המסע המופלא של הקרפד מאשדות יעקב איחוד לעין השופט...

הרשימה הזאת התנגדה מאוד לכתיבה. בהתחלה כתבתי הכל ושפכתי את כל מה שלמדתי בשבועות האחרונים - אבל אז החלו לעלות תמרות עשן ואש מעל ההר שנשקף מהחלון ואז הרשימה נגנזה.

אח"כ, אחרי שעברו כבר כמה ימים ואפילו ירד קצת גשם החלטתי להוסיף עוד כמה קישורים כמה דקות לפני הפרסום - וט-ר-ח - הכל נמחק... הרבה שעות כתיבה וקישורים ירדו לטמיון... אפילו האות ח' במקלדת התחילה לקרטע...

אבל... אני חושבת שהמחשבות שלי יותר מגובשות עכשיו ואני יודעת מה ניסיתי להגיד. אולי אפילו הקרפד החמקמק הזה נראה לי קצת יותר מובן... אשתדל להסביר... אז הנה אני מתחילה שוב....

----------------

הסיפור מתחיל ב1960. עדנה, בתו של דוד הנגבי, מתחילה ללמוד בסמינר אורנים. במשך שנתיים כאם לילדה צעירה נוסעת עדנה ממרחביה לאורנים ונשארת שם ללון משך רוב ימות השבוע. ילדתה, חמוטל והאב, יעקב שבתאי מבלים ביחד את שעות אחה"צ והערב. בשעת ההשכבה בבית הילדים יעקב (או בפי כל חבריו - יענקל'ה) מספר לילדתו ולכל ילדי הגן המתאספים סביבם בשעת ההשכבה - סיפור בהמשכים. 

יעקב שבתאי, שאהב מאוד את הרוח בערבי הנחל של קנת' גרהם ואת פו הדב של א.א. מילן (שאהב בעצמו את קנת' גרהם...), המציא לבתו סיפור בהמשכים על קרפד שהולך לחפש את דרכו בעולם הגדול והמופלא ונפגש בתחמנות, רוע וכיעור של חיות ויצורים שוחרי מזימות לרוב. לבסוף, לאחר תלאות משעשעות ומחורזות, חוזר הקרפד לביתו ומקבל את סביבתו הראשונית בחיבה ובהשלמה. 

דוד הנגבי, שאהב מאוד את נכדתו הראשונה חמוטל וגם את אביה יעקב שבתאי, הציע לשבתאי לפרסם את הסיפור בספרית פועלים. יעקב שבתאי כבר כתב וביים מחזה במרחביה ליובל ה50 (1961) שנקרא "משחק של זמן", ומכיוון שראה את עצמו כפיזמונאי, מחזאי ובמאי החליט לכתוב את הסיפור בצורת מחזה. המחזה שנקרא "המסע המופלא של הקרפד" פורסם כספר ילדים מאוייר ע"י דני קרוון בספרית פועלים ב1965. הספר יצא שוב במהדורה חדשה ב1990 בזמורה ביתן. עד כאן הסיפור הידוע.

ועכשיו לסיפור על מסעו המופלא של המחזה "הקרפד" דרך חגיגות עשורים בשני קיבוצים שונים שלא ידעו זה על זה - במרחק של יותר מ30 שנה - אבל נגעו זה בזה דרך מכתבים וכוונות. כמו עתידות של "בזוקה" שמתגשמות במקרה... ואולי באמת, כמו בסיפור, יש אי שם ים להד"ם?

הגילוי הזה מתחיל משני כיוונים. נתחיל בקצה שכבר התחלתי לספר עליו ברשימה הקודמת. אורי פלג, שבנה את המכמש, ביים הצגה לחג המשק ה40 של אשדות יעקב איחוד. ע"פ האתר של אשדות אורי יזם את ההצגה ומצא את המחזה באמצעות קירבת משפחה בין יענקל'ה שבתאי ליענקל'ה שרון - בני הדודים... במסגרת החגיגות ב1964 נחנכה בימת בית קרפ שהוא אולם התרבות המקומי (אך הענק בקנה המידה הקיבוצי) של אשדות יעקב איחוד. (כמה "יעקב'ים" בפיסקה אחת!)

אני לא בטוחה אם זו תמונת ראי או לא... שקופית סרוקה... אבל זה בית קרפ. התבליט שעל הקיר משל אריה (אריק) קורן 

והנה תוכנית החג ובה הזמנה לחנוכת הבמה והצגת המחזה "המסע הגדול של הקרפד" מאת יעקב שבתאי ממרחביה בבמויו של אורי פלג. שלוש פעמים הוצגה ההצגה, פעם לחברי וילדי הקיבוץ בחגם, פעם למשקי האזור ופעם לילדי העובדים השכירים ומשפחותיהם.

על הדף שחולק לבאי ההצגה כבר נכתב ששם ההצגה הוא "המסע המופלא של הקרפד". שימו לב למלחינה - יהודית סלע-וינר מדגניה ב' שכבר כתבתי עליה ועל מחזה מפורסם אחר שלה ברשימה אחרת.

