היום הרשימה א-ר-ו-כ-ה ומלאת פרטים וקישורים מעגליים. רשימה למיטיבי-לכת... קחו אוויר...
לפני שבועיים ביקרתי בארכיון יד-יערי וחיפשתי בקטלוגים מידע שפיספסתי על צעצועים שהכינו או עדיין מכינים בקיבוצים באופן ממוסד. יש לי כבר רשימה די מכובדת של מפעלי-צעצועים ומשחקים קיבוציים ואפילו רשימה של מפעלים וותיקים לציוד לימודי שקמו בקיבוצים:
צעצועי עץ ומתכת:
ניצב באלונים
המפעלים של רייזי סטביסקי במעוז חיים ובדורות
גמדא של כפר הנשיא (כתבתי עליו קצת כאן ומחכה לעוד תיעוד ותמונות)
מפעל ההורים של מפלסים (מחכה לפיסת מידע אחרונה לפני שאכתוב עליו בקרוב)
צעצועי נאות בנאות מרדכי
דובל'ה פרלמן ברמת דוד (גם כאן)
עץ הדעת ביסעור
צעצועץ בכישור (קהילת כישורית)
בובות:
בובזית של גזית (בקרוב...)
דורלי של עין-דור
מפעל הבובות בכפר מנחם (אין לי קצה חוט.. למרות שיש כתבה וגם כתובת)
משחקים:
אורדע של מלכיה (בקרוב...)
רגב של רגבים (עוד מגששת...)
ציוד לימודי (עוד חושבת מה לעשות עם התחום):
פלכר (בדידים) של כפר רופין
פלציב של עין הנציב
אומגה של כפר גליקסון
ציוד לימודי-מוזיקלי:
זמיר (חליליות) של גבים (רשימה בקרוב...)
אם פיקששתי משהו או מישהו אתם מוזמנים לכתוב ולהוסיף!
בקיצור - חיפשתי ביד יערי במה עוד לא נגעתי... ואז מצאתי את הרשימה הבאה בעלון המטפלת-הגננת מינואר 1957:
נעזרתי ביוספה ובתלמה הארכיונאיות - אבל לא מצאנו על המדפים שום ספר מהספרים שנזכרו ברשימה. גם לא בקטלוג... חלק מהמאמרים הופיעו בגליונות שישנם בארכיון משנות ה40 וחלק פשוט לא מצאנו. נלחצתי קצת כי חששתי שלא אמצא את הספרים בשום מקום כי יד-יערי הוא המקום האולטימטיבי למידע קיבוצי. אבל למזלי המקצוע האמיתי שלי מאוד מועיל במצבים כאלה... אז ביליתי לי כמה ימים ולילות באינטרנט ודליתי את הספרים מחנויות שונות בארץ ובעולם. השבוע הגיעו אלי חבילות מירושלים, מתל אביב, מאוסטרליה, מגרמניה ומארצות הברית, ואני עדיין מחכה לחבילה מארגנטינה. (מה הייתי עושה בעולם לא ממוחשב?).
אני שמחה מאוד על מציאת הספרים. בלעדיהם היה לי ולכם חור בהשכלה... אציג כאן היום שניים מהספרים ואת הרקע לכתיבה ולפרסום הרעיונות ע"י ההוצאות הקיבוציות - הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים.
הספר הראשון יצא בתש"ז (1947 או 1946) והוא תרגום מדויק של ספר שיצא באנגליה שלפני מלחמת העולם השניה. למעשה - "משחק וצעצועים לילדים קטנים" של ביאטריקס טיודור-הארט - הוא הספר הראשון שהוציאה ועדת החינוך הבינקיבוצית עבור ציבור מחנכי הגיל הרך בקיבוצים.
לכבוד הוצאת הספר כתב שמואל גולן הקדמה המסבירה (בערך..) את הבחירה בספר ובנושא הזה הזה דווקא:
בספר מופיעה ההקדמה של ביאטריקס טיודור-הארט עצמה למהדורה שיצאה אחרי מלחמת העולם השנייה:
הסתקרנתי מאוד לראות את הספר המקורי והנה העותק שנשלח אלי מאוסטרליה:
שימו לב לתמונה של בריכת השכשוך בפתיחת הספר:
עוד יותר סיקרן אותי לדעת איך נראה הספר המדובר לפני מלחמת העולם השנייה... אז הנה העותק האמריקאי של הספר משנת 1939:
מה שמסקרן מאוד בספר המקורי הוא הקשר היהודי שלו והקשר לחינוך המשותף הקיבוצי....
