יום ראשון, 2 בינואר 2011

סרטי הילדים של גדעון אוקו

כתבתי כבר הרבה על העובדה שבקיבוץ יש מקום ליוצרים ואמנים לחלוק את כשרונם עם מעגל רחב יותר של שותפים, ובתמורה - לקבל קהל ביתי גדול שמכיר את הרמיזות והציטוטים ממקור ראשון. מן שפה פנימית.

בקולנוע זה עובד אפילו יותר טוב. סיפרתי כאן לפני כמה חודשים על ועדת הרפרטואר הבינקיבוצית לסרטי ילדים ונוער. בניגוד לסרטים שהובאו באריזת הקרטון לקיבוץ, היו גם סרטים פנימיים שצולמו ע"י צלמים חובבים או מקצועיים חברי הקיבוץ. לנו, למשל, היה את מיקי הננסון, צלם מקצועי באולפני הרצליה, שהיה מפיק כל שנה סרט בשיתוף חברי הקיבוץ והילדים. אני זוכרת את החגיגיות וההתרגשות שליוו כל הקרנת בכורה. הסרטים הפכו סרטי קאלט ובני גילי מכירים אותם לפרטי פרטים. מיקי גם היה מלמד אותנו דרך הסרטים האלה קצת קולנוע, קצת כתיבת תסריט וקצת משחק. לגעת במיקי ולדבר איתו בזמן ההקרנה היה כמו לדבר עם היצ'קוק או טרנטינו בשעת עשיית סרט. לא פחות.

ברשימה הזאת אספר על סרטים פנימיים שנעשו עבור ועל ילדי קיבוץ נען וצולמו ע"י גדעון אוקו. תוכלו לראות גם את הסרטים באורך מלא, כפי שנתן לי אותם בנו של גדעון - אילן אוקו. אספר גם על השתלשלות והתגלגלות הסרטים - מהיותם הצגה או ספר להפיכתם לתסריט ולסרט.

אז נתחיל...

בשנות ה40 של המאה הקודמת החלה לפעול בנען "סטודיה דרמטית". ההצגות היו מושקעות וכללו תפאורות ענק, תלבושות תפורות למידת השחקנים, וכמובן מוזיקה מקורית - כי הרי מדובר בנען... על המוזיקה היו אמונים דוד זהבי (שגם הציג) ויהודה אורן, על התפאורות והתלבושות אריה פק (שעליו עוד אכתוב), חיים קיווה, ואילזה קנטור, ועל הבימוי - גדעון אוקו. גדעון אפילו נשלח לקורס מיוחד לבימוי בהדרכת מניה ארנון.

ב1944 העלו בנען את ההצגה "בגדי המלך החדשים". ההצגה היתה מוצלחת מאוד ואפילו דווח עליה בהרחבה ב"דבר לילדים" של ינואר 1945:

דבר לילדים 18.1.1945
"בִּגְדֵי הַמֶלֶךְ הַחֲדָשִׁים" – בְּנַעַן
כולנו זוכרים את האגדה הנחמדה הזאת, רבת-הקסם והדמיון, לגלוג נעים על מלך טפש בארץ מוזרה. הלא היא האגדה של אנדרסן. מעשה במלך שהיה חומד בגדים הרבה, והם היו לו לתוכן חייו ולענין חייו, ובגללם הזניח את מדינתו ואת תושביה, עד בוא שני נוכלים שבמעשה מרמה נועז פקחו את עיני המלך ואת עיני נתיניו. כדאי לקרוא שנית את האגדה הזאת. אני קראתי אותה פעמים רבות. כי לא סיפור בדים נאה בלבד היא האגדה הזאת, אלא גם סיפור שהרבה יש ללמוד ממנו. ובראש וראשונה: להוקיר אדם לפי ערכו ולא לפי בגדיו.
את האגדה הזאת העלה על הבמה החבר המדריך את האולפן הדרמטי של קיבוץ נען.
נען זו, שרבים מכם ודאי רק את שמעה שמעו, הלא היא מקום התישבות ראשון של הסתדרות הנוער העובד – שוכנת לא רחוק מן המושבה רחובות, ובה כ-650 נפש. אנשי עמל העסוקים בכל מלאכה בחצר, ובסדנה ובשדה. גם החברים והחברות המשתתפות בלהקה הדרמתית עובדים – מי בטיפול ילדים ומי במסגריה, מי בבנין ומי ברפת, ובערב הם מתאספים ורוקמים יחד עם מדריכים מסכה אמנותית של תיאטרון צעיר. והחבר יודע נגן, ויודע לחבר ניגון, עוזר להם בחיבור מנגינות ואם אחת החברות תופרת את הבגדים, והחברים אשר כשרון ציור להם (בנען – מספרם שנים) מציירים את התפאורות ועוד חבר אחד, חשמלאי, מקרין שלל אורות על הבמה והכל לובש חיים.
כשעלה המסך ראינו תמונה חיה דוממת. תמונה עשויה בטעם ובכשרון, עד שנדמה היה לצופה כי לפניו תמונה מוגדלת של אחד מאמני הולאנד או בלגיה. כמה אנשים, שונים מאתנו במראה פניהם ובתלבשתם, בני ארץ רחוקה, אך ניכר בהם כי מפשוטי העם הם, מסובים ליד שולחן. אין מלה בפיהם. על הבמה הסתובב ה"צייר" וסיפר כי זה עתה השלים את מלאכת ציור התמונה שלפנינו, על פי האגדה במלך החובב בגדים. אז הופיעו שני עוברי אורח, תרמיליהם על כתפיהם וחזותם כשל נכרים הבאים למקום חדש. הם שאלו לפשר עצבותם של אנשי ה"תמונה", ואלה ענו כי מלכם מכביד עליהם בנטל מסים רבים לקנות לו בגדים חדשים. נתמעטה עבודתם של בעלי המלאכה. אין חשוב במדינה אלא החייט, אז נדברים שני הפוחזים ומחליטים דבר.
הבמאי השכיל לחלק את הבמה לשלושה תאים. בתא האחד אנשי העם, המשמיעים מדי פעם את דעתם על המתהוה על הבמה. בתווך תא קטן ובו מופיע המלך עם נעריו – מלויו ושריו. ובתא השלישי, מימינו של הצופה, עושים שני הבחורים המשימים עצמם חייטים, את מלאכת תרמיתם.
הם הודיעו למלך כי יש בידם לתפור לו בגדים אשר כמוהם לא נעשו עדיין, ותכונה מיוחדת להם: החכם יראם והטפש לא יראם, בעזרת הבגדים האלה יוכל המלך להיוכח על נקלה מי חכם בשריו ומי טיפש ואינו ראוי לתפקידו. המלך נותן להם את החדר והם יושבים שם, טרודים מאוד, גוזרים, מודדים, תופרים וכל זה באויר, בלי אריג, בלי בד, בלי חוטים.
ובכן, הלא תזכרו, בא שר אחד של המלך ובא שר שני, ושניהם אינם רואים מאומה, החייטים צועקים אל זה: "הזהר, דרכת על השרוול" ולזה: "על המעיל עלית". השרים מוכי תמהון. נבוכים מאוד. אך עושים שקר בנפשם מחרדתם על כבודם ואומרים "רואים אנחנו".
המלך בא. נכנס לפנים הבמה. אנחנו איננו רואים אותו. אנו רק יודעים כי שם "מלבישים" אותו. והוא יוצא – בתחתונים ובגופיה. מסכן מאוד, רועד מבולבל, פניו מטופשים, אינו יודע מה יעשה בידיו וברגליו. והשרים הולכים אחריו ומשבחים את בגדיו החדשים אשר אין כמותם.
אז נפתח אשנב קטן, בקומה שניה, וילד שואל בקול רך מתפנק: "מדוע המלך רק בתחתונים?". משתדלים להשתיק אותו, לכנותו בשם טיפש, אך לבסוף בושים כולם על סכלותם הם, כי נלכדו במרמה. והמלך מיטיב דרכו. הוא נוכח כי לא הבגדים עיקר, וכי אין אדם צריך לחזור כתוכי על דברי אחרים ולשים עצמו חכם יותר ממה שהוא באמת.
אני רק סיפור ידוע לכם סיפרתי. אולם כדאי לראות את ההצגה. אינה דומה שמיעה לראיה. כשאנו קוראים סיפור או שיר, אנו מתארים לנו בדמיוננו כל פרט שעליו מסופר: גן, עיר, ארמון, עץ, בית ועוד ועוד. דמיוננו הופך את המלים המתות עולם חי. תיאטרון טוב עוזר לדמיון. הוא מגיש לנו את הסיפור בצורה חיה. החבר גדעון אוקו, במאי ההצגה הזאת, הצליח לקרב אלינו את האגדה של אנדרסן. לכן עקבו ילדי נען (גם המבוגרים) בהצגת הבכורה, בליל-שבת, בענין ובערות אחרי השתלשלות המחזה הקטן. לכן רעם הצחוק כל פעם שנאמר דבר היתול. וגם מאות ילדי גבעת ברנר וחולדה אשר באו להצגה השניה בשבת לפנות ערב, נהנו מאוד.
מטעמי חסכון אין המשק מסכים כי ההצגה תוצג לילדים בכל הארץ. קשה להוציא אנשים מענפי העבודה השונים ולטלטלם. גם העברת התפאורות כרוכה בהוצאות. אולם כדאית היא שעה של קורת רוח מאלפת לילדי ישראל שיטרחו למענה. הח' גדעון אומר כי הגיש את ההצגה כשי חנוכה מאוחר לילדי נען.
יצחק לבנון