בדף אף הופיעה רשימה מאת יעקב שבתאי שנכתבה עבור ההצגה ולא הופיעה אח"כ שוב (הטקסט מופיע גם בהמשך):

באלבום ההצגה בארכיון של אשדות יעקב איחוד נמצאות הרבה תמונות. הבאתי כמה מהן לכאן עם הערות שוליים.

בתמונה הראשונה שבחרתי להציג מופיע אורי פלג בגבו למצלמה. זו התמונה היחידה שלו שמצאתי מההצגה.

המקקים - שאחת מהן תהפוך להיות המורה למוזיקה בבית הספר באשדות בשנה היחידה שלמדנו אצלם. פיגורה בזכות עצמה.

שרה אלתר (שרהל'ה שרון), שרה ברקאי (בארי), טובה קנטרוביץ' (קינן)

בן דודו של יעקב שבתאי - יענקל'ה שרון בתפקיד אביו של הקרפד ובתפקיד העורב גם כן. לצידו שרה לבקוביץ' - בתפקיד הקרפד האשדותי המהולל (יש גם ביקורת אוהדת מאוד למטה).

ועכשיו אני רוצה לדבר קצת על התפאורה. ההצגה הזאת מאוד מסובכת ויש בה 13 סצנות המחייבות תפאורה שונה בכל פעם. באשדות היה אמן בשם אריה קורן או אריק קורן בפי המקומיים. אריק קורן הוא אותו האמן שהכין את התבליט על בית קרפ שאותו חגגו ברוב עם ב1964 ולכבודו הוצגה ההצגה "המסע המופלא של הקרפד". אריק קורן הוא גם מעצב התפאורה של הצגת הקרפד באשדות איחוד.

למזלנו הטוב נותרו הסקיצות בארכיון אשדות איחוד והן יפות וטובות ובמצב נהדר. ציורים ורישומים בגיר ובעיפרון. ניסיתי להעמיד חלק מהסקיצות ליד תמונות מתאימות בשחור-לבן כדי שתוכלו להבין מה אנחנו מפסידים... אז לא אכתוב הרבה בין התמונות וארי התמונות היפות האלה אמשיך בסיפור: 

עמליה דיין, אמו של הקרפד, בדקה בה דבק בה חיידק הבמה

בקיצור - הפקה מושקעת ממש. כ20 שחקנים על הבמה ותזמורת מכוחות מקומיים בליווי פסנתר בנגינתה של יהודית סלע-וינר. תפאורות נהדרות, תלבושות, תאורה, הגברה, תורנים.... משהו שלא רואים כל יום. ההצגה עלתה במשך שלושה ערבים בלבד. ואז אורי פלג נסע לירושלים להתחיל את לימודיו בבצלאל.

כמה ימים אחרי ההצגה האחרונה מגיע מכתב מרכז התרבות של האיחוד:

איחוד הקבוצות והקבוצים, המחלקה לתרבות ולהסברה, 14/10/1964

לכבוד מזכירות אשדות-יעקב – איחוד

ברצוני להודות לכם על החוויה האמנותית הגדולה לה זכיתי בערב ההצגה, בה השתתפתי עפ"י הזמנתכם, כנציג מחלקת התרבות.

לא יהיה זה מוצדק להוציא ולציין במיוחד פרט זה או אחר מתוך ההצגה. היתה זאת עבודת צוות נפלאה שהביאה לתוצאות העולות בהרבה על היכולת והרמה של תיאטרון חובבים. הקהל שישב באולם היה מופתע ומוקסם כאחד מהקצב, הרעננות, העושר והחן שהופגנו בצורה מושלמת תוך ניצול מקסימלי של הבמה עם אפשרויותיה הרבות.

אני משוכנע שכלפי פנים יש למבצע אמנותי זה חשיבות רבה עוד יותר. היתה מורגשת התעלות כללית, סטיה רצויה מן השגרה וליכוד חברתי של צוות המבצעים הגדול והמקורבים אליו. ומי מחברי אשדות-יעקב לא הרגיש עצמו שייך לענין? בערב זה היה זה חג בתוך חג הארבעים, ולכן קבלו כולכם ברכה כפולה ומכופלת.

כה לחי!
מרדכי הלמן, המחלקה לתרבות ולהסברה

[החלק הבא מופיע בכתב יד:]

שלום אורי!

אני שולח לך העתק ממכתב ששלחתי למזכירות ואני רוצה להבטיח לך, שאני באמת חושב, מה שכתבתי. יותר מזה כתבתי בקורת והערכה מפורטת שתופיע ב"אגרת" בליווי צילומים. אני חוזר שוב על הצעתי להציג את ההצגה ב2-3 מקומות כגון עין-השופ[ט], יגור, דן. אך עליך תחילה לברר אצל המחבר, האם אין מגבלות בקשר לזכויות שיש ל"[קאמרי]". אם הענין ניתן שלח לי הצעה מפורטת על כל הקשור בהעברה ובהצגה וההוצאות ואני אתחיל להתקשר. אין הרבה זמן פעל מהר!

