יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

פגישה מצולמת עם חיים האוזמן

אריק, הבן של פריץ-חיים-פרד האוזמן, שלח לי לפני כמה ימים את אחד האוצרות הכי גדולים שקיוויתי למצוא.... ב2004, קצת יותר משנה לפני שחיים האוזמן נפטר, אריק הושיב אותו מול מצלמת וידאו וראיין אותו במשך יותר מארבע שעות על חייו וזכרונותיו. כאילו שידע שנגיע ונשאל שאלות. ממש לא להאמין.

קיבלתי את הסרטים מאריק וניסיתי לחלץ מהם קטעים קצרים יותר. בסוף הפכתי את ה4+ שעות לשעה וקצת. חילקתי את הקטעים לתקופות: תקופת היותו פריץ בילדותו. אח"כ תקופת היותו חיים בבן שמן. תקופת מלחמת העולם השנייה שבה הפך לפרד למשך 6 שנים. אח"כ תקופה יחסית קצרה כשחזר להיות חיים בפלשתינה עד שהפך שוב לפרד והיגר לאמריקה.

יש קצת הפרעות בסרטים - בעיקר בגלל עריכה לא מקצועית (אני אשמה!) - אבל אם תהיו סבלניים זה יסתדר. למי שרוצה לראות את הסרט כולו ברצף אפשר לנסות לראות ביוטיוב.

הסיפור של האוזמן פשוט מדהים ואם לא הייתי יודעת בעצמי פרטים על כמה מהאירועים הייתי חושבת שמישהו המציא אותם... אבל מי שיראה את הסרט כולו יבין שמדובר באדם יוצא דופן עם יכולת הישרדות מופלאה ומעוררת הִשתאות. אז הנה - מתחילים....
תקופת הילדות - פריץ האוזמן - שימו לב לפרטים הקטנים: אמו לִמדה אותו לצייר, הוא הלך לקולנוע מדי שבוע מגיל צעיר, הספר הראשון שצייר היה גרסא משלו לדבורה מאיה שאותו נתן (לא בחשק רב) למורה שביקש את המקור לעצמו. שימו לב לאהבה לקרל מאי, למודעות הפוליטית, ולאופי הגרמני של הבחירות התרבותיות.



תקופת חיים האוזמן הראשונה - מהגיעו לבן שמן בסביבות 1935 ועד גיוסו לצבא הבריטי ב1941. הוא היה בודד למדי והתחבר לסוס בשם "ערמון" (או ארמון?) שהיה סוג של חיית מחמד לכל אורך שנות לימודיו בבן שמן. הוא בחר בשם חיים ע"ש חיים ארלוזורוב שנרצח כמה שנים לפני שהאוזמן הגיע לארץ. התפנית הכי מעניינת בעיניי היא הזמנתו לצייר ולעבוד בחדר הטבע בבן-שמן. זה כ"כ מדהים שדבר כזה קורה בתקופה ההיא - אם לא הייתי יודעת שזה נכון הייתי חושבת שהסיפור הזה בדיוני.




תקופת פרד האוזמן הראשונה - מ1941 ועד 1946. תקופה סוערת מאוד מקרבות אל-עלמיין, דרך טביעת ה"ארינפורה" והמזל המדהים, מעבר ליחידת הקומנדו הבריטית והעבודה עם הפרטיזנים, מדליות, פציעה, אהבה ראשונה, הטיול עם איוון זקס, ועד מות הוריו שלפי עדותו (הכועסת עדיין) יכול היה להמנע. שימו לב לפרטים הקטנים - להליכה לסרטים שהצילה את רגליו, לדימויים שבהם הוא משתמש לתאר את הרגשת הקרב, ליצר ההרפתקנות...




תקופת חיים האוזמן השנייה - חזרה לפלשתינה (1946), התגייסות להגנה בצד חיפוש עבודה, בדידות, ונקיטת עמדה פוליטית שמאלנית במיוחד. שימו לב שחיים האוזמן מזכיר את ויהי ערב וגם מזכיר את העובדה שאחרי הטיול לארץ לבקר את איוון ואשתו הוא קיבל את ויהי ערב במהדורה חדשה ושמר אותו בביתו. שימו לב גם לעובדה שחיים האוזמן אייר ועיצב עוד ספרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד (אני כבר ראיתי - בקרוב גם אתם...).



ולבסוף - פרד האוזמן באמריקה - קורותיו מ(כנראה) 1948 ועד 2004 (השנה שבה צולם הסרט). מדהים לראות ולשמוע כמה פעמים האיש נפל וקם מחדש: לימודים, משרדי פרסום ומאבקי פרסטיז'ה, מאבק להכרה כאמן, גירושין קשים, התקף לב, נישואים שניים... כל הזדמנות וכל תפנית בעלילה נתקבלו במרץ ובעשייה. בן 76 בערך הוא החליט ללמוד להשתמש במחשב כדי להמשיך לעבוד כגרפיקאי ומעצב.... ועד כמה שאני יודעת הוא המשיך לעבוד כמעצב גרפי כמעט עד מותו ב2006.




אני יודעת שלא לכולם תהיה סבלנות לראות את כל הסרטים - אבל בשבילי הסרטים האלה הם כמו פגישה עם האיש עצמו. כ"כ הרבה שאלות נפתרו וכ"כ הרבה גילוי לב יש בסרטים שלמרות שבהתחלה קיוויתי למצוא תשובה חד-משמעית לכל השאלות, מצאתי סיפור חיים מדהים. סיפור של הישרדות, אומץ, גאווה, והסטוריה שלא ציפיתי למצוא. קראתי הרבה על ההסטוריה של מדינת ישראל בעקבות הסרטים האלה. עכשיו אני יודעת יותר על משה סנה, ועל משמעות מדליית הDCM למשל...

יש לי עוד הרבה לספר ולהראות, אבל אני מאמינה שלכולכם מגיעה קודם כל הכרות אמיתית עם פריץ-חיים-פרד האוזמן...

לילה טוב. 

3 תגובות:

  1. ענק.........
    כל הכבוד לך
    גלי

    השבמחק
  2. וואו מדהים, איזה סיום מוצלח לסאגה! כשקוראים מהתחלה אי אפשר לצפות בחיים שככה זה יגמר..
    את יודעת אולי באיזה שנה הוא נולד?

    השבמחק
  3. תודה... חיים האוזמן נולד ב1921 ונפטר ב2006. יש כמה דפים נוספים עליו ויש גם רטרוספקטיבה של כל העבודות שיצר במשך חייו. אפשר לחפש בבלוג או לעקוב אחרי התגית "חיים האוזמן".

    השבמחק

כל תגובה שתלמד או תוסיף מידע לנושא תתקבל בברכה. תגובות לא מכבדות או סתם קנטרניות ימחקו.