יום שני, 19 באפריל 2010

ויהי ערב - הגרסא הלא נודעת - חלק ב' - הסיפור של אנדרסן

קודם כל תודה לכל מי שהתגייס לעזור לפתור את חידת הספר הדני שממנו עובד הסיפור לויהי ערב (והנה קישור לפוסט המקורי על ויהי ערב של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין). והרי הממצאים:

באמת יש ספר כזה וסיפור כזה. הספר הדני נקרא בשם אירוני למדי במקרה המסויים שלנו - "סיפור בתמונות ללא תמונות" (Billedbog uden Billeder או בתרגום לאנגלית - Picture-Book without Pictures).הספר יצא כנראה לחג המולד ב1839.

הספר הוא אוסף של אגדות קצרות (שכנראה פורסמו בכתבי עת קודם לכן) שמופיעות כתמונות-סיפור שראה הירח מדי ערב. הסיפורים נקראים לפי סדר הערבים/לילות שבהם ראה הירח את האירוע. שם הסיפור שלנו "Anden Aften" שמשמעותו - ערב שני. והנה הכריכה הפנימית מ1839 של הספר הדני:


מאוחר יותר, ב1844, שוב לקראת חג המולד, יצאה מהדורה שנייה ובה כמה סיפורים נוספים באותה המתכונת. סה"כ הופיעו 33 סיפורי ירח כאלה. בספר יש תמונות למרות שמו - אבל עדיין לא הצלחתי לראות אותן. מקווה שמישהו ימצא ויצלם (ותודה לניצן שמחפש אי שם בארץ רחוקה תחת ענן של אפר וולקני צפוני!).

בדנית (למי שיכול לקרוא) הטקסט נראה כך:
Anden aften

“Det var i går,” fortalte Månen mig, “da kiggede jeg ned i en lille gård, indesluttet af huse; der lå en høne med elve kyllinger, en dejlig lille pige sprang omkring dem, hønen klukkede og bredte forskrækket sine vinger ud over de små unger. Da kom pigens fader, han skændte, og jeg gled bort uden mere at tænke derpå; men i aften, det er kun få minutter siden, så jeg igen ned i samme gård. Der var ganske stille, men snart kom den lille pige. Hun listede sig sagte hen til hønsehuset, løftede klinken og smuttede ind til hønen og kyllingerne; de skreg højt og flagrede omkring, den lille løb efter dem, jeg så det tydeligt, for jeg kiggede ind gennem et hul på muren. Jeg blev ganske vred på det onde barn og glædede mig, da faderen kom og endnu heftigere end i går skændte og greb hende om armen, hun bøjede hovedet tilbage, der var store tårer i de blå øjne. ‘Hvad gør du her?’ spurgte han. Hun græd; ‘jeg ville,’ sagde hun, ‘ind at kysse hønen og bede hende om forladelse for i går, men det turde jeg ikke sige dig!’ og faderen kyssede den søde uskyldighed på panden; jeg kyssede hende på øjne og mund.” 

באנגלית הסיפורים האלה יצאו לראשונה בשנת 1866, בספר שנקרא "What the Moon Saw: and Other Tales" (מה שראה הירח, ואגדות אחרות). הקישור למעלה מוביל לספר עצמו כפי שפורסם בפרוייקט גוטנברג. ניתן גם להוריד את הספר סרוק בPDF. מתוך הסריקה הנה כמה פרטים:


(כריכת הספר "What the Moon Saw: and Other Tales" מ1866)

(העמוד הראשון של "What the Moon Saw: and Other Tales" מ1866)

והנה הסיפור שלנו... (אפשר ללחוץ ולהגדיל כדי לקרוא). האיור שמופיע הנו היחיד שמתייחס לסיפור. אין באיור ירח. יש בו ילדה שקצת מזכירה את עליסה בארץ הפלאות, אבא שלבוש בבגדי התקופה, ותרנגולת ואחד-עשר אפרוחיה המבוהלים.



העתקתי את הסיפור בגרסת 1866 לכאן כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם.
Second Evening.


"Yesterday," said the Moon to me, "I looked down upon a small courtyard surrounded on all sides by houses. In the courtyard sat a clucking hen with eleven chickens; and a pretty little girl was running and jumping around them. The hen was frightened, and screamed, and spread out her wings over the little brood. Then the girl's father came out and scolded her; and I glided away and thought no more of the matter.