בברכה
מרדכי הלמן

וכמובן שגם הבקורת האוהדת התפרסמה ובתוכה גם הקדמת יעקב שבתאי להצגה - כפי שהיא מופיעה בדף שלמעלה. שימו לב לקרדיטים ולביקורת על משחקה של שרה לבקוביץ' בתור הקרפד:

אגרת לחברים, איחוד הקבוצות והקיבוצים, 22/10/1964

"המסע המופלא של הקרפד"

המחזה: יעקב שבתאי – מרחביה
בימוי: אורי פלג – אשדות יעקב
תפאורה: אריה קורן – אשדות יעקב
לחן הפזמונים: יהודית סלע-וינר – דגניה ב'
תלבושות: זהבה פישר – אשדות יעקב
תאורה: שלמה קוטהמר, שמעון דמט – אשדות יעקב
עיטור מוסיקלי: משה אריאלי – אשדות יעקב
המבצעים: חברי אשדות יעקב
ע"י הפסנתר: יהודית סלע-וינר
מנגנים: חברי אשדות יעקב
איפור: גרשון קורן, אריה ניר – אשדות יעקב
האחראי לבמה: נפתלי כץ – אשדות יעקב
עזרו בהכנה חברים רבים נוספים מהענפים ומבתי המלאכה.

מבצע אמנותי זה בו לקחו חלק קרוב ל-30 שחקנים ושחקניות מכל הגילים, נוסף לרשימה הארוכה המתפרסמת לעיל, עמד במרכז החגיגות לציון 40 שנות אשדות יעקב.

ואלה דברי המחבר, שנכתבו כהקדמה בתכניה: -

***

משהו על הקרפד

חבל מאוד שהקרפד טרוד בעניניו, שבעינינו הם חסרי-ערך, כמובן. אילמלא כן, ייתכן שהיה נעתר לספר לנו, בכתב או בעל-פה, משהו על חייו ועל עלילותיו, על הרגשותיו ומחשבותיו, ובעיקר מה מוסר ההשכל שהשכיל הוא עצמו ללמוד מתוך הרפתקאות-מסעו. יתכן גם, שכדאי היה לפנות בענין זה לאחד מן הייצורים האחרים, שאם גם עדותו היתה לפי טבעה מקוטעת וחד-צדדית, הרי בכל זאת היינו יכולים, אולי, ללמוד ממנה משהו. בשום אופן לא הייתי מציע לפנות להורים, שעדותם לעולם היא חד-צדדית ביותר לטוב או לרע, ולעומת זאת היא ניתנת בבטחון שאין לערע עליו. הלא הורים הם.

חבל מאוד. אילמלא כל אלה הייתי אני פטור מן המלאכה.

כיון שאינני יכול לפטור עצמי, אערוך את דברי בזהירות רבה, ובכן:הקרפד אין הוא משל ואין מסעו משל, אלא הוא מסע ממש ומסעו ממש. ואם יש ומעשיו משונים הם או משעשעים, הלוא גם מעשינו שלנו משונים הם, או משעשעים, לפעמים. ואם יש ומעשי שאר הייצורים מגוחכים הם או רעים, הלוא גם מעשינו שלנו מגוחכים הם או רעים, לפעמים, ואיש לא יבוא ויטען שאנחנו משל ומעשינו משל.

כמובן, כמובן. אפשר שמעשי הקרפד ומעשי שאר היצורים וכל הקורות ועלילות הדברים, ייראו למישהו כמכילים בתוכם רמזים נסתרים או מפורשים, המוציאים את הדברים מידי פשוטם והופכים אותם למשל ולאלגוריה עם לקח ומוסר-השכל וכיוצא באלה, חייב אני לציין, מבלי לדחות דעה זו מכל וכל, שזהו כבר עניינו הפרטי ומזלו המיוחד של כל אחד ואחד, העובדה שמישהו מוצא רמזים ומוציא מוסר-השכל ממעשי קרפדים, או סוסים, או עצים ואנשים, תלויה היא בכוח הדמיון ובכוח המחשבה ובמידת הרצון ובנטיית הלב. יכול אדם להתבונן בזריחת השמש וללמוד משהו אחד, ושני יכול ללמוד משהו אחר, ושלישי יתבונן בזריחה ולא ילמד דבר, אלא סתם יהנה מיפי הטבע.

אם כך ואם אחרת. שאו עיניכם אל הבמה ותראו שהוא חי וקיים! וכמוהו כל שאר היצורים!

