. מערכת 'כֻּלנוּ' שוכנת בבית 'על המשמר'). 
שלושה עורכים-סופרים עמדו ליד ערש 'משמר לילדים': מייסדו היה המחנך צבי זוהר (1898-1975), שערך את שנתוני 'ספר הילד' (תרצ"ה-תרצ"ט), את כתב העת הפדגוגי 'אופקים' ושורת מקראות משובחות. עורכו הראשון של העיתון היה מרדכי אמיתי (נולד בבסרביה, 1914), חבר הקיבוץ שריד, שפירסם עוד בתרצ"ט סיפור בחרוזים על הרפתקאות קופסת קק"ל בשם 'עלילות קופסון בן-חיל' (חתום בשמו הקודם מ' וַרְהַפט); ועוזר לידו המשורר רפאל אליעז (סופיה, בולגריה, 1905 – רעננה 1974), שיצירתו הראשונה לילדים – שיר סיפורי בשם 'אמנון טס באוירון' – נדפסה בכרך ב' של 'דבר לילדים'. שני העורכים החזירו לשבועון בתקופת עריכתם הקצרה (תש"ו – תש"ח) את צביונו הספרותי, ולצד רשימות ושאר יצירות שביטאו את תקופת החלוציות, המאבק, ההעפלה ומלחמת-העצמאות, פירסמו בעיתון הרבה דברי ספרות כלליים. לאה גולדברג הִרבּתה לתרום ל'משמר לילדים' שירים וסיפורים בחרוזים, ביניהם "טוּר" מבדר בהמשכים בשם "במת הפלא", שלוּוָה ברישומיה של ציירת המערכת רות שלוס (תש"ו-תש"ז; ה"טור" הושלם על-ידי חבר המערכת מרדכי סבר). אברהם שלונסקי פירסם בשבועון שירים אחדים ותרגומי סיפורים קצרים ומעשיות-עם. גם העורכים עצמם הרבו להדפיס בו שירים וסיפורים מפרי-עטם, ואלה כונסו אחר-כך בספרים ('הבקבוק הכחול' מאת מרדכי אמיתי, תשי"א; 'ילקוט הקסמים' מאת רפאל אליעז, תשט"ז; ועוד). כן השתתפו בשבועון מרים רות, חיה קאופמן, עמנואל הרוסי ואחרים; ויצויין המוסף "משמר לילדים שבגן", שנדפס במרכז החוברות בשנים הראשונות וכלל חרוזים ומעשיות קצרות לגיל הרך. החומר הספרותי המנופה, והאיורים האסתטיים בעלי הקו ה"מודרני" של רות שלוס, יוחנן סימון, שמואל כץ, נפתלי בזם ואחרים – הם שהעניקו לשבועון החדש את ייחודו הרענן. 
בשלהי מלחמת-העצמאות (תש"ט/1948) נתמנה המשורר בנימין טנא לעורך 'משמר לילדים', ושנה אחר-כך הצטרף אליו לעריכה המספר שלמה ניצן. "תמיד ראינו ב'משמר לילדים' עתון הומאני, ציוני-סוציאליסטי", אמרו העורכים, "עתון המחנך לערכים". בשנתה הראשונה של המדינה פתח השבועון את דפיו לדור הצעיר של סופרי הילדים, בחלקם הגדול בני קיבוצים: נתן שחם ומשה שמיר, נתן יונתן, בנימין הלוי, שאולי גבעולי, ע' הלל ואחרים. בחוברת הראשונה של כרך ד' (תש"ט) התחיל נדפס בו בהמשכים סיפור-ההרפתקאות "חסמבה, או חבורת סוד מוחלט בהחלט" מאת יגאל מוסינזון, מלוּוה ברישומיו הנמרצים של צייר-המערכת החדש שמואל כץ – סיפור שסימל בעלילתו המותחת, בסגנונו הקולח ובהצלחתו הסוחפת את ראשיתה של תקופה חדשה בספרות-הילדים הארץ-ישראלית.


הבאתי את התאור המלא של אוריאל אופק כי אני חושבת שהוא אחד הממצים ביותר שתמצאו בספרות הקיימת וגם כדי להדגיש עד כמה משמר-לילדים לא נחקר מספיק מהצד הקיבוצי. אוריאל אופק מונה, כמובן, את שלונסקי ולאה גולדברג (ויש לי מה להגיד על זה - אבל אשתוק כאן...), אבל שוכח אי-אלו פיגורות קיבוציות אחרות. ובייחוד, כמה מעניין, הוא שוכח להזכיר שכל ציירי משמר לילדים היו בד"כ חברי קיבוצים בעת עבודתם במערכת ובעת פרסום הציורים.

ועכשיו אפשר באמת להתחיל.... קראתי לרשימה הזאת "אוטוביוגרפיה חלקית" כי היא מתבססת ברובה על מה שנכתב במשמר לילדים עצמו. אני מקווה שתגלו צדדים חדשים במפעל העצום הזה שפעל ללא הפסקה וללא לאוּת במשך 40 שנה.