"But this evening, only a few minutes ago, I looked down into the same courtyard. Everything was quiet. But presently the little girl came forth again, crept quietly to the hen-house, pushed back the bolt, and slipped into the apartment of the hen and chickens. They cried out loudly, and came fluttering down from their perches, and ran about in dismay, and the little girl ran after them. I saw it quite plainly, for I looked through a hole in the hen-house wall. I was angry with the wilful child, and felt glad when her father came out and scolded her more violently than yesterday, holding her roughly by the arm: she held down her head, and her blue eyes were full of large tears. 'What are you about here?' he asked. She wept and said, 'I wanted to kiss the hen and beg her pardon for frightening her yesterday; but I was afraid to tell you.'


"And the father kissed the innocent child's forehead, and I kissed her on the mouth and eyes."

מאיזו שפה נלקח המקור לויהי ערב? יש לי תחושה שמהגרסא האנגלית - אבל אין לי מושג. זה יכול להיות גם מגרמנית. יש לי חברה טובה שמתרגמת משפות צפוניות כאלה. אשאל אותה. אני לא לגמרי בטוחה לגבי המשמעות המדוייקת של Anden Aften - ואם התרגום הוא לילה או ערב.

ועכשיו - איפה נמצא הספר של אנדרסן שהיה המקור ב1948-9 או קודם לכתיבתה של פניה ואולי גם לאיורים? ספר בן 100 עם מסרים נוצריים נראה לי לא רלוונטי - בטח לא האיור שהופיע כאן. בטח לא בישראל.

מצאתי סקירה של תרגומים לאנגלית של אנדרסן. מצויינים שם שני תאריכים שבפוטנציה יכולים להתאים לשנת הפירסום שלנו - תרגום אחד בסוף שנות ה30, ותרגום אחר - שנראה לי מועמד רציני - תרגום של כל כתבי אנדרסן שנעשה בין 1942-1947 ויצא עם איורים של מאייר נחשב. למרות שסגנון האיורים לא דומה. לפחות לא מה שאני ראיתי.

והנה התרגום שאני חושבת שהיה רלוונטי בסוף שנות ה40:
"It was yesterday," the Moon told me, "that I peeped into a little courtyard, enclosed by houses; there was a hen there, with eleven chickens. A pretty little girl was playing around them, and the hen clucked and spread out her wings in fright over her chicks. Then the little girl's father came and scolded her, and I passed on, thinking no more of it.

"But this evening, just a few minutes ago, I again peeped into the same yard. It was very quiet there, but soon the little girl came out, crept cautiously to the henhouse, lifted the latch, and stole softly up to the hen and chickens. They clucked loudly and fluttered about, with the little girl running after them! I saw it plainly, for I peeped through a hole in the wall. I was very angry with the naughty child, and was glad when the father came and caught her by the arm and scolded her, still more sternly than yesterday. She bent her head down, and her big blue eyes were filled with tears.

" 'What are you doing here anyway?' he asked.

" 'I wanted to go in and kiss the hen and beg her to forgive me for yesterday,' she wept. 'But I was afraid to tell you.' Then the father kissed the innocent child's forehead. I kissed her eyes and lips."

ניצן ורדי תרגם את הסיפור משפת המקור (דנית) לעברית:

ערב שני
"זה היה אתמול," ספר לי הירח, "כשהבטתי לתוך חצר קטנה, מוקפת בבתים; שם רבצה תרנגולת עם אחד-עשר אפרוחיה, ילדה קטנה נחמדה דלגה סביבם, התרנגולת קרקרה ופרשה בבהלה את כנפיה על האפרוחים. אז בא אביה של הילדה ונזף בה, ואני גלשתי הלאה בלי לחשוב עליהם יותר. אבל הערב, לפני דקות םפורות, הבטתי שוב באותה חצר. היה שם שקט, אבל מיד הופיעה הילדה הקטנה. היא פסעה בשקט אל הלול, פתחה את הבריח וחמקה פנימה אל התרנגולת והאפרוחים; הם צרחו בקול רם והתעופפו סביב, הילדה רצה אחריהם, את זה ראיתי ברור כי הצצתי דרך חור בקיר. כעסתי מאד על הילדה הרעה, ושמחתי כשאביה בא ונזף בה עוד יותר משעשה אתמול, ותפס את זרועה. היא הביטה למעלה ועיניה הכחולות מלאו בדמעות . 'מה את עושה כאן?' הוא שאל. היא בכתה; 'רציתי לנשק את התרנגולת ולבקש ממנה סליחה על אתמול, אבל לא העזתי לומר לך!' והאב נשק את הילדה התמה והמתוקה על לחיה; אני נשקתי אותה על עיניה ופיה."