***

ביד אמן העלה המחבר לנגד עינינו את עולם החי המתלבט בדאגות הדומות לשלנו. גם כאן קיימת הבעיה של הדור הצעיר, שהמסגרת בה גדל וחונך צרה לו. בנו הקטן של הקרפד אינו עומד בפני הפיתויים שבסיפורי עוברי-אורח והוא מאמין, כי ימצא את אושרו בעולם הגדול. אך בדרכו הממושכת, בה הוא נפל לא פעם קורבן לשקר ולמרמה המביאה אותו גם לארץ השפע והבטלה, אין הוא מוצא את מבוקשו והוא מאושר כשהוא מגלה כי שוב חזר אל השלולית הקטנה.

מחזה דמיוני זה, המעלה את בעיתינו באמצעות סיפורם של בעלי חיים שונים, תופס מקום מכובד ליד מחזהו הידוע של צ'פק, מבלי לעורר את הרושם שהיתה לו השפעה מסויימת על יצירתו של איש מרחביה י. שבתאי. בכשרון רב, בטעם עדין ובהומור דק, ידע הסופר ליצור עשרות דמויות על בעיותיהן ומנהגיהן והן מעוררות לא פעם, בעיני הצופה, את השאלה האם אלה דמיונות בלבד. תורת החיים של אבא עורב לקוחה, ללא ספק, מהמציאות של ימינו וייתכן אפילו שהיא מופיעה בספרי הלימוד לדיפלומטים. אך גם יתר היצורים אינם חוסכים מימרות ורמזים המזכירים לנו לא פעם את גישת האדם בימינו לערכי החיים ואת היחס בין אדם לאדם. הקרפד, צעיר וחולמני, מחפש את הקל ואת הנעים שבחיים. אין הוא מוכן לקבל מוסכמות ואינו מוכן להתחשב בעצת ידידים. בסערת נעורים הוא מסתער אל עבר העולם הגדול, ללא נסיון, מודרך רק על-ידי השאיפה לתענוגות החיים. בסוף המסע מוצאים אנו אותו שבוא, רצוץ, מאוכזב ומלומד נסיון והוא מתחיל לראות את ביתו ואת כל הסובב אותו באור אחר, חיובי יותר ומתוך הבנה יתרה.

הבמאי אורי פלג, שזאת עבודתו הגדולה הראשונה, ידע לבנות הצגה בקצב יפה תוך הדרכה נכונה של השחקנים. יש לציין במיוחד את המבטא הטוב והברור, החסר לא פעם על בימותינו (ולא רק של החובבים...). פה ושם אפשר היה להגביר את הקצב, ובמיוחד להעלות את המתח לקראת סיום ההצגה, אך בקווים כלליים היתה זאת עבודת בימוי יפה המבטיחה רבות לעתיד.

הבימוי המוצלח נתמך יפה על-ידי התמונות המגוונות, מעשה ידי הצייר אריה קורן, אשר בזריזות ובכשרון ידע לנצל את האפשרויות הרבות של הבמה המשוכללת ופתר בצורה מושלמת את החלפות התפאורה המרובות. הסצינות השונות, ובעיקר התמונות ההמוניות, קיבלו גוון מענין נוסף על-ידי התלבושות הססגוניות של זהבה פישר ועל-ידי תאורה טובה ומדוייקת.

אם העיטור המוסיקלי של משה אריאלי נעשה בטוב טעם הודות לבחירה מוצלחת של קטעי יצירה מתוך הספרות המוסיקלית הכללית, הרי מהווים הלחנים של יהודית סלע-וינר חלק בלתי נפרד מההצגה והוסיפו מימד נוסף למחזה.

השחקנים הצעירים והפחות צעירים שלטו יפה בחומר וסגלו לעצמם צורת דיבור ותנועות החורגות ממה שאנו רגילים לראות על בימת חובבים. כולם מילאו את תפקידם בכשרון ובהתלהבות האופיינית לשחקנים חובבים ואין מקום להבליט תפקיד זה או אחר. לעומת זאת לא יהיה זה מוצדק לפסוח על התפקיד הראשי, הקרפד. תפקיד זה חורג מכל יתר התפקידים גם בגלל היקפו וגם בגלל הדרישות הדרמתיות בפניהם עמדה ממלאת התפקיד, שרה לבקוביץ. שרה טרם גמרה את חוק לימודיה ולא הייתי רוצה להשפיע על דרכה בעתיד ע"י הבעת דעה על הופעתה בתפקיד הראשי. לכן אסתפק במילים ספורות אלה: בכשרון הדרמטי הבולט ובחן האישי שלה היא כבשה לא רק את הבמה אלא את לב כולנו.

מילים ספורות לחברי אשדות יעקב. קיבוץ שיש בו כוחות יוצרים ומבצעים כאלה יכול, ללא-ספק, לראות תופעה זאת כתוצאה של אווירה כללית וחינוך. אך תפקידכם לשמור על ערכים אלה ולטפחם ואז נכונו לכם עוד הרבה שעות של סיפוק והתרוממות רוח.