נתחיל במכתב הראשון שמצאתי שבו מוזכר משמר לילדים. המכתב הוא מצבי זהר, חבר מערכת ספרית פועלים, לדוד הנגבי, העורך הראשי של ההוצאה. המכתב נכתב באוגוסט 1945, כשלושה שבועות לפני פרסום הגליון הראשון של משמר לילדים. במכתב מבקש צבי זהר מהנגבי לשלוח לו ספרים מהם הוא חושב ליצור את תוכן הגליון הראשון. כבר מהגליון הראשון הנטייה היא לבחור בנושאים המתאימים לילדים גדולים יותר (ארכאולוגיה למשל) ותרגומים של ספרות זרה:




גליון משמר לילדים הראשון אכן יוצא בראש השנה בשנת 1945. וכמו שכבר נכתב ע"י אוריאל אופק, הדף הראשון נראה כמהדורה של עיתון למבוגרים.




בדף הפנימי כותב צבי זהר (כנראה) את המכתב הראשון מאת העורך:

משמר לילדים
כ"ט אלול תש"ה
7 בספטמבר 1945
שנה א' מספר 1

שלום ילדים!
זה למעלה משנתיים מופיע העתון "משמר". רבים מכם רואים את העתון הזה, המגיע יום-יום אל הוריכם, מכיריכם, מחנכיכם, יש שתבקשו את המבוגרים, שיספרו לכם מחדשות העתון, יש ויקראו באוזניכם מתוכו, ואחרים מכם מנסים לבדם למצוא בעתון המבוגרים קטעים המעניינים אותם. ואין פלא. שכן ערים הם, ילדי היישוב שלנו והכל רוצים לדעת, מה נעשה בארץ ובעולם. 
אמרנו איפוא: הבה נוציא עתון שיהא כולו כתוב בשביל הקוראים הצעירים. אמרנו ועשינו: והנה לפניכם הגליון הראשון של עתונכם "משמר לילדים". אנו, אנשי המערכת, נקשיב לכול הנעשה בעולם, נחפש ידיעות, אשר תוכלו למצוא בהן עניין, נבקש את סופרינו שיכתבו בשבילכם על נושאים שונים, העשויים להרחיב את דעתכם, על עניינים שונים בעולם הקרוב והרחוק. גם סיפורים ושירים הקרובים ללבכם נביא בכל גליון. 
אנו מתחילים תוך רצון לעשות עתון, ההולם את הצרכים של קוראים צעירים. אך אין אנו מתעלמים מן הקוראים עצמם ועלינו גם לשאול עצה מפיהם. כתבו לנו, איפוא, מה מעניין אתכם ביותר, מה חפצתם, שנביא בעתוננו-עתונכם? וכשנקבל את מכתביכם, ונעיין במשאלותיכם – נשתדל להתאים את תוכנו של העתון למבוקשכם. וכך יתקשרו קשרים בינינו והעתון ישתפר מפעם לפעם. 
הננו מוציאים את הגליון הראשון לקראת ראש-השנה תש"ו, שכן רצוננו להגיש לכם שי לשנה החדשה ולברככם. קבלו נא, איפוא, את ברכתנו הלבבית, ונקווה שעם סיום השנה תש"ה תסתיים גם התקופה הקשה לעולם ויבוא קץ לשנות אימים לעמנו. נלך נא לקראת השנה החדשה בבטחון שבלב, כי תהה שנה זו שנת הצלה להמוני ישראל, שנת עליה גדולה, שנת בניין מולדתנו, שנת ברכה לשדותינו ושנת הרחבה לאומתנו וליישובנו. 
ולכם, קוראינו הצעירים, מה נאחל? שחיילינו, הוריכם וחבריכם, ישובו במהרה לבתיהם, שאיש-איש יקבל ידיעות טובות מקרוביו הפדויים. שנה טובה לכולכם! 
ילדים, זהו גליון ראשון של עתונכם. את השני תקבלו ביום הששי, כ"ח בתשרי, הוא 5 באוקטובר. ומאז ואילך יופיע בקביעות אחת לשבועיים. 
המערכת

במהלך השנה מצטרף מרדכי אמיתי משריד למערכת משמר לילדים, והופך לעורך הרשמי הראשון. תוך כדי עשייה, באביב 1947, הוא מדווח למערכת עיתון-האם, משמר, על הקשיים ועל ההשגים של משמר לילדים.

כמו שכתבתי למעלה, לא אקליד את תוכנם של כל המסמכים (אפשר ללחוץ על התמונות והן תפתחנה בדף חדש בהגדלה), אבל הנה עיקרי הדברים של מרדכי אמיתי:

הדבר הראשון עליו הוא מספר הוא הפורמט המוקטן החדש של העיתון בשנתו השנייה. הוא מספר שלא נעשו מאמצים לפרסם את משמר לילדים ולהחתים מנויים בצורה מאורגנת. ולמרות זאת יש מכתבי תגובה רבים של ילדים ופניות לפרסום כתבי-יד של כותבים שכבר מפרסמים בדבר לילדים.

מרדכי אמיתי מספר גם על קשיים בתקציב (כל גליון מתוקצב בלא יותר מ7 לירות) ושאין יכולת לשלם לכותבים. כל מי שכותב עושה זאת בהתנדבות ויש עומס רב על העורך שלא נמצא בתל-אביב כל יום. בעניין הציור, מרדכי אמיתי מספר שרות שלוס סיכמה משהו לא ברור עם צבי זהר וכנראה שהיא עובדת בהתנדבות גם-כן. הוא מציין שהיא עובדת בזריזות ובדייקנות (החומר נשלח אליה והיא מחזירה). הוא חושש שהיא לא מחוייבת לעיתון ושללא צייר רשמי עיתון כזה לא יכול להתקיים. הוצע שרות שלוס תבוא לתל-אביב מספר ימים בחודש כדי להיות חלק מהמערכת.

