היום אנחנו חלק ממאמץ מיוחד. במוזיאון לאמנות תאטרון הבובות בחולון מכינים לקראת החודש הבא (מרץ 2011) תערוכה על פועלו של אדם מיוחד - הונזו - או בשמו העברי רשמי - דוד בן-שלום. התחייבתי לשפוך לרשימה הזאת את כל מה שאספתי על הונזו ושיכול לעזור. אז תתכוננו למשהו מעניין במיוחד. כדי להקל עליכם אחלק הפעם את הרשימה לקטעי וידאו וסיפור ולאחריהם פשוט אסדר את רשימת הכתבות הנותרות שהתחייבתי להעלות.
למי שרוצה להתעדכן במה שכבר נכתב כאן - סיפרתי על הונזו פעם במסגרת ספרי השחור לבן והבובה זיוה. הפעם רציתי להביא את הזוית שאני חושבת שהיא המשפיעה יותר על גבעת חיים מאוחד מבחינת הונזו והבובטרון. ולשם המחשה אתחיל בסיפור אישי...
לפני בערך שנתיים פגשתי בבי"ח רמב"ם אישה בשם חנה שנקשרתי אליה מאוד. אני חושבת שדיברנו בערך שעתיים או שלוש (היה לנו יום ארוך לחכות). מתישהו הצטרף אלינו בן הזוג שלה והתישב לידינו. האיש סימפטי - מדבר בשקט ובישוב דעת. התחלנו לדבר על אוסף שירי וסיפורי הילדים שאספנו והקלטנו אבא שלי ואני (ילדות יחפה), והראיתי להם את האוסף שנמצא אצלי תמיד בתיק. בחוברת המלווה את האוסף, באחד העמודים האחרונים, מסופר על הונזו ועל ההצגה "המלך בור".... ואז - פתאום, בלי שום סימן מוקדם או אזהרה, באולם המתנה הומה אדם - האיש נעמד - ובקול רם, בשירת-דיקלום גברית, יפה ובלתי ניתנת להתעלמות, מציג עם מחוות ידיים גדולות את השורות הבאות:
האמת, אחרי שהסתכלתי לצדדים וחיפשתי עדים נוספים למחזה באמצע אולם ההמתנה ברמב"ם, הבנתי שעומד לפני מישהו מגבעת חיים מאוחד ששר-מדקלם בדבקות שיר מהצגת הדגל של הבובטרון של הונזו. כמובן שההצגה הקטנה הזאת הפכה את היום לקל ונעים יותר.
אם יש משהו שאפשר ללמוד מהסיפור הזה על גבעת חיים זה ש"המלך בור" הוא חלק מהזהות הגח"מ'ית. בתמונה שכאן משמאל רואים את הונזו ולצדו המלך בור בכבודו ובעצמו. שימו לב לבובה של המלך בור - היא מופיעה ברשימה הזאת בכל מיני ווריאציות...
למי שרוצה להתעדכן במה שכבר נכתב כאן - סיפרתי על הונזו פעם במסגרת ספרי השחור לבן והבובה זיוה. הפעם רציתי להביא את הזוית שאני חושבת שהיא המשפיעה יותר על גבעת חיים מאוחד מבחינת הונזו והבובטרון. ולשם המחשה אתחיל בסיפור אישי...
לפני בערך שנתיים פגשתי בבי"ח רמב"ם אישה בשם חנה שנקשרתי אליה מאוד. אני חושבת שדיברנו בערך שעתיים או שלוש (היה לנו יום ארוך לחכות). מתישהו הצטרף אלינו בן הזוג שלה והתישב לידינו. האיש סימפטי - מדבר בשקט ובישוב דעת. התחלנו לדבר על אוסף שירי וסיפורי הילדים שאספנו והקלטנו אבא שלי ואני (ילדות יחפה), והראיתי להם את האוסף שנמצא אצלי תמיד בתיק. בחוברת המלווה את האוסף, באחד העמודים האחרונים, מסופר על הונזו ועל ההצגה "המלך בור".... ואז - פתאום, בלי שום סימן מוקדם או אזהרה, באולם המתנה הומה אדם - האיש נעמד - ובקול רם, בשירת-דיקלום גברית, יפה ובלתי ניתנת להתעלמות, מציג עם מחוות ידיים גדולות את השורות הבאות:
מה יפה פה, כמה טוב!