מרדכי הלמן, כפר רופין

אורי פלג כתב ליעקב שבתאי ולמרדכי הלמן מיד עם קבלת המכתב מהלמן. במכתבו ליעקב שבתאי הוא מספר על ההצעה של מרדכי הלמן ועל לבטיו שלו בשל העומס הרב והדרישה שיספיק לסיים את לימודיו בבצלאל במחצית מהזמן הדרוש בשל אילוצים משקיים. 

ירושלים 19/10/1964

ליעקב שלום

נגמר החג – פסק מתח הגדול והעבודה המאומצת. אך נדמה לי שנשארה הרגשה טובה וסִפוק לכל המשתתפים והעוסקים בהעלאת ההצגה.

בהצגה האחרונה ביום ו' למשקי הסביבה (שהיתה ההצגה הטובה ביותר, לדעתי) נוכח נציג המחלקה לתרבות ממזכירות אחוד הקבוצות והקבוצים. מתגבשת אצלם תכנית להוציא את ההצגה לכמה מקומות כגון: עין השופט, יגור, דן ואולי הצגה אחת גם בעיר חיפה או תל-אביב בכוונה לחופשת חנוכה. וכתנאי ראשון, כמובן, דרושה הסכמתך והתנאים שלך אם בכלל נראה לך שראוי הבצוע למאמץ זה.

איני יודע בכלל אם יצא דבר מכל התוכנית הזו – אני התחלתי ללמוד בקצב מוגבר ובמשטר חמור בכדי להספיק הרבה ומהר ויש לי חשש שלא יספיקו המאמצים והאמצעים לשאת מבצע כזה.

ביני לבין עצמי מתנהל גם המאבק בין המהסס והמפקפק – לבין "קולות אחרים" ועל כולם הידיעה שיכלנו להוציא עוד יותר טוב עוד יותר מושלם – ויש ה לתקן ויש מה לשנות. אך, כאמור, הסכמתך או סרובך קודם לכל ברור נוסף.

נא כתוב לי במהרה אם יגיע עד יום ששי זה שלח לאשדות ולא שלח נא לכתובתי בירושלים רח' בית-הכרם 20 משפ' כוכב בשביל אורי פלג.

ושוב תודות

אורי פלג

נ.ב. – כדאי שתתיעץ עם רעיתך (ומסור לה ולבת שלום).

ובאותו יום, כנראה שמיד אחרי המכתב שלמעלה, כותב אורי פלג גם למרדכי הלמן. (המכתבים מאורי הן כנראה סקיצות מכיוון שמצאתי אותם בתוך המכתבים שהתקבלו מהלמן ומשבתאי ומכיוון שיש עליהם הרבה מאוד מחיקות ותיקונים). 

ירושלים, 19/10/1964

למרדכי הלמן שלום!

תודה על מכתבך. כתבתי הערב בדבר תכניתך למחבר ההצגה יעקב שבתאי ממרחביה. אני מקוה לתשובתו המהירה.

כידוע לך יצאתי מיד אחרי ההצגה ללמוד בירושלים במתח ובמשטר קשה. אני חייב להספיק שנתיים למודים במשך שנה אחת ולשם כך עלי להוכיח את עצמי בביה"ס. גם המרחק הגדול מהבית ודרישות המשפחה מקשים.

מה גם שלא פעם מהסס אני אם הצלחת ההצגה בבית באוירה אוהדת "שלנו" מצדיקה העזה לצאת לסבוב ולהופיע בפני קהל שגם אם היותו קבוצי הרי הוא בררן וקפדן גדול – ולפעמים אכזרי.

למרות כל זה אם המחלקה לתרבות תחליט (לאחר שִקול והתיעצות עם אנשים "אובייקטיביים" שראו את ההצגה) להרים מבצע זה אתן את ידי ואהיה אחראי לצד האמנותי של בצוע ההצגה.

הדגשתי: המחלקה לתרבות (וזו דעתי הפרטית) כי אני חושב שאין כל אפשרות להטיל את האחריות הארגונית והכספית על אשדות – למרות שאשדות ואנשי אשדות יבצעו את המשימה. צריך להיות מצד התנועה כִסוי מלא הן מהצד הצבורי-ארגוני והן מהצד הכספי.

ודאי שהצלחת ההצגה מוסיפה ליוקרתה של אשדות כמשק, אך נדמה לי שהתנועה צריכה לראות בהצלחת הענין ביוקרתה היא – במערכים הצבוריים ובדמותנו כלפי חוץ ופנים.

לא אוסיף על כך במכתב בעל פה אולי כן.

מכל מקום אם תחליטו על כך לאחר בדיקה נוספת אמנותית צבורית וכספית, ולאחר שנקבל תשובה חיובית מהמחבר יש לפנות למזכירות אשדות לקבלת החלטה וכן יש, לדעתי, להפגש עם המבצעים לקבל את אִשורם.

