מעיין מצאתי ושמו עין חרוד

אתמול (שזה כבר כנראה שלשום...) היתה לי הארה. כל-כך התרגשתי שעדיין לא נרגעתי מהגילוי ואפילו עוד לא הצלחתי להסביר לעצמי למה זה עד-כדי-כך מרגש - ומה זה מסמל בשבילנו.  אנסה לספר את ההתרגשות כאן.

אז ככה... מאז שהתחיל פרוייקט ניגונים (שהוא פרוייקט תרגום ופענוח מכתבי משפחתה של פניה ברגשטיין) פגשתי כמה אנשים שמלווים אותי בלילות ובימים. חלק גדול מהאנשים האלה הפכו להיות ידידי-נפש (ובעיקר ידידוֹת-נפש). אחת מהן היא ביאנקה רודיך מאלוני-אבא שאיתה אני נפגשת מדי שבוע בביתה. אני מביאה לה מכתבים מודפסים והיא מחזירה לי מכתבים מתורגמים ומבוארים. אני נשארת אצלה שעה-שעתיים בכל פעם והיא מספרת ומתארת לי את העולם שעליו מדברים המכתבים. אחר-כך אני לוקחת את המכתבים המתורגמים הביתה, מקלידה אותם ומשתדלת להעלות אותם לפרוייקט. "משתדלת" - בעיקר כי ביאנקה כבר הספיקה לתרגם המוני מכתבים ואני ממש מפגרת בהקלדות....

אחד המכתבים שביאנקה תרגמה מתמשך על-פני כמה חלקים. בכל פעם הבנו שהמכתב מתחבר ומתחבר (כי הרי כולם היו מונחים בערימה בקופסת נעליים ואני לא יודעת לקרוא יידיש - ולא הבנתי איך לחבר את כל חלקי המכתב). בחלקו הראשון של המכתב שנכתב בפולין במרץ 1934 (השבוע לפני 77 שנים) מוזכר שיר קטן על עין חרוד. הכותבים הם אבא של פניה וחינה שנמצאות האחת בגבת והשנייה בקבוצת החוגים שליד המעיין (מכתב 201 שנמשך בחלק 190 ובמכתב 193).

והנה הדף שעליו כתוב השיר ולאחריו גם הקטעים שתרגמה ביאנקה מהמכתב של אובייסי ברגשטיין, שבשבילי הוא תמיד רק "אבא", ושל שיינקה, אשתו השנייה:

מצאתי היום בגליון אחד [של ההיינט] שיר עממי מאת א.ז. בן-ישי (האם זה לא ה"סבא" ["זיידע"] של א.ז. רבינוביץ' שיאריך ימים?) השיר מושר בארץ ישראל. הוא הופיע בקרבת השם "עין חרוד"...

פֹּה עין-חֲרוֹד!
טיַלְתִּי בָּעֵמֶק בְּמַקל-נוֹד
בָאתִי אֶל כְּפָר הוּא עֵין-חֲרוֹד
לֹא אֵלֵך עוֹד הָלְאָה פֹּה אֶעֵמוֹד –
פֹּה טוֹב לָגוּר, פֹה טוֹב לַעֲבוֹד.
לֹא אֵלך עוד הָלְאָה: פֹּה עֵין חֲרוֹד!

טִיַלְתִי בָּעֵמֶק, צָמֵאתי מְאֹד.
מַעַיָן מָצָאתִי הוא עֵין חֲרוֹד:
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה, פּה אֶשְבֹּת –
פֹּה טוֹב לָנוּח, פה טוב לִשְתוֹת
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה: פֹה עין-חֲרוֹד!