את הספר הראשון צילמה וגם יזמה ארז'י לנדאו (Erzsi Landau - קורות חיים לדוברי צרפתית), צלמת יהודיה הונגריה שנדדה בין צרפת, אוסטריה ואנגליה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. ארז'י לנדאו התמחתה בצילומי ילדים והספר כולו משובץ בתצלומים יפים של ילדים משחקים בבית הילדים שניהלה ביאטריקס טיודור-הארט באנגליה.
ביאטריקס טיודור-הארט (שכנראה היתה יהודיה גם כן) הכירה את ארז'י לנדאו בווינה שם למדה טיודור-הארט לתואר שני בפסיכולוגיה עם התמחות בגיל הרך (ועבודת המאסטר שלה מ1926 הגיעה אלי היום מגרמניה...). מה שמעניין בקשר הווינאי הם הצלמים שמצלמים את שני הספרים. ארז'י לנדאו צילמה את הספר הראשון מלפני מלחמת העולם השנייה ובו משובצים כמה תצלומים של גיסתה של ביאטריקס - אדית טיודור-הארט.
בהקדמה לספר השני (זה שתורגם לעברית) ישנה גם תזכורת לאחיה של אדית - וולפגנג סושיצקי. אדית ואחיה - וולף סושיצקי היו שניהם צלמים יהודים-אוסטרים שברחו לפני מלחמת העולם השנייה לאנגליה בשל היותם יהודים וקומוניסטים. שניהם הפכו לצלמים ידועים בבריטניה. אדית טיודור-הארט, בהיותה קומוניסטית מוצהרת, ריגלה בבריטניה לטובת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. וולפנגנג סושיצקי הפך לצלם קולנוע עטור פרסים.
בהקדמה לספר השני (זה שתורגם לעברית) ישנה גם תזכורת לאחיה של אדית - וולפגנג סושיצקי. אדית ואחיה - וולף סושיצקי היו שניהם צלמים יהודים-אוסטרים שברחו לפני מלחמת העולם השנייה לאנגליה בשל היותם יהודים וקומוניסטים. שניהם הפכו לצלמים ידועים בבריטניה. אדית טיודור-הארט, בהיותה קומוניסטית מוצהרת, ריגלה בבריטניה לטובת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. וולפנגנג סושיצקי הפך לצלם קולנוע עטור פרסים.
ולמה אני מטריחה אתכם בפרטים הקטנים של הספר המתורגם? או! יש לי תשובה... Fortis Green School - או בעברית בית הספר פורטיס גרין שהוקם בפרבר צפוני של לונדון - המתואר בספרה של ביאטריקס טיודור-הארט - הוא בית ילדים שיתופי מיוחד במינו... וזו כנראה גם הסיבה שהספר זכה לתרגום לעברית.
ביאטריקס טיודור-הארט (1903-1979)
בית הילדים פורטיס גרין בניהולה של ביאטריקס טיודור-הארט היה במשך כמה שנים בית ילדים שיתופי לבני 4-11 שניהלו אותו הורים ואנשי חינוך באופן דמוקרטי וללא מטרות רווח. נשמע מוכר? תוכן הספר משקף את רעיונות השיתוף וההתבוננות בילדים שרווחו בתורות המתפתחות של החינוך השיתופי-הקיבוצי בארץ.
ואיך נודע לוועדת החינוך הבינקיבוצית על בית הילדים השיתופי של ביאטריקס טיודור-הארט? אין לי מושג... אולי הקשר היהודי של הצלמים והמחברת, אולי הקשר הקומוניסטי, אולי הקשר עם סוזן איזאקס שכתבה הקדמה לספר הראשון והיתה פסיכולוגית ילדים מפורסמת? אני לא יודעת ואם למישהו יש משהו להוסיף אשמח לתקן ולשפר.
ואגב, הנה עוד כמה פרטים רכילותיים על יוצרי הספר:
סיפור חייהם המדהים של צלמי הספר השני (זה שתורגם לעברית) - אדית וְוולף סושיצקי מסופר כולו על ידי וולף עצמו בוידאו כאן. בוידאו וולף מספר שנישא להונגריה, שילדיו למדו בבית הילדים בפורטיס גרין (שהוא מדבר עליו כעל בית חינוך פרוגרסיבי), ושאחותו נישאה לאלכסנדר טיודור-הארט עוד בוינה בזמן שהיא עצמה עבדה בבית ילדים בשיטת מונטסורי (כמה לא מפתיע). על ביאטריקס טיודור-הארט נכתב במקומות שונים שהיתה אם חד הורית לילדה, בת לאחד ממעצבי הרהיטים החשובים של בריטניה שהפכה לאדריכלית בזכות עצמה.
אח.. אין כמו האינטרנט...
ומי הוא שמואל גולן - שכתב את ההקדמה לספר המתורגם בשם ועדת החינוך הבינקיבוצית?
