יום שבת, 6 באוגוסט 2011

ארבעים ימי עבודה

השבוע נסענו בחזרה מהעמק ודיברנו בינינו על מה שזכרנו מהחופש הגדול. עניין ימי העבודה עלה וחשבתי שמתאים להביא רשימה בתמונות כדי להמחיש...

אני זוכרת שמיכסת הימים היתה בלתי נתפשת בתחילת החופש - אבל מה שאהבתי בכל זאת - זאת ההתנסות והעבודה עם אנשים מבוגרים שסיפרו ודיברו את חייהם ואת מחשבותיהם. לילדים שלי יש רק אותנו. הם לא מכירים אנשים מבוגרים אחרים מקרוב - ובטח לא נחשפים לקירבה כזאת עם מבוגרים שאינם קרובי משפחה. יש משהו בקירבה הזאת לאנשים מבוגרים ממני שחסר לי גם היום.

דווקא כתבו על זה הרבה. הנה למשל הסיפור "איש ששואל ועונה בעצמו" שכתב שמאי גלנדר ממזרע, מתוך הספר "כולם ביחד וכל אחד לחוד" שיצא בהוצאת ספרית פועלים, ב1988. מי שמקריא את הסיפור הוא אבא שלי - עמוס אמיתי - מתוך סדרת סיפורים שהקלטנו באוסף "ילדות יחפה" (כמו שכבר סיפרתי מזמן כאן, כאן וכאן). כדי לשמוע את הסיפור צריך ללחוץ על המשולש ולחכות קצת שהקובץ ייטען:




ובזמן שאתם מאזינים לסיפור - הנה התמונות - ללא מילים...




































לילה טוב.

2 תגובות:

  1. והכי כיף היה להדק את הכותנה על הכלוב הגדול שלתוכו פרקו הקטפות את הכותנה. חמישה נערים - אולי פחות אולי יותר - קפצו כמו משוגעים על הכותנה הרכה כדי להדק אותה ולפנות מקום לעוד ועוד צמר לבן בדרכו אל המנפטה...

    מישהו מהילדים שלנו יודע בכלל מה זו מנפטה?

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.