שיר עממי נדיר! כל כך פשוט, כל כל טבעי! נדמה היה לי שאותן מילים אני שומע ממך, חינוצ'קה, אלה הרי המילים שלך, זה כה מתאים לך! מרוב התלהבות יצרתי לי לחן והתחלתי לשיר, אבל, היות ואני קומפוזיטור שאינו יודע לרשום תווים, שכחתי יותר מאוחר, לא עליכם, את הקומפוזיציה שלי. יתכן שעוד אזכר.
לפנות ערב פגשתי את שליאמק רטנר. הוא סיפר לי שאצלו נמצאים התווים של השיר "פה עין-חרוד". הוא הבטיח להביא לי אותם הביתה, אלי. אגב, אמרתי לו ששמעתי כבר איזו מנגינה של השיר הזה (התכוונתי לשלי). אבל הייתי רוצה לראות את הרשומה בתווים. הוא הבטיח, שכשיהיה אצלי, הוא ירשום את המנגינה בתווים. זה יתקיים ודאי, ועד אז גם אזכר ב"יצירתי".

ושיינקה מדווחת גם היא על השיר החדש:

חינה, אבא מצא היום שיר על עין-חרוד ומאוד שמח בו, עד כדי-כך שהוא בעצמו חיבר לו מנגינה וזמזם כל הזמן. השכן, הדוד של לינדיך, גוטליב, עבר על ידינו ונעמד להקשיב ללחן.

ועכשיו - תשאלו - נו, אז מה? שיר קטן על עין חרוד שמישהו פירסם לפני 77 שנים בפולין? אז זהו - שגם אני חשבתי ככה עד אתמול.... אתמול (בשבת בצהריים) הלכתי לאירוע היסטורי וחד-פעמי לכבוד שנת ה90 לעין חרוד: מפגש משותף לכל העינחרודים - האיחוד והמאוחד שבּוֹ שרו, סיפרו וניגנו משירי ולחני עין חרוד.

הנחתה את המפגש הנהדר הזה סמדר כרמי-גיברמן ולקחו בו חלק חברי-, ילדי-, בני-, ומקורבי- עין-חרוד. והנה התכנית המלאה:

וגם תמונה היסטורית - תרצה, בתו של זרובבל גלעד, מקריאה דברים שכתב אביה על משה כרמי, שהוא אביה של סמדר שיושבת ליד הפסנתר ומנחה את החגיגה.

וכאן אנחנו חוזרים למאורע המכונן... איזה שיר פתח את האירוע בעין חרוד? נכון... השיר שממנו התלהב כל-כך אובייסי ברגשטיין. בעגה המקומית השיר נקרא "טיילתי בעמק" והלחין אותו משה כרמי - המורה המיתולוגי למוזיקה של עין חרוד.

והנה ילדי עין חרוד שרים את השיר על הבמה, אתמול באירוע החגיגי בעין חרוד. כמו שניכר בוידאו - באיזשהו שלב בזמן הצילום ירד לי האסימון והבנתי שמה שאני שומעת זה השיר מהמכתב של אבא של פניה וחינה. מרוב התרגשות צילמתי גם את הקהל - סוג של תקשורת עם יהדות פולין - ששיר על עין חרוד שהתפרסם בהיינט במרץ 1934 - ושאני לא ידעתי בכלל על קיומו - מוּשר ע"י מאות אנשים בשבת בבוקר, במרץ 2011, בחדר האוכל של עין חרוד (שבו יושבת כל פזורת העינחרודים לדורותיהם - האיחוד והמאוחד). ושרים אותו ילדים.

אני חושבת שאובייסי ברגשטיין הוא איש עם חזון. אני מדברת עליו בלשון הווה כי דרך המכתבים הוא מדבר אל ביאנקה, אליי, ואל כל מי שקורא במכתבים - כאילו הוא נוכח. כאילו הוא יושב עדיין בפולין הרחוקה ורוקם חלומות על ארץ ישראל, על גבת, על עין חרוד, על בית יוסף ועל בית השיטה.

כשחזרתי - הרמתי מיד טלפון לביאנקה. היא הבינה מיד ואמרה שפגשתי את אבא של פניה וחינה בעין חרוד. אני חושבת שזה באמת מה שקרה.

לילה טוב.