גדרות

לא כתבתי הרבה זמן כי קרה אצלנו אסון וילד של חברים ושכנים שהכרנו מקרוב מאוד ושהיה חלק מהחיים היומיומיים שלנו - נהרג. מלבד העצב הגדול שלא יעבור כל-כך מהר - התחלתי לחשוב על בטיחות וזהירות ועל איך נראו הגבולות והאיסורים הבטיחותיים כשהייתי ילדה.

בשבועות האחרונים אני אוספת חומר על נוי ואדריכלות של וסביב בתי הילדים והתכוונתי להתחיל לספר את הסיפור שמאחורי המבנים והתכנון. אבל מכיוון שרציתי לעצור הפעם ולבחון מקרוב את הגדר - הרחבתי קצת את המושג אדריכלות.... אני חושבת שאחרי שראיתי מאות אלפי תמונות (בלי הגזמה) של נוף ופעילות קיבוציים - הגעתי למסקנה שהגדר סביב ובתוך בתי הילדים מקבלת משמעות של זהירות ובטיחות - מעבר למראה האופייני של גבול ותיחום. רציתי לכתוב היום על הגבלת המרחב ע"י גדר. אני מקווה שזה לא נשמע כבד מדי... ואם כן - בפעם הבאה (אם לא ייפול עלינו שוב משהו בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נתפש כזה) אמשיך לפי תכנית התיעוד המקורית שלי....

נתחיל במרחבים...

ונתמקד בגדר שמקרוב נראית מאיימת...

אבל בתוך המרחב היא תוחמת.... בעיקר שדות.

בטיול עוברים את הגדרות ומחזירים למקום בדיוק - כדי שלא יעברו אחרים אחרינו וכדי שלא יברחו הפרות....

בתוך הקיבוץ ישנם דשאים רחבים - והמון מקום שמי שלא מכיר חושב שהוא ללא גבולות...

אבל גם הקיבוץ תחום בגדר ובשער...

ובתוכו ישנן גדרות גבוהות ונמוכות, מפלסטיק מברזל ומעץ, גדרות חוצצות וגדרות מגינות, בכל מקום...

והפתוח האינסופי הופך למתוחם ומוגן עם גדר נמוכה מאוד - כמעט סמלית...

וסמלית פחות...

יש אפילו גדרות בטון - כמו חומות.

ויש גדרות שמפרידות בין קבוצות גיל...

מפרידות בין שמיים לארץ...

מפרידות בין אוכל לשינה...

מפרידות בין חוץ לחוץ...

בכל מקום הגדר נוכחת - אבל כמעט שלא חשים בה...

ואם היא מורגשת - מטפסים עליה...

וכשמודעים לגדר - יש הרבה מאוד ממנה...

ומבוגרים מתחזקים אותה. כל הזמן....

ומלמדים גם את הילדים...

קראתי הרבה דיונים על גדרות בספרות הילדים הקיבוצית - ואפילו דיון אחד שבאמת שהרגיז אותי - אבל מעולם הדיונים לא עומתו עם המציאות הקיבוצית. העולם המוגן - סביב בתי הילדים וסביב הילדים - מוקף גדרות אמיתיות. סמליות ברובן מבחינת המידות והחומר - אבל עם נוכחות חזקה מאוד. צריך לזכור את זה. צריך ללמוד מזה.

מקווה שבפעם הבאה אכתוב משהו שמח יותר ופחות מהורהר.

לילה טוב.