מפעל הצעצועים בכפר סאלד / שער הנגב שליד גדרה

למי שלא מבין מה פשר הסלט בכותרת - קצת סדר לא יזיק (גם לי לקח קצת זמן עד שירד האסימון). אז ככה - במשך שמונה שנותיו הראשונות קיבוץ כפר סאלד באמת היה ליד גדרה. בדיוק במקום שבו נמצא היום קיבוץ חפץ חיים. רק שאז לא קראו לו כפר סאלד אלא שער הנגב... רק ב1942 עלו אנשי הקיבוץ צפונה לנקודה המוכרת לכולנו היום כקיבוץ כפר סאלד. מתישהו בשמונה השנים הראשונות הללו הקימו אנשי כפר סאלד מפעל לצעצועים. את סיפור המפעל אני רוצה לספר כאן היום.

התמזל מזלי ויש לי דוד בכפר סאלד. למעשה יש לי שם משפחה שלימה (שלימה זו לא מילה מוצלחת בהקשר של המשפחה שלי - אבל באמת יש לי שם המון קרובי משפחה אהובים). הדוד הזה שלי אוהב, כמוני, לפשפש בארכיונים ועושה את זה אפילו יותר טוב ממני (!). אז הנה מה שיענקל'ה הדוד הצליח למצוא לי השבוע בארכיון של כפר סאלד וגם עוד כמה כתבות מארכיון דבר.

ולסיפתח, וכדי שתבינו במה מדובר הנה תמונה מעוררת התלהבות:

ואם לא הגדלתם את התמונה הקודמת מתוך סקרנות (ללחוץ עליה כדי להגדיל בדף נפרד) אז הנה הגדלה של הערימה שעל השולחן:

מ-ש-א-י-ו-ת. המון! אולי טיוליות או סוג של אוטובוס - אבל הקבינה היא בהחלט של משאית. לפי ספירה בהגדלה יש על השולחן לפחות 50 משאיות כאלה, ועל כולן כתוב בדפוס באות גדולה "עטרה". לא מצאתי עד עכשיו משהו שמסביר את השם הזה כי זה לא היה שם המפעל. אולי שם הדגם? מישהו מהאספנים שקוראים יכול אולי לעזור? בכל אופן - זו תמונה שחברי כפר סאלד הגדילו לא מזמן לכבוד חגיגות לקיבוץ, ויענקל'ה מיד נזכר, הלך לחפש לי עותק, וכעבור כמה שעות היה גם לי עותק במחשב.

בערך בשנה שבה התמונה למעלה צולמה - 1940 - הקבוצה חגגה 6 שנים והוציאה חוברת לכבוד המאורע:

החוברת היא שירון משירי כפר סאלד. בכפר סאלד יש הרבה שירים "פנימיים" שידועים רק לחברי הקיבוץ ולילדיו כפי שתבינו אם תבקרו בקישורים המצורפים. בחוברת, בין יתר השירים, יש שיר על ילדי הקיבוץ שנכתב (כנראה) על ידי עדי נחמני שעבר בפילוג לגבעת חיים איחוד, והולחן ע"י משה גרינפלד (כדאי לכם לקרוא את מה שכתוב בקישור - אני בטוחה שמה שכתוב שם יעלה חיוך גדול אצל כמה מכם שמכירים ייקים מקרוב). בכל אופן - הנה השיר המאוד ראשוני והמייחל לעתיד - שכרגע אנחנו ההווה שלו:

"ועוד אחד ועוד אחד"

ילדים יולדו,

כן ירבו, כן ירבו,

ועוד אחד ועוד אחד

ועוד אחד נוסף,

כחול אשר על שפת הים.

אחד לבן, אחד שחרחר,

אחד בצבע של תמר,

כמו חבית אחד שמנמן,

ואחד קטנטן כמו – נתן.

נכדים ונינים,

כן ירבו, כן ירבו,

ועוד אחד, ועוד אחד

ועוד אחד נוסף

כחול אשר על שפת הים –

אמן!