 ועכשיו תודות: ליונתן דורי שגילה לי את מקור הסיפור והפנה אותי גם למקור מעניין על אנדרסן בעברית. ליעל דר שהסבה את תשומת ליבי לפן הנוצרי של הסיפורים, ליחיעם פדן שכתב לי מייד עם פרטים נוספים, לאלישע פורת שכבר הלך כמה צעדים קדימה וחשב על השלב הבא, לאהוד בן עזר - שכשמו כן הוא, והמון תודות לניצן ורדי שמיד התגייס לחפש בדנמרק ותרגם את הסיפור לעברית. תודה לכולכם. קיבוץ אינטרנטי ספרותי זה פרוייקט מעניין....

השלב הבא - מציאת מידע נוסף על חיים האוזמן. הדמות של הילדה אצל האוזמן נראית כאילו נלקחה מ"פרסים" שהדודה שלי - מיכלי - היתה אוספת פעם. סתם מחשבה.

ועוד מחשבה: באיור הראשון של אילזה קנטור-דאוס מופיעים 11 אפרוחים. גם אצל חיים האוזמן מופיעים 11 אפרוחים באיור הילדה בחצר. אצל חיים האוזמן מופיע הירח בכל איור, והירח גם מציץ אל תוך הלול דרך חור בקיר. אצל אילזה קנטור-דאוס יש אלומת אור מהדלת. האם הם קראו את המקור? האם האגדה של אנדרסן מבצבצת מתוך האיורים?

יום רביעי, 14 באפריל 2010

"ויהי ערב" הלא נודע של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין

את הסיפור שאני הולכת לספר כאן לא ידעתי ולא הכרתי אף פעם. הסיפור כשלעצמו מדהים - ומה שעוד יותר מדהים זה שהכל נשמר: האיורים, כתב היד, וגם המכתבים. ולמרות הכל, כבר יותר מ60 שנה, רק קומץ אנשים קרובים יודע את הסיפור שלמרות שיש בו המון חורים וחלקים חסרים הוא עדיין סיפור מרתק.

את הספר "ויהי ערב" כתבה פניה ברגשטיין ב1949. הספר הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד מלווה באיורים של מאייר שנקרא חיים האוזמן. עד כאן הסיפור שכולנו מכירים. אין בו כל חדש.


(העמוד הראשון מתוך ויהי ערב של פניה ברגשטיין עם איורים מאת חיים האוזמן, 1949, הקיבוץ המאוחד)

את האיורים לויהי ערב של צלה בינדר מתוך הספר עיניים שמחות שיצא ב1961, 11 שנים אחרי מותה של פניה, כבר פחות מכירים.

(איור של צלה בינדר ל"ויהי ערב" מתוך עיניים שמחות, 1961, הקיבוץ המאוחד)

והנה מגיע הקטע המעניין... בארכיון של פניה ברגשטיין בגבת מצאתי את שני המכתבים הבאים. אחרי שכבר ידעתי חלקים מהסיפור. המכתב הראשון הוא מפניה לבנימין טנא (כל התמונות נפתחות כשלוחצים עליהן ואפשר ממש לקרוא את הכתוב). במכתב מספרת פניה כך:
"שמחתי לדבריך הטובים על 'ויהי ערב'. על הצייר איני יודעת ולא כלום. זה נעשה בלי כל קשר עמדי ואיני יודעת להסביר. לעתים נעשים ע"י הוצאות ספרים דברים מוזרים, וודאי אף אתה יודע משהו לספר על כך."
כשקראתי את הדברים האלה שמחתי מאוד (!!!) . הם מאשרים את הסיפור הידוע על חיים האוזמן שאין איש מכיר, ושאייר רק ספר ילדים אחד שנקרא "ויהי ערב". למעשה עד לפני שבועיים חשבתי שרק אותו אייר. עד שהאיר מישהו את עיניי כשמצא ספר טבע שגם אותו אייר איש בשם חיים האוזמן (אנטומיה ומורפולוגיה של הצמח: רשימות למוד מעובדות ע"י זכריהו גוטליב, 1941).