הוכנס ניקוד לעיתון ויש עלות נוספת לכך. ישנה גם דרישה לנייר טוב יותר, אולם, למרות האישורים, לא נעשה דבר. בעיקר יש דרישה שהנייר יהיה לבן כדי שהעיתון יהיה אטרקטיבי יותר (גם מבחינה מסחרית). היה נסיון להכניס משחקי גזירה (דף נתלש שהיה מודפס על נייר עבה יותר) אבל זה יצר בעיות טכניות והיה יקר להפקה.

מרדכי אמיתי גם מדגיש את הצורך בהפיכת משמר לילדים לשבועון (עד עכשיו העיתון יוצא כל שבועיים). וכמובן, יש להתחיל מיד בפרסום והפצה של משמר לילדים כדי להגדיל את מספר המנויים והקוראים.







הפורמט הקטן יותר מצליח למדי. למטה צילמתי את הכרך הראשון של משמר לילדים ליד כרך מהשנה ה16. כל הגליונות של משמר לילדים מהשנה השנייה ועד השנה ה40 יצאו בפורמט הקטן.


והנה איור שער של רות שלוס ממאי 1947. שימו לב שהלוגו של משמר לילדים עדיין לא נקבע. את השיר כתב מרדכי אמיתי - מ.א. בכבודו ובעצמו.



בסוף דצמבר 1947 מרדכי כותב לפניה ברגשטיין ולזרובבל גלעד, שכניו מגבת ומעין-חרוד, שיתרמו למשמר לילדים משיריהם וסיפוריהם לילדים, כמו שהם תורמים לדבר לילדים:







פניה, אני חושבת, נענתה לקריאה של מרדכי אמיתי באופן כמעט מיידי, ובשנתיים ומשהו שבאו אחרי המכתב הזה - ועד למותה ב1950 - פרסמה במשמר לילדים כ30 שירים וסיפורים. זרובבל גלעד העדיף לפרסם בד"כ בדבר לילדים אבל תרם את חלקו ועוד המשיך לפרסם במשמר לילדים עד 1971 (סיפורו האחרון, שהתפרסם בנובמבר 1971, היה זכרון ילדות מתאנה גדולה וזקנה שליד הקיבוץ) ומאז לא פרסם יותר בעיתוני הילדים.

עם פרישתו של מרדכי אמיתי מתפקיד העורך וחזרתו לשריד ב1948, נכתב דו"ח מסכם על מצב משמר לילדים:



ומיד עם הפרישה והחלפת תפקידי העורכים, כותב בנימין טננבוים, לימים בנימין טנא, מכתבים חדשים לזרובבל גלעד ולפניה ברגשטיין. הסגנון החברי וכתב היד לא ישתנו. הנייר יתחלף, הלוגו יתחלף, שם המשפחה יתחלף, אבל בנימין טנא כותב תמיד בכתב יד ותמיד בצורה משכנעת ומגייסת לטובת העלאת הערך הספרותי של משמר לילדים.


פניה אפילו עונה במכתבים לבביים משלה. וכבר סיפרתי כאן על ההתכתבות בינה לבין בנימין טנא בעניין ויהי ערב.




ארבעה חודשים לפני מותה פניה כותבת לבנימין טנא שיר לעורך משמר לילדים...


כדאי גם לדעת שלמרות שבנימין טנא יושב בתל-אביב ואיננו חבר קיבוץ משך כל שנות עבודתו במשמר לילדים, הוא ממקימי קיבוץ אילון, וגם היה חבר הקיבוץ כ10 שנים. ב1949 מצטרף אליו למערכת משמר לילדים הסופר שלמה ניצן שאיננו בעל עבר קיבוצי אבל משתייך למערכת על המשמר כבר כמה שנים ובעל שיוך מפלגתי נכון (מפ"ם).

וכדי להבין טוב יותר למען מי נעשים המאמצים האדירים האלה, מצאתי לכם קצת מספרים... (אני מתנצלת מראש על איכות התמונות - דפי התקציב שמצאתי מודפסים על "נייר אורז" ממש וגם במציאות הם קשים מאוד לקריאה).

אחרי ארבע שנות פרסום, בסוף 1949, מספר הגליונות הנמכרים מדי שבוע מגיע לכ2760. כשליש מה"חותמים", ז"א המנויים, הם קיבוצים במימון כללי של הקיבוץ. שאר החותמים גם הם, כנראה, ברובם מקיבוצים אבל הם משלמים על המנוי בעצמם.




אחרי שש שנים של פרסום משמר לילדים כעיתון עצמאי מדי שבוע, יש לו כ4500 מנויים. מהם כ35% מקיבוצי השומר הצעיר ו27% מהקיבוץ המאוחד. כמחצית מהמנויים של הקיבוץ הארצי הם מנויים פרטיים (ז"א שהמשפחה מממנת את המנוי מהתקציב האישי) ובקיבוץ המאוחד החלוקה נוטה קצת יותר למנויים הפרטיים לעומת המנויים הכלליים של הקיבוץ (40% במימון הקיבוץ לעומת 60% מנויים פרטיים).