ומה על הצעצועים אתם בטח שואלים... היום הרשימה תהיה מלאה פרטים - גם כי יש לי, וגם כי כשהתחלתי לחפש חומר על המפעל ברשת מצאתי ממש מעט מאוד, והחלטתי שיש מקום לפירוט ולהרחבה. בייחוד במציאת מפעלי הצעצועים הקיבוציים שהמפעל של כפר סאלד הוא השלישי שאני כותבת עליו. הראשון היה גמדא של כפר הנשיא (ועוד אכתוב עליו שוב כי מצאתי תמונות יפות בפרוייקט הדיגיטציה), ומפעל "ניצב" באלונים שהחל לפעול קצת אחרי המפעל של כפר סאלד.
 
למעשה, מבחינת תעשיית הצעצועים הקיבוצית, "כפר סולד" ו"ניצב" היו מפעלי הצעצועים הראשונים. אח"כ (לפי מיטב ידיעתי) היה גמדא, ואח"כ היו מספר מפעלים כמו אורדע במלכיה (שאני מחפשת עליו עכשיו חומר), מפעל הבדידים של כפר רופין, ועוד כמה מפעלים קטנים יותר ומוכרים פחות. לצד התעשיה היו גם אנשים בודדים שהקימו סדנאות זעירות לצעצועים יחודיים. על חלק מהאנשים האלה אני יודעת ואוספת כרגע חומר. אם יש לכם מידע על מישהו כזה - שהכין סדרות של צעצועים (ואפילו יצור סדרתי לילדי הקיבוץ עצמו) - אנא שתפו אותי והשאירו תגובה בתחתית הרשימה.
 
אז הנה אני מביאה את ההסטוריה של מפעל כפר סולד (כך במקור) לצעצועים ותוצרות עץ. הקטע המוקדם ביותר על הקמת המפעל שיש לי הופיע בעלון הקיבוץ, "בתוכנו", באוקטובר 1939. הקטע מועתק מתחת לתמונה (ניתן להגדיל את התמונה ואת כל התמונות שברשימה הזאת ע"י לחיצה עליהן):

 

בתוכנו מס. 4 (136) פלוגת הקבוץ המאוחד, שער הנגב – כפר סולד, גדרה
יום ו', כ"ג בתשרי ת"ש, 6 באוקטובר 1939

