ועדת הצעצועים של רייזי

כבר כמה זמן שאני מתכננת לכתוב את הרשימה הזאת ובכל פעם אני דוחה כי יש עוד מסמך או עוד תמונה שחסרים לתיעוד. היום פשוט החלטתי לאסוף את כל מה שאני כבר יודעת ולספר את סיפורה של רייזי. יש לי מספיק פרטים לסיפור יפה. 

הרבה פעמים היוזמה והעשייה הן חלק בלתי-נפרד מאישיות. אם בקיבוץ האישיות הזאת יודעת לסחוף אחריה אנשים נוספים (כמו שכבר כתבתי פעם) אז העשייה מחזיקה ומתעצמת לאורך זמן.

יש לי וויכוחים עם אנשים מסביבי לגבי עשייה ויוזמה - ואני בד"כ טוענת שמי שרוצה שיקרה משהו צריך לדאוג באופן ממוקד ופעיל שהדבר ייעשה. לא מספיק לבקש, לדרוש או להתלונן - צריך בעיקר לדעת לבנות ולתקן. ואז, כשבוחרים לעשות, גם נהנים מהעשייה עצמה וגם מגיעים לתוצאה הכי דומה לרצון ולמחשבה המקוריים.

הסיפור של רייזי מדגים בצורה יפה איך אישיות ויוזמה יכולים לשנות סביבה. המקרה של רייזי גם מעניין במיוחד כי היא נדדה עם הרצון הבסיסי שלה ליצור צעצועים ולהקים תאטרון בובות. רייזי עברה בעקבות הפילוג ממעוז-חיים לדורות - ובשני הקיבוצים היא הקימה בשתי ידיה מפעל צעצועי-עץ ובובטרון קטן. 

את הרשימה מלווים צילומים של מעוז חיים ממצלמותיהם של אביטל דפנא ודרורה גפני שמצאתי בפרוייקט הדיגיטציה של בית יגאל אלון. הצילומים והסרטים של דורות מגיעים מהארכיון של דורות ומאלבומי המשפחה.

ההתחלה היתה במעוז-חיים בשנות ה40. מעוז היה אז קיבוץ צעיר של חומה ומגדל. המבנים הראשונים היו בבניה והילדים היו מסתובבים בין החברים העסוקים. הילדים הגדולים שנולדו אחרי הקמת הנקודה היו אז בגיל הגן.

ובתוך תנופת הבניה של הקיבוץ החדש (שהוא בערך בן 6) כותבת רייזי בעלון "לחברים" על הקמת ועדה חדשה שיש בה חברה אחת - הלוא היא... רייזי בכבודה ובעצמה:

רייזי סטביסקי היתה נגרית. בתוך כל התמונות של מעוז (יש כמה עשרות אלפים כאלה) מצאתי כמה תמונות של נשים עובדות במסגריה ובנגריה. אני לא יודעת אם מישהי מהן היא רייזי - אבל אני נורא מקווה... ניסיתי לראיין כמה מהבנות הראשונות של מעוז אבל הן לא זכרו - ולא ידעו לזהות את רייזי מתמונות. אחרי שאפרסם את הרשימה אני מקווה שהילדים של רייזי וילדי מעוז יאשרו או יכחישו...

לקראת החנוכה ועדת הצעצועים של רייזי מצליחה להעמיד תערוכת צעצועים מעשה ידי ההורים (ובעיקר מעשה ידי הוועדה):

רייזי התחילה כנראה להכין צעצועים ב1943 והמשיכה במשך כמה שנים כתחביב וכעיסוק צדדי במקביל לעבודת הנגרות שלה במעוז. כעבור 7 שנים היא מקבלת אישור עקרוני להקים מפעל לצעצועים:

כעבור שלושה חודשים מהקמת המפעל רייזי כבר מייצרת עשרות צעצועים ושולחת אותם למוסד להספקה - שלימים יהפוך למדור לצעצועים של הקיבוץ המאוחד:

בחודש ינואר 1951 מתפרסמת ידיעה פצפונת ב"בקיבוץ" על מפעל הצעצועים של מעוז חיים:

למעשה, הידיעה הזאת היא שגרמה לי להתחיל לחפש את מפעל הצעצועים של מעוז-חיים. להפתעתי, עופר - הארכיונאית של מעוז-חיים שגם שלחה לי את כל הקטעים שרייזי כתבה בעלון - סיפרה לי שמשפחת סטביסקי עברה בפילוג לדורות ושבעקבות העזיבה מפעל הצעצועים נסגר.