מאמצי ההפצה לא גדולים במיוחד וכוללים גרסאות שונות לעידוד המנויים מהקיבוץ ומהעיר. והנה שתי גרסאות הפרסומים - מימין גרסת הקיבוצים ומשמאל גרסת הפרטיים:






וכבר הגענו ל1955 - עשור למשמר לילדים!

כאן אני מממשת את האיום - ולא מקלידה את הטקסטים. קחו את הזמן - אני ממליצה - ופתחו כל תמונה. הטקסטים מעניינים וטובים. הם כוללים תאור של הפקת הגליונות, האנשים המשתתפים מאחורי ומלפני הקלעים, ומספרים מעניינים על הכמות העצומה של החומר הספרותי שנאסף במשך עשור:



ציור ועיצוב - יהודית אורן






ואחרי המאמר של בנימין טנא כדאי לשים לב לרטרוספקטיבה של מרדכי אמיתי על ימיו הראשונים של משמר לילדים. שימו לב גם לקריקטורות של שמואל כץ בתחתית העמודים הבאים - שמספרות את הווי המערכת.




משמר לילדים הופך להיות עיתון רציני לילדים חושבים... מתפרסמים בו מדורים קבועים על בולאות, על טבע, על עמי העולם, ועל פוליטיקה. ומכיוון שהוא פונה בייחוד לקהל הקיבוצי ורוב מנויו הם קיבוצים - גם הוצאת הקיבוץ המאוחד רואה יתרון בפרסום ספרים חדשים דוקא במשמר לילדים, לצד פרסומי ספרית פועלים.

והנה זרובבל גלעד שולח את חוברות ספריית דרור הראשונות לסקירה ועיון במערכת משמר לילדים:



וכבר עברו 15 שנים....

ציור ועיצוב - מאיר מוזס


והעורכים כותבים:
והנה חלפו חמש עשרה שנים. המעלעל בכרכים מגלה את עקבות המסע הארוך והמפותל שלנו, שהגיע עד למערות האדם הקדמון, הרחיק עד לקוטב, הקיף את כל חמש היבשות, הפליג על פני נהרות והמריא אל כוכבי השמים; צלל עד תחתיות הים וחדר לג'ונגלים העבותים. שבוע אחד ירד לנגב ומשנהו – העפיל אל יודפת אשר בגליל. 
השתדלנו להגיע במסעינו לכל מקום ולכל פינה, גם בארץ וגם בעולם. הנלווים אלינו יודעים, כי זהו מסע תגליות נפלא, המרחיב את הדעת ומהנה כאחד, אל פלאי העולם, אל עולם האדם, אל כל המקיף והסובב אותנו. ככל שנמשך המסע, כן רבו הקרונות-הכרכים. כל שבוע נתוספה חוברת, כל שנה נתוסף כרך.






ושנתו ה20 של משמר לילדים.... 1965...


עיצוב וציור - אילן מן





ובגליון ה20 - הפתעה! בנימין טנא פונה לכל ציירי משמר לילדים ומבקש מהם לכתבו על עצמם ולספר על עבודתם בעיתון אז ועל עבודתם כיום. כדאי-כדאי-כדאי להגדיל ולקרוא גם כי הפורטרטים יפים וגם כי הכתיבה יפה.









והשנים עוברות... ורק בשביל האתנחתא - הנה עוד שער יפה שצוייר בסמוך לשנת ה25 למשמר לילדים

ציירה ועיצבה - מיסה רוסק.


ושוב הזמן טס... שלושים שנה... 1975... וכאן כבר קצת ריחמתי עליכם - בעיקר כי רציתי שתקראו ממש את מה שכתב בנימין טנא על פנטזיית כנס קוראי משמר לילדים.

צייר ועיצב - דניאל לוי



פותחת את הגליון ברכה משלמה ניצן - העורך השותף.






והנה, כאמור, רעיון כנס הקוראים:

יום יום – שלושים שנה 
בחדר-עבודתי בביתי מצויה פינה מיוחדת במינה: יש שאני נמנע מלהביט בה ויש שמבטי חוזר ומתרפק עליה ובשעת-מעשה אני חש בגל חם המציף את לבי. ושמא אגיד כך: פינה אחת יש לי בחדר-עבודתי, שכל אימת שאני מסתכל בה אני גם עצוב וגם שמח. 
זוהי איצטבה בארון-הספרים שלי. איצטבה ככל האחרות, אך שלא כאחיותיה, שזוקרות טורי ספרים השונים זה מזה בגוֹן כריכתם – איצטבה זו כולה כרכים-כרכים כבדים, שצבעם אחיד והם עומדים זה ליד זה כחיילים במיפקד. אותם מדים, אותם תגים מוזהבים. רק זו בלבד שהראשונים בטור צבעם דהה מעט במשך הזמן ואותיות הזהב שעל גבם הוּעם זיוון... – מהי פינה זו? – תשאלו. וייתכן שניחשתם. זוהי פינת הכרכים של "משמר לילדים" – אלה שמיספרם יגיע בקרוב לשלושים. 
אפשר להתחכם ולחרוֹז: שלושים כרכים / שלושים אחים. ואפשר גם להשתעשע בחרוז: מאז כרך א' מה נשתנה? / שחלפו-עברו שלושים שנה! אך המישחק בחרוזים אין בו כדי לבטל את העובדה, שבהביטי באיצטבה זו מתגנבת עצבות ללבי: היכן אותם שלושים שנה? איך חלפו מהר כל-כך? אולם בו-בזמן אני אומר לעצמי: מה טוב שהשנים לא עברו לשווא. שנשארו הכרכים על האיצטבה! 
לא-פעם, בהביטי בטור הכרכים הדומם, אני מהרהר בקוראים שציפו לחוברות הבודדות, שקראו בהן. ויש שאני מדמיין לעצמי כנס קוראים של כל אותן השנים – קהל עצום ורב! המבוגרים שבהם, שקראו את הכרך הראשון, הם היום בני ארבעים ומעלה. הצעירים – בני שבע, ושמונה, ותשע... 
אכן, כנס מוזר. צבא קוראים, שנקרא פתאום למילואים. כל אלה שחיכו בקוצר-רוח למדור "ואלה שמות הילדים", כל אלה שציפו שבוע-שבוע לקטע של הסיפור-בהמשכים, ומדי שנה – להגרלת הפרסים לפותרי החידות. כל אלה שעקבו אחרי המדורים למיניהם, שאהבו את השירים, הסיפורים, האגדות. 
אומר אחד מבאי הכנס, קורא ותיק, ששיבה זורקה בשערו: 
- מה שונה היום העיתון! התשבצים קלים כל-כך, הסיפורים – תינוקיים! 
רגע אחד אני נדהם ומישנהו מנסה לענות: 
- אתה, ידידי, בגרת. אך אל נא תשכח, שכל שנה מצטרפים לעיתון קוראים צעירים, חדשים, והם, הצעירים, מחפשים – בדיוק כמוך לפני שלושים שנה – מחפשים ומוצאים. בילדותי, בעיר-נעורי, היתה הוצאת-ספרים מכובדת, שהדפיסה ספרי-ילדים משובחים. בשער של כל ספר, ליד שמו ושם מחברוֹ, התנוססה שורה אחת בזה הלשון: "ספר לילדים מבני שבע עד שבעים". לא, אין הסיפורים והאגדות של היום "תינוקיים". סיפור טוב לילד רך, גם אדם מבוגר ימצא בו עניין. 
- ייתכן שאתה צודק – הוא אומר בהיסוס – לא חשבתי על כך. 
הוא מדבר בהיסוס, אך רבים אחרים מגלגלים דבריהם בהתעוררות ובשטף. מספרים על "הימים ההם", על השנים הטובות, שבהן בא העיתון לביתם כידיד נאמן. ואני שומע את נימת הגעגועים שבדבריהם בקורת-רוח. 
מובן, שכנס קהל-הקוראים, שקשור היה אלינו במשך 30 שנה, הוא מישאלה הגובלת בחלום. אך יש גם מציאות – של עבודה יומיומית ופגישות משעשעות. 
קבוצות-קוראים רבות מבקרות את המערכת. האורחים מתרוצצים בדפוס, עוקבים אחרי מכונות-ההדפסה בעבודתן, מציצים לגלופיה, מתחקים אחרי העורכים – והם דומים עלי לילדים המפרקים שעון, כדי לעמוד על טיבו וסודותיו. ויש גם ביקורים "פרטיים": 
הדלת נפתחת ועל הסף ניצב אדם מבוגר האוחז בידו של ילד. אב ובן. ואומר האב: 
- הבטחתי לך ואני מקיים. הינה המערכת, והינה העורכים. זהו בינימין וזה שלמה. 
הילד עומד תחתיו, מהסס להיכנס פנימה, על אף ארשת-פניהם המעודדת של צמד העורכים. הוא נבוך. אך גם האב נראה משום-מה נרגש. הוא פותח ואומר: 
- אתם יודעים? גם אני, לפני שנים רבות, באתי עם אבי – ואני אז ילד בן שמונה – לביקור במערכת. גם אז ישבתם כך. אתה, שלמה, מימין, ואתה, בנימין, משמאל. אתם עדיין יושבים כך? 
- מה פירוש עדיין? 
- נו, כל אותן שנים. רבונו-של-עולם! שנים רבות כל-כך! 
שלמה ואני מחליפים מבט ומחייכים. 
- אינני מבין – אומר האורח – הרי בשנה 50 שבועות בערך, כלומר, 50 חוברות של העיתון. ב30 שנה הוצאתם 1500 חוברות. 1500 פעמים! כיצד אתם יכולים? 
כך שואל האורח, והעורכים פוטרים אותו לרוב במלה בדוּחה: 
- זה כל הקונץ. 
אך יש שהם מנסים לענות תשובה של ממש. להסביר – אולי לעצמם – את הסוד: 
- ראה, כל חוברת חדשה היא לנו. גם אל החוברת ה-1500 במניין ניגשנו כאילו היתה זו החוברת הראשונה שאנו עורכים. האמת היא שגם אנו תמהים לא-פעם על כך. אך התשובה היא אולי פשוטה ביותר: אנו אוהבים את עבודתנו. 
האורח מודה, נפרד והולך לדרכו. ידו אוחזת בכף-ידו הקטנה של בנו. ואני מביט אחריהם ומהרהר לעצמי: מי יודע? אולי ילד זה, ששהה לפני רגע בחדר, יהיה באחד הימים עורכו של "משמר לילדים"? אני מהרהר על השנים שחלפו, על הכרכים הרבים שנצטברו בביתי על איצטבת הספרים, ובלבי – גם עצב וגם שימחה.


