יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

רחלי, עמוס ואילנה - כבוד לרשימה ה100!

בחרתי לכתוב את הרשימה ה100 על ספר של פניה שקצת נשכח - אבל בכל זאת יש בו עניין. הספר שנקרא "רחלי, עמוס ואילנה" - נכתב ב1946 ופורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב1948 - בסמוך לפרסום "ויהי ערב".

בחרתי לכתוב על ספר של פניה גם לציון מאה הרשימות בבלוג, וגם לכבוד סיום מפעל התרגום של פרוייקט ניגונים! עכשיו אני בשלב ההקלדות, אבל כל המכתבים נגישים בעברית (באופן זמני רק לי) בזכות המתנדבים והמתנדבות שעבדו על התרגום והפענוח. ביאנקה רודיך סיימה לתרגם את אחרוני המכתבים ביידיש ועכשיו צריך רק לסיים את הצד הטכני של העברת התרגומים מהכתב אל הדפוס ואל העולם הדיגיטלי הגדול... בקרוב...

 בקיצור, הנה השתלשלות העניינים שהביאו לפרסום הספר - "רחלי, עמוס ואילנה" - ואחר-כך עוד הפתעות...

זה התחיל במכתב של פניה אל מנחם דורמן שמספר על כתיבת הספר...






וכעבור יותר משנה - המשך הדיונים על אופי האיורים שילוו את הסיפורים. שימו לב להתנסחות הישירה מאוד בסוף המכתב בנוגע לבריאותה הרופפת של פניה ולצפיותיה מההוצאה. שימו לב גם להתייחסות לפתחו את השער של קדיה מולודובסקי (על הספר השני שמוזכר במכתב - ידידי הגמדים - עוד אכתוב):





וב1948 - יצא הספר מלווה באיוריו של לודוויג שוורין:




והנה הסיפור הראשון - רחלי - בשלמותו (עוד מעט תבינו למה):





(והערת ביניים שלי - הנה באה הקלאסיקה...):
















מצאתי גם תמונה בפרוייקט הדיגיטציה של בית יגאל אלון - ילד מחמדיה קורא ב"רחלי, עמוס ואילנה":




ולמי שמעוניין - גם ביקורת על הספר שהתפרסמה מיד לאחר יציאתו לאור - ב"אורים להורים". הביקורת מתמצתת את שלושת הסיפורים:






בפרוייקט הדיגיטציה מצאתי גם שתי תמונות מגבת של השקדיה, ומאחוריה הצריף ששימש גן ילדים והיו השראה לסיפור "אילנה":



ועכשיו, כמובטח, לתפנית בעלילה....

באוקטובר 1951 התכנסו קיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים ל"ועידת היסוד" של קיבוצי האיחוד. הכנס התקיים בעמק הירדן.




הנה גליון "האיחוד" של 1/11/1951 - שהוא באופן רשמי (אך לא נכון היסטורית) - הגליון הראשון של "אגרת לחברים" (ומכיוון שמצאתי, אני יכולה לספר שיש גם גליונות מלפניה"ס של האיחוד...):




ואיזו הצגה אתם חושבים עלתה בועידת האיחוד הראשונה?... נו... הנה - תקראו בעצמכם:



להפתעתי הרבה מצאתי את הסרט במלואו בארכיון אשדות. למעשה מצאתי אותו קודם לכן בקטלוג של ארכיון שפילברג אבל שם היה כתוב שהסרט צולם בשנות ה70... אבל בעקבות ביקור בארכיון של אשדות איחוד כדי לתעד הצגה וגם גן שעשועים - הבנתי שלמעשה מצאתי את הסרט ההוא מוועידת האיחוד של 1951.