על האספה – מפעל הצעצועים
החלטנו להקים מפעל חדש: יצור צעצועים. לא אחת נשאלה השאלה: מדוע לא תוכל ארץ-ישראל לרשת את מקומה של צ'כוסלובקיה לאחר שזאת נכבשה ותעשיתה התפתחת, תעשית הצעצועים, נהרסה כליל – לפחות בשוק הפנימי הארצי? שנה שנה הובאו ארצה צעצועים בסכום של 35,000 ₤ ובסכומים גדולים מצ'כוסלובקיה.
סכויי השווק בימי מלחמה נעשו כמובן מערפלים ביותר. האם ובאיזו מדה תקלט הארץ צעצועים – בשעה שאוכלוסיה רעבים ללחם? ומי יודע אם המצב ישתנה במהרה? דרכי התחבורה לחו"ל אינם מובטחים ואיך נוכל לשלח מתצרתנו לאנגליה ואמריקה, הלקוחות החשובים ביותר? – מאידך שתקה תעשית ארצות היצור העקריות: צ'כוסלובקיה, פולין, אף צרפת ויפאן. צעצועים ממתכת אינם עוד בנמצא ואינם מתחרים באלה מעץ.
אחרי שקול רב והתיעצויות ממשכות עם מוסדות הסוכנות, ההסתדרות והקבוץ החלטנו את אשר החלטנו. הסכון אינו גדול עד כדי כך שהיה אוסר עלינו את הנסיון החשוב.
נקים את המפעל בשותפות עם ח' בראדא, מי שהיה מנהל בית חרשת גדול לצעצועים בצ'כוסלובקיה. יהיה לנו שותף בנסיונו ובכספו, פרטי ההסכם הם אלה:
א) המפעל יהיה אוטונומי – נפרד משאר מפעלינו: גם הקפה תנהל באפן נפרד,
ב) כל אחד הצדדים ישקיע 150 ₤ - בעבודה ובכסף,
ג) הקבוץ יקבע את העובדים,
ד) בראדא יקבל משכרת 7 ₤ לחדש וינהל את המפעל בשותפות עם חבר פלוגתנו,
ה) שני פועלים מקצעיים (מומחים מבחוץ) יקבלו כ"א משכרת חדשית של 5 ₤ - לפי שעה רק לתקופת נסיון של 3 חדשים,
ו) נגר הקבוץ יקבל אף הוא 5 ₤ בחדש, יתר הפועלים 150 מיל' ליום עבודה, שכרם יעלה אם יהיו למפעל רוחים.
מצדנו תהיינה השקעות ברבן בעבודה, בחמרים ובשמוש במכונותינו, למכונות מיוחדות לא נהיה זקוקים כמעט, על כל פנים לא מהתחלה, להפך: נצטרך לדאוג לנצול מכסימלי של מכונות הנגריה שלהן לא מצאנו עד כה עבודה מלאה.
במשך הזמן עלול מפעל להעסיק פועלים מרבים, ביניהם גם חברים נחלשים, הורים, חברות – דבר אשר נדע להחשיבו היטב.
ודאי שנתקל בדרכנו – כבדרך פתוח כל מפעל חדש – במכשולים למכביר, בעקשנו ובהתמדה ננסה להתגבר עליהם, בכל אפן: זכות גדולה היא לנו בשעה קשה זאת לא לשבת בחבוק ידים אלא לחפש אפשרויות עבודה וקיום בארץ.
נחמיה

וכחדשיים אח"כ כבר נכתב בעתון "דבר" על הקמת המפעל (הטקסט מופיע מתחת לתמונה):

דבר, 11 בדצמבר, 1939

ענפי תעשיה חדשים בכפר
בהדרכת מומחים מצ'אֶכוֹסלוֹואקיה התחיל הקיבוץ "שער הנגב", כפר סולד, בייצור צעצועי עץ: אוטובוסים, משחקים שונים, עגלות וכו'.התוצרת נאה. מר גוטמן, מרמת גן, התחיל לייצר נייר זכוּכית. עד עתה לא היו מייצרים מיצרך זה בארץ, והיו מביאים אותו לרוב בכמויות גדולות מעבר לים (איטליה ועוד); לנייר זה מזדקקים וצורכים לרוב – סנדלרים, נגרים, צבעים ועוד; [....]

 
 
והנה נייר המכתבים של המפעל החדש:

ב"דבר" הופיעו בחדשים מרץ ואפריל של 1940 שלוש כתבות על מפעל הצעצועים "כפר סולד". כולם נוגעים לפרטים האינטימיים של המפעל ונדמה שהכותבים הכירו אישית את המתרחש מאחורי הקלעים:

דבר, 12 למרץ, 1940

במקום 220 חבר. בשלושת החדשים הראשונים של שנת ת"ש היה חוסר עבודה. עבדו 40% עבודה מכניסה. רק בינואר הוטב המצב, עם הקמת מחנות הצבא.

בהתחלת השנה הוקמה תעשית הצעצועים. הושקעו בחדשים הראשונים (אוקטובר-דצמבר) 300 לירות במכונות, באינואנטר ובעבודה. אלה היו, בעצם, חדשי נסיונות. עתה יש צורך להרחיב את המפעל. דרושות עוד השקעות נוספות. המפעל עובד לפי הזמנות, והן אינן חסרות. בזמן הראשון הכרחי להעסיק 2 עובדים בעלי מקצוע מהחוץ. אפשר להגיע להכנסה של 110 לירות בחודש ואז ישלם המפעל את יום-העבודה. עסוקות בעבודה זו חלק גדול של חברות. [...]