בנימין טנא מונה את כל הציירים שעבדו במשמר לילדים ב30 השנים שחלפו (וגם משמיט כמה - כמו אילזה קנטור ושרגא ווייל):

בנימין רוזנבוים, אברהם אמרנט, דן אמיתי, יוסף ולטר, יוחנן סימון, רות שלוס, שמואל כץ, מיכל אפרת, נפתלי בזם, דני קרוון, יהודית אורן, יחזקאל קמחי, אריה רוטמן, משה פרופס, מאיר מוזס, אילן מן, מיסה רוסק, תרצה טנאי, דניאל לוי.

וגם מציג רשימה חלקית (מאוד!) של סופרים ומשוררים שפרסמו מיצירותיהם במשמר לילדים - בשלושים השנים שחלפו:
דוד אגמון, מילא אהל, יהודה אופן, אראלה אור, שולמית איתן, רפאל אליעז, נתן אלתרמן, מרדכי אמיתי, עמירם אמיתי, שולה אפרת, שרה אשל, יהואש ביבר, משה בן-שאול, צביה בן-שלום, שמואל בנשלום, עודד בצר, עמוס בר, אמירה ברזילי, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, רבקה גורפיין, בנימין גל, אמיר גלבוע, זרובבל גלעד, יוסי גמזו, משה דור, מיכאל דשא, בנימין הלוי, ירדנה הדס, ע. הלל, נעמי וישניצר, חיה ורד, זאב ורדי, צבי זאווירי, רבקה זיו, נורית זרחי, יפרח חביב, מעוז חביב, יוסף חנני, משה טבנקין, בנימין טנא, שלמה טנאי, נתן יונתן, ס. יזהר, יצחק ינאי, אליעזר ירושלמי, אדיר כהן, עמוס לוין, מירה מאיר, מתי מגד, יגאל מוסנזון, יוסי מרגלית, ברוך נאדל, שלמה ניצן, אלי נצר, מיכל סנונית, רפאל ספורטה, דבורה עומר, נעמי עופרי, אלישע פורת, רבקה פז, רות צור, חיה קופרמן, ענבה קנטור, מנחם קפליוק, שבתי קפלן, יפה קרינקין, ראובן קריץ, רבקה קרן, אברהם רגלסון, מרים רות, הרצליה רז, שלמה שבא, יהודה שביט, חנן שדמי, נתן שחם, רחל שלו, אברהם שלונסקי, אליעזר שמאלי, משה שמיר, רחל שפיר, אפרים תלמי

והנה תרגיל קטן - למי שיש זמן וזכרון טוב - מי מהשמות קיבוצניק - ומאיזה קיבוץ? רשימות - יש להשאיר בתגובות... נראה מי ימצא יותר.

את זהות רוב המאיירים והרבה מהכותבים אפשר להבין ממודעות הברכה הרבות שמופיעות מכל קיבוצי הארץ. וזאת הברכה הכי גדולה כמובן, מקיבוצי השומר הצעיר:



ועוד בגליון השלושים - ספק מודעה-ספק-ברכה - ספרית פועלים מפרסמת את יבול ספריה לילדים לגיל ילדי בית-הספר.

שימו לב לספר הראשון (!!!) של מרים רות שלמרות שפרסמה את סיפוריה בעתונות הילדים (בדבר לילדים ובמשמר לילדים) מתחילתם ממש - לא הוציאה אף ספר ילדים קודם לכן.


את בנימין טנא מדבר בסוף שנות ה70 על תפקידו כעורך משמר לילדים (קטע קצר מתוך תוכנית של הטלביזיה החינוכית) מצאתי במקרה, וערכתי לקטעון קצרצר (אורך הסרט המלא בקישור לתכנית כ25 דקות). שמחתי לשמוע את בנימין טנא מדבר בעצמו על ילדותו בוורשה ועל גישתו לכתיבה במשמר לילדים שמושפעת מזכרונות ילדותו:




ועכשיו כבר 1985... רק אפריל... יום השואה. גליון אחרון. על השער ציור של יעקב גוטרמן שגם מספר את סיפורו האישי ואת סיפור משפחתו בשואה בגליון האחרון של משמר לילדים.

צייר ועיצב - יעקב גוטרמן


והנה מכתב הפרידה שכתב שלמה ניצן:

שלום לקוראים!