לפני כחודש ביקרתי בארכיון של נען ובזווית העין ראיתי את הדגם שבתמונות למטה. הדגם היה מאובק למדי - אבל 67 שנים אחרי שצוייר והודבק - הוא עדיין ממחיש בצורה נהדרת את תיאור הבמה שלמעלה. שלושה חלונות - כתמונות מתוך ספר אגדה:




הסטודיה הדרמטית הציגה הצגות נוספות לילדים, והנה מודעה של עוד הצגה כזאת מ1954 בבמויו של גדעון אוקו - "שוכני האלון כולם" מאת בנימין הלוי (שכבר דובר עליו כאן פעם), מוזיקה - יהודה אורן, תפאורה - חיים קיווה, ותלבושות אמא של אביבה ריכהיימר:



13 שנים אחרי ההצגה "בגדי המלך החדשים", ב1957, החליט גדעון אוקו הבמאי (שבנתיים החל לצלם את יומני הקיבוץ המאוחד) לשחזר את ההצגה ולהפכה לסרט ילדים. בתיק של גדעון בנען מצאתי את הרשימות הבאות בהן הוא משכתב ומעבד את ההצגה לסרט (כדי לקרוא ממש את הדפים אפשר ללחוץ על התמונה והיא תפתח בדף חדש בגודל מירבי):



על פתק נוסף גם היו מפורטים השחקנים ותפקידם בסרט/הצגה.


לא ממש ידעתי מתי צולם הסרט "בגדי המלך החדשים". ידעתי שמתישהו בתחילת שנות ה60. אבל אחרי שמצאתי את הרשימות בתיק של גדעון אוקו הפכתי את הפתק שלמעלה והרי לכם השנה המשוערת... 1957 - מתוך תאריך ההצגה.


הסרט לא הגיע לידי גמר - ונזנח. אבל הקטעים המצולמים שנשתמרו הם באיכות מעולה. לא נגעתי בכלום - והדקות שבסרט למטה אמורות רק להמחיש את הצבעוניות של התפאורה והתלבושות. כמובן - שגם נחמד לראות את השחקנים ואת ההעמדה שהיא עדיין יותר בימתית מאשר קולנועית. שימו לב לעוויות הפנים ולדרמה שבתנועות.... הסרט אילם במקור.

בגדי המלך החדשים, חומר גלם לסרט, ללא קול, 1957
צילום ובימוי: גדעון אוקו
החייטים: לוּלוּ, דוד זהבי



בתחילת שנות ה60 גדעון אוקו כבר צבר שנות נסיון רבות בתור במאי הצגות ובתור צלם סרטים. באפריל 1964 הוא מתראיין ל"הארץ" על שני סרטי ילדים שצילם. האחד כבר צולם ב1962 ונקרא "הטלה שלנו" והשני עדיין בהכנה וייצא ב1964 - שנקרא "הטרקטוראי הקטן".