למי שמקבל את הרשימה במייל - הנה כמה תמונות מתוך הסרט (מי שרוצה לראות את כל הסרט צריך לבקר בבלוג עצמו):




ולמי שהגיע עד כאן - הנה הסרט שצילם אליהו כהן מאשדות איחוד:



מה שמעניין בבחירת הסיפור של פניה - שהיתה חברת גבת (מהקיבוץ מאוחד שחלק מחבריו התפלגו והקימו ביחד עם קבוצת השרון את קיבוץ יפעת) - היא העובדה שבגבת לא היו מודעים להצגה הזאת בכלל. היא לא קיימת בארכיון שאסף ארק'ה לזכרה של פניה ולא מצאתי לה תיעוד מסודר בשום מקום - מלבד הכתבה שהבאתי כאן. ספרות חוצת גבולות.

ועוד ווידוי - הספר שממנו סרקתי את הסיפור מגיע מספריית אשדות איחוד... שימו לב לדגשים - יש גם הערות בגוף הספר שהשמטתי כי לא ידעתי מי כתב אותן. אחת ההערות בסופו של הסיפור היא על חוסר הטעם שבפילוג....

אם נכחתם בהצגה ב1951 - שהוצגה לפני 60 שנה וחודשיים  - ויש לכם תמונות אשמח לדעת ולראות.

זהו. אני די גאה ב100 הרשימות שלי. לא חשבתי אי-פעם שאגיע לכזה מספר עצום. ויש לי חומר לעוד אלף רשימות לפחות... אינשאללה.

תהנו ונתראה ב2012.

נ.ב. למי שהמספרים לא מסתדרים (בחשבון פשוט אי אפשר לספור עד 100 מחיבור של 54 ו44 - אז יש רשימות שהייתי צריכה להסיר. על מחיקת אחת מהן - על חייו ומותו של הצייר אבי מרגלית - שהיה התעלומה האמיתית הראשונה שפתרתי - אני ממש ממש ממש מצטערת - אבל המשפחה ביקשה והורדתי). אז 100 עגול ושמח לכולם!

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

נס לא קרה לנו...

כמו שכבר סיפרתי - אני כותבת וכותבת וכותבת... אבל על הצגה אחת כדאי בכל זאת לכתוב - כי זאת הצגה לחנוכה.

חנוכה בשבילי הוא הפסקת חשמל יזומה שהייתי מחכה לה כל שנה ותמיד הייתי מופתעת ממנה מחדש. בקיבוץ שלי היו מכבים את החשמל בכל המשק בשעה שבע או שמונה וכולם היו יוצאים עם לפידים לכיוון האסם - לטקס מרשים במיוחד שנערך כולו לאור לפידים.








אח"כ היתה ארוחת סופגניות ולביבות ותערוכת החנוכיות המסורתית... הפורים של החנוכיות...


















ובאחד מימי החנוכה הצגנו גם את "נס גדול היה פה" (או בשמו הידוע - "זה היה בחנוכה") של נתן אלתרמן. המחזה בחרוזים הופיע בפעם הראשונה ב"דבר לילדים" של חנוכה 1933:




עם ציור של נחום גוטמן:


ואני חושבת שבגלל האווירה שמספרת על כיתה שבה הלכו כל הילדים לישון - ואיכשהו זה מזכיר בית ילדים קיבוצי - ההצגה היתה ועודנה מוצגת בהרבה מאוד קיבוצים באופן מסורתי. מכיוון שההמחזה היא קצרה וחלק ממסכת שלמה - נהוג "ללבוש את התפאורה". הנה כמה דוגמאות שמצאתי בפרוייקט הדיגיטציה של בית יגאל אלון:


















ומצאתי גם חרוזים בכותרת דומה - פרי עטו של מרדכי אמיתי משריד (עורכו הראשון של משמר לילדים) - בספר חד-פעמי שאיירו וכתבו נירה וראובן במוסד החינוכי של שריד בחנוכה 1946 בהנחייתו של דן אמיתי:







שיהיה לכם חנוכה טעים ונעים... נתראה אחרי החופש...