רק סלע פה וחול צהוב
אין פרח, אין ציפור, אין עץ –
שממה נחמדת עד אין קץ,
על כן אהבתי פה לגור,
הכל שלי – של מלך בור.
מדבר שממה וישימון...
אההה, לשכב, אההה, לישון....
האמת, אחרי שהסתכלתי לצדדים וחיפשתי עדים נוספים למחזה באמצע אולם ההמתנה ברמב"ם, הבנתי שעומד לפני מישהו מגבעת חיים מאוחד ששר-מדקלם בדבקות שיר מהצגת הדגל של הבובטרון של הונזו. כמובן שההצגה הקטנה הזאת הפכה את היום לקל ונעים יותר.
אם יש משהו שאפשר ללמוד מהסיפור הזה על גבעת חיים זה ש"המלך בור" הוא חלק מהזהות הגח"מ'ית. בתמונה שכאן משמאל רואים את הונזו ולצדו המלך בור בכבודו ובעצמו. שימו לב לבובה של המלך בור - היא מופיעה ברשימה הזאת בכל מיני ווריאציות...
המלך בור היא הצגה חלוצית בהרבה מובנים. כפי שהבנתם משורות הפתיחה שהושרו באולם ההמתנה ברמב"ם, המלך בור מייצג את השממה ושדות הבור שמצאו חברי הקיבוץ כשבאו ליישב את הארץ. הבובות-ילדים מוצאים שיחי צבר וקוצים וצריכים להתגבר על הקשיים - עד לסוף הטוב והחלוצי של הפרחת השממה. ההצגה גם חלוצית מבחינת ההצלחה שלה בקיבוצים ובארץ בכלל.
הדף בחוברת שהשכיח מאיתנו את חדר ההמתנה ברמב"ם הוא למעשה כתבה שלימה של לאה גולדברג שנכתבה ביוני 1941 על נסיעה אחת של הבובטרון להציג את "המלך בור" ביגור בערב שבועות. הכתבה הופיעה בדבר לילדים והנה הטקסט כולו:אֵלֶה מַסְעֵי הַבֻּבַּטרוֹן
- "הבובטרון מהו?" – שאלני הנער ישראל שהלך לצדי בשביל החולות המוביל אל שער הקיבוץ גבעת-חיים.
- כיצד? – תמהתי. – נוסע אתה לגבעת-חיים ועל ה"בובטרון" לא שמעת? ה"בובטרון" הרי זה תיאטרון-הבובות אשר לגבעת-חיים. אחד מחברי הקיבוץ, הונזה [הונזו] שמו, והוא יליד צ'כוסלובקיה, הארץ שרבים בה תיאטרוני הבובות, ושגם "להקת העץ" החביבה שלנו נולדה שם. הונזה [הונזו] הוא שעשה תיאטרון בובות בגבעת חיים. והתיאטרון הזה מציג מחזות בפני הילדים והגדולים וכבר שמעתי, כי נתחבב מאד על הקהל.
תוך כדי שיחה זאת נגשנו אל השער ונכנסנו אל הקיבוץ. שנינו שרויים היינו בצפיה, ישראל ואני, אולי נזכה מחר, בערב חג השבועות, לראות הצגה יפה.
אך הנה הולכת לקראתי חברה אחת, אשר הכרתיה עוד לפני שנים מספר. ובראותה אותי חשכו פניה:
- מה. ודאי באת לראות את הבובטרון? אוי ואבוי לנו!
- וכי למה זה "אוי ואבוי"? – נדהמתי אני – האמנם קרה אסון לבובטרון?
- לא. כי אותך קרה האסון. השחקנים שלנו, כלומר הבובות, ארוזים כבר. כולם שרויים בתוך ארגזים. גם התפאורה מונחת לצדם. אנחנו נוסעים מחר ליגור להציג בפני ילדי יגור את המחזה המפורסם "המלך בור". למחרת הערב נקבעה ההצגה ולא תוכלי לראות את להקת הבובות שלנו.