וכדי שלא תחשבו שהמבחר היה מצומצם, הנה תמונה של תערוכונת קטנה ממבחר מוצרי המפעל: 

כמו מפעלים אחרים שעסקו בייצור צעצועים, גם המפעל בכפר סולד/סאלד הכין את מוצריו לתערוכה בתל-אביב. על התערוכה התפרסמו שני קטעים ב"דבר" בחודש אפריל 1940:

דבר, 12 לאפריל, 1940

תערוכת צעצועים מתוצרת הארץ

תעשיות הצעצועים וכלי המשחק התפתחו בשנתיים האחרונות התפתחות רבה בישוב. עשרות בתי מלאכה ומספר בתי חרושת עוסקים במקצוע זה.

כדי להראות לקהל על מעמד המקצוע הזה, מסדר איגוד תוצרת הארץ תערוכה במקום מרכזי בתל-אביב. תהיה פתוחה גם בימי הפסח. ישתתפו יצרנים רבים.

אחד המפעלים הגדולים ביותר במקצוע זה הוא בית החרושת "כפר סולד" של קיבוץ שער-הנגב בגדרה.

דבר, 25 לאפריל, 1940

נפתחה תערוכת הצעצועים

אפתעה נעימה אף לקרובים למקצוע היתה פתיחת תערוכת הצעצועים והמשחקים מתוצרת הארץ, אתמול ברחוב נחלת בנימין 47 בתל-אביב. 23 יצרנים הציגו למעלה מ500 מוצגים שונים, שהראו את הרמה הגבוהה שהושגה בזמן קצר. חלון ראוה למופת מראה לסוחרים שתוצרת הארץ מגוונת כל כך, עד שאין כל צורך ביבוא מן החוץ.

מבקרי התערוכה, כגדולים כילדים, הביעו בקול התפעלותם מהמוצגים הנאים, החל מהקוביות הפשוטות ביותר ועד בובות מעשה ידי אמנים, מדלי פח ועד אוירונים וטראקטורים.

בפתיחה נאמו א. שנקר בשם התאחדות בעלי תעשיה, ד"ר אריאל בשם מרכז האיגוד למען תוצרת הארץ, י. גרוס מכפר סולד, בשם ארגון יצרני הצעצועים ומשחקים שנוסד ביזמת האיגוד למען תוצרת הארץ, ותפקידו להשביח את איכות התוצרת, למנוע התחרות ולשפר את תנאי עבודה הקשים.

התערוכה תהיה פתוחה 12 יום, בשעות 1-9, 6-3. בכל יום ב4 אחה"צ תיאטרון בובות חיות "רים". כל ילד יקבל דגל וישתתף בהגרלת צעצועים בסיום התערוכה. התערוכה סודרה ע"י קבוצת "תערוכה" בהשגחת בן יעקב מהאיגוד למען תוצרת הארץ.

בתערוכה משתתפים: י. ברלוי (משחקים מכל הסוגים), דרורי (חוברות ציור מעץ), מרינסקי (קוביות), ורושקוביץ (חוברות ציור); סלומון נחלת גנים (בובות של אדית שמואל), "רים" רמת-גן (בובות לתיאטרון בובות וצעצועים רכים); קניגסהופר (צעצועי פח מודפסים), מוסקוביץ "אביר" (צעצועי פח שונים); שטנצל "עדינה" (צעצועים מצאלולויד וחיות שונות); קבוצת נשים ליד "ארגון אמהות עובדות", ירושלים (צעצועים משעונית); קיבוץ מחר, כפר סבא (צעצועים מעור שפנים). גדול ביותר מספר יצרני הצעצועים מעץ, מהם פרימיטיביים, מהם משוכללים להפליא: ואֶקו (מוזאיקה וקוביות בנין), מוזס ובניו (רהיטי משחק ועוד), פרנק ("קונסטרוקטור" מסוג "מטדור"), "רק זה" (כלי רכב שונים וחיות), שואֶרין (חרטות), יעקבסון (רעננה), עץ-צע, בונומצקי, זאן-לשצ'ינר (חיות), כפר סולד בגדרה (רהיטים לפי דוגמה צ'אכית ועבודות חרטות שונות).

