געגועים לעוגה ולסבתא

כבר מזמן רציתי לכתוב על עוגות. בעיקר רציתי לכתוב על סבתא צילי ועל עוגות. למעשה, כל הבלוג הזה, ולפניו האוסף ילדות יחפה - התחילו מגעגועים לסבתא צילי. וכבר הזכרתי אותה פעם כאן.

לפני שהתחלתי לכתוב ולתעד את כל המחשבות שלי בפומבי, הכנתי לכל המשפחה ספר מתכונים ותמונות מארוחות העוגות של סבתא צילי. הספר נפתח בתמונה הזאת:

סבתא שלי עלתה מגרמניה והקימה קיבוץ. היא היתה מטפלת תינוקות מדופלמת (למדה אצל ד"ר נסאו בעפולה), כשממש כאב לה כבר הגב - עבדה בישיבה במפעל לממטרות "מתז", בגיל מבוגר יותר עבדה במועדון, ולבסוף עבדה באספקה ובחלוקת פּרוֹדוּקְטִים כמובן - הכל עם המבטא הייקי הנכון...

סבתא צילי מתה בגיל צעיר יחסית, לפני עשרים שנה (עוד מעט 21). אני חושבת עליה הרבה. בעיקר אני חושבת על העוגות שלה ועל איך שבאמצעות עוגות היא יצרה שבט. לא אכלנו ביחד ביומיום, לא נפגשנו כולנו כמשפחה, אבל בשישי ושבת נפגשנו כולנו אחר הצהריים לאכול עוגות אצל הסבים. בדיוק בעונה הזאת - בחורף - סבא שלי, סבא אברהם, היה יושב במרפסת, שממנה נשקף נוף של השבר הסורי-אפריקאי: הרים, ירדן, שדות, ובריכות דגים, ומקלף קליפות ירוקות ושחורות של אגוזי פקאן. אגוזים שאסף מתוך העלים החומים המרקיבים שעל הדשא מתחת לעץ הגדול. אח"כ היה שוטף ידיים ומתחיל לסחוט אשכוליות מהפרדס - למיץ.

היינו שבט ממש. 21 ילדים ו12 מבוגרים - ובעונת השיא גם יותר. כולנו בני משפחה אחת. שלושה דורות. וכולם-כולם נדחסים בחורף לתוך דירת חדר קיבוצית - סביב שולחן עץ עגול. אוכלים עוגות ושותים מיץ בתורנות. לכולם הספיקו העוגות. עוגות - ברבים. היו על השולחן קרמשניט, רולדות, עוגת שזיפים, טורט שיש, עוגת פירות יבשים (לחם אנגלי), עוגת גבינה, עוגת קוקוס, שטרודלים עם ריבה/אגוזים/פרג, עוגיות, קצפת ותותים. וכמובן מיץ סחוט וגם סודה, שהביאו בקלקר מהברז בחדר האוכל. לפעמים אפילו הלכנו לחדר האוכל להביא סודה כמה פעמים תוך-כדי... כולנו אהבנו לשתות סודה...



עוגות זאת השקעה משתלמת. הרבה אהבה, נדיבות, וסוכר. לא אכתוב עוד הרבה הפעם - למרות שיש לי הרבה מה לספר על סבתא צילי ועל עוגותיה. רק אראה עוגות. הרבה עוגות. וגם סיפורים על עוגות. ואולי גם מתכון.

רוב התמונות הן מפרוייקט הדיגיטציה של בית יגאל אלון, ועוד שתיים שקיבלתי מנדב מן - ממעבדת ביתמונה.

דף מספר חד-פעמי שכתב וצייר דן אמיתי משריד:

באוסף "ילדות יחפה" מופיע גם הסיפור "שבע קומות לעוגת הכלה" של גרדה כהן, מתוך "שאולי בלבולי" (אם צריך להגדיל - לחצו על התמונה):

ואם הרעב תקף אתכם - הנה מתכון לעוגת פירות יבשים אנגלית שסבתא שלי היתה שולחת לחיילים בתוקף תפקידה כמכינת החבילות הראשית:

להכין את הבלילה:
1/2 כוס סוכר
3/4 כוס קמח תופח (או קמח + 1/2 כפית אבקת אפיה)
2 ביצים

לערבב עם:
200 גרם פירות יבשים
200 גרם אגוזים ושקדים

לשטוח בתבנית צרה וארוכה. לאפות כשעה ב180 מעלות. אחרי שמוציאים והעוגה מתקררת - פורסים דק עד כמה שניתן ושומרים בנייר כסף או בקופסא אטומה. תשתדלו שישאר גם לט"ו בשבט...

ולסיום, רק שתראו למה אני חייבת תודה לסבתא שלי על הבלוג הזה וכל מה שקורה סביב העיסוק בתרבות לילדים בקיבוצים:

הנה סבתא צילי וסבא אברהם ליד ציורי המקלט של מיכל אפרת (כשהציור עוד היה יפה וחדש - בסוף שנות ה60):

והנה סבתא צילי יושבת על סוס נדנדה מיום הילד של 1977:

השבט הרב-דורי חסר לי יותר ויותר. חסרה לי גם החברותא. וגם העוגות המושקעות. וגם סבתא צילי....

לילה טוב. ונתראה מתישהו בקרוב.