"הטרקטוריסט הקטן"
סרט לילדים מופק בנען
מאת אסתר ברזל

סרט לילדים המספר על ילדים ואשר שחקניו העיקריים הם ילדים, הולך ונשלם עתה בקיבוץ נען. חבר המשק גדעון אוקו הוא הבמאי, התסריטאי והצלם. הסרט עובד לפי ספרו של עמוס בר ("פוסה") מרביבים, "הטרקטוריסט הקטן", הוא מצולם בצבעים ומשתתפים בו ילדי המשק וכמה חברים מבוגרים.
גדעון אוקו, התרבותניק ובמאי ההצגות הותיק של נען התחיל לעסוק בהסרטה לפני כשמונה שנים, כאשר הסריט סרט דוקומנטרי מחיי הקיבוץ שלו, באורך של שעה וחצי. הוא הקים את המחלקה לקולנוע של ההסתדרות ועמד בראשה עד לפני שלוש שנים. כמתנת-פרידה קיבל מצלמת-קולנוע של 16 מ"מ, ובה הוא משתמש עתה להגשמת חלומו הפרטי – הסרטת סרטי ילדים. בזאת הוא עוסק, לדבריו, רק מהצד, נוסף לשעות העבודה הרגילות שלו.
גדעון אוקו העובד שלושה ימים בשבוע כגזבר ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד, ובשאר ימי השבוע הוא מרכז את מפעל ההסרטה של הקיבוצים. האולפן שלו, הנמצא במרתף במת-ההצגות של האמפיתיאטרון האזורי בנען, נושא חותם חלוצי-משקי – הקירות מרופדים בקרטונים לביצים. אך יש שם מצלמות, מכונת-חיתוך, מכונת הקרנה, מכונת הקלטה, רשם-קול, ועשרות גלילים של סרטי צלולואיד.
היומנים שמפיק הקיבוץ המאוחד
יומני הקיבוץ-המאוחד עוסקים בנושאים רבגוניים, כגון טיולים של הנוער בערבה ובאילת, תערוכת אמני הקיבוץ, קורס בין-קיבוצי לקוסמים (לפני שלוש שנים היה נסיון לקורס כזה – אבל לא חזרו עליו. יש חברים הסבורים "שלהטוטי אחיזת-עיניים אינם הולמים את הערכים וחיי התרבות במשק").
עתה מכינים בקיבוץ המאוחד סרט דוקומנטרי על הגליל העליון, באורך 30 דקות. בתוכניתם להסריט סרט על אניות הדיג של הקיבוצים, לפי הזמנת צי"ם המתכוונת להקרין את הסרט לפני נוסעי אניות-הפאר שלה. אוקו שעבד יחיד עד לפני זמן מה נעזר עתה בחבר קיבוץ צעיר מגבעת-ברנר, מיכה אבני, ובמועמד לחברות במשקו, עולה חדש, מר פרבר, מהנדס רדיו במקצועו, העוסק בהקלטות הקול. אולם סרטי-הילדים הם מפעל-יחיד של גדעון אוקו.
סרטים מותאמים לילדי הארץ
לדעתו של אוקו אין בשביל הילדים שלנו סרטים מתאימים. סרטי המיקי-מאוז המצויירים המגיעים בדרך-כלל לילדים, אינם מתאימים להם ואינם חינוכיים – יש בהם תמיד יסוד של אלימות, הם מהירים מדי והילדים אינם מסוגלים לעקוב אחריהם ולקלוט אותם.
הסרט שמצלם עתה אוקו מספר עלילה הקרובה ללב הילד: מעשה בנער קטן, אוהב טרקטורים, שעלה על טרקטור בשדה והתניע אותו. הטרקטור החל לנסוע, והנהג הצעיר לא יכול היה לבלמו. לבסוף הצליח חבר-המשק לעצור את הטרקטור והכל בא על מקומו בשלום. כרקע משמשים בתי-הילדים בקיבוץ ונוף המשק.
זהו סרטו השלישי של אוקו. הסרט הראשון על בעלי-החיים במשק, היה צירוף של קטעים שצילם בהזדמנויות שונות. בסרטו השני, "הטלה שלנו" יש כבר עלילה, ארכו 40 דקות והוא מלווה בקרינות ובמוסיקת-רקע שעובדה לפי נעימותיו של דוד זהבי, גם הוא חבר נען, ונוגנה ע"י תזמורת ילדי המשק. הסרט הוא חובבני במידה רבה, והבמאי מכיר בשגיאותיו: הוא לא עבד לפי תסריט. הוא יצא פעם בפעם וצילם את ילדי הגן בפעילותם. אחר כך הדביק את הקטעים כדי לשוות מהלך הגיוני לעלילה. ההסרטה נמשכה זמן רב, למעלה משנה, והילדים נראים בכל פעם בבגדים אחרים ("המטפלת מסרה את הבגדים לכביסה"), או ילד שצולם עם בלורית מגודלת נראה אחרי כן קצוץ-שער ("לאמא היתה 'שבת' והיא נסעה עם הבן לספר").
"הטרקטוריסט הקטן"
אולם למרות חסרונות-הילדות שלו, "הטלה שלנו" הוא סרט חביב. הוא מראה את הילדים במשחקם ובצהלתם, והצופים הצעירים נהנים ממנו מאד. הסרט עובר עתה בקיבוצים ובמוסדות-חינוך וההדים הם חיוביים.
בסרטו האחרון משתדל גדעון אוקו לא לחזור על שגיאותיו. "הטרקטוריסט הקטן" נעשה לפי תסריט מעובד לפרטיו, נלווים למסריט נערת-תסריט ואיש-הקלטה. הסרט באורך 30 הדקות יהיה מדבר. הבמאי רוצה להגיע בסרטיו גם לילדי העיר. הבעיה העיקרית היא התקציב. את ההוצאות מעריך גדעון בעשרת-אלפים לירות, בלי להחשיב את העבודה הנעשית בהתנדבות. בסרטו האחרון מרשה לעצמו מר אוקו לצלם כל סצינה פעמים אחדות. לפי התוכנית יושלם הסרט באביב. הוא יתאים לילדי הגן והכתות הנמוכות של בית הספר.
הילדים נהנים מההסרטה
השחקנים הראשיים הם ילדי כתה ב' – אותם ילדים שהיו בגן כאשר השתתפו בסרט על הטלה. הילדים מופיעים לפני המסרטה בטבעיות רבה. נוכחותו של צוות המסריטים אינה מפריעה להם. הקושי הוא שהם מתעייפים מהר. אפשר לעבוד אתם ברציפות שעה וחצי לכל היותר.
הילדים נהנים מאד מעבודת ההסרטה. אם כי לא תמיד בגלל הסיבות הצפויות על ידי המבוגרים. אמר לי ילד כתה ג': "בטח, היה נפלא – באותו יום לא הלכנו לישון אחר-הצהרים בגלל הסרט, וזה היה כדאי".






