השנה החדשה כבר דופקת בדלת וכהרגלי חיפשתי את הזווית האישית. לשנה הבאה אני מאחלת לעצמי ולכל השותפים לסיים את תרגומי פרוייקט ניגונים, לאסוף ולחשוף עוד חומרים שנותרו במגירות ובחדרים נשכחים, לעורר נשכחות ולספר סיפורים של גיבורי תרבות שמחברים כל כך הרבה ילדים ומבוגרים בחוטי זיכרון דקיקים.
בחרתי להביא הפעם שיר לשנה החדשה שכתבה פניה ברגשטיין ב1949. פניה היא גיבורת תרבות של הרבה דורות. תש"י היא שנת חייה האחרונה. שבוע ימים אחרי ראש השנה תשי"א היא נפטרה. בשנה ההיא, תש"י, היא הספיקה הרבה מאוד. ולמרות שנפטרה כעבור שנה - יש לה בזיכרון הקולקטיבי שלנו חיי נצח שעליהם אספר עוד הרבה בשנה שתבוא - תשע"ב. זה עצוב וגם נותן תקווה - שיש לעשייה התרבותית של אדם אחד חיים מתמשכים - הווה ועתיד ללא גבולות...
שנה טובה!
בחרתי להביא הפעם שיר לשנה החדשה שכתבה פניה ברגשטיין ב1949. פניה היא גיבורת תרבות של הרבה דורות. תש"י היא שנת חייה האחרונה. שבוע ימים אחרי ראש השנה תשי"א היא נפטרה. בשנה ההיא, תש"י, היא הספיקה הרבה מאוד. ולמרות שנפטרה כעבור שנה - יש לה בזיכרון הקולקטיבי שלנו חיי נצח שעליהם אספר עוד הרבה בשנה שתבוא - תשע"ב. זה עצוב וגם נותן תקווה - שיש לעשייה התרבותית של אדם אחד חיים מתמשכים - הווה ועתיד ללא גבולות...
שנה טובה!
יש כאן משהו מן הפאתוס העברי אבל בהחלט, פניה במיטבה, עם הבית השני שלא מסתיר את השְׁחור. אולי זאת היתה גם ברכה שלה לעצמה, מי יודע.
השבמחקיצהר
יצהר - זאת באמת ברכה לעצמה. פניה היתה חולת לב ומזה מתה. "וכל הלבבות לקראתך פועמים" - זה לא דימוי - זאת תקווה.
השבמחק