מילֶק (שמואל) גולן (1901-1960)
אני מאמינה ששמואל גולן הכיר באיזשהו אופן את בית הילדים של ביאטריקס טיודור-הארט בפורטיס גרין. אולי דרך לימודיו בברלין, אולי דרך הקשרים היהודיים - אבל בעיקר בגלל רוח החינוך השיתופי / פרוגרסיבי ששורה על הספר ועל הכנת הצעצועים והמשחקים העצמאית המתוארת בו.
אז פתרתי את תעלומת הספר הראשון כמעט לגמרי... ואם יש לכם עוד כוח... עכשיו לספר השני...
ברשימה הבביליוגרפית שמצאתי ביד יערי מופיע עוד ספר על משחקים וצעצועים שיצא ב1951. הספר הזה מורכב כולו ממאמרים שהתפרסמו בעלונים ובעלונים החינוכיים המקצועיים בארץ. הפרסומים הופיעו בפרסומים של החינוך השיתופי או בעלוני החינוך של "זרם העובדים" שהיה מורכב ברובו מאנשי חינוך של תנועות הפועלים, הקיבוצים והמושבים.
הספר נקרא "משחק וחינוך" וערכה אותו אסתר רבינוביץ' שהיתה המפקחת הראשית של זרם העובדים בשנות ה40 וה50.
והנה ההקדמה לספר שכתבה אסתר רבינוביץ':
מתוך הקובץ החלטתי "להוציא לאור" מחדש שלושה מאמרים של שלוש כותבות מקיבוצים שונים. כולן נשות חינוך קיבוציות חשובות עם סיפור חיים מעניין.
נתחיל בעדה הגרי פוזננסקי מגבעת חיים מאוחד:
עדה הגרי-פוזננסקי (1909-1999)
עדה הנרי-פוזננסקי למדה פסיכולוגיה בוורשה ובווינה ועבדה כפסיכולוגית מתמחה לצידו של יאנוש קורצ'אק בבית החינוך של קורצ'אק בוורשה. בשנת 1939, ממש ברגע האחרון, ביקש ממנה יאנוש קורצ'אק לעזוב את ורשה ולעלות ארצה. היא עזבה בעיצומו של מחקר הדוקטורט שנושאו היה ''דמיון הילדים והנוער''. עדה הגרי-פוזננסקי תיעדה את חייו ומשנתו של יאנוש קורצ'אק בספר "האיש העקשן - יאנוש קורצ'אק מקרוב" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב1989. בארץ פעלה עשרות שנים כפסיכולוגית וחיברה מחקרים שונים על הפסיכולוגיה של הגיל הרך ועל זכרונותיה אודות קורצ'ק ומשנתו.
והנה "צעצועי ילדים" מאת עדה פוזננסקי שהופיע ב"צרור מכתבים לשאלות החינוך המשותף", תמוז, תש"ד (1944):
(אם האותיות קטנות מדי - לחצו על התמונה להגדלה בדף נפרד)
הרשימה הבאה שמופיעה בקובץ נכתבה ע"י שושנה מושקטבליט מעין החורש.
שושנה מושקטבליט-כהן נולדה בפולין ב1901 ונפטרה בעין החורש ב1973. היתה מורה ומחנכת וכתבה הרבה על חינוך לגיל הרך ולגיל בית הספר בעלוני וחוברות החינוך המשותף . שושנה מושקטבליט-כהן היתה דמות חינוכית וגם מוזיקאית שכתבה והלחינה שירי ילדים. חלק מהשירים נותרו ידועים רק לילדי וחברי עין החורש.
אין לי תמונה להראות לכם - אבל שיר דווקא יש... הנה שיר ילדים שכתבה והלחינה שושנה מושקטבליט-כהן בעצמה עבור ילדי עין החורש. אני בטוחה שהרבה מכם מכירים אותו - הוא נקרא "לארנבת אוזניים ארוכות" (מי שקורא את הרשימה הזאת במייל או בRSS צריך לעבור לבלוג עצמו כדי לשמוע את השיר):
הביצוע של השיר הוא של הקולית של עין החורש. אחד הקולות הוא של תלמה - הארכיונאית שעזרה לי לחפש את הספר בארכיון יד יערי... הביצוע הזה הוא חלק מפסטיבל שירי ילדים - שפעם אספר עליו. הנה (באדיבות יונת רוטביין וארכיון עין החורש) - תווי השיר והעיבוד שכתב לו חיים ברקני, הלוא הוא הנייק משער הגולן:
והנה מה שכתבה שושנה מושקטבליט: "תורת המשחק והצעצוע" שהופיע ב"החינוך המשותף", אב ת"ש, אוגוסט 1940:
(אם האותיות קטנות מדי - לחצו על התמונה להגדלה בדף נפרד)
ואם כבר מזכירים את חיים ברקני ואת שער הגולן... גם מרים רות משער הגולן כותבת בקובץ על חוויית המשחק והחיקוי של הילדים את המבוגרים בימים הראשונים של שער הגולן.