איני יכול לערך תכנית כספית כבקשתך, כי רחוק אני מהאנפורמציה על כל המרכיבים את התקציב (מספר ההצגות, מספר המקומות באולמות, מחיר כרטיסים, וכו וכו) ואין לי גם נסיון בכך. אך ניסיתי להעלות במצורף רשימת "ענינים" לטיפול ברור והכנה שיכולים לשקף את כֹבד המשקל.

ואחרי כל ההשקעה, ההתכתבויות וההתכוונות מגיעה תשובתו הנחרצת של יעקב שבתאי. במלה אחת: "לא!":

קבוץ מרחביה, 21/10/1964

לאורי שלום רב מאוד.

קבלתי את מכתבך וללא שום עיכוב הריני משיב תשובה.

באמת, עוד קודם לכן אמרתי לכתוב לך כמה מילים אחרי המבצע הגדול שעשיתם, אלא שאני כה טרוד בעבודה וענינים וכתיבה (גם כתיבת מכתבים הכרחיים (!!! מה לעשות?) שלא נותר לי פנאי וראש. אך מכיון שהגיע מכתבך זה, ועליו אני חיב תשובה, הריני מנצל את ההזדמנות להוסיף עוד כמה מלים.

ובכן, לדעתי היה זה באמת מבצע גדול ונאה, והגם שהיו דברים שנראו לי אחרת או שלדעתי צריך היה לעשות אותם אחרת וכו' (וזה טבעי מאוד, בעיקר בתיאטרון), הרי אין לי אלא לשבח אתכם מאוד. אני מכל מקום, נהניתי. אשר להרגשתך שהיו דברים שניתן היה לשפר אותם וכו', גם זה דבר רגיל הוא בתיאטרון, ולעולם אתה נשאר עם ההרגשה שעדיין לא הכל כפי שהיית רוצה שיהיה ועדיין יש מקום לתיקון ולשיפור. נכון, זוהי הרגשה קצת מעציבה. רק דילטאנטים ומטומטמי-לב-ומוח מפסוטים ממה שעשו (ואולי גם כמה גיאונים באמת).

ועכשיו אשר לענין האחרון.

ובכן, אפתח בסוף ואקפוץ ישר אל תוך המיים. באמת אין אני מסכים שההצגה תוצג בעין-השופט בחיפה וכו', בקיצור, אינני מסכים שהיא תוצג בשום מקום מחוץ לאשדות יעקב (איחוד). הסיבה לכך היא די פשוטה, ואם לא אמרתי לך עד הנה, אומר לך אותה עכשיו. כיון שלחצת עלי שאסיים את הכתיבה (לא היתה לך ברירה), וכיוון שלחצו עלי עוד דברים, מיהרתי וסיימתי את כתיבת המחזה. אחר-כך הגשתי אותו לספרית-הפועלים, ואחר-כך נטלתי אותו להכניס בו כמה תיקונים קלים, (פחד הדפוס!) ואחר-כך ישבתי עוד חודש ויותר ותיקתקתי ותיקנתי את כל המחזה כולו מראשו ועד זנבו. אמנם הדמויות נשארו אותן, והסיטואציות גם הן לא שונו הרבה, אבל הלשון כולה לבשה לבוש חדש. כמעט ולא נשאר גם משפט אחד שלא חל בו שינוי. מובן, שלא ראיתי טעם לבוא אליך שבועיים לפני הבכורה ולהציע לך את הטקסט החדש. זה היה בלתי-אפשרי לחלוטין. (אגב, עד היום, כשהטקסט כבר בדפוס, אני עורך בו תיקונים). אבל אם באשדות-יעקב לא היתה ברירה כי העבודה כבר היתה בעצומה או לפני סיומה, הרי עתה אינני רוצה, ואינני חושב שזה נכון, שאותו טקסט, שבינתיים הפך למעין טיוטה, יוצג שוב ושוב. אני מקווה שאתה מבין אותי ולא תפגע, שכן אין כאן דבר המכוון נגדכם. יתר על כן, דבר זה הוא רגיל מאוד בתיאטרון ובמחזאות. די לקרוא מעט על ברכט (וגם אחרים). הוא כתב מחזה והציג אותו, ואחרי כמה שנים שינה וחזר ושינה, לפעמים 4 פעמים ויותר, וכך הפך הנוסח הקודם לטיוטה והוצג נוסח חדש.

אני חוזר ומקווה שתבינו אותי ותקבלו את עמדתי. מכל מקום, אני בטוח שלא תציגו את ההצגה בניגוד למה שהוסכם בינינו.

כל טוב לך אורי, והמון שלום וכל הכבוד בעד מה שעשית. ד"ש לבני המשפחה שלך. ולהתראות.....

יעקב שבתאי

ד"ש לבן-דודי ול.... קרפד(ה).

וכך נגנזה ההצגה באשדות על כל תפאורותיה, לחניה, שחקניה, וזכרונותיה - ונדחסה לאלבום אחד וכמה תיקיות בארכיון הקיבוץ. הזכרונות מלווים הרבה מבוגרים וילדים - והמאמץ קידם כמה הצגות אחרות. אבל הקרפד לא עלה שוב על בימת בית קרפ.

הספר "המסע המופלא של הקרפד" יצא בספרית פועלים ב1965 (לאחר קצת "נידנודים" כמו שפירסם פעם אלישע פורת). 

ובאותיות הקטנות כתוב שהספר מוקדש לחמוטל. ועוד כתוב - שהספר יצא בסדרת נעורים בעריכת מרדכי אמיתי... למי שעוקב אחרי הפוליטיקה המסובכת של ספרית פועלים....

ועוד מתוך הספר - ובדומה למחזה - הצגת הנפשות הפועלות:

ובעמוד האחרון מופיע מכתב שכנראה נכתב (טקסט) ע"י יעקב שבתאי ואוייר ונכתב (כתב-היד) ע"י דני קרוון כפי שיפורט בהמשך:

והנה הספר בגרסת 1990 בהוצאת זמורה ביתן:

ובסופו מכתב מדני קרוון על העבודה עם יעקב שבתאי על הספר:

ומלה אחת או שתיים על דני קרוון וספרית פועלים. בהיותו חבר קיבוץ הראל מ1948 ועד 1955, אייר דני קרוון גם כמה גליונות של משמר לילדים. הנפשות הפועלות במרחביה ובתל-אביב לא היו זרות לו כלל. והנה שתי דוגמאות:

דני קרוון, איור לשיר של לאה גולדברג על שער משמר לילדים, 1955 

דני קרוון, איור לשיר של יוסף נצר (שער הגולן) על קיבוץ הראל, 1954

למעשה, אם קוראים את הביוגרפיה שלו כפי שהיא מוצגת באתר הבית של דני קרוון, בשנה שבה אייר את "המסע המופלא של הקרפד" היה בעצמו מעצב תפאורות ובמה למחזות רבים בתאטרוני ישראל. כך שגם ספרית פועלים וגם עולם המחזאות היו קרובים ומובנים לו - כפי שהיו מובנים ליעקב שבתאי.

והנה ביקורת שמצאתי באורנים מ1990 על ההוצאה המודשת של הספר בזמורה ביתן (ללחוץ על התמונה כדי להגדיל ולקרוא):

הספר יצא גם בארצות רבות ובשפות רבות. הנה הגרסאות בגרמנית (שתי גרסאות שונות) ובהולנדית. ישנן גם גרסאות בסינית, קוריאנית ואיטלקית (אם יש למישהו - אשמח לקבל תמונה ולהוסיף אותה לכאן):

Die wundersame Reise des kleinen Kröterichs

De wonderbaarlijke reis van Kleine Pad

ועכשיו נוסעים בזמן.... ומגיעים למקום אחר, עשור אחר, שירים ולחנים אחרים - אבל לאותו הסיפור, לאותה עיר השמחה, לאותו ים להד"ם... לאותו הקרפד... וכדי שתכנסו לאווירה - הנה גרסת ים להד"ם כפי שמצאתי אותה בארכיון אשדות יעקב איחוד:

שם מעבר לשם עד הסוף

משתרע לו ים להד"ם הגדול

יש ספק בדבר, יש ספק

אם הכל-שם לבטח נפלא ורק טוב

בצבעים של ירוק וכחול

הוי האם זה כחול

שם מעבר לשם עד הסוף

שם תמיד יש אביב ויש עשב ויש

יש ספק בדבר, יש ספק

אם הכל שם רחב והים אין לו סוף

חסידות גם באות שם לחטוף

הוי הן באות לחטוף

שם (רק נגינה...)

משתרע (רק נגינה...)

אין ספק בדבר, אין ספק

שהכל כאן רחב והים אין לו סוף

בצבעים של ירוק וכחול,

הוי כמה כאן כול...

(האור נמוג לאט לאט)

(המסך)

והנה הקצה השני של הסיפור הזה - הצד האחר... כשעבדתי עם אבא שלי על ילדות יחפה (אוסף שירים וסיפורים על ועבור ילדי קיבוצים בביצוע, כתיבה והלחנה של חברי קיבוצים) נתקלתי באוסף שירי ילדים שהוציאו חברי עין-השופט לכבוד חג ה60 לקיבוץ שנחוג ב1997.

בתוך האוסף הזה של עין השופט (שהמרתי מקלטת לפורמט דיגיטלי באולפן ההקלטה ביגור) היו כמה שירים מאויירים ע"י יונת קציר-גולן - אחד מהם היה ים להד"ם (ללחוץ על המשולש כדי להאזין לשיר):

אחרי שביקרתי באשדות יעקב איחוד הבנתי שעליתי על משהו מעניין. לתדהמתי, בכל המכתבים של אורי פלג ומרדכי הלמן מופיע עין השופט כמקום בו תוצג ההצגה "המסע המופלא של הקרפד" בחנוכה 1964... מכיוון שידעתי שעדנה קרמר מעין השופט עיבדה את ההצגה מהמחזה של יעקב שבתאי ב1997, ומכיוון שעדנה עצמה היא עורכת ספרי הילדים בספרית פועלים הייתי בטוחה שידעה על ההצגה של אשדות מ1964. להד"ם!

שאלתי את עדנה בשבוע שעבר וגם היא היתה מופתעת כמוני. למעשה אף אחד באשדות לא ידע על הקרפד של עין השופט ואף אחד בעין השופט לא ידע על הקרפד של אשדות! המעניין בסיפור הזה, אני חושבת, זה שבשני הקיבוצים האינטרפרטציה של המחזה היתה דומה ומתבקשת. אני גם מאמינה שלא זו היתה האינטרפרטציה של יעקב שבתאי שבעצמו עזב את מרחביה זמן לא רב אחרי שהתפרסם הספר בספרית פועלים.

אז כדי שוב להראות לכם את מידת ההשקעה בהצגה לילדים, הפעם של עין השופט, ושוב עיבוד קיבוצי רב-משתתפים של "המסע המופלא של הקרפד" אציג כאן תמונות, מודעות, הזמנה לחגיגה - ובמיוחד - הקלטות של לחנים ועיבודים מקוריים מהצגת הקרפד של עין השופט:

המסע המופלא של הקרפד
מאת: יעקב שבתאי
עיבוד: עדנה קרמר
בימוי: גליה שגיא
מוסיקה: פנינה ענבר
תפאורה: אהרון מיטל
כוריאוגרפיה: דדי מיכאליס
העמדת שירים: רותי גרטלר
הפקה: שרה רן, מיכל וילפנד
עיצוב תלבושות: סנדרה קרן
ביצוע תלבושות: עופרה מלץ, צביה מורן, שושנה שפירא, עדה נס, צוות המתפרה

המודעה שנתלתה בדר האוכל, עיצוב: אמנון שוק

עדנה קרמר ובעלה משה (חילזון ב' אלוף הקפיצה) בחזרות להצגה

חזרות. שימו לב למעילים על הכסאות...

ללחוץ על המשולש להאזנה, לקרוא את המילים למעלה (מתוך החוברת שצורפה לקלטת שהמרתי), להסתכל בתמונה שלמטה ולדמיין שאתם בהצגה. ושימו לב לאינטרפרטציה הקיבוצית - אני חושבת שהשיר הזה מצמצם את הכל לכמה שורות. מההבנה שלי - גם באשדות זאת היתה הסיבה המרכזית לבחירת ההצגה לחג ה40:

אמנון שוק, אמנון ישראלי, רפי שביט - המקקים המזמרים

איתן ארז סרטן הבוץ ואילת פרקר הקרפד

נעמה ירדן העורב החשוב מאוד

והנה השיר על העורב:

עוזי לושי הינשוף החכם מאוד. שימו לב לנעלי הבית המשובצות!

המפיקות: מיכל וילפנד ושרה רן - עם האביזרים המושקעים

והגענו לסיום (פעם שנייה בשבילי כבר אמרתי?!?!?!). וכרגיל, מי שחצה את כל הרשימה והגיע לסוף מגיע לו סיום-סיומת. אז הנה שירי סיום ההצגה "המסע המופלא של הקרפד" מעין השופט ולאחריהם מופיע שיר הסיום של אשדות. אני חושבת שלמדתי הרבה על השקעה חד-פעמית מתוך איסוף החומר לרשימה הזאת. למדתי משהו גם על תיעוד. כדאי לשמור ה-כ-ל אם אפשר: תפאורות, הקלטות, סקיצות, מכתבים, מודעות, טיוטות, תוים - מה שאפשר לצלם כדאי גם לצלם. ההשקעה היא בהכנות ובפרטים הקטנים. לא הייתם שמחים לראות סקיצות של תלבושת סרטן הבוץ המדהים? ואולי גם הקלטות מאשדות? או אפילו תוים מלחניה של יהודית סלע-וינר?

סיפור מסעו המופלא של הקרפד מאשדות לעין השופט ב30 שנה מסתיים כאן. השתתפו בו וחזו בו מאות ואולי אף אלפי אנשים. ועכשיו גם אתם. תהנו!

שיר סיום (עין השופט) א וב

פזמון הסיום (אשדות)

שנדד בעולם ופגע בעורב

ושוחח אתו כאוהב עם אוהב

הללויה!...

אך נפל במלכודת ובא במיצר

ונחלץ מתוכה ופגש בצרצר.

הללויה!...

שנסע במכונית עד אל עיר-השמחה

וקידמו את פניו בתרועה וברכה

הללויה!...

ונמלט לו משם, לא כשל לא מעד,

ופגש בחרגול בתוך יער-עד-עד

הללויה!...

שיצא בלי-שלום וחזר בשלום,

והיו קורותיו מופלאים מחלום

ואתם ראיתם והכל יאמן

ועכשיו לילה טוב כבר, אמן ואמן.