והנה הסרט הראשון - "הטלה שלנו" מ1962. שימו לב לאנימציה המוצלחת בכותרות - וגם לצילומי האויר מעל נען. אורך הסרט כ40 דקות.

הטלה שלנו, 1962
תסריט, בימוי, צילום ועריכה: גדעון אוקו




והנה פירוט תוכן הסרטים כפי שפורסמו ע"י מחלקת הקולנוע של ההסתדרות:

ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מחלקת הקולנוע

הטרקטוראי הקטן
הקיבוץ המאוחד, אולפן הסרטה "נען". סרט צבעוני
עברית, לילדים
לפי ספורו של עמוס בר – רביבים
מעובד ומבויים ע"י גדעון אוקו
אורך ההקרנה: 30 דקות
הלל – הטרקטוראי הקטן אוהב יותר מכל יתר ילדי הקיבוץ טרקטורים.
חבר במשק אשר מבין לרוחו של הילד לוקח אותו כמעט מדי בוקר בבוקר ביוצאו לעבודה, "טרמפ" עד שערי המשק.
יום אחד מגלה הלל בעת טיולו עם הילדים שהטרקטור התקלקל במרחבי השדות. הוא מחליט להתגנב מקבוצת הילדים ולגשת לשדה. לאחר הרפתקאות הוא מגיע אל הטרקטור ומוצא אותו עזוב בשדה כיוון שהטרקטוראי הגדול הלך לתקן את משאבת השמן. הוא מתישב על הטרקטור ומרגיש את עצמו כטרקטוראי ממש.
קמה בהלה כאשר החברים שומעים ממרחקים את רעש הטרקטור בשדה, אשר נע בכוחות עצמו. אחרי רדיפה דרמטית, מצליחים לעצור את הטרקטור ולהציל את הלל אשר יושב עליו ואינו יודע כיצד לעצרו.
לאחר נזיפות רבות מחליטים היברים להסתפק בהבטחתו של הילד "שבמשך 7 השנים הקרובות" לא יעלה ללא רשות על טרקטור. הם משחררים את הטרקטוראי הקטן ללא עונש חמור.