על מרים רות, שלא צריך להציג כנראה, כבר כתבתי כאן, כאן וכאן. אבל על הספר שמופיע ברקע התמונה כתבתי מעט מאוד. את הספר "ספרות לגיל הרך" ערכה אסתר רבינוביץ'. אותה אסתר רבינוביץ' שערכה את קובץ המשחק והחינוך...
אני ממליצה לקרוא את הקטע היחסית קצר של מרים רות. הוא כתוב טוב ומשקף מאוד את המחשבה המלווה את החינוך המשותף. החינוך משותף מהרבה בחינות - הילדים מתחנכים ביחד, ההורים מחנכים ביחד, והקיבוץ כולו הוא מגרש המשחקים ומודל לחיקוי לילדים. משותף במובן הכי רחב של המילה. גם התקופה המדוברת נוכחת מאוד. היטלר וסטלין הן דמויות מוחשיות במשחק ובמציאות.
אז הנה "המשחק כאמצעי להשרשת אידאלים" מאת מרים רוט [רות], "אורים", חשון, תש"ה (1945):
(אם האותיות קטנות מדי - לחצו על התמונה להגדלה בדף נפרד)
טוב... אם הגעתם עד כאן מחכות לכם עוד כמה הפתעות... הידעתם שסמינר אורנים נהג להעניק מדי שנה פרס ע"ש אסתר רבינוביץ לספרות ילדים?
ומי זכו בפרס (לא כל השנים מדוייקות - ולא את כולם מצאתי - אבל בערך)?
1966 - ישראל לרמן על "כל השבט הזה"
1967 - דבורה עומר על "מעשה בלולי ה..."
1967 - דוד אגמון על "טל ועלעל"
1970 - מיכל סנונית על "מה יש לי לעשות"
1972 - מירה מאיר על "אני אוהב לצייר"
1975 - עודד בצר על "הגששים מגבול הצפון"
1977 - תקוה שריג על "אליהו הנביא הנה הוא בא" מסדרת ספרי "לנו משלנו"
1978 - מרים רות על תרומתה המתמשכת לספרות הילדים העברית
אז כדי לברר שוב מי אספה והוציאה לאור את קובץ המאמרים על משחק וחינוך שאלתי מסביבי - ובכל מקום לא מצאתי תשובה טובה. עד שמצאתי כמה הספדים וגם נזכרתי בכמה ציורים שהראתה לי שושנה אנגל ממעגן מיכאל...
הנה מה שמצאתי בבטאון "הד הגן" מינואר 1980:
"סיסטר" שמוזכר בהספד של מרים רות לידידתה אסתר רבינוביץ' - הוא בעלה של אסתר - משה סיסטר - שהיה מורה למקרא ותנ"ך בסמינר הקיבוצים. אחד המורים הראשונים של הסמינר. בחוברת לציון 40 שנות סמינר הקיבוצים הוא נזכר בדפים רבים.
ומה הראתה לי שושנה אנגל ממעגן מיכאל? - שושנה נתבקשה ע"י אסתר רבינוביץ' שהיתה עורכת הד הגן בשנות ה60 - לעצב מחדש את העטיפה. הנה כמה סקיצות לעטיפה (הציורים המקוריים) שהכינה שושנה לפי בקשתה של אסתר רבינוביץ':
והנה גם עטיפה שהכינה שושנה עבור הבטאון אחר של החינוך המשותף "צרור לחינוך המשותף":
ואם במשחקים עסקינן... אסתר רבינוביץ' ביקשה משושנה אנגל שכל חוברת של הד הגן תלוּוה במשחק לילדים שניתן יהיה לגזור אותו ולהשתמש בו.
הנה סקיצה למשחק קלפים/לוטו כזה עם הערות של שושנה אנגל עבור אסתר רבינוביץ':
אם תחפשו את המשחקים בחוברות "הד הגן" בספריות אני מניחה שלא תמצאו כי הכריכות נחתכו לצורך איגוד החוברות. אבל אם תמצאו חוברות בודדות משנות ה60 עדיין תוכלו למצוא כמה משחקים כאלה בדפים האחרונים לפני הכריכה האחורית...
אז התחלנו בצעצועים ומשחקים וסיימנו בצעצועים ומשחקים. בדרך טיילנו בכל העולם - התרחקנו והתקרבנו - ועכשיו הגענו לסוף פתרון תעלומת שני ספרים שמספרים על ההשפעות הרעיוניות והעיצוביות על צעצועי ומשחקי ילדים בקיבוצים.
מקווה שהגעתם עד הנה. תהנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.