tag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post9134401383922106223..comments2023-05-25T09:09:48.108+03:00Comments on יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים: ועדת הרפרטואר הבינקיבוצית לסרטי ילדים ונוערtarbutnikithttp://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comBlogger2125tag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-25281998060068471922010-09-06T16:12:02.496+03:002010-09-06T16:12:02.496+03:00את העניין עם השולחנות הזכרת לי! תודה!את העניין עם השולחנות הזכרת לי! תודה!tarbutnikithttps://www.blogger.com/profile/07997068031197616413noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5515377028678698287.post-64965229804833277812010-09-06T13:37:48.204+03:002010-09-06T13:37:48.204+03:00איזה כייף של פוסט, ושל בלוג בכלל!
- סרט מספר 159...איזה כייף של פוסט, ושל בלוג בכלל! <br /><br />- סרט מספר 159 ברשימה היה הסרט הארוך הראשון שהרשו לנו לראות, בקיץ, באמפיתאטרון. לפני כן היינו מוזמנים רק לכמה סרטים מצוירים שהוקרנו לפני הסרט של המבוגרים, אחר כך הפסיקו לכמה דקות (בין כה וכה צריך היה להחליף גלגל..) ושלחו אותנו לבתי הילדים (מסכנות המשכיבות שהפסידו את ההתחלה של הסרט למבוגרים!). <br /><br />- אצלנו הסרטים לא הגיעו בדואר; רכז הקניות הוא שהיה מביא את הסרטים שגרשון המסריט הזמין (מתוך הרשימה היפהפיה שלמעלה). קופסאות הקרטון החומות-בלויות זכורות גם לי היטב. <br /><br />- באחד החגים כל חברי הקיבוץ קיבלו כשי לחג כריות דקות מתקפלות בעלות ידית בד, ששימשו לריכוך המפגש הבעייתי בין הטוסיקים לספסלי האסבסט הקשים שבאמפיתאטרון. הותיקים היו עוברים עוד לפני ארוחת הערב ומסדרים את הכריות שלהם על הספסלים כדי לתפוס מקום. <br /><br />- בחורף הקרינו סרטים בחדר האוכל. היו מרחיקים את כל השולחנות ומסדרים שורות-שורות של כסאות מלפנים, בקרבת המסך (הנגלל!). המבוגרים נהגו להתישב קרוב יותר, ואנחנו ישבנו מאחור על השולחנות. אחרי שהסרט התחיל ואף אחד לא הסתכל עלינו, הרשינו לעצמנו גם לשים רגלים על השולחנות! (מה זה פה, הפקרות?!)Anonymousnoreply@blogger.com