הייתי מיואשת מאד. הרי לכם ענין – נסעתי בערב חג לגבעת חיים, חיכיתי שעות אחדות ליד תחנת האבטובוס, המלאה נוסעים עד אפס מקום, הלכתי ארבעים רגע בחולות העמוקים עד הגיעי לקיבוץ, והנה בורח ממני הבובטרון ולא אראנו! מה אעשה?
מה אעשה? – כך חשבתי עד אשר פגשתי בהונזה [הונזו] עצמו מנהלו ויוצרו ואמר לי: ולמה זה לא תסעי עמנו ליגור?
ובאמת, למה זה לא אסע? ולכן החלטתי לנסוע.
למחרת בבוקר הספקתי לראות את ילדי גבעת-חיים ואת בריכת השחיה היפה אשר הם מתרחצים ושוחים בהץ ובצהרים חיכה לנו אוטו-משא גדול, אשר הבובות-שחקנים והתפאורות היו כבר מונחות ארוזות ומחכות לנסיעה ולהופעה. אף האנשים עלו: המושכים בחוטי הבובות מאחורי הקלעים, הדברנים המשאילים בשעת ההצגה את קולם לבובות, החשמלאי המאיר את הבמה ואת השחקנים הקטנים, המנגנים, ואף אני "הקהל".
המנגנים הוציאו מיד את כלי הזמר: זה מחלל בחליל, זה מושך במפוחית וזה פורט עלי גתית. והאוטו רץ עלה וירוד, ירוד ועלה בכביש אשר בין הרים ובקעות – דרך ואדי ערה, מצהיבות הגבעות והדשא שעליהן שרוף בחום הצהרים, מוריקים שדות התירס, ובערוגות ארוכות עולים עלי הטבק. מכונית-המשא מתנדנדת, הר תבור נשקף למרחוק. גדול החום, יפה הדרך, עליזה המנגינה. הנה כך נדדו לפנים ממקום למקום תיאטרונים קטנים בספרד העתיקה ובאיטליה, רק עגלת פרדות היתה להם ולא מכונית-משא. דברים רבים נשתנו מאז בעולם כולו. רק בקתות הערבים והחמורים והפרדות אשר בדרך, לא חל בהן כל שינוי. הי, החמורים והפרדות, ואתם עדרי הצאן הרועים בכרים, פנו דרך, הבובטרון נוסע!
הגענו בשלום ליגור. בערב היתה ההצגה. כאלף וחמש-מאות איש היו בקהל. חדר האוכל הגדול של הקיבוץ הכיל את כולם. הילדים, כדי שייטיבו לראות, ישבו בשורות הראשונות. החשמל האיר את הבמה הקטנה ושמחה-לה הבובה, הוא ראש המדברים ב"בובטרון", בירך את ילדי יגור בשם ילדי גבעת-חיים. ההצגה החלה.
וראינו את המלך בור, ואת הגמדים ואת ילדי הקיבוץ (שנים מהם לפניכם על התמונה), אשר הפכו מדבר שממה לגן-פורה. אך עצם המחזה על המלך בור הרי כתוב בחרוזים יפים ואני נדפיסו ביום מן הימים ב"דבר לילדים".
בשעה מאוחרת בערב נסתיימה ההצגה. כולנו היינו עייפים ושמחים. את השחקנים עטפנו והחזירו לתוך הארגזים, למחרת עליהם להופיע בעין-חרוד.
מה חלמו הבובות אותו לילה?
לאה גולדברג
בובות המלך בור, הצבר והגמדים מההצגה הראשונה של המלך בור בשנות ה40
בכל פעם שאני קוראת את הכתבה הזאת אני מנסה להבין איך נוסעים מגבעת חיים ליגור דרך ואדי ערה ורואים את התבור... עוד אין לי פתרון... אבל זה מה שכתבה לאה גולדברג לפני 70 שנה ובטח יש לי כמה חורים בהשכלה לגבי הדרכים המובילות ליגור בשנת 1941.