רבים מהמוצרים אינם נמכרים עדיין בשוק והם ביכורי תעשית הצעצועים. התערוכה מוכיחה שהענף הזה ראוי לתמיכת הקהל והמוסדות בשביל שיוכל לכבוש את השוק הפנימי ולחדור גם לארצות השכנות.

קיבוץ "מחר" בכפר-סבא, המוזכר בכתבה, הוא קיבוץ גברעם שגם הוא, בשנת 1940, עדיין לא עלה על הקרקע וחיכה לישוב הקבע. מה שיפה באיזכור של גברעם מבחינתי היא העובדה שאני יודעת מי בקיבוץ היה "המפעל" ושומרת את זה לרשימה אחרת. זאת היתה אשה. די מפורסמת אפילו - בזכות ספריה. אבל זה רק רמז.... חכו, חכו.... 

כשנה לאחר הקמת המפעל בכפר סאלד, מופיע דווח בעלון הקבוצה על מצב ההזמנות, ועל תעשייה נוספת שמתפתחת במקביל - הכנת כישורים מעץ לטווית צמר.

מתוך "בתוכנו" 6/9/1940

מפעלים

[...] באוקטובר אשתקד התחלנו במפעל הצעצועים. נגיד כאן בגלוי שהתחלנו בו מבלי להיות בקיאים די הצורך באותן הבעיות הכרוכות בהקמת מפעל ממין זה. לבטי המפעל ידועים לחברינו יפה ולא מתפקידי היום לסכם דבר מה. קבענו תקופת נסיון נוספת ועם תומה נחליט על צורת המשך המפעל, מפעל בו הושקעו עד כה כ-1200 לא"י הן בכסף הן בימי עבודה של הפלוגה – וזאת במשך זמנים שהיתה בהם על פי רוב עבודה מלאה ומכניסה. - עסקנו במשך השנה הזאת גם בעשית כישורים ויש לציין שהדבר הצליח יפה: נמכרו למעלה מ-60 גלגל מבלי שעשינו מאמץ יתר לקבלת הזמנות. אנו נכנסים כעת לשלב השני במפעל הזה, נעזוק בתעמולה ונחפש לנו לקוחות, וכך נדאג להפצת התוצרת. – התחלנו במפעל לעיבוד צמר לצרכי החברים (טויה, אריגה). קנינו נול. הוכנו חוטים לסוידרים,נארגו שטיחים ווילונות, נעשו שמיכות בשביל הילדים והחברה כולה. [...]

ובתמונה שלמטה רואים ערימה של גלילים לחוטים ועל המדפים יש חלקי משאיות ושאריות עץ מעבודות אחרות במפעל (לפחות ככה אני מבינה את מה שאני רואה):

ב1941 המפעל השתתף בעוד תערוכה - הפעם אצל שכנתנו מדרום - מצרים. והנה רשימת המציגים ע"ג ההזמנה:

משעברו חברי כפר סאלד לנקודת הקבע בגליל החליטו להעביר את מפעל הצעצועים ל קבוצת "רביבים". לפי מיטב הבנתי חברי רביבים לא רצו במפעל ובכך הסתיים העניין. הנה פרוטוקול מישיבה באפריל 1943 על צמצום המפעל ומכירת המכונות והציוד שבו:

ישיבה ביום 18/4/1943

על מפעל הצעצועים

אי אפשר עוד להמשיך במצב של אי-בהירות מוחלטת. כפי הנראה אין לקב, רביבים רצון לקבל את המפעל לידיה; על כל פנים סרבו עד כה להכניס מחבריהם לעבודה מקצועית או להנהלה. במצב מעורפל כזה אנו פחות מעונינים מכל; ואנו צריכים לשאֹף להחזרת היזמה לידינו, לחֹפש פעולה מסוים.
מהמאזן החצי-שנתי מסתבר שיום העבודה לחברי הקבוץ עלה עד 50-55 גר.; שרכוש המפעל הוא (ב10/4) 1265 לא"י (1060 עצים, 20 צבעים, 40 חמרים שונים, 10 ניר אריזה, 315 תוצרת, 300 מכונות) ויורדות מזה 480 לא"י ע"ח מפרעות ע"ח הזמנות.
יש חברים אשר אינם מאמינים בכלל בעתיד מפעל זה ורוצים לחסלו לחלוטין; יש אשר מאמינים בעתידו, אבל אף הם אינם רואים אפשרות להמשיך בהיקף הקודם או בדומה לו בתקופה הקרובה. אלה גם אלה הגיעו לכלל דעה:

א) יש להמשיך בצורה הנוכחית עד ראשית יולי – הוא לפי החשבון המועד שלפניו לא נוכל לסגור את המפעל (יש התחיבויות לגבי קונים גם משפטית, יש תוצרת חצי-גמורה) - אם לא נרצה להפסיד סכומים ניכרים. אבל גם אם אחרי תאריך זה לא נרצה לסים את תהיך הייצור במפעל – תחסרנה לנו ידים עובדות במשק על אף הצטרפות הנֹער.
ב) לשם סיום מוצלח נחוץ שאנשי "רביבים" ימשיכו לעבוד במפעל. נדרוש זאת ממזכירות הקבוץ.
ג) אם נמכור את התוצרת הגמורה, חמרים (אלה בחלקם לנגריה – עצי בניה, בחלקם לגן – סמוכות) ומחצית המכונות לקונים שונים, לא תוכל מזכירות הקבוץ להתנגד ל"צמצום" מעין זה כאשר אין מפעל לשלם עובר לידים פרטיות, ולפי מחירי השוק נוכל אז להחזיק בחלק החשוב של המכונות מבלי להפסיד כלל (אלא הרוח הנקי יהיה קטן יותר או יֶעָלם כליל.)
ד) מחליטים לא למכור לפי שעה 4 מוטורים, 3 מחרטות, את המשור העגול האמריקני. בבֹא השעה נחליט אם כדאי לחרטים להמשיך בעבודתם או להחליט על הפסקה מוחלטת של כל ייצור.
ה) במקום חנן אשר עוזב עד סוף חודש זה יבׂאו מנחם ויזנפלדר (ככל האפשר ישתתף אתו יוס'ל) ויוכבד והם יבצעו את תכנית העבודה ואת ה"חיסול-צמצום" המודרג.

 אז זה בערך מה שאני יודעת על המפעל של קבוצת "שער הנגב", "כפר סולד", שליד גדרה. אם תרצו לקרוא עוד על מפעלות היקים בתחום הצעצועים באותה התקופה (גם כפר סאלד, גם אלונים וגם גברעם המוזכרים כאן - הם קיבוצים שהגרעין המייסד שלהם היו יקים) - כדאי לכם לפתוח את המצגת של ד"ר גדי כפיר יקים - צעצועים ומשחקים 1900-1948 - שהיא בערך החומר הכי עדכני ברשת על המפעלים בכפר סאלד ובאלונים - עד לרשימות בבלוג הזה. ואני מקווה להוסיף עוד ככל שאוכל.

ולסיום - הנה מה שהדוד יענקל'ה מצא מסתתר בקופסא שלא נפתחה כבר מזמן:

ועל משחק השחמט ומקומו בתרבות לילדים בקיבוצים אני מכינה רשימה נפרדת... לילה טוב.