הטלה שלנו
הקיבוץ המאוחד, אולפן הסרטה "נען". לילדים
גדעון אוקו
עברית, בצבעים
אורך ההקרנה: 40 דקות
גן ילדים באחד הקיבוצים. הילדים (בגילים 3-6 שנים) מקבלים מתנה מאת רועה הצאן של הקיבוץ: טלה קטן.
כל מחשבותיהם ומשחקיהם מתרכזים מעתה סביב לטלה וטיפולו. ילדה קטנה בשם מיכל מתקשרת במיוחד לטלה. בחגיגה מיוחדת מקבל הטלה את השם "פעמונית" וכמתנה סרט אדום עם פעמון סביב צוארו.
בבוקר בהיר אחד נעלם הטלה. התרגשותם של הילדים גדולה. מתארגנות קבוצות חיפוש מיוחדות אך ללא תוצאות. הטלה נעלם. הזמן עובר (מתואר ע"י ציורי ילדים של עונות השנה). רוב הילדים כבר שכחו את הטלה. רק מיכל אינה יכולה להתגבר על געגועיה והיא ממשיכה בחיפושיה בתקווה למצוא אותו.
בטיולה בשדה לבדה היא פוגשת בעדר הצאן של הקיבוץ ומתגנבת בין הכבשים, אך הרועה מגלה אותה והיא מגלה לו מה מטרת חיפושיה.
הרועה לוקח את מיכל הקטנה אל דיר הכבשים וכן מחכה לה הפתעה גדולה – הטלה הקטן שלה עם הסרט האדום על צוארו – עתה כבר כבשה גדולה ממש - : אמא! וטלה קטן יונק אצלה.
מלאת שמחה רצה מיכל לגן להודיע על תגליתה.
למחרת בבוקר מביא הרועה לילדים מתנה חדשה: את הטלה החדש עם הסרט האדום של אמו!


הטרקטוראי הקטן הנו ספרון שיצא ב1958 בסדרה א' של ספריית דרור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וכתב אותו עמוס בר שהיה אז חבר רביבים.




והנה גם הסרט "הטרקטוראי הקטן". אורכו כ30 דקות - והוא נחמד מאוד. שימו לב לשיפור ביכולות הטכניות, לציורים שבכותרות, ולמוזיקה של יהודה אורן.

הטרקטוראי הקטן, 1964
ע"פ סיפור מאת עמוס בר
תסריט ובימוי: גדעון אוקו
צילום ועריכה: מיכה אבני וגדעון אוקו
מוסיקה: יהודה אורן
הקלטה: וילי פרבר



אני שמחה לספר שנגעתי וצילמתי את אחד הלוחות שבכותרות של "הטרקטוראי הקטן" - ואם מישהו מהקוראים יודע איפה נמצאים הציורים האחרים ומי צייר אותם - שיודיע ואבוא לצלם:




זהו. אם ראיתם את כל הסרטים וקראתם את כל הכתבות - "שרפתם" כאן לפחות שעתיים... אבל תודו שזה מאוד מרשים! תארו לכם איזו השכלה קולנועית, תיאטרלית ומוזיקלית יש לילדי נען מכל התרבות המוצגת והמוסרטת הזאת... ועכשיו גם לכם... תהנו!

לילה טוב.

6 תגובות:

  1. עינת שלום, שמי מיכל אוקו אני בתו של גדעון אוקו וגם "מיכל הקטנה" מהסרט הטלה שלנו. ברצוני להודות לך על הכתבה המרגשת (לפחות אותי)שחושפת את כישוריו ויכולותיו של גדעון אבי ליצור ולשתף רבים מחברי המשק והכל באמצעים הפשוטים שהיו אז. מבחינתי זו מתנה שלך עבור משפחתנו לחשוף את דמותו המיוחדת לכלל הציבור. תודה מיכל

    השבמחק
  2. את הפתיח ל"הטלה שלנו" צייר אריה דורון.

    השבמחק
  3. זו כתבה מחממת לב.
    מי שהיו ילדים אז בנען, ואני ביניהם, זוכרים הייטב את ההצגות שהוצגו במתבן ליד מגרש הספורט של ביה"ס, כשהמושבים לקהל הרחב הן חבילות החציר.
    כמו רבים מבני גילנו זכורות לי עדיין מילות ומנגינת השיר של בגדי המלך החדשים:"יום, יום וצבעיו, מחליף הוא בגדיו.... וגו'
    אכן, כתבה מחממת לב ליוצר שפועלו לא הוערך דיו.

    כעת אולי תוכלו לעשות כתבה דומה על המלחין יהודה אורן, הידוע הייטב בשל שירו "בא ואשק לך" למילותיו של ש. שלום אולם שיריו הרבים מאד שליוו את הצגות הקיבוץ ולעיתים קרובות הושמעו גם מחוץ לנען - אלה לא מוכרים דיים

    השבמחק
  4. גדעון אוקו הנכדיום שבת, 14 מאי, 2011

    מקסים ומרגש.

    השבמחק
  5. תרבותניקית,
    נהדר. הצצה לעולם טוב יותר, ההולך ונכחד.
    תודה על השיתוף.
    ברוך בר-שלו.

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.