(מכתב מפניה ברגשטיין לבנימין טנא ובו פניה מספרת שהיא לא מכירה את המאייר של "ויהי ערב")

למעשה, העובדה שפניה עצמה לא הכירה את המאייר די תמוהה. פניה עבדה עם כמה מאיירים לילדים והעדיפה, כשיכלה, לעבוד עם אילזה קנטור (לימים אילזה קנטור-דאוס) שאיירה לה את "בוא אלי פרפר נחמד" וגם עיטרה שער של משמר לילדים עם שיר שכתבה פניה עבור בתה של אילזה - תרזה ("שיר ערש לתרזה" שגם הולחן ע"י אברהם דאוס אביה של תרזה: "לילה, לילה, נום ננס, מהלך לו עם פנס..."). אילזה היתה בהכשרה בנען כשפנו אליה לאייר את "בוא אלי פרפר נחמד". אח"כ היא ואברהם דאוס כבר חיו תקופה בגבת והיו מורים שכירים למוזיקה (הוא) ואומנות (היא). יש בעזבונה של פניה גם מכתבים שמספרים על בקשתה של פניה מהוצאת הספרים שאילזה תאייר לה גם ספרים אחרים.

לתרזה, שגרה לא רחוק ממני בקיבוץ שריד, נסעתי ברצון כדי לשמוע ולראות במו עיניי את העבודות היפות והמגוונות מאוד של אילזה. גם סיפרתי לה שב"ילדות יחפה" יש ביצוע של "שיר ערש לתרזה" ששרים חברי עין השופט. להפתעתי למדתי שגם בעלה של תרזה, באופן לא מתואם, שר בדיסק שיר של נתן יונתן ואייל בק שנקרא "עד סוף הסופים". טוב סטינו מהנושא....

בקיצור, תרזה סיפרה לי שב1949 אילזה איירה את "ויהי ערב" והכינה אותו לדפוס. הספר הוכן ו"הולבש" על בסיס כתב היד המקורי של פניה. ויום אחד, ללא התראה וללא תאום עם פניה או עם אילזה, יצא הספר עם מאייר אחר בשם חיים האוזמן...

והנה עוד מכתב מפניה להוצאה, שמבקש לעכב את הוצאת הספר כדי להוסיף לו פרטים חסרים. פניה התעקשה להקפיא את ההוצאה של הספר כדי להוסיף שהסיפור "ויהי ערב" נכתב וצויר ע"פ הנס כריסטיאן אנדרסן. היא גם רומזת על כעסים שיש בינה לבין ההוצאה על העובדה שלא קיבלה את הספר להגהה ולא ראתה אותו לפני ההכנה לדפוס.



(מכתב בכתב יד ואח"כ בדפוס מפניה ברגשטיין להוצאת הקיבוץ המאוחד ובו היא מבקשת לעצור את הדפסת הספר ולהוסיף את שמו של אנדרסן כמקור לסיפור)

והנה הגענו לסיפור המדהים... תמר דאוס, בתם השנייה של אילזה קנטור-דאוס ואברהם דאוס, שלחה לי היום תמונות של הספר המקורי ההוא מ1949. ב"ויהי ערב" הזה כתוב ממש על כריכת הספר "ע"פ כ. אנדרסן", מה שמצביע על שיתוף פעולה בין פניה לאילזה. מה שעוד מעניין זה ששיתוף הפעולה נראה לאורך כל הסיפור מכיוון שכתב היד הינו כתב ידה של פניה עצמה והאיורים של אילזה.

חיברתי את הכתב והאיורים לספר קטן ווירטואלי כדי שתוכלו להנות גם אתם:









מדהים לא? אם יש מישהו שרואה דמיון בין האיורים של חיים האוזמן לבין אלה של אילזה קנטור-דאוס שיחזור ויקרא את המכתב האחרון של פניה. בקשתה לא כובדה במלואה. הציורים גם הם על בסיס אותו סיפור עלום של אנדרסן. ז"א, על פי הבנתי, שיש אי שם בעולם ספר עם אגדה של אנדרסן ובו איורים דומים לאלה של חיים האוזמן ולאלה של אילזה קנטור-דאוס...

ועכשיו שאלות שנותרו פתוחות:
  1. איזה ספר של אנדרסן יש בו אגדה כזו עם איורים דומים?
  2. מי זה חיים האוזמן?
  3. מי החליט לתת לו את הספר לאיור?
  4. למה?
  5. אצל מי נמצאים האיורים המקוריים של חיים האוזמן?
אני יודעת שלא הכל פתיר היום אחרי כ"כ הרבה שנים, אבל אני מרגישה כאילו גיליתי יבשת חדשה... קולומבוס לפחות... אולי מישהו יוציא את הספר כמחווה לאילזה ופניה? אני חושבת שיש מקום לעוד פרשנות והשילוב בין כתב היד המקורי לאיורים הופך את הספר לפנינה אמיתית. אני מקווה שיש מישהו בקהל שיכול לעזור בחיפוש, במציאה, ובתיקון של סיפור שעדיין מטריד ומרגש בני משפחה ומכרים של משפחת דאוס. כמוני.