ב1952 כבר ראו את ההצגה עשרות רבות של קיבוצים ואלפים רבים של ילדים מרחבי הארץ:
בסרטון השני שצולם כ20 שנה אחרי הסרטון הראשון כבר רואים את זיוה ומסופר שהיא הכוכבת. רואים גם את מגוון הבובות העצום שהונזו בנה במשך השנים - בובות רוקדות, בובות-מקהלה, בובות ישיבה, בובות ענק, מנגנוני הפעלה לתפאורה ועוד ועוד.
בסרטון השלישי מופיע המלך בור במלוא הדרו. כשראיתי את הסרטון הזה הבנתי עד כמה מה ששמעתי ברמב"ם היה חלק מזכרון אישי של צופה - הקול ששמעתי אז נשמע כמו הקלטה מדויקת של הקול המקריא את המלך בור מהסרטון הזה (למרות שכאן חסרה המוזיקה). שימו לב גם לבחירת ההצגה לציון יובל לגבעת-חיים (1982) כמו שמתואר בפתיחה למחזה ובכרזה שלמעלה. וכמובן - שימו לב גם לתיקון האופניים.
הונזו נפטר בפברואר 1990 ועל קברו מתנוססת דמותה של הבובה זיוה.
אבל... אם יש הוכחה ניצחת לתאוריה שלי - שהמלך בור הוא חלק מהזהות של גבעת חיים - הרי היא מובאת בסרטון הרביעי... אין כבר בובטרון. וכמו שראיתם למעלה - גם הונזו כבר איננו. אבל... ב1992, בשנת ה60 לגבעת חיים, מעלים שוב את המלך בור על הבמה. הפעם אין בובת המלך בור וגם לא בובות-שחקנים. יש רק מחזה. את ההצגה פותחת הבובה היחידה שעדיין מתוחזקת ומתופעלת - הבובה זיוה. שימו לב שאח"כ עולים לבמה הילדים שלבושים בדיוק כמו הבובות - וגולת הכותרת - המלך בור שהוא שחקן שמתחפש לבובה-שחקנית - וכולם מציגים את ההצגה של הבובטרון. בלי הונזו ובלי הבובות.... תודו שזה יוצא דופן.
אם מתרחקים קצת מהקבר של הונזו רואים תמונה אחרת. כאילו מישהו חשב על זה (אבל שאלתי - ולא חשבו). כמה שנים אחרי הצגת המלך בור לחג השישים נקבר גם שאול אסלינגר, המלחין של הצגת המלך בור, ליד הונזו. אולי הם ממשיכים להציג ולזמר....
עד כאן הסיפור על המלך בור
***
וכאן אני עוברת להתחייבויות שדיברתי עליהן - ומעלה כתבות שהתפרסמו על הונזו בעיתונות הארצית והקיבוצית. מכיוון שהונזו היה האמן הכי מסוקר ומתועד שראיתי עד היום - יש כאן הרבה מאוד כתבות. זה אפילו לא ממש הכל. אבל אם תגדילו כל אחת מהתמונות תראו שיש עוד הרבה פרטים על הונזו שבכלל לא נגענו בהם.
לילה טוב.
--------------------------
עדכון - כעבור כמה שבועות....
התערוכה נפתחה והיה נהדר. וכמובן - המלך בור הופיע שוב על הבמה... הנה ביצוע היסטורי ומשעשע של שניים משירי המלך בור מושרים בפי ותיקי (ובעיקר ותיקות) הבובטרון. שימו לב לזיוה גולן (היא-היא הקול המפורסם מאחורי הבובה זיוה - ונכתב עליה כאן) בחולצה שחור-לבן במרכז:
הנה גם ההזמנה לאירוע ולתערוכה שמתקיימת עכשיו (מרץ 2011 בזמן העדכון) - כדי שהתיעוד בדף הזה יהיה שלם (ללחוץ על התמונה כדי לקרוא את הטקסט):
זהו - עכשיו הדף הזה באמת מספר סיפור שלם על הונזו, על המלך בור, על הבובטרון ועל גבעת חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.