יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

נס לא קרה לנו...

כמו שכבר סיפרתי - אני כותבת וכותבת וכותבת... אבל על הצגה אחת כדאי בכל זאת לכתוב - כי זאת הצגה לחנוכה.

חנוכה בשבילי הוא הפסקת חשמל יזומה שהייתי מחכה לה כל שנה ותמיד הייתי מופתעת ממנה מחדש. בקיבוץ שלי היו מכבים את החשמל בכל המשק בשעה שבע או שמונה וכולם היו יוצאים עם לפידים לכיוון האסם - לטקס מרשים במיוחד שנערך כולו לאור לפידים.








אח"כ היתה ארוחת סופגניות ולביבות ותערוכת החנוכיות המסורתית... הפורים של החנוכיות...


















ובאחד מימי החנוכה הצגנו גם את "נס גדול היה פה" (או בשמו הידוע - "זה היה בחנוכה") של נתן אלתרמן. המחזה בחרוזים הופיע בפעם הראשונה ב"דבר לילדים" של חנוכה 1933:




עם ציור של נחום גוטמן:


ואני חושבת שבגלל האווירה שמספרת על כיתה שבה הלכו כל הילדים לישון - ואיכשהו זה מזכיר בית ילדים קיבוצי - ההצגה היתה ועודנה מוצגת בהרבה מאוד קיבוצים באופן מסורתי. מכיוון שההמחזה היא קצרה וחלק ממסכת שלמה - נהוג "ללבוש את התפאורה". הנה כמה דוגמאות שמצאתי בפרוייקט הדיגיטציה של בית יגאל אלון:


















ומצאתי גם חרוזים בכותרת דומה - פרי עטו של מרדכי אמיתי משריד (עורכו הראשון של משמר לילדים) - בספר חד-פעמי שאיירו וכתבו נירה וראובן במוסד החינוכי של שריד בחנוכה 1946 בהנחייתו של דן אמיתי:







שיהיה לכם חנוכה טעים ונעים... נתראה אחרי החופש...

7 תגובות:

  1. יו, איך אני מקנאה בקיבוץ המוחשך עם תהלוכת הלפידים.
    והתמונה האחרונה הורסת לגמרי. מאיזה קיבוץ זה?
    (כתמיד, חסרים לי שמות הקיבוצים גם בשאר התמונות...)

    גלי

    השבמחק
  2. גלי - רק כדי לספק את יצר הסקרנות... התמונה האחרונה מחמדיה.
    +:o)

    השבמחק
  3. יש מסתורין בהעלמת שמות הקיבוצים... יש למשל בהצגה אדם שמופיע בהיותו ילד ואח"כ כהורה שמופיע בהצגה - זה יפה ונראה לי לפעמים שהמעגלים הפנימיים גלויים רק למי שמכיר. זה יפה בעיניי - וסליחה אם זה מפריע.

    השבמחק
  4. ההורים המציגים נראים באמת כאילו קיימת בהם חוויית הילד הצופה בהצגה. איזה יופי!

    השבמחק
  5. מעלה חיוך של זכרונות.היום אין דברים כאלה,אלו ממש זכרונות של קיבוץ של פעם...נחמד לקרוא לראות ולהזכר-זר לא יבין זואת...

    השבמחק
  6. פשוט נפלא
    גם בי מעלה המון זיכרונות. גם אני הצגתי את הספור הזה בקיבוצי - אפיקים. זוכרת מאד איך הכנו את התפושות בשיעורי המלאכה, בנינו חנוכיות מחומרים שאספנו(בלוטים, עצים כרותים בצורות שונות, פקקים מבקבוקים של פעם....
    בתמונות המופלאות שראיתי, כבשה אותי חנוכיית הדובים בסירים. אכן זר לא יבין זאת אבל אני ממש כן!
    מירהלה רום היום במעלה גמלא
    (נולדתי בקיבוץ אפיקים)

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.