חוברת זו שאתם מחזיקים ביד, היא האחרונה החותמת את הכרך הארבעים (הלא-גמור), אחרון לכרכי משמר לילדים. לא יהיו עוד חוברות משמר לילדים, לא יהיו עוד כרכים. 
ארבעים שנה, ארבעים כרכים.
ובכל כרך – אוצר בלום של סיפורים ואגדות ושירים, תמונות, ציורים ומאמרים על כל נושא שבעולם. ועל כל מה שקרה בארץ ובעולם. סערות קרה ורוחות שרב לוהטות, קיץ וחורף וכל עונות השנה. וכל החגים. את כל ארץ ישראל תמצאו בכרכי משמר לילדים, החל משנת 1945 ועד עצם הרגע הזה:
איך ייבשו את ים-החולה וחפרו את המוביל הארצי מהגליל לנגב; ועל הילד הראשון שנולד באילת, ועוד קודם לכן – על המטוס הראשון שנחת בה; ועל העליות ארצה – לפי העדות וארצות המוצא; ואיך הכבישים כבשו את הארץ והשתלטו עליה וחיברו צפון עם דרום ומידבר עם ים; ועל הולדת הנמל באשדוד; איך צמח חבל לכיש ואחריו שאר חבלי ההתיישבות; ועל קיבוצים בימי רעה ומצור וקיבוצים בימי חג ויובל – הכל נמצא כאן, בכרכים של משמר לילדים, עקבותיה של ארץ ישראל כולה. עקבותיו של עם בארצו.
והמלחמות, כל המלחמות. ממלחמת העצמאות ואפילו לְפָנֶיהָ, ועד המלחמה בלבנון שנגמרת ונגמרת ומסרבת להיגמר.
רוח חמה מפעמת בדפי הכרכים, רוח שרב ארץ-ישראלית. 
ארבעים כרכים, ארבעים שנה.
ארבעים שנה הן הרבה שנים גם בחייו של אדם, גם בקיומו של עיתון. אני מכיר אחדים מראשוני הקוראים של חוברות משמר לילדים בכרך הראשון – והם לא רק אבא-אמא, אלא גם סבא-סבתא. ואני יודע על קוראים אחדים, והם לא מעט, למרבה הצער, שנפלו בקרבות של כל המלחמות. 
ארבעים כרכים, הנה הם ניצבים לנגד עיני על המדף – מדף ארוך ונכבד בספרות שלנו לילדים. וכולו עשוי חוברות חוברות (40 שנה כפול כ-52 חוברות לשנה, הם...) שהופיעו שבוע שבוע באופן קבוע, בהתמדה, "בדבקות למטרה" – ולא החסירו אף לא פעם אחת! 
ארבעים כרכים עבי כרס.
והם הצמיחו מתוכם גם ספרים, גם סופרים רבים, גם ציירים. כאן, בכרכים אלה, תמצאו ביכורי יצירותיהם של סופרים לא מעטים וגם של ציירים אחדים – שבינתיים פרצו והתפרסמו, אך עקבות צעדיהם הראשונים ניכרים כאן, בחוברות אלה.
וגם מִשֶׁלִי ומשל בנימין טנא, יחדיו עבדנו שנים רבות בעריכת העתון – עשרות ספרים וקבצים של שירים וסיפורים ואגדות, שראשיתם בחוברות משמר לילדים – מצאו את מקומם בספריות רבות בארץ ובהרבה בתים פרטיים. באמת שעשינו את שלנו, בנימין, ומשהו אנחנו משאירים אחרינו.

ואת הדבר הזה אני מזכיר לעצמנו דווקא היום, בכוונה. הלא את מרבית מלאכת העריכה של העיתון עשינו יחד, לפחות שנינו יודעים מה השקענו בעיתון, בעיצוב דמותו הפנימית והחיצונית, במשך עשרות שנים של עבודת עריכה משותפת.
אז נכון שקצת עצוב והלב נצבט. כל פרדה עצובה, בייחוד פרדה ממשהו אהוב ויקר. אז מותר אפילו להזיל דמעה (בתנאי שאף אחד לא יראה). אתה, בנימין, כבר פרשת לפני חמש שנים, עכשיו גם אני. תן יד, חבר, אנחנו את שלנו כבר עשינו. ההצגה נגמרה. המסך יורד. שלום לכולכם. שלמה ניצן.

כמו שנכתב בתמצית של אוריאל אופק - הגליון האחרון של משמר לילדים התפרסם במקביל לגליונות האחרונים של דבר לילדים והארץ שלנו. לפי ההסכמים שראיתי בין כל ההוצאות ומערכות העיתונים - השאיפה היתה שכל הפקה של גליון שבועי תעלה כ7000 דולר ושימצאו 10,000 מנויים קבועים. כולנו נסגר ב2000. אם תשאלו אותי - היום אני ממליצה על עיניים. הוא מאוד לא קיבוצי - אבל ברמה טובה ומושקע מאוד. היום כבר כמעט לא מפרסמים שירה לילדים ואין עיתונים שמסבירים פוליטיקה לילדים - ואולי גם לא צריך. אבל קשה לדמיין כמות כזאת עצומה של סיפורים, שירים ואיורים שנעשה בהם שימוש חד פעמי - ודי.

אם יוצא לכם להגיע לספריה גדולה - אני ממליצה לחפש את המדפים שעליהם יושבים כרכי משמר לילדים. יש שם הכל. ואם אתם מקיבוץ של השומר הצעיר - יש יותר מסיכוי סביר שגם אתם מוזכרים שם. אני משתדלת להשמיש קטעים ממשמר לילדים ישנים - זה מקור מידע אדיר ותיעוד נדיר של תרבות לילדים בקיבוצים.

אם תשאלו אותי מה מייחד את משמר לילדים מעיתוני הילדים האחרים - אני חושבת שהתשובה תהיה הבמה שהעיתון נתן ליצירה הקיבוצית לילדים. כל הציירים היו מקיבוץ בשלב כלשהו - ורובם ציירו בעודם חברי הקיבוץ, והרבה מהסופרים והמשוררים הקיבוציים כתבו במשמר לילדים כחלק מתפישה חינוכית-תרבותית.

אני איכשהו מקווה שפעם יהיו גם דברים מושקעים-ספרותית ואמנותית לילדים במדיות מודרניות יותר.  