אז ב1951 רייזי עברה לדורות עם בעל ושלושה ילדים בגיל בית-ספר יסודי.

דורות וצעצועים - נשמע לי צירוף מוכר... שמעתם פעם על "צעצועי דורות"? נשמע לי כל-כך - ממש ממש - מוכר!

למזלי יש לי קשרים משפחתיים חדשים בדורות ובעזרת הארכיונאית של דורות, אסתר, הם יצאו לסרוק ולסחוב בשבילי קצת ניירת ותמונות על קורותיה של רייזי בדורות... ומה אתם חושבים שרייזי כתבה בעלון של דורות כשהגיעה? נכון - רייזי כתבה על הילדים ועל מה שצריך לעשות כדי לשפר את מצבם החברתי-תעסוקתי-תרבותי-לימודי של ילדי בית הספר בדורות. היא גם מעלה הצעות מעשיות לשיפור המצב:

ומה עושה רייזי בדורות כדי לשפר את מצבם התרבותי של הילדים? מקימה תאטרון בובות....

ובעקבות הצגת הבובטרון הראשונה - מופיעה גם ביקורת בעלון (כנראה ביקורת עצמית - כי הניתוח די נוקב):

אני לא יודעת כמה הצגות כאלה עלו באופן ממוסד. אני יודעת רק שרייזי המשיכה להעלות הצגות בובטרון בדורות ולמטה תוכלו לראות כמה תמונות וגם וידאו מהצגות שונות שעלו. 

סרטון קצר מהצגת "הענק וגנו" שהוצגה ביום הילד בשנות ה70 בדורות:

"פטר והזאב" - 1980:

ורשמים שכתבה רייזי בסוף ההצגה "פטר והזאב" ב1980:

רייזי - ראשונה מימין - עם כל צוות ההצגה:

השכנים מסעד צפו גם הם בהצגה וגם כתבו מכתב תודה:

אבל רייזי לא הסתפקה בבובטרון. אחרי שהפכה למורה לנגרות בבית-הספר האיזורי ולימדה ילדים רבים את מלאכת הכנת הצעצועים - החליטה להקים שוב מפעל צעצועים. מפעל הצעצועים הזה שאת שמו זכרתי מילדותי כנראה - נקרא "צעצועי דורות".

וכיאה למפעל שבראשו עומדת אישה - הוא יצר הרבה מכוניות מעוגלות, עגלות בובות, ריהוט לבתי בובות, ובתי בובות קטנים מעץ. והנה כמה תמונות של רייזי בעבודתה ב"צעצועי דורות" וכמה דוגמאות לצעצועים שהכינה:

צעצועי דורות התרחבו למפעלון קטן שעבדו בו כמה חברים. ורייזי - שאוהבת צעצועים וגם חרוזים - חורזת לאחד החברים העובד איתה לכבוד יום הולדתו ה70:

רייזי נפטרה לפני ארבע שנים בגיל 94. למרות כל התלאות והאסונות האישיים היא מצאה מקום לעשייה תרבותית חיובית ומעשית. אני חושבת שכאן המקום להביא את קורות חייה (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדיל את הכתוב בדף נפרד):

רייזי השפיעה על שני קיבוצים, על ילדים רבים וגם על הוריהם. במעוז-חיים המשיכו להכין צעצועים לילדים בעשייה עצמית ובהרבה בתים של חברי- ויוצאי- דורות ישנם צעצועי עץ שהכינה רייזי. 

מאוסף התמונות של מעוז-חיים אני מביאה דוגמא אחת של תערוכת צעצועים מתוצרת עצמית (כנראה משנות ה60) - ותמונות של ילדים משחקים בצעצועים שהוכנו:

שימו לב לצפרדעים שעשויות מצמיגים ישנים:

ובחרתי לסיים בברכה שכתבה רייזי לעצמה ליום הולדתה ה80:

ואם יש לכם צעצועים או עוד מידע על מפעלי הצעצועים של רייזי אשמח לשמוע.

לילה טוב.