מלאכת מחשבת עממית

הפעם הרשימה מתמשכת באמת על פני 70 שנים לפחות - וזה הישג לא רע בהתחשב שידובר כאן על אמנות לא שגרתית - שהיום יכולה להיקרא פיסול/ציור סביבתי או אמנות אקולוגית אבל פעם היו לה שמות אחרים. גדעון עפרת למשל קרא לציורי קיר של שנות ה50 - אמנות קירונית. ברשימה הזאת ארחיב את המושג לכל משטח ציבורי שאין לו בעלים חוקיים מוגדרים מלבד הציבור כולו. האמנות הזאת נועדה ליפּוֹת, לעודד יצירה, לשעשע ולהוביל למחשבה על משמעות השטחים הציבוריים...

הרשימה ארוכה ומפורטת. יש בה תמונות, טקסטים, ראיונות וסרטונים. לא חייבים לראות הכל (לכל מי שמרגיש אשם...) - אני משתדלת לרכז במקום אחד את כל החומרים שמצאתי כדי שמי שירצה למצוא - ימצא תמיד. אז נתחיל.

אני רוצה להתחיל עם אמנית שכולם מכירים את כתב ידה - בייחוד את הטיפוגרפיה שלה - אבל ברוב צניעותה נשארה ידועה בשמה בעיקר בקיבוצה - מעגן מיכאל. בקרוב אכתוב על שושנה אנגל ממעגן מיכאל כי היא באמת נגעה בהרבה דברים חשובים באמנות שימושית לילדים בקיבוץ המאוחד של שנות ה50 וה60 - אבל היום בחרתי להביא קטע מתוך ראיון מהשבוע שעבר שבו דיברה על ציורי קיר וויטראז'ים שעשתה עם ילדי מעגן מיכאל.

והנה תמונת הויטראז' שהכינו ילדי מעגן מיכאל בהנחייתה של שושנה אנגל -

מרים ברטוב כתבה על אמנות הציור על החלון בשנות ה50, בעקבות כנס אמני הקיבוץ בנען:

מהציורים של מרים ברטוב על חלונות בתי הילדים בגברעם נותרו רק תמונות בודדות (אני מתנצלת על איכות התמונות - צילמתי אותן בשעת ערב לאור נאון אחד...). זה לא סוד שאני מעריצה של מרים וחבל לי שלא נשאר הרבה מהאמנות המפוארת שלה:

והנה גם שני ציורי קיר שצוירו על דיקט ונתלו או הוברגו לקיר בית הילדים -

אחד מציורי הקיר המוקדמים שמצאתי תמונה שלהם הוא דווקא ציור של סיפורי התנ"ך בגן בשדה-אליהו - שצייר מאיר בן-אורי בשנות ה40 -

גם מיכל אפרת ציירה ועדיין מציירת ציורי קיר רבים הנה סקיצה אחת לקיר מצוייר כזה לגן הילדים -

כנראה שציור הקיר הכי מפורסם הוא זה של  יוחנן סימון מגן שמואל שתלוי עכשיו בחדר האוכל לצד ציורי קיר שהכין עבור הנוער הגן-שמואלי -

אבל בגן שמואל יש גם קירות מצויירים שלא יצאו את גבולות הקיבוץ - הנה למשל ציור ענק שתלוי בחדר הריתמיקה משל שאול קנז - 

ומולו, ממש בקיר המקביל באותו החדר, נותר ציור מחוק של יוחנן סימון שרק שוליו ניצלו ממברשת הסיד - 

ומחלונות וציור על קירות נעבור לפסיפסים ומוזאיקות. הנה למשל קיר על בית הילדים (הבית הכולל) שהכין חיים ברגל משער הגולן -

והנה חיים ברגל בכבודו ובעצמו מדביק ומבריג מוזאיקה מבטון על מקלטי הילדים -

יצחק חצרוני מבית השיטה שכלל את הפסיפס ועיטר בו שעון שמש -

והנה תמונות של יצחק חצרוני מדביק ומכין פסיפסים בבית השיטה -

גם שרגא ווייל הכין שעון שמש מפסיפס על דופן בריכת הילדים בהעוגן (הפסיפס עדיין ישנו - שעון השמש הוסר מסיבות בטיחות):

שרגא ווייל הכין גם ציור קיר לבית הילדים שצוייר על דיקט - ושיש בו תחושה של פסיפס (התמונה מורכבת מקולאז' של חמש תמונות - אז אני ממליצה ללחוץ עליה כדי להגדיל בדף חדש) -

ואם כבר פסיפס אז הנה גן יצורי הפסיפס של מאירק'ה דודזון ש... (עוד רגע...)

אם יש כאן מישהו שקורא ממש ממש מהרשימות הראשונות - כתבתי פעם על גרדה כהן שכתבה את ספר השחור-לבן "שאולי בלבולי". גרדה כללה ב"שאולי בלבולי" סיפור על גן הפסלים של מאירק'ה דודזון. הסיפור מלמד משהו על טיולי הילדים לגן הפסלים באילון ועל הפחדים שלהם מיצורי הגן בחושך-בלילה. הצילומים הנהדרים של מאיר דרום הופכים את הסיפור לאחר...

ומאיר דודזון - הופך בסיפור לזֹהר...

ועכשיו הגענו אל אמנות ששותפים לה הרבה אנשים ושלא בהכרח נעשית עבור הילדים - אבל כל מי שנחשף אליה מושפע ממנה. ההשפעה היא ארוכת טווח. הנה למשל עבודת הפסיפס על האסם של גבעת ברנר - שנעשתה ע"פ ציור גלגל המזלות של אריה חצור ב2008:

וכדי שלא תפספסו את ההתרגשות - הנה טקס חנוכת הפסיפס:

ואיך אפשר בלי פטר וינר וציורי השדה שלו שמשפיעים על עמקים שלמים ועל המון חקלאים שמתפעלים מהיכולות של האיש שהפך חקלאות לאמנות ואמנות לחקלאות:

ולסיום - אני לא מכירה את שוני ואלך מכפר הנשיא (ואפילו קישור טוב לא מצאתי) - אבל אני חושבת שזאת הפנטזיה הכי גדולה של כל ילד שאוהב דרקונים וספרי אגדות...

כבר כתבתי כאן לא מזמן על קהל בחינם - תודו שאין לזה תחליף!

ואם יש לכם עוד כוח... כדאי לקרוא את הרשימה של חיים אתר על משמעות האמנות הציבורית שראיתם זה עתה - שממנה לקחתי את הכותרת לרשימה היום:

לילה טוב.
-----

קמתי בבוקר וחשבתי שוב על הפליאה והשמחה העצומה שמביא כל מבצע ענק כזה (רואים את השמחה הזאת מצולמת ממש בוידאו של גבעת ברנר בטקס חנוכת שעון הפסיפס מ2008). האירוע לא כתוב בעיתון או מצויין בחדשות - ועדיין העשייה האמנותית גורמת לאנשים להרגיש משמעותיים ומפורסמים ומחוזקים. זהו.