ולפני סיום - קרדיטים. את רוב חוברות משמר לילדים שמופיעות ברשימה הזאת צילמתי בספריה באורנים. את המכתבים ממערכת משמר לילדים מצאתי ביד יערי. את המכתבים אל זרובבל גלעד מצאתי ביד-טבנקין, את המכתבים לפניה מצאתי בארכיון גבת ובמכון גנזים. ואת סריקת איור השער משנתו ה38 של משמר לילדים (1983) שלחה לי נורית צרפתי בעצמה:



לילה טוב.

8 תגובות:

  1. ואו, איזו עבודת תחקיר. כל הכבוד. אהבתי במיוחד את האיור של אריה רוטמן מהקיבוץ שלי. אצטרך למצוא זמן לקרוא וללמוד בעיון את הפוסטים שלך

    השבמחק
  2. איזו עבודה מעניינת,נהדרת ומרחיבה את הלב .שומרת אותה במועדפים שלי .תודה רבה

    השבמחק
  3. עינת שכמותך!
    קראתי בעניין רב את הדברים על "משמר-לילדים"
    בן 5 הייתי כשאבא התחיל לערוך את העיתון וכל שנות ילדותי והתבגרותי טבולות בניחוחות העיתון המעולה הזה, אני יודע שגאוותו הגדולה של אבא היתה - ש"משמר-לילדים" היה חממה לדורות של ציירים, מעצבים, סופרים ומשוררים.
    אבא ושלמה ניצן שעבד לצידו המון שנים עמלו קשה על-מנת לשַמר את האיכות הייחודית כל-כך של העיתון שלהם, ואכן - שבוע-שבוע זכו ילדי התנועה הקיבוצית והמון בני נוער בכל רחבי הארץ בתשורה ספרותית שאין דומה לה. לא מתחנחנת, לא מחניפה לטעמו של הקהל, לא מטיפה, אלא איכותית, חדשנית, ערכית ובראש-ובראשונה - מהנה. בכרכים המצוינים של העיתון הזה מצוי אוצר בלום!
    שוב - תודה
    אברשקה טנא

    השבמחק
  4. שלום
    שנים גדלתי על סיפורי משמר לילדים שהקריאו לנו בקיבוץ לפני השינה. סיפור אחד ממש נחרט בזכרוני, ולא מרפה עשרות שנים, ואין לי דרך למוצאו או לשחזר ממתי הוא, ותהיתי אם תוכל לעזור לי: אני יליד 1970 כך שכנראה מדובר בסוף שנות ה-70 (טרם קראנו בעצמנו). בזכרוני אני זוכר סיפור על אדם המתגורר בתל אביב, ששנתו נודדת, אולי מהחום. והוא מחליט לעלות על משאית חלוקת עיתונים ויוצא להרפתקאה ליילית. הוא מוצא את עצמו באמצע הלילה בקיבוץ שכל חבריו נמצאים בעיצומו של משחק דגליים (שני דגלים). האם עולה בדעתך מי יכול היה לכתוב סיפור כזה והיכן ניתן למצוא אותו? לא מצאתי אינדקס או תוכן העניינים של העיתון המופלא הזה. תודה, מראש. א'

    השבמחק
  5. יש אינדקס שמגיע עד העשור השני של משמר לילדים והעשור השלישי של דבר לילדים - ראיתי אחד כזה בספרייה של אורנים. האינדקס מסודר ב"שיטת הנושאים" ולכן צריך לעבור על כולו כדי למצוא סיפור מסויים או מאמר. בשנות ה70 כבר לא היה אינדקס אבל אפשר אולי לשאול את עטרה אופק (בתו של אוריאל אופק) שאחראית היום על פורום באתר YNET אני חושבת - ואולי היא תזכור כי היא היתה מעורבת בעריכה בשנות ה80. יפרח חביב יכול לכתוב סיפור כזה - או אולי עמוס בר. בשנים המאוחרות יותר - אולי מיכל סנונית. אפילו יהודה אטלס כתב סיפורים שמתרחשים בקיבוץ. אם אתה גר במרכז - אפשר למצוא את כל הכרכים בבית אריאלה בתל-אביב. אם בצפון - אני ממליצה על אורנים.
    בהצלחה! ואם אתקל בסיפור כזה אכתוב לך כאן בתגובות עוד פרטים.

    השבמחק
  6. תודה על קצה החוט (יפרח חביב, עמוס בר, עטרה אופק, מיכל סנונית) - מכאן אמשיך לחפש.

    תודה!

    א'

    השבמחק
  7. תודה,איזה כיף,בבת אחת הקפצת לי את כל הילדות,הכרכים של משמר לילדים היו אחד הדברים הכי כיפים בילדותי

    השבמחק
  8. שלום עינת
    רק היום, לבושתי, תוך כדי שישוטים ברשת ולאחר שהקלדתי "סתם", את הצירוף משמר לילדים - הגעתי למקום הזה, והתפעלתי. עבודה נהדרת. משמר לילדים, ואחריו כלנו, הוא חלק מהביוגרפיה שלי: כתבתי בעל המשמר (כעופר ניר), מסוף שנות ה-70 , ובאופו טבעי התחלתי לנפק חומרים בתחום העיסוק שלי, מוזיקה וטלוויזיה, גם לאח הקטן, העיתון לילדים. העבודה עם שלמה ניצן, עטרה אופק וחני קים, זכורה לי כחוויה טובה. שוב, כבוד על התחקיר והמאמר שלך.
    עופר ניר